לב שמח/שורש/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לב שמח ‏ שורש ג

השרש הג' כתב הרב דע כי אמרם תרי"ג מצות וכו' יתחייב בהכרח שלא תמנה גם אחד מהן, עד כאן לשונו:

והרמב"ן ז"ל לא חלק על הרב בשרש הזה רק הודה בו ומטעמו עצמו שאם ימנו כל המצות שבאו במצרים ובמדבר יעלו לחשבון גדול ושח"ו שבעל הלכות גדולות יטעה בזה, אבל מנה ולא יבאו לראות כבלע את הקדש מפני שהוא אצלו מצוה לדורות, ומה שדקדק כי די באמרם רמז שסבור שהוא אסמכתא בעלמא הנה אמרו דרחמנא אמר ולא יבאו לראות אבל כבר נאמר בלשון הזה רמז במקומות שהן מן התורה עכ"ל. והנה שום אחד מהמקומות שהוא מביא אותם שם לראיה שנאמר בהם רמז והן מן התורה הרב לא יודה לו בהם ולא ימנם אלא מדרבנן וא"כ זו מערכה על הדרוש או מכריע הדבר בעצמו, ולא אאריך בזה מפני שאף הרמב"ן מה שכתב כבר נאמר בלשון הזה רמז במקומות כו' מוכיח עליו שאף הוא מודה שבמקומות אחרים לא נאמר רמז אלא שהוא בדבר מדרבנן וכיון שכן ויש מקומות שלשון רמז בא על מה שהוא מדרבנן ופשטא דלישנא נמי הכי הוא הנה בודאי אין לך ראיה גדולה מזו לדעת הרב שמנה זו ג"כ מדרבנן כי המשיכה על פשט הלשון בה ובכמה אחרות דכוותה ולא רצה להוציא הלשון ממשמעו בלי הכרח יכריחנו עליו אדרבה יש לו הכרח על ההפך מהתוספתא שמנו בה כמה מחוייבי מיתה ולא הביאו את זו בכללן וזה מורה שלא יבאו לראות כבלע כו' שדרשוהו לגונב את הקסוה רמז ואסמכתא בעלמא הוא ואין בו מיתה מה"ת:

ומה שהרמב"ן טען על זה שאם אינו מכלל חייבי מיתה בידי שמים חמור הוא יותר שהרי חייב מיתה בידי אדם ומשנה שלימה שנינו קנאין פוגעין בו, אינה טענה כלל ופשיטא, שקנאין פוגעין בו מיתה מסופקת ואינה חמורה ממיתה ודאית בידי שמים גם לאו מיתה ביד אדם חשיבא שהרי אם עברה שעה וקנאין לא פגעו בו אינן רשאין עוד לפגוע ואם פגעו נהרגין עליו כי אין לו משפט מות בתורה:

כתב עוד הרמב"ן אבל בודאי חייב מיתה בידי שמים נמי כדאמרינן בגמ' סנהדרין אם לא חייב מיתה הוא בידי שמים לא היה מיתתו ביד הקנאין עכ"ל: ואני הצעיר אומר דלכאורה הך סוגיא כוותיה מוכחא וריהטא דמסקנא הכי משמע שאין קנאין פוגעין בגונב את הקסוה אלא לפי שחייב מיתה בידי שמים מטעמא דמי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה. ובתחילת ראותי טענה זו של הרמב"ן אשתוממתי כשעה חדא על הרמב"ם ונסתתמו טענותי מלהשיב על תוכחתו דהרמב"ן מהך סוגיא דגמרא דלכאורה אתיא דלא כוותיה בפשיטות, ברם טרחי ועייני בה שפיר ואשכחי דהך מילתא תליא בפירושא דההיא שמעתתא דאפשר לפרש בה ב' פירושים והרב ינצל באחד מהם כמו שאומר. הנה הרמב"ן כותב ושאלנו עוד והא גונב את הקסוה ותירצנו הא אמר רב יהודה בכלי שרת ורחמנא אמר כו' לומר דהאי נמי בר קטלא הוא דחייב מיתה בידי שמים עכ"ל. ומשמע בהדיא דס"ל דכי היכי דלעיל הקשו והא תנן מי שלקה ושנה כו' ותירצו במלקות של כריתות דגברא בר קטלא כלומר דמשום דהוא בר קטלא בידי שמים כמו שכתב שם רש"י יש להם רשות לקרב מיתתו בכיפה כו' הכא נמי שתירצו בכלי שרת עסיקינן ורמיזא לא יבאו לראות כבלע כו' ומתו הכונה היא שהרמז הוא על המיתה מן השמים ולכך יש רשות לקנאין לפגוע בו. והיינו דכתב הרמב"ן לקמיה יותר בפירוש וז"ל. וכן הגונב את הקסוה חיובו בידי שמים רמוז במלת כבלע את הקדש ומתו כו' אע"פ שעיקר הכתוב כו' ומיתתן בידי הקנאין הל"מ כו' ע"כ. הרי שאומר בפירוש שהמיתה בידי שניים רמוזה בכתוב כבלע את הקדש ומתו וממנה נמשך ההיתר לקנאין שיפגעו בו והוא הל"מ ומזה הוציא הרמב"ן מה שכתב עוד שם למדנו שהוא חייב מיתה בידי אדם ובידי שמים כו' ופשטא דשמעתא ודאי הכי משמע כדאמרן לעיל, ועם זה הפירוש אין מקום למה שכתב הרמב"ם שגונב את הקסוה לא יש בו מיתה בידי שמים וזה ברור. אבל נראה לי שהוא יש לו פירוש אחר כמו שאמר שם בכלי שרת עסקינן ורמיזא כו' והפירוש הוא דלמה שהקשו והא גונב את הקסוה כלומר דרחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה משני דבכלי שרת כו' כלומר דשאני התם דמצאו רמז למיתתו בולא יבאו לראות כו' ולהכי פגעי ביה קנאין ורשות יש להם אע"ג דרחמנא פטריה בידי שמים והכי משמע מלישנא דגמרא שאמרו שם מאי קסוה כלי שרת כו' והיכא רמיזא ולא יבאו לראות כו' דהיכא רמיזא ודאי אקנאין פוגעין בו קאי כלומר היכא רמיזא שיש להם רשות לפגוע בו ותירצו דרמיזא בולא יבאו לראות כו' כמו שכתב רש"י והיכא רמיזא דשייכא בה מיתה כלומר שיש בה צד מיתה ע"ד שפי' שם לעיל גבי מכניסים לכיפה היכא רמיזא ודאי הל"מ היא האי עונש דכיפה ומיהו היכא רמיזא מקצת וא"כ ההכנסה לכיפה עצמה היא שמצאנו לה שם רמז והכא נמי פגיעת הקנאין עצמה היא שיש לה רמז בולא יבאו לראות, והיינו דקאמר בכלי שרת עסיקינן ורמיזא כו' שהכוונה היא לומר והך פגיעת קנאין רמיזא שם אבל מיתה ממש בידי שמים לא היתה מעולם בכלי שרת לא בפירוש ולא ברמז. זו היא סברת הרמב"ם ודעתו בפירוש ההלכה ומלבד שהוא פירוש נכון ומיושב מצד עצמו עוד יש לו הכרח מצד הברייתא שמנו בה אותם שבמיתה ולא הזכירו בכללם גונב את הקסוה והיא הראיה שהביאה הרמב"ם גדולה היא בלי ספק:

ותמה אני מהרמב"ן שדחאה בקש וכתב הברייתא שאמר הרב דקתני ואלו שבמיתה אותן שאינן בידי אדם אלא בידי שמים קתני ובתוספתא אמתני' קיימינן בתר דקתני מיתתן בידי אדם הנסקלין והנשרפין כו' והמומתין בידי קנאין ופרחי כהונה חזר והשלים ושנה ואלו שבמיתה בידי שמים בלבד עכ"ל. ופליאה דעת ממני כי הלא בברייתא זו עצמה קתני נמי כהן ששימש בטומאה שהוא השנוי במשנה שמומת על ידי אדם כפרחי כהונה ומנוה כאן עוד למיתה בידי שמים ואם גונב את הקסוה שמומת על ידי קנאין גם הוא כמוהו במיתה בידי שמים הי"ל למנותו כאן עמו, אלא ודאי אין זה במיתה בידי שמים דמדרבנן הוא כדברי הרב, וזו טענה שאין עליה תשובה:

כתב עוד הרמב"ן ומה שנתעורר הרב על ולא יעבוד עוד לעשותה מצות שעה ממ"ש יכול אף בשילה ובית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף מן המאמר הזה עצמו נלמוד שהיא מצוה לדורות כל זמן שישאו בכתף והרי נהגה כל הימים בארץ בנשאם הארון בשילה ובית עולמים. והנראה מלשונם כי בהיותם במדבר מפני תדירות משא לא היו מביאין הלוי הזקן לשיר ולשרת עבודות כדי שלא יבא לישא בארון ולא היה נכנס אלא לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון שאינן עבודות פנים אבל משנכנסו לארץ לא נפסלו אלא ממשא הארון בעת נסעם ממקום למקום עכ"ל. וזה שהוא ז"ל אומר שנתעורר הרב ז"ל לעשותה מצות שעה ממאמר יכול אף בשילה כו' לא מצאנו לו לרב ז"ל זכר לזה המאמר בכאן אבל בחבורו הגדול פ"ג מהל' כלי המקדש כתב זה שנאמר בתורה ומבן חמשים שנה ישוב כו' אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום כו' ע"כ. והוא קרוב ללשון המאמר הנזכר לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף וסובר הרב שזה שאמרו שם יכול אף בשילה כו' פירושו הוא יכול יהיו השנים פוסלין בלויים בשילה ובית עולמים כמו שהיו פוסלין בהם במדבר ת"ל כו' לא אמרתי כו' כלומר לא אמרתי שהשנים פוסלין בהם אלא בזמן שעבודה בכתף דהיינו במדבר שהיו נושאין את הארון בכתף ממקום למקום אבל בשילה ובבית עולמים שאין עבודה בכתף אין השנים פוסלין בהם והרי כאן שזאת מצות שעה היתה במדבר ולא משם והלאה לדורות:

והרמב"ן טוען על זה שבאמרם לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף אי אפשר שכוונו בזה אל זמן המדבר ובזה ישללו עבודה בכתף משילה ובית עולמים שהרי גם בשילה ובית עולמים היו נושאים הארון בכתף ולפי שמ"מ קשה שמאומרם בתחלה יכול אף בשילה ובית עולמים כו' וסיים לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף משמע שהכונה לומר ולא שילה ובית עולמים שאין שם עבודה בכתף לכך חזר ואמר והנראה מלשונם כו' כלומר לא שללו משילה ובית עולמים העבודה בכתף מכל וכל אלא הנשיאות בתמידות כי במדבר היו נושאין אותו תדיר ולא בשילה ובית עולמים והענין הוא שאין השנים פוסלין בלויים לשיר ולשרת עבודות של חוץ אלא בזמן שעבודה בכתף כלומר במדבר שעבודה בכתף היתה תדירה היו השנים פוסלין בהם לכל דבר כדי שלא יבאו לישא בארון, אבל משנכנסו לארץ שלא היה משא הארון תמידי אלא בעת נסעם ממקום למקום לא היו השנים פוסלין בהם לאלו העבודות לענין משא הארון עצמו בנשאם אותו ממקום למקום היו השנים פוסלין בהם אף בשילה ובית עולמים כמו במדבר ומצות דורות היא, זו היא דעתו ז"ל ודוחק הפירוש מן הלשון מבואר מעצמו ועוד דמילתא דפשיטא היא דכשאמרו שם בגמרא ששנים פוסלים בלויים לא אמרו אלא בעבודת כתף המיוחדת להם במשא הארון שעליה ודאי ספקו ואמרו יכול אף בשילה כו' ועליה ג"כ השיבו לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף ומשמע ודאי דהיינו במדבר ולא בשילה כו' ואתי שפיר לפירושו של הרמב"ם שעבודה בכתף לא היתה ללויים אלא במדבר בלבד ולא בשילה ובבית עולמים שאז היתה המצוה לכהנים, ועוד יתבאר זה בעז"ה:

כתב עוד ואם נחשוב שלא יהיה עוד ללויים משא בכתף לעולם מימי יאשיהו שגנז הארון כו' גם זה לא יוציא מצוה זאת מן המנין אחר שהיא נוהגת בכל הדורות כל זמן שיצטרכו למשא כי אין ביטול למצוה אלא מפני שאינה נוהגת לא מפני שאינה צריכה אלינו וכבר אמר הרב כן במצוה קפ"ז בהכרתת זרע עמלק ושבעה עממין כי כל מצוה תקרא נוהגת לדורות כל שאינה נוהגת בזמן או במקום אפי' בהעדר הדבר שנצטוה עליו בדורות ההם עכ"ל. ואף שהדברים נראין כסתומין וסותרין את עצמן מ"מ כוונתו היא כי זאת המצוה לדורות היתה שהלויים ישאו הארון כל עת שיהיה צריך למשא ואם במשך הזמן בימי יאשיהו נגנז ולא הוצרך למשא לא בשביל כך נאמר שאין מצוה זו נוהגת לדורות כי נוהגת היא אם עוד יתגלה הארון ותחזור המצוה לאיתנה שישאו אותו בעת הצורך כי זאת המצוה לא גדרו לה לא זמן ולא מקום כלומר זמן קצוב או מקום מיוחד עד שנאמר שחוץ לאותו מקום או כשיעבור אותו זמן בטלה המצוה וא"כ היא לא היתה לכל הדורות, וזאת היא טענתו של הרמב"ן על הרמב"ם ממה שהוא עצמו כתב בהכרתת זרע עמלק כי כל מצוה תקרא נוהגת לדורות כל שאינה נגדרת בזמן או במקום אפי' בהעדר הדבר שנצטוו עליו לדורות כלומר והעדר הדבר המצווה לדורות שהוא נשיאות הארון מצד גניזתו בימי יאשיהו דומה אל זה ממש והיה ראוי שימנה הרב מצוה לדורות ג"כ כמו שמנה הכרתת זרע עמלק. ולכאורה טענה נכונה היא זו ודברי הרמב"ן נראין בה:

אבל אנכי הרואה שגניזתו זאת של יאשיהו לארון אף שהרב זכרה בחבורו הגדול פ"ד מהל' בית הבחירה לענין אחר זכרה ובזה המאמר הקצר לא זכרה כלל, ונראה שהרמב"ן מוסיף אותה כאן להשמר מהרמב"ם אם בשביל גניזה זו הוא לא יחשוב המצוה לדורות, ולפי דעתי הוא הרמב"ם ז"ל לא הוצרך לזה ולא סמך אלא על אותו מאמר שזכרו הרמב"ן עצמו יכול אף בשילה ובית עולמים כו' כי מאותו מאמר לפי פירושו של הרמב"ם בו למד ממנו שמצוה זו בפירוש נגדרה בזמן ובמקום וכמבואר לעיל, ובזה ניצל יפה ממה שטען עליו הרמב"ן מהכרתת זרע עמלק כי היא ודאי לא נגדרה כלל לא במקום ולא בזמן, עם זה ג"כ אין מקום למה שחזר הרמב"ן וכתב ועוד אין לנו בטחון שלא ישאו ארון עוד בבנין הבית או במלחמות העתידות לפני מלך המשיח כו' ע"כ. כי לדעת הרב ז"ל הכתוב בפירוש גדר וקצב זמן ומקום למצוה זו במדבר בלבד ולא לזמן ומקום אחר ויצאו מזה הכלל בנין הבית גם המלחמות העתידות וזה מבואר. ומלבד זה מה שיהיה באחרית הימים כשיבנה בהמ"ק או יבא משיח נגיד לא יקרא זה לדורות וכמה פעמים אומרים בתלמוד בדרך תמיה הלכתא למשיחא. ומה שכתב עוד אם היתה מצוה זו יוצאת מן המנין היה בטל לאו דלא יסורו ממנו ויוצא מן המנין כי למשא הארון נעשו בו ומפני משאו הוזהרנו שלא נסיר אותם כו' ע"כ. אינה קושיא כי אף אם מצות משא לא היתה הארון עצמו שם היה בשילה ובית עולמים ולא יסורו מצוה היא נקשרת בו בארון עצמו שלא יסורו ממנו כדי שיהיו מוכנים ועומדים לעת הצורך, והרי הוא הרמב"ן עצמו כתב כי אף שהארון נגנז בימי יאשיהו המצוה נקראת נוהגת בכל הדורות כל זמן שיצטרכו למשא ככתוב לעיל ומטוניה אם המצוה נקראת נוהגת לדורות מחמת הזמן יצטרכו עוד למשא איך יסירו הבדים שאח"כ יהיו צריכין להם לנשוא בם את הארון:

כתב עוד וראיתי לרב במאמר זה במצוה ל"ד שנצטוינו שישאו הכהנים את הארון על כתפיהם כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום וה"א כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ואע"פ שמצוה זו באה ללוים בשעה ההיא למיעוט מספר הכהנים אבל לדורות הכהנים חייבין במצוה זו והנה יסבור הרב כי מאחר שנשתנית המצוה לכהנים כבר בטל הלאו הזה דולא יעבוד עוד שלא אמרו בכהנים וכמ"ש מומין פוסלין בכהנים ואין שנים פוסלין בכהנים וזה סברא נפסדת שאם נעתקה המצוה הזו מן הלוים לכהנים אחרי שהיו רבים הכי הם במקום הלוים לכל משאם ולכל עבודתם כלומר שיהיו כמותם מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה שהם שנות הכח למשא בכתף ולא אמרו שאין שנים פוסלין בכהנים אלא בעבודת הכהונה בזמן שהם פוסלין בלוים כלומר כשיהיו הלוים נושאין הארון עכ"ל:

ולפי הבנתו בדברי הרב ששינוי והעתקה היתה במצוה הזאת מלוים לכהנים יפה הקשה לכאורה שכשנעתקה ונכנסו כהנים במקום הלוים הסברא גוזרת שנכנסו עם התנאים עצמם שהיו להם ללוים וזה נראה כדבר המבואר מעצמו ולמד מענינו. גם צדק הרמב"ן במה שאמר עוד כי זה שאמרו אין שנים פוסלין בכהנים כו' לאו היינו אלא דוקא בעבודות הכהונה לא במשא הארון כי הוא היה צריך לכח גדול ויד חזקה כי מזה הטעם היו השנים פוסלים בלוים ומן הנועם הזה עצמו ראוי שיהיו פוסלין גם בכהנים הנכנסין במקומם לנשוא את הארון ודבר הלמד מענינו הוא ומ"מ זה שאומר הרמב"ן שסברת הרב נפסדת לא כן היא עמדי והנני מציב לה יד ויתד להכין אותה ולסעדה, ואומר כי אף אם מאמר אין שנים פוסלין בכהנים במקומו על עבודות הכהונה נאמר וכדברי הרמב"ן מ"מ ממנו נקח גם למשא הארון כשנעתק להם לכהנים כי הרבה עבודות כבדות וקשות היו להם בצרכי הכהונה והכהן הזקן לא מפני כך היה נפסל להן, וי"ל א"כ שגם משא הארון יהיה כאחת מהן ונימא דון מיניה ואוקי באתרא שתהיה זו כשאר עבודות הכהונה שחזקות הנה ועכ"ז קטן וגדול שם הוא בכהנים מגזרת הכתוב שאין השנים פוסלין בהם כמו בלוים, וזו ודאי אינה סברא רעועה ונפסדת אלא חזקה וקיימת אף לפי מה שהרמב"ן הבין שדעת הרב הוא שהעתקה היתה כאן במצוה זו מלוים לכהנים אבל לפי דעתי לא זאת עמו ועת"ק לא יצא מפיו מעולם ולקמן אבאר בעז"ה. ועתה על פי דרכו של הרמב"ן אדון עמו:

שכתב ועוד אמר הרב שיתבאר זה בספר יהושע ובספר שמואל כי לדורות הכהנים חייבין בזו המצוה והם ישאוהו ולא מצאתי הביאור הזה אבל בס' יהושע אומר ויצוו את העם לאמר כו' והכהנים והלוים נושאים אותו כו' והענין שכל השבט כשר למשא הארון והמשפחה ההיא של בני קהת נפקדו עליה במדבר. ואני תמה על הרב בזה שהוא דבר מפורש וכבר ביארו אותו החכמים שאמרו בגמ' סוטה כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום לוים נושאין את הארון והיום נשאוהו הכהנים וזה כמו שביארנו כי בנסעם מן המחנה ביום הראשון נשאו אותו גם הלוים כמ"ש והכהנים והלוים נושאים אותו ויום עברם את הירדן נשאו כהנים לבדם כי כן כתוב ויאמר יהושע אל הכהנים כו' להעשות הנס ע"י הכהנים המקודשים מזרע אהרן עכ"ל. לפי שהרב כתב שבספר יהושע וספר שמואל יתבאר שהכהנים הם החייבין במצוה הזו אמר הרמב"ן שהוא לא מצא הביאור הזה שם, ואמר עוד אבל בספר יהושע כו' כלומר הביאור בדבריו לא מצאתי אדרבה ההפך מצאתי בספר יהושע כו' והילכך חתם ואמר ואני תמה על הרב בזה שהוא דבר מפורש כלומר מפורש שלא כדבריו, והדבר המפורש הזה הוא מה שהביא מפסוק והכהנים והלוים כו'. ובמחילה גדולה ממעלת חכמתו אגב שיטפיה לא דק או ספר מוטעה נזדמן לו שהיה כתוב בו והכהנים והלוים כו' ואינו כן בכל הספרים אשר לפנינו אלא והכהנים הלוים וכן הביאו כל המפרשים ופירשוהו הכהנים שהם מזרע לוי כמו הכהנים הלוים בני צדוק כו', והנה כי כן כשל עוזר ונפל עזור שכתב והענין שכל השבט כשר למשא הארון כו' כלומר כל השבט בין כהנים בין לוים, וזה אינו כן כי שם באותו ענין כלו מתחלה ועד סוף לא הוזכרו לוים כלל אלא כהנים בלבד כי תחלה אמר והכהנים הלוים שאינם זולת הכהנים לבדם כמו שכתבתי ואח"כ אמר ויאמר יהושע אל הכהנים לאמר שאו את ארון הברית וגו' ואתה תצוה את הכהנים נושאי ארון כו' והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי כו' וכן עוד שם כתובים רבים בענין כלם כהנים כתיב בהו וסוף כל סוף ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים וגו'. וכבר נתקיימו יפה דברי הרב שכתב שנתבאר זה בס' יהושע ובודאי ביאור ברור הוא אין למעלה הימנו:

ומכאן מודעא רבא להרמב"ן שהבדיל יום ראשון מיום עברם את הירדן כי ביום ראשון נשאו אותו גם הלוים כו' ויום עברם את הירדן נשאו כהנים לבדם כו'. דמכיון דקרא לא כתיב אלא והכהנים הלוים כו' נפל ליה פיתא בבירא שיום ראשון ג"כ כהנים לבדם נשאוהו כי והכהנים הלוים אינם כי אם כהנים בלבד ואין זולתם כמו שנתבאר יפה. ובר מן דין זה שהוא ז"ל גוזר שני ימים לנשיאות הארון יום ראשון ויום עברם כו' אין לו זכר בכתובים ואינו נראה מהם שהיה שם נשיאות ארון אלא יום עברם את הירדן בלבד כי זה שכתוב שם כראותכם את ארון ברית ה' אלהיכם והכהנים הלוים נושאים אותו כו' הכוונה היא כאשר תראו שהכהנים נושאים כו' אשר זה היה עתיד להיות למחר כשיהיו עוברים את הירדן וזה הוא שביאר להם מיד התקדשו כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות כו' והנפלאות הללו הם אם בעבירת הירדן ואם במשא הארון כי למחר יהיה האות הזה וכן ביום מחר אמר לכהנים שאו את ארון ברית ה' כו' כי לפי שאתמול ייעד לעם שיהיו הכהנים הלוים נושאים כו' אמר לכהנים עתה שאו וישאו כו' והיה זה מן המבואר בכתוב שלא היה שם נשיאות הארון ב' פעמים כמו שהרמב"ן אומר אלא פעם אחת בלבד ביום עברם את הירדן. ומה שהוא ז"ל נתלה במאמרם ז"ל בכל יום לוים נושאים את הארון והיום נשאוהו כהנים כו' וכתב בפירושו שבכל יום רומז אל יום ראשון והיום אל יום עברם את הירדן כו', מבואר הוא שאין הלשון מתישב יפה בזה הפירוש דבכל יום לא משמע יום אחד מיוחד וזה פשוט, אבל הכוונה באמרם כל יום היא על כל הימים הראשונים עד שבאו אל המקום הזה שממנו עברו אל הירדן, ולדעת הרמב"ם יהיו אלו הימים כל הימים שעברו אשר היו הכהנים מעטים עד עתה שנתרבו וחזר להם מצות המשא. כתבתי זה תחלה כמסתפק וכדי להליץ על הרמב"ם גם הלום ראיתי כי הוא האמת בפירוש זה המאמר יגיד עליו רעו מאמר אחר בגמרא ת"ר כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום היה נוסע הארון אחר ב' דגלים ואותו היום נסע תחלה כו'. ופי' רש"י נשתנה המסע הזה מכל שאר המסעות שכל זמן שהיה משה קיים היה עמוד הענן כו' ועכשיו הארון נוסע תחלה כו'. הא קמן דבכל יום דקאמרי היינו כל הימים הראשונים ימי משה ודכוותיה ודאי נמי בכל יום האמור במאמר שלנו פירושו כל ימי משה וק"ל. והרד"ק כתב על והכהנים הלוים נושאים כו' עד עתה הלוים היו נושאים הארון ועתה נשאוהו כהנים להקדישו יותר מפני הנס שנעשה לפניו עתה עכ"ל. והנה הוא א"כ מפרש שוהכהנים הלוים ר"ל הכהנים שהם לוים ז"ש ועתה נשאוהו כהנים ואם באומרו עתה מכוין אל יום ראשון הנה גם ביום ראשון נשאוהו כהנים שלא כדברי הרמב"ן. אבל הנראה הוא שלא אמר עתה נשאוהו כו' אלא על יום עברם את הירדן כי לא נשאוהו ביום אחר זולתו כמו שכתבתי וזהו שחתם ואמר מפני הנס כו' ולא היה הנס אלא ביום עברם כו':

וחוזר אני אל מה שכתב עוד הרמב"ן כל השבט כשר למשא הארון ומשפחה של בני קהת כו' לא נעתקה מצוה זו לכהנים שהרי הלוים נשאוהו בימי דוד גם בפעם הב' שעשה כהוגן שנאמר ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי הארון כו' אבל נאמר כי הכהנים והלוים כולם כשרים במשא הארון מן התורה שכולם נקראו לוים כו', גם זה שאמר שנעתקה המצוה לכהנים אינו אמת חלילה לנו שנאמר שנשתנה שום מצוה בתורה ויהיו הלוים נפסלין ממשא הארון לעולם עכ"ל:

וזה שהוא ז"ל כותב שהרב אמר שנעתקה המצוה הזאת לכהנים ונתלה בלשון הרב שכתב אבל לדורות הכהנים חייבין במצוה זו וחשב הרמב"ן שזאת העתקה כי תחלה ללוים היתה ולדורות נעתקה לכהנים ואני אומר כי ההעתקה הזאת שהוא מייחס לרב הוא ז"ל לא כיון אליה כלל כי בפירוש כתב תחלה. ל"ד שצונו שישאו הכהנים הארון כו' ואע"פ שזה הצווי בא ללוים בעת ההיא אמנם היה למספר מיעוט הכהנים עכ"ל, וא"כ המצוה עיקרה מעיקרא לכהנים היתה כמו שהוא אומר בפירוש צונו שישאו הכהנים כו' והיאך יסבול מה שהרמב"ן מפרש מ"ש עוד אבל לדורות כו' כי הכוונה בו שנעתקה לדורות מלוים לכהנים ואלו דברים סותרין את עצמן למתבונן בהן יפה. גם זה שכתב מדעת הרב שנשתנית המצוה ויהיו הלוים נפסלין ממשא לעולם כו', קשה היאך ייחס זה לרב והיה אצלו כחרש לא ישמע כמה פסוקים מפורשים שהלוים היו נושאין הארון עם הכהנים, והרי הוא הרב עצמו אומר כמו שנתבאר בס' שמואל כו' ואין שם ביאור אחר זולת מה שכתוב שם שצדוק הכהן צווה השב את ארון האלהים כו', ומ"מ תמן קרא כתיב בהדיא והנה גם צדוק וכל הלוים אתו נושאים כו' והיאך אפשר שיאמר הרב שנפסלו הלוים. אבל סמא דמילתא לדעת הרב כי עיקר המצוה מתחילה לכהנים היתה אלא שבאה אז ללוים מפני שהכהנים היו באותה שעה מעטי המספר וניתנה ללוים שהיו רבים והכהנים לא יצאו מכללם כי גם הם נקראים לוים וכמו שהרמב"ן עצמו כתב, וכן הוא האמת בודאי דהכהנים בכלל לוים כי מלוי יצאו כלם וא"כ כשנאמר המצוה בתחלה ללוים גם לכהנים היתה, וראיה גדולה יש לי לזה דבסדר וילך כתוב ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' וגו' ואח"כ בסמוך ויצו משה את הלוים נושאי ארון כו', הא קמן שלכהנים עצמם קרא כאן לוים וכן הוא ודאי דלוים הכתובים ראשונה במצות משא הארון כהנים בכללם אלא שלהיות הכהנים אז מעטים עשה את הלוים עיקר וזכר המצוה בהם ואח"כ שנתרבו הכהנים שבו הם עיקר והלוים טפלין להם וזה ודאי דבר הלמד מענינו שבהתיחדות כהנים ולוים בשירות אז יהיו הכהנים עיקר והלוים נגררים אחריהם. וזהו הביאור עצמו שהביא הרב מספר שמואל כי מהיות שידע דוד שעיקר המצוה היא לכהנים לפיכך לצדוק לבדו שהיה כהן אמר השב את ארון האלהים ומ"מ לא נמנעו הלוים מלהטפל עמו וז"ש והנה גם צדוק והלוים אתו נושאים כו' צדוק עיקר והלוים אתו ונטפלין עמו. ומה שהביא הרמב"ן מאמרם ז"ל תניא ר' יוסי אומר בג' מקומות נשאו כהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשסיבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו ע"כ, וכתב אחריו וזה ברור שמצות נשיאות לעולם על הלוים כלם חוץ מג' מקומות שנתיחדה לכהנים עכ"ל. זאת אינה קושיא כלל עם מה שכתבתי כי הרב מעולם לא אמר שאח"כ נפסלו הלוים כי תמיד עוזרים היו לכהנים ובג' מקומות אלו לבדם הכהנים היו נושאים ולא לוים. וכבר יצאנו ידי חובת ההשגות בשרש השלישי הזה, ושאר מה שהשיגוהו במה שטען הרב על בה"ג בתרומת המכס וחנוכת המזבח וברכות וקללות דהר גריזים כו' מבואר מענינו שהכל בדמות בריחה מהרודף אל ערי מקלט וסוף כל סוף הודה וכתב דמ"מ מחשבון בה"ג בפרשיות לא נתבאר ענינו ולכן גם אני לא אאריך בו, והנני בא אל השרש הרביעי בע"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.