מגיד משנה/שכנים/ח

מגיד משנה ‏ שכנים ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המבקש להוציא זיז מכותלו וכו'. סוף פרק חזקת (בבא בתרא דף נ"ט ע"ב) ופסק כרב הונא וכן בהלכות:

הוציא הזיז ולא מיחה וכו'. דעת המחבר ורבו שמחילת השיעבודין היא לאלתר ושלא בטענת מכר או מתנה אלא בטענת סבלונות ומחילה ויתבאר דעתם ודעת החולקים עליהם פרק י"א:

ב

היה הזיז טפח וכו'. משנה שם (דף נ"ט) ונתבאר בגמרא:

ג

היה הזיז שהוציא רחב טפח ומשוך וכו'. מימרא דרבי מני שם (ע"ב) וכן פירשוה רבו ור"ש ז"ל וכתב הר"ש ז"ל דכיון שהניח לו אורך של מקום חשוב נתרצה לו נמי ברחבו דאין מקום חשוב בפחות מד' על ד' והוא הדין אם החזיק ברחב טפח במשך י' לא החזיק כי אם ברחב ד' אבל אם החזיק ברחב טפח במשך שלשה לא החזיק ברחב ג' אלא מה שהחזיק החזיק ולא יותר עכ"ל. ובהשגות א"א איני מודה לו בזה וכו'. נראה שדעתו ז"ל לפי שזה מקום חשוב ואינו נקנה במחילה אלא דוקא בטענת מכר או מתנה ואינו נראה כן מדברי רש"י ז"ל אלא כדברי המחבר וכן מוכחת מימרא דרבי מני שעל חזקה האמורה במשנה הוא מדבר והיא במחילה:

ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצרו וכו' עד גובה אויר י' טפחים. שיעור י' טפחים לא נזכר בגמ' בפירוש ומ"מ נראה שדי בכך שהרי דירת בית הוא דירה בי' טפחים כ"ש תשמיש הזיז:

ד

המעמיד סולם קטן שאין לו ארבע חוזקין בצד וכו'. משנה שם (נ"ח נ"ט):

לפיכך כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול וכו'. זה פשוט:

אבל אם העמיד קטן וכו'. זה לא נזכר בגמ' בביאור אבל נזכר בגמ' בהרבה דינין שכל שזה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו על מדת סדום ורב הונא שאמר למעלה בזיז שבעל החצר יכול למחות אפילו בזיז כל שהוא דוקא בזיז אמר כן לפי שיש בתשמישו היזק ראייה וכמו שנזכר בגמרא אבל בסולם שאין יכול להשתמש בו אלא דרך רשות חבירו וחבירו יכול לבטלו כל זמן שירצה ודאי אינו יכול למחות בידו על ההנאה והכל מודים בזה וזה פשוט:

ה

הרוצה להוציא וכו'. פ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ח:) מבואר בגמרא:

רצה אח"כ בעל הגג לסתום וכו'. מימרא שם:

רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה וכו'. בהשגות א״א זה הדרך אינו מחוור וכו'. ודבריו סתומין כמנהגו ועתה אפרש שנינו במשנה פ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ח ע"ב) המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה ואמרינן בפירוש המשנה ג' אוקימתות אמר שמואל המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה משתי רוחות רבי חנינא אמר אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אינו עוקרו רב ירמיה בר אבא אמר המרזב אין לו [חזקה] שאם רוצה לבנות תחתיו בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אינו עוקרו תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא למ״ד הנך תרתי שפיר אלא למ״ד שאם רצה לבנות תחתיו [בונה] מאי נפקא ליה מינה ותירצו הכא במזחילה של בנין עסקינן דא״ל לא ניחא לי דתתרע אשיתאי ע״כ. והנה סבר הר״א ז״ל שדעת המחבר היה לפרש דברי שמואל ורבי חנינא במחאת בעל החצר על בעל הגג ולפיכך תפס עליו שאין זה במשמע הסוגיא בשום פנים שאיך יהיה בזה חילוק בין מזחילה לצינור כמ״ש הוא ז״ל והדין עמו לתפסו אם היה דעת המחבר לפרש כן אבל אני סובר שלא היתה כוונתו לפרש כך אלא כל אוקימתות הם בדרך אחת בחזקת בעל הגג וכך פירושו שמואל אמר שלא החזיק בעל הגג שלא יוכל לשנות בעל חצר המרזב ממקום למקום ברוח אחת אבל [יוכל] להחזיק שלא יוכל לשנות מרוח אחת לרוח אחרת ובא רבי חנינא והוסיף בחזקה שאפילו ברוח אחת אינו יכול לשנות אבל יכול לקצרו ובא ר' ירמיה והוסיף שאפילו לקצרו אינו יכול אבל יכול לבנות תחתיו והמחבר דעתו לפסוק כבתרא שהוא מקיים החזקה יותר מכולן וזהו שכתב וכן אם רצה בעל החצר לבנות ולא הזכיר שיוכל לקצרו או לשנותו וכן פסק הר״מ ז״ל בפירושו ובדין זה אין חילוק בין צינור למזחילה אלא במזחילה של בנין ולפיכך לא כתבו ודין זה שכתב רצה בעל הגג לא שיהיה בפירוש האוקימתות אבל מתוכן נלמד שלא נחלקו אלא אם בעל החצר יכול לקצר או לשנות אבל בעל הגג נראה שהכל מודים דמה לו לבעל חצר בכך ואם היתה כוונתו שהסוגיא במחאת בעל החצר היה לו לכתוב חילוק המחזילה אבל לא היתה הכוונה אלא כמ״ש:

וכן אם רצה וכו'. כבר נתבאר זה ודע שחזקות אלו דעת המחבר שהם לאלתר ויש חולקין עליו ויתבאר פי"א:

ו

מי שהוריד מי גגו על חצר חבירו וכו'. מימרא פ"ק (דף ו' ע"ב) וכתב הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל הטעם הוא לפי שאינו מתרבה היזק על בעל החצר בכך אבל להוסיף היזק של כלום אין שומעין לו ולפיכך מי שבא להגביה שופכין כדי שיהיו יורדין ממקום גבוה שזה ודאי מוסיף בהיזק אין שומעין לו וכן כל כיוצא בזה שיראה לבית דין שזה מוסיף בהיזקו אין שומעין לו ומה ששנינו בתוספתא העשוי לכביסה [אחת] אין ממחין בידו לכביסה חמש לכביסה אין ממחין בידו לגשמים לגשמים אין ממחין בידו לכביסה התוספתא לענין דיוטות המקלחות מים לביב שנויה אבל למי שהחזיק אצל חבירו לכביסה אחת ממחין בידו לחמש והחזיק לגשמים ממחין בידו לכביסה אלו דבריהם ז"ל:

ז

כותל שבין ראובן ושמעון וכו'. זה פשוט פ"ק (דף ה'):

היה הכותל של וכו'. ג"ז פשוט שם:

חפר שמעון בכותל זה וכו' ושתק ראובן ולא מיחה בו וכו'. מימרא שם (דף ו') ופסק כרב יוסף אי נמי כלישנא בתרא דר"נ דאמר דהחזיק להורדי אחזיק לכשורי פי' הורדי עצים דקים כשורי קורות עבות ופירושו בזו ובאותן הסמוכין לה כדעת הגאונים ז"ל שכל אלו וכיוצא בהן שהן מחילת השעבודין בשתיקה לבד די וא"צ טענה ולא חזקת שלש שנים ודעת רבותינו הצרפתים שצריך טענת מכר או מתנה וחזקת שלש שנים ובלא כן אין חזקתם חזקה כלל ולזה הסכימו קצת מן האחרונים ז"ל:

היתה הקורה סוכת עראי וכו'. מימרא שם (דף ע"ב):

ח

מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת וכו'. זה לא מצאתי מבואר אבל נראה פשוט מתוך המימרא של מעלה שאם היתה חזקת קורה אחת מועילה לקורות הרבה לא היו חולקים בין קורה גדולה לקטנה ומי שאמר שהמחזיק לקטנה החזיק לגדולה אם בחזקת קורה אחת היה יכול להחזיק בהרבה היה לו לומר רבותא יותר:

בד"א בשהודה וכו'. זה לא מצאתי ג"כ מבואר וצריך לעיין. וראיתי המפרשים ז"ל חולקים בדין חזקת הקורה אם מועילה לכל הכותל ואין בהם מי שסובר שתועיל נעיצת הקורה אלא אם כן החזיק בכך שלש שנים ובבא בטענת מכר או מתנה ואף בזה נחלק ז"ל ויראה לי שאין דברי המחבר אלא בשטוען לעולם היינו שותפין בכותל ועד עכשיו לא הייתי צריך לנעוץ בה וזהו שכשנעצתי לא מיחה בי חבירי ואין כאן עדים הכותל של מי והדין אמת אלא שאני תמה למה צריך נעיצה כל זמן שאין לאחד ראיה כלל:

ט

היו קורותיו של ראובן וכו'. מימרא שם:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף