מגילת אסתר/שורש/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגילת אסתר ‏ שורש ג

א

נראה לי שהנכון כדברי הרב לבלתי הכניס במנין ולא יבואו לראות כבלע את הקודש, לפי שפשט הפסוק זה הוא שלא יבואו לראות בעת שהיו מכניסים כלים אל נרתקם וזאת היא מצוה שאינה נוהגת לדורות. וגם כי נרמז בו גם כן אזהרה לגונב את הקסוה, מכל מקום כבר הקדים לנו בשורש ב' שלא יבואו בזה המנין רק אותן המצות שהן מבוארות בפסוק גם שיהיו מן התורה, וא"כ אין צריך להרבות בראיות, שלשון רמז יתפרש בדבר שהוא תורה ממש שגם הרב יודה בזה ואין בו מחלוקת. ומה שאמר הרמב"ן

כי יש בו מיתה בידי אדם ממה ששנינו קנאים פוגעים בו, לדעתי כי הרב לא חשבו זה למיתה בידי אדם, מאחר שאין בידם לפגוע בו כי אם בשעת המעשה ולא לאחר מכאן. ומה שהוכיח עוד

מסוגיא דפרק הנשרפים שיש בו מיתה בידי שמים, משם אוכיח שהוא פטור, שהרי אף שאמר שם רב אחא מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן ניקום ונקטול ליה, הלא יש נמי שם סברא אחרת מרב ששת שאמר גבי כהן ששמש בטומאה, ואי ס"ד מחייב מיתה בידי שמים לישבקוהו דליקטל בידי שמים. וגם שכל ראיותיו שהביא להוכיח סברתו נדחו מרב אחא, מ"מ בודאי יש לנו לומר שנמצאו אחרים במיתה בידי אדם ואין בהם חיוב בידי שמים, שאם לא כן אלא שהסברא הזאת מרב אחא היא אמתית ואין בה דבר יוצא מן הכלל מה היה צריך להביא ראיה לכהן ששמש בטומאה שהוא במיתה ממקומות אחרים, כמו שאומר שם אח"כ איתיביה היוצק והבולל וכו', הרי ראיה גדולה היא מתניתוה וכו' שבודאי לא היו הורגים אותו פרחי כהונה אם לא היה חייב מיתה בידי שמים, אלא בודאי יש לנו לומר שהכלל הזה אינו נכון בכל חייבי מיתה, וכמו שנראה גם כן מתוס' שם דבור המתחיל ולא משום טומאה וכו', וגם שהשיב בגונב את הקסוה שהוא במיתה בידי שמים שמא אינו דעת כולם. ועוד נראה בעיני לפרש הסוגיא ההיא שלא אמר על הגונב את הקסוה שהוא במיתה בידי שמים רק אמר שמן התורה הוא חייב מיתת קנאים, שרב ששת הקשה ואמר והא הגונב את הקסוה שאין בו מיתה בידי שמים וקטלינן ליה, ומשני התם נמי יש בו מיתה רמוזה בתורה בידי הקנאים, אבל אם התורה לא רמזה היותו במיתת קנאים לא קטלינן ליה, אחר שאינו גם כן מחייבי מיתה בידי שמים. וכן נראה גם כן מההלכה שם ששואל על מתניתין שאמר הגונב את הקסוה ואמר מאי קסוה אמר רב יהודה כלי שרת וכן הוא אומר ואת קשות הנסך והיכא רמיזא ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. ופשיטא שהבעיא באה על מה שהוזכר במתניתין ושם לא הוזכר רק שהוא במיתת קנאים, ועל זה שאל היכא רמיזא בו מיתה והשיב לא יבואו וגו', אם כן הפסוק הזה לא רמז לנו רק מיתת קנאים ולא מיתת שמים, כי כן קבלנו שהיא מסורה ביד הקנאים, ולזה כיוון רש"י בפירושו שכתב וז"ל, והיכא רמיזא דשייכא בה מיתה, עכ"ל. ולא כתב שהוא במיתה דלשון שהוא היה במשמע שאחר שגנב הרי הוא בחיוב מיתה לעולם, וזה אינו כי דוקא בשעת המעשה הותר להרגו ולא לאחר מכאן, ולכן אמר דשייכא בה מיתה, דמשמע דיכול להיות שייך בו מיתה בשעה קלה אם ימצאהו בשעת המעשה. ומה שאמר עוד

כי מה שלא מנו הגונב את הקסוה בהדי שאר שמיתתם בידי שמים בההיא ברייתא דפרק הנשרפין היה לפי שבההיא ברייתא לא מנו רק אותן שמיתתן אינה בידי אדם אלא בידי שמים. זה אינו, שהרי בההיא ברייתא מנו טמא ששמש והוא במיתה בידי אדם, כמו שאמר לעיל מיניה דפרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזרין, ואין לומר כי הוא טעות נפל בספרים ומן הדין אין לו להיות מנוי עם השאר, שהרי בגמרא כששואל על כל אחד ואחד הנזכרים בברייתא מנ"ל שאל גם עליה, ועוד דלעיל מיניה הביא מקצת הברייתא הזאת להשיב על שאלת כהן טמא ששמש אם הוא במיתה או לא, ואמר מיתיבי ואלו הן שבמיתה טמא ששימש ואח"כ אמר גופא ואלו שבמיתה האוכל את הטבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וזר שאכל את התרומה וזר ששמש וטמא ששמש וכו', ומדקאמר גופא משמע שבאותה ברייתא שהביא לעיל יש כל הדברים האלה, שכל גופא בא לחדש או להוסיף איזה דבר, א"כ נראה שבאותה ברייתא יש לה להיות גם כן טמא ששמש. והנה זה ממחוייבי מיתה בידי אדם כמו שאמרנו, וא"כ תשובת הרב על בה"ג שהוכיח היותו פטור ממיתה ממה שלא נמנה עם שאר חייבי מיתות בידי שמים בברייתא דסנהדרין גדלה עד לשמים:

ב

נראה לי שהנכון כדברי הרב שלא יעבוד עוד אינה מצוה נוהגת לדורות, וראייתו שאחר הרמב"ן שממנה נתעורר הרב לעשותה מצות שעה טובה היא מאד, והוא כי בפ"ק דחולין אמר שהלוים נפסלים בשניהם ושם אמר יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת וגו' לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף, הרי בירור שלאו זה על הלוי הזקן לא היה רק במדבר שאז היתה העבודה בכתף ואז נפסל לכל הדברים שהם עבודת הקדש כשוער ומשורר. וכן משמע מפירוש רש"י שפירש יכול אף בשילה ובבית עולמים שאין עבודת לוים אלא שוערים ומשוררים יהו נפסלים בשנים, משמע שבזמן המדבר היו נפסלים אף לאלו. ומה שדרשו בספרי אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר דמשמע דבמדבר היו כשרים אליהם, זאת הברייתא שלנו חולקת עליה, זה הנשמע ממאמר זה, ולא כמו שאמר הרמב"ן

כי משמעותו הוא שבמדבר הלוי הזקן היה נפסל לעבודת פנים בלבד אמנם אחר הכנסם לארץ לא נפסלו כי אם מנשיאות הארון. שהרי לא הוזכר בגמרא נשיאות הארון כלל ולא שום שאר עבודה רק בסתם שאלו על הלוים אם יהיו נפסלים לעולם בשנים, ומשמע שבכל העבודות היו נפסלים, והשיבו כי פסול זה לא היה כי אם בזמן שהעבודה בכתף שהוא במדבר. ומה שאמר עוד

כי דוד אחרי טעותו בנשאו הארון על העגלה אמר ללוים שיתקדשו, ושם כתוב ויספרו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה, שנראה כי לא היו כשרים לשאת את הארון רק מבן שלשים שנה ומעלה ומנין זה משמע עד בן חמשים דוקא, אני אומר כי אין בפסוק שיעור למעלה רק שיעור למטה, והדברים ככתבן. ומה שהביא עוד

הפסוקים האחרים הכתובים בדברי הימים על הלוים שהוכשרו פחות מבן שלשים שנראה שהביאם לחזק כוונתו כמו שכתבתי לעיל, ולפי דעתי אין משם סיוע כלל, לפי שאם הובררו יתר על חמשים בעבור שלא היו למשא הארון אז היה לו לדייק כן, אבל על בחרם אותם שהם פחות מבן שלשים לא נשמע גם כן שאותם שהם יתר על חמשים כשרים לזאת הסבה. ומה שאמר עוד

שאם נאמר שלא יהיה עוד ללוים משא בכתף מימות יאשיהו שגנז הארון על זה לא תהיה מצות שעה מאחר שאינה נגדרת בזמן או במקום וימנה גם כן ולא יעבוד עוד דלוי זקן, פשיטא כי על זה לא תקרא מצות שעה שכן היא סברת הרב גם כן, כמו שכתב הוא עצמו בשם הרב, אבל טעם אמרו היותה מצות שעה הוא מפני שבמדבר היו נפסלים אף להיות שוערים ומשוררים ובשילה ובבית עולמים הוכשרו כמו שמשמע מהמאמר שהביאו בפרק קמא דחולין יכול אף בשילה וכו' ולא מפני שאין עוד ארון לשאת כי על זה לא תהיה מצות שעה. ומה שאמר עוד

כי אם היתה בטלה זאת המצוה ממשא בכתף תבטל גם כן לאו דלא יסורו ממנו, אמת הוא זה, אמנם הרב לא הוציאה מן המנין כאשר כתב הוא בעצמו שראה במצוה ל"ד שהרי כתב שהכהנים נצטוו לשאת הארון בכתף כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום, וכמו שנכתוב לפנינו בע"ה:

ג

נראה לי שהנכון כדברי הרב שכהן זקן אינו נפסל, מאחר שלא באה האזהרה רק ללוים זקנים. וראיתו מפ"ק דחולין שאמר מומים פוסלים בכהנים ואין שנים וכו' נכונה היא, ומה שפירשה הרמב"ן ואמר כי זהו דוקא בעבודת הכהונה, אני אומר כי אין אלו אלא דברי נביאות, שהרי בסתם שנו כשר בכהנים פסול בלוים, ופירש אח"כ בברייתא ת"ר כהנים במומים פסולים בשנים כשרים שמשמע כי לעולם הם כשרים בשנים, ואין לומר כי זהו דוקא בזמן המדבר שעדיין לא נכנסו במצות המשא שא"כ הוה ליה לחלק בגמרא מבימים ההם ובזמן הזה, כמו שחלק בענין הלוים הנפסלים בשנים יכול אף בשילה ובבית עולמים כך וכו' והכי נמי בכהנים היה לו לומר יכול אף בשילה ובבית עולמים שיש להם עבודת משא יוכשרו בשנים ת"ל וכו', ולהוכיח שאז הם פסולים בשנים. ואין לומר שאין צורך להוכיח זה, כי מאחר שהם נכנסים תחת הלוים פשיטא כי ישתוו אליהם בכל הדברים, זה אינו כי יש לומר דוקא בזמן המדבר שהיתה עבודת המשא תדירה היו הלוים נפסלים בשנים, אבל בשילה ובבית עולמים שלא יצטרכו למשא רק דרך מקרה כגון בצאתם למלחמה או כדומה לזה לא יפסלו הכהנים אשר נכנסו תחתיהם. ומה שאמר

כי לא נשתנית זאת המצוה שהרי מצינו שהלוים נשאוהו בימי דוד בפעם שנייה בעשותו כהוגן, לפי דעתי זה הוא אחד מכ"ד מקומות שנקראו הכהנים לוים, וכן נראה שהוא דעת הרב שהביא בסמ"ק שלו במצוה ל"ד הפסוק שהוא בדברי הימים בעת שנשא דוד בפעם שנית את הארון, והוא וישאו בני הלוים את ארון האלהים וגו' להוכיח משם גם כן שנשתנית זאת המצוה מהלוים לכהנים. ומה שאמר עוד

כי לפי דעתו כהנים ולוים כשרים למשא הארון, מאחר שלא כתב רק בני קהת שגם הכהנים בני קהת הם, אמת הוא זה, אמנם לא הוכשרו בזמן אחד כי אם הלוים במדבר והכהנים אח"כ. וכן הוא ג"כ מה שכתוב בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון וגו'.

והפסוקים שהביא הכתובים בד"ה להוכיח כי לשניהם היא זאת המצוה שאומר כי הכהנים היו מעלים את ארון ה', אינה ראיה שהרי נאמר ג"כ שדוד וזקני ישראל ג"כ היו מעלים את ארון ה', וזה אי אפשר כפשוטו רק פירושו שהיו הולכים בחבורה ובקבוץ להעלותו אבל הנושאים אותו היו הכהנים, וגם כי אומר וישאו בני הלוים פירושו כהנים. ומה שאמר

כי דרש ספרי שאמר והיכן צוה בכאשר צוה הראשון הוא או ג"כ בשני, הנה לפי מה שהביא הרב במצוה ל"ד בסמ"ק שלו לשון הספרי אין ספק כי בפסוק שני לבד נדרש אותה הדרשה, שהביא שם וז"ל, ולשון ספרי כמשפטם כאשר צוהו ה' והיכן צוהו ולבני קהת וכו', וזהו בפסוק שני א"כ שם בלבד דרשוהו, ומה שאמר כי הפסוק השני מדבר בתקון המשמרות גם הרב הודה בזה במצוה ל"ד, ועכ"ז באותו פסוק של חלוקת המשמרות נרמז כי הם ישאו הארון והוא אמרו לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה' וגו'. ומה שאמר

כי לא ידע זה הבירור מספר יהושע ושמואל שזאת המצוה היא לכהנים אחר המדבר, נראה בעיני כי ברור ומבורר הוא וזה, כי מצאנו ביהושע שהכהנים נשאוהו פעם אחת בעברם הירדן כשסיבבו יריחו, ובשמואל ג"כ יש שהכהנים נשאוהו בעת שדוד היה בורח מפני אבשלום, שנאמר וישב צדוק ואביתר את ארון האלהים ירושלים. ומה שהביא ראיה

מספר יהושע שאמר בהעברת הירדן ויצוו את העם לאמר כראותכם את ארון ברית ה' אלהיכם והכהנים הלוים נושאים אותו, הנה אין משם ראיה כלל, שהרי אין כתוב והכהנים והלוים נושאים רק והכהנים הלוים שפירושו הכהנים שהם בני לוים, ומה שאמר כי זהו דעת חכמים בפירוש זה הפסוק בסוטה שבנסעם מן המחנה גם הלוים היו נושאים אותו, זה אינו, שהרי הם לא הביאו פסוק זה שם באמרם שבכל יום לוים היו נושאים אותו, ומנין לו שמכאן הוכיחוהו ממקומו הוא מוכרח, כי זה הספור אינו על מה שהיו נוהגים קודם כי מה ענין צווי נופל במה שעבר שיאמר וצוו את העם לאמר כראותכם את ארון ברית ה' אלהיכם והכהנים הלוים נושאים אותו אם פירושו שבראשונה היו שניהם במשא ומה ענין זה לכאן. אמנם לפי דרכנו יתבאר היטב כל הפסוק, וזה כי צוו את העם לאמר כראותכם את ארון ה' אשר הכהנים הלוים נושאים אותו בעת העברת הירדן ואתם תסעו וגו' והוצרך להעירם על השתנות הזה שהכהנים לבדם ישאוהו שאם לא כן היו חושבים כי אין להם לנסוע ממקומם אחרי שאין זה כדרך שאר פעמים שהיו הולכים בנסוע הארון במשא הלוים ויחשבו כי אין זה עת נסיעה רק איזו מצוה עליהם לשעה ואח"כ יפרקו הארון לתתה ללוים לכן העירם שילכו אחריהם כי אז הוא מסע המחנות, ומה שאמרו חכמים כי בכל מקום היו הלוים נושאים הארון הוציאוהו ממה שהיו רגילין במדבר שהלוים היו נושאים אותו ולא מצינו שנלקחה מהם זאת המצוה עד עתה בעת העברת הירדן, ולכן אמר כי בכל יום היו הלוים נושאים אותו, וראיה עוד שלא הוציאוהו מזה הפסוק שהרי אמרו בכל יום לוים נושאים אותו, ואם ראייתם מזה הפסוק היה להם לומר כהנים ולוים שהרי גם כהנים כתיב בזה הפסוק, אלא בודאי מאמרם נסמך על מנהג המדבר עד עתה ביום אשר עברו הירדן כי אז ראינו שנשתנית לכהנים ולא למבראשונה. ומה שאמר

כי מה שהכהנים נשאו הארון בימי שלמה היה להכניסו בבית קדשי הקדשים כי הלוים אינם נכנסים שם, א"כ הוא כדבריו למה לא התחילו לשאת אותו הלוים במצותם ובהגיעם אל בית המקדש יתנוהו לכהנים להכניסו לבית קדשי הקדשים, אלא בודאי זה היה על כי זאת המצוה ניטלה מהם וניתנה לכהנים. ומה שהביא ראיה

מאמרם בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון דמשמע לפי דעתו כי בכל שאר מקומות המצוה על הלוים מלבד שלשה אלו, אני אומר כי אין זה במשמע אבל כונתם היא כי בשלשה מקומות מצינו שאחר המדבר נשתנית זאת המצוה מן הלוים לכהנים, וקשיא לי על זה המאמר שהרי מצינו כי בד' מקומות נשאוהו, והוא בימי דוד כשהיה בורח מפני אבשלום בנו, כמו שנאמר בשמואל וישב צדוק ואביתר את ארון האלהים ירושלים, ולפי מה שפירש רד"ק ביהושע בענין סבוב יריחו לא קשה כלל, לפי שהוא כתב שם כי גם שהם ד' מקומות מ"מ משא הארון בימי דוד כשהיה בורח ובימי שלמה בהכניסו אותו לקדש הקדשים שניהם בכלל החזירוהו למקומו, אבל לפי מה שפירש רש"י בזה המאמר בסוטה כי לא נקרא החזירוהו למקומו רק בימי שלמה, א"כ היאך אמרו ג' מקומות והלא ד' הם, ולפי דרך הרב גם כן שהביא במצוה ל"ד פסוק שבד"ה והוא, וישאו בני הלוים את ארון האלהים להוכיח כי אז כהנים נשאוהו, יהיו א"כ חמשה מקומות ואנכי לא ידעתי מה אשיב. וכלל דברינו כי לאו של לא יעבוד עוד דלוי זקן בטל ולא יבא במנין מפני שלא נהג רק בזמן המדבר כי אז היה נפסל לכל עבודת המקדש, כמו שנראה מלשון הגמרא בפ"ק דחולין שאמר יכול אף בשילה ובבית עולמים ופירש"י וז"ל, יכול אף בשילה ובבית עולמים שאין עבודת לוים אלא שוערים ומשוררים יהיו נפסלים בשנים. ואם בזמן המדבר היו כשרים הלוים הזקנים להיות שוערים ומשוררים שהיה עת משא הארון ולא נגזר עליהם שלא לבא לשום עבודה פן יהרסו לשאת את הארון כ"ש וכ"ש בשילה ובבית עולמים שאין שם משא הארון שיכשרו אלא בודאי במדבר היו נפסלים גם לשוערים ולמשוררים בהיותם זקנים, ולכן שאלו אם יהיה כן בשילה ובבית עולמים, והשיבו כי דוקא במדבר היה זה בזמן שהעבודה בכתף כלומר דמשום כך נגזר עליהם פן יהרסו לשאת הארון, אבל בשילה כי אין שם משא הארון לא נפסלו לשוערים ולמשוררים. ומה שדרשו בספרי ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר, שמשמע כי במדבר היו כשרים לשאר עבודות חוץ ממשא הארון, הנה הגמרא שלנו חולקת על זה והגמרא שלנו עיקר. וכן ראיתי אחר כך במזרחי בפרשת בהעלותך על פסוק ולא יעבוד עוד שבסוף דבריו כתב שזאת הברייתא חולקת על ההיא דספרי. ונחזור לדברינו ונאמר כי לאו של לא יעבוד עוד בטל, ולא מפני שנשתנית מצות משא וניתנה לכהנים כאשר חשב הרמב"ן על הרב, רק לפי שכתוב לעבוד עבודת וגו' ודרשינן לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף שאז היו פסולים אף לשאר עבודות ובשילה ובבית עולמים הוכשרו, וכן נראה בפ"ק דחולין מלשון הרב בפירוש המשנה ובפ"ג מהל' כלי המקדש והעובדים בו:

ד

נראה לי שהנכון כדברי הרב שאין להביא בזה המנין רק המצות הנוהגות בכל הדורות ולא אותן שנעשו פעם אחת ולא תעשינה יותר. לפי שדרשת חכמים מתרי"ג מצות הוציאוה מפסוק תורה צוה לנו משה מורשה דמשמע שכמנין תורה צוה לנו משה בירושה לעשות ואם נביא במנין זה הפרשת אבנים גדולות לכתוב בהן את התורה וכן ברכות וקללות שבהר גריזים ועיבל לא תהיינה כלן מורשה שהרי אלו לא נצטוינו לעשותם בכל דור ודור. ומה שאמר כי חנוכת המזבח בודאי היא מצוה לדורות כמו שכתוב בפרשת ואתה תצוה וכו', הנה דעתי מסכים עם סברת בעל זוהר הרקיע שכתב כי אין ראוי להכניסם במנין לפי שאין בו תוספת ענין שיקרא מצוה אלא בתמידים שהם חובה בכל יום ומתחילין אחרי בנין המזבח אחד בבקר ואחד בערב. וקשיא לי על כל מוני המצות למה לא הכניסוה בלאוין כי בם היה ראוי להכניסה ולמנותה ללאו שלא להתחיל חנוך המזבח אלא בתמיד של שחר שהרי היא משנה בפ' התכלת שאין מחנכים את המזבח אלא בתמיד של שחר ובודאי לדורות היא בכל עת אשר יחנכו את המזבח. ושמא היא אחת מחלקי מצות המזבח או הקרבנות ולא תבא במנין כמו שכתב הרב בשורש י"א. ומה שאמר עוד

כי אף המשכן בהקמתו ובית המקדש בהבנותו היו צריכים לחנוכה כמו שעשו הנשיאים, אני אומר כי חנוכה זו אינה נוהגת לדורות לא מינה ולא מקצתה שהרי מה שעשו הנשיאים דרך נדבה עשו, והראיה מלשון חכמים בנשיאים שאמרו מה ראו להתנדב תחלה לפי שהיו יראים וכו' כמו שהביא רש"י בפ' נשא, הנה נראה כי דרך נדבה הביאו הקרבנות ההם וא"כ אין כאן מקום לומר שנוהג לדורות מאחר שהוא בידם להתנדב או שלא להתנדב והקרבנות שהקריבו בימי שלמה על חנוכת הבית גם הם דרך נדבה היו. ועוד ראיה ברורה הביא בעל זוהר הרקיע בפרשו מצוה זו בעשה קכ"ז שכתב וז"ל ועוד שהנראה מהגמרא הוא שאותה חנוכה אינה נוהגת לדורות כלל לא באותן שיעורים ולא בשיעורים אחרים שכך אמרו בפרק קמא מחגיגה (ו') על מה שאמרו ב"ה שהראיה מעה וחגיגה שתי כסף ולמדו אותה מהנשיאים שריבה הכתוב בשלמים יותר מעולות וב"ש לא רצו ללמוד מחנוכה זאת אמר שם ב"ש מאי טעמא לא אמר כבית הלל דנין דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות ואין דנין דבר הנוהג לדורות מדבר שאינו נוהג לדורות. וזה הלשון מוכיח שהחנוכה של נשיאים אינו נוהג לדורות לא באותן שיעורים ולא בשיעורים אחרים שהרי לא אמר אין דנין שיעור הנוהג לדורות משיעור שאינו נוהג לדורות אלא אמר דבר שאינו נוהג לדורות שהדבר כולו אינו נוהג חובה לדורות שאין בו מצוה שאפילו תאמר שהדבר הוא נוהג אלא שאין השיעור נוהג מ"מ איך שישתנה השיעור צריך שיהיו השלמים יותר מהעולות כמו שהיו בימי משה וא"כ היה להם לב"ש ללמוד משם שהרי רבוי השלמים על העולות נוהג לעולם, עכ"ל. ומה שהביא ראיה עוד

מפרק התכלת דקאמר מלואים הקריבו בימי עזרא, נראה לי כי משם ממש ראיה שלא היו חייבים להביאם רק בנדבתם עשו מה שעשו שאם היו חייבים להקריב מלואים הן רב הן מעט מה היתה תמיהתו של רבי יוחנן בפסוק כה אמר ה' אלהים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש שתמה ואמר חטאת עולה היא פירוש שמוסף דר"ח עולה הוא כדכתיב ובראשי חדשיכם תקריבו עולה ואמר שם רבי יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, ואם היו חייבים להקריב מלואים איך לא העלה על דעתו שפר החטאת הזה היה להקריבו אחר המלואים שעשו מקודם כדרך שעשו בימי משה שהקריבו עגל בן בקר לחטאת אחר המלואים כמו שכתוב בתחלת פרשת שמיני. ואין לומר שר' יוחנן לא ידע שפרשה זו על בית שני נאמרה שא"כ כשמשיב רב אשי עליו לא היה לו לומר בזה הלשון מלואים הקריבו בימי עזרא דמשמע שאין שום חולק שעל בית שני נאמרה שהיה בימי עזרא אלא כך היה לו לומר פרשה זו בימי עזרא היא ומלואים הקריבו בימיו כדרך וכו' ועוד שלא היה לו לומר בזה הלשון מלואים הקריבו דמשמע שהקריבום בנדבתם ולא בתורת חובה. וגם תשובות אחרות הביא בעל זוהר הרקיע בזה עיין שם. ומה שאמר

שיתאמת עוד זה ממה שאמר יתברך זאת התורה, אין משם ראיה כלל לפי שבזה הפסוק רצה לכלול כל הקרבנות שנצטוה משה בהר סיני בין לדורות בין לשעה וזו היא כוונת הפסוק ויגיד עליו רעו הפסוק הבא אחריו.

ומאמר רז"ל דפרק לולב וערבה וכן אותו דירושלמי דשביעית אין פירושם כדעת הרמב"ן כי מנא ליה לחלק ולומר שהשיעור והסדר ההוא אינו נוהג לדורות אבל מצות מלואים תנהוג, אלא בודאי כוונתם היא שכל ענין מלואי הכהנים שנעשה אז שבעת ימים אינו נוהג לדורות כלל. ומה שאמר

כי בימי עזרא הקריבו מלואים על המקדש ועל המזבח כאשר הביא מפסוק בראשון באחד לחודש וגו' ומפסוק שבעת ימים תעשה שעיר חטאת וגו', כבר השיב עליו בעל זוהר הרקיע שכתב וז"ל ואין כן דעת החכמים ז"ל שהם לא אמרו מלואים הקריבו בימי עזרא על הקרבנות הנזכרים בפרשת הגד את בני ישראל את הבית, והוא פר ביום הראשון ובשבעת הימים שעיר ופר ואיל לחטא את המזבח ולא הוקשה להם כלום בזה שהרי הדבר מוכיח שזה הוראת שעה היה על פי הדבור שהרי בימי משה חטאו המזבח שבעת ימים בפר חטאת ובימי עזרא היה פר חטאת יום ראשון ויום שני שעיר חטאת ופר ואיל לעולה, אבל הוקשה להם מה שכתוב בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת וגו' ולקח הכהן מדם החטאת ולא מצינו במוספי ראש חודש פר חטאת ועל זה הקשו חטאת עולה היא ובא רב אשי ואמר שאין זה פר של מוסף ראש חודש אלא של מלואים והוא העגל שהקריבו ביום שמיני של מלואים שהיה ראש חודש כמו שנזכר בשבת בפרק ר"ע (דף פ"ז:) שאמר שם אותו היום נטל עשר עטרות והקריבו עגל בן בקר לחטאת כן הקריבו בימי עזרא בר"ח פר חטאת וכן פירש"י ז"ל שם בגמרא ועל כרחנו על אותו עגל של שמיני סמכו רב אשי לא על הפר שהיו מחטאים בו המזבח בימי משה כל שבעת ימי המלואים לפי שכבר נתחטא המזבח שבעת ימים בפר בן בקר לחטאת יום ראשון ושעיר חטאת ופר ואיל לעולה ששה ימים כמו שהזכרתי למעלה. ומה שכתוב אחר כך וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שוגה ומפתי וכפרתם את הבית, כבר דרשוהו שם ואמרו בשבעה אלו שבעה שבטים שחטאו אע"פ שאינן רובו של קהל, בחדש אם חדשו ואמרו חלב מותר, מאיש שוגה ומפתי מלמד שאין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, וא"כ רב אשי שאמר מלואים הקריבו בימי עזרא לא לחטא המזבח היה כמו שכתבו רז"ל שכבר נתחטא וא"כ אין לנו ראיה מהגמרא בחנוך המזבח ומלואו שיהיה מצוה לדורות. וגם אני אומר כי מה שאמר רב אשי מלואים הקריבו בימי עזרא לא בתורת הזבח מלואים שהיו בימי משה אמר כך שהרי העלו בגמרא יצאו מלואים שאינן נוהגין לדורות אלא רצונו לומר שעל פי הדבור נהגו באותן מלואים וכן כתב הרב ז"ל בהלכות מעשה הקרבנות לפי שדעת החכמים הוא שכל מה שנעשה ביום שמיני למלואים היה לשעה, שכן אמרו בפרק כל המנחות (נ"ט) על מנחת שמיני שעה מדורות לא ילפינן, ושם אי אפשר לומר שעל השיעור בלבד נאמר אלא המנחה עצמה והוא הדין לשאר הקרבנות שבאו חובה לאותו יום לא היו חובה לדורות ואם עשאום בימי עזרא כדעת רב אשי ע"פ הדבור היה ולא בתורת חובה. ובפרק איזהו מקומן (דף נ"ו) אמר והא כתיב בשלו את הבשר פתח אהל מועד וגו' קדשי שעה שאני. וכן בפרק טבול יום (דף ק"א) בשעיר ר"ח שנשרף, ובאמת שרש"י ז"ל פירש בפרשת יחזקאל שהמלואים שהקריבו בימי עזרא הוא אותו הפר שהיו מחטאים המזבח בימי משה והפר הזה שהקריבו בימי עזרא בר"ח הוא אותו הפר ואע"פ שנראה מפשט הכתובים שכבר נתחטא המזבח שבעת ימים קודם ר"ח. אבל הרב ז"ל כתב שזה הפר הנזכר כאן בר"ח הוא אותו פר הנזכר בפרשת הגד, ומה שכתוב בשבעה לחדש יפרש הרב ז"ל שבעת ימים רצופים כנזכר בפרשת הגד. ואין כן דעת רז"ל. ולפירוש הרב ז"ל היאך יאמר וכן תעשה על פר החטאת בשבעת ימים והלא לא היה אלא יום ראשון כמו שכתוב שם בפרשת הגד ומה שפירש בגמרא הוא דעת החכמים ז"ל. וגם הוא ז"ל פירש בפירוש יחזקאל כי השעיר שהיו מקריבין היה ע"פ הדבור מדברי רז"ל נראה שכל הכתוב ביחזקאל נעשה בימי עזרא והמפרשים נסתפקו בזה אם הוא לעתיד, עכ"ל.

ומה שהביא עוד ראיה מההיא דפ"ק דיומא כיצד הלבישן שנראה כי לעתיד לבוא יצטרכו למלואים וכן יהיה גם כן המקדש חדש והמזבח חדש וכך עשו בימי עזרא, כבר הוכחנו שבימי עזרא לא הקריבו מלואים עליהם ואף אם לתחיית המתים יצטרך מלואים עליהם מ"מ כתב בעל זוהר הרקיע שלא יבאו במנין לפי שאין לנו להביא במנין רמ"ח מה שיתחדש בתחיית המתים. ומה שהליץ עוד על בעל בה"ג בהביאו במנין

פרשת ויחל משה ואמר שהיא פרשה מלמדת לדורות להתפלל בעת צרה, אני אומר כי אין צריך שהרי כבר בא לנו צווי להתפלל בכל יום והכל בכלל בין עת צרה בין עת הרוחה.

גם על פרשת תרומת המכס שאמר כי אולי סבר בה"ג שהיא מלמדת לדורות כן בכל מלחמת רשות, כבר השיב בעל זוהר הרקיע בפרשו זאת המצוה בעשה רי"ו שכתב וז"ל. ואני לעניות דעתי אומר שאין כל זה אמת, שהרי בפירוש אמרו רז"ל כי תרומת המכס אינה נוהגת לדורות. ובמנחות פרק התודה (דף ע"ז:) שנינו מכולן היה נוטל אחד מעשרה שנאמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'. ובברייתא בגמרא ילפינן לה מתרומת מעשר ואקשינן ולילף מתרומת הקדש של מדין כלומר שהיתה אחד נפש מחמש המאות, ודחו זה ואמרו דנין תרומה הנוהגת לדורות מתרומה הנוהגת לדורות ואל תוכיח תרומת מדין שאינה נוהגת לדורות. ואי אפשר לדחות בכאן ששיעורה אינה נוהגת לדורות אבל היא עצמה נוהגת כמו שהיה דוחה הרב ז"ל בחנוכת המזבח כמו שכתב למעלה שא"כ היה לו ללמוד ממנה מה שהוא נוהג לדורות והוא שאין לה שיעור קבוע כמו שהיתה רוצה הברייתא ללמוד זה מהבכורים שאין להם שיעור וכדתניא נאמר כאן תרומה ונאמר תרומה בבכורים מה להלן אין לה שיעור אף כאן אין לה שיעור, וכיון שדחו שלא ללמוד מתרומת מדין לא השיעור הכתוב בה ולא שאין לה שיעור מפני שאינה נוהגת לדורות למדנו שאין תרומת המכס נוהגת כלל בתורת חובה ואינה באה במנין. ואני תמה מהרמב"ן ז"ל שהביא ראיה לתרומת המכס שהיא נוהגת לדורות ממה שכתוב ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם וגו', שזה לא נאמר בתרומת המכס אלא בקרבן שהקריבו פקודי החיל איש אשר מצא כלי זהב ואותו זהב היה זכרון והיה קרבן בא על הרהור עבירה כמו שהוא מוזכר בשבת פרק במה אשה יוצאה (דף ס"ד) ובמסכת כלה. אבל תרומת המכס לאלעזר הכהן היתה כשאר מתנות כהונה. ומזה תצא לנו קושיא על הגאון ז"ל שמנה תרומת המכס שהרי לא מנו תרומת המכס בכלל מתנות כהונה שא"כ היו כ"ה מתנות וזאת היתה להם למנות שהיא יותר גדולה מלוג שמן של מצורע וכיון שלא מנו אותה אינה נוהגת כלל ואינה נכנסת במנין, עכ"ל. וזה מה שרצינו לבאר בשורש הזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.