מגיד משנה/שכנים/ב

מגיד משנה ‏ שכנים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

חצרות הכפרים וכו'. לשון הגמרא גבי חצר אמר ר"י ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים ובברייתא פתחים שבחצר יש להן ארבע אמות לכל אחד וכו' ופירש הרב אבן מיגש ז"ל כגון חצרות הכפרים על הדרך שכתב המחבר וזה לשונו כגון שבא ראובן ובנה בקרקע עולם בית אחד ובא שמעון ובנה כנגדו שני בתים ואח"כ הסכימו שניהם והקיפו על בתים אלו. עוד כתב אבל חצרות שבמדינות שהן בין שותפין ויש לו לאחד מהן בה חלק ידוע כשבאין לחלוק הדבר ידוע שאין כל אחד נוטל אלא כפי מה שמביא ראיה שיש לו בין הרבה בין מועט הילכך אם מגיע לכל אחד מהן בחלקו בחצר זו בית שיש בו ארבע על ארבע ולפניו אויר שיש בו ארבע על שמונה נמצא שיש בה דין חלוקה וכופין זה את זה לחלוק בין מגיע לו בזה האויר פתחים הרבה בין שאין מגיע לו אלא אחד ע"כ:

כיצד היו שני שותפין וכו'. מימרא דרב חסדא וברייתא כוותיה ורחב ארבע אמות שיש לכל פתח ברחבו של פתח אם מעט ואם הרבה כמ"ש ז"ל וכן פירש"י ז"ל והוא פירשה במי שיש לו שני בתים ולהן שלשה פתחים וחלק נכסיו ונתן האחד לראובן והשני לשמעון אם באו לחלוק את החצר כל אחד נוטל ארבע אמות לכל פתח ופתח להלן מן הפתח כנגדו והרחב כדי רחב הפתח והשאר חולקין בשוה וכן פירש גאון ז"ל וכתבו ז"ל מן הפירושין האלו נלמוד שאם ירשו או לקחו שניהם בשתוף בתים וחצר ואח"כ חלקו בתים כל אחד נוטל בחצר בשוה זה כזה אע"פ שיש לאחד פתחים יתירים על חבירו וכתב הרשב"א ז"ל ומיהו נ"ל דאפילו שותפין שחלקו בתים בחצר אם העלו סתם את שיש לו שני פתחים על שאין לו אלא פתח אחד בכי האי את שיש לו שני פתחים נוטל לכל פתח ופתח שאני אומר שאף זכות פירוק הפתחים נכלל בתוך העילוי ועל הכל העלו מן הסתם והביא ראיות לזה וכתב בסוף דבריו וכנ"ל מדברי רבינו חננאל ז"ל:

ב

בית שיש לו פתחים הרבה מכל רוחותיו וכו'. בגמרא אמר אמימר האי חפירה דסופלי יש לו ארבע אמות לכל רוח ורוח ולא אמרן אלא דלא מייחד ליה פתחא אבל מייחד ליה פתחא אין לו אלא ארבע אמות לפתחו ע"כ. ופירש אבן מיגש ז"ל חפירה דסופלי מקום שמעבדין בו העורות וקסבר אמימר דהאי חפירה דסופלי כבית היא חשובה וזכיא בארבע אמות כנגד פתחה וכיון דאית ליה ארבעה פתחים מארבע צדדיה זכתה בארבע אמות מכל צד וצד ואין חבירו יכול לומר לו אין זה בית ע"כ ועל דרך זה כתב המחבר בית שייחד לו פתח שאין לו אלא ארבע אמות לאותו פתח ובהשגות א"א לא אמרו בגמרא יחוד מפקיע וכו' והמחבר אינו מפרש יחוד תקון כניסה ויציאה שא"כ היה לו לומר בגמרא אבל עבד ליה ולא עבד ליה ולא אבל ייחד ליה אלא כבר יש לחפירה ארבע אמות לכל רוח וכשייחד אחד מהם להכניס ולהוציא נסתלק זכות האחרים וכן הדין לבית:

ג

אכסדרה אם אפשר לו וכו'. נתבאר חילוק האכסדרה ודינה שם ופי' אם אפשר לו וכו' לפי פירוש רש"י ז"ל הוא כשהיתה בנויה על דרך שאין מניחין בה כלום והיא פנויה לפרק משא:

שלא אמרו שיש לכל פתח כו'. וזה הטעם נתבאר בגמרא שם בדין האכסדרה ויש שהיו סבורין לומר שאחר שלפרק משאו נתנו אינן קנויות קנין גמור אלא שהן מיוחדות לכל אחד לפירוק משאו וחבירו ג"כ משתמש בהן לעתים וכן מצאו בירושלמי וכבר הכריע הרשב"א ז"ל שהן קנויות לגמרי:

ד

בית שער או מרפסת וכו'. פירש"י בית שער בית קטן שלפני פתח טרקלין. מרפסת הרבה פתחי עליות פתוחין לו ע"כ. ואבן מיגש ז"ל כתב מרפסת שהיא בית שעולין ממנו לשתי עליות או שנכנסין ממנו לשתי חצרות או לשני בתים עכ"ל והדין ברייתא שם:

היו חמשה בתים וכו'. באותה ברייתא שם והטעם שהרי כולן נכנסים דרך המרפסת:

ה

לול של תרנגולין וכו'. פירש"י בית קטן מגדלין בו התרנגולים ויש לו פתח לחצר ובעיא דאיפשיטא היא שם וכבר נתבאר שם למה אין לו ארבע אמות:

ו

בית חציו וכו'. בעיא דאיפשיטא שם וכתב הרשב"א ז"ל מסתברא לי דוקא בשיש ארבע אמות על ארבע במה שאינו מקורה דכל פחות מד' אמות אינו ראוי לפירוק משא והילכך אם אין שם ארבע על ארבע במה שאינו מקורה יש לו ארבע אמות:

ז

בית סתום יש לו ארבע אמות וכו'. ברייתא שם ופירש"י ז"ל שהיה לו פתח לחצר וסתמו ויש לו ארבע אמות בחלוקת החצר אם באו לחלוק כאילו הוא פתוח:

פרץ את פצימיו וכו'. באותה ברייתא ופירוש שסלק המזוזות והמשקוף כשסתמו והטעם דכל שפרץ פצימיו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהוא מסלק עצמו ומפקיר זכותו בחצר לשכניו שאלמלא כן היה סותם בלא פריצת פצימין:

ח

בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות וכו'. בסוכה פ"ק (דף ג') ברייתא בית שאין בו ארבע על ארבע וכו' אין האחין והשותפין חולקין ופירשוה שם בגמרא אין בו דין חלוקה בחצר דאמר רב הונא וכו' ורב חסדא אמר נותן ארבע אמות לכל פתח ופתח והשאר חולקין בשוה בית דלמיהוי קאי יהבינן ליה חצר האי דלמיסתר קאי לא יהבינן ליה חצר. ובהשגות א"א נראה מדבריו שאין לו חלק בחצר כלל וכו' ואין להם שותף עוד בחצר (ומה נעשה וצריך מתרגם לתרגמו) ע"כ. ולי נראה דודאי אף דעת המחבר היא שיש לו כניסה ויציאה בחצר שאל"כ לא היה אומר אין לו ארבע אמות בחצר אלא ודאי לא מיעטו מדין כניסה ויציאה ונראה שלא מיעטו אלא מארבע אמות שכנגד הפתח כדברי הר"א ז"ל אבל הארבע אמות האחרות שיש לכל בית זולת אלו שכנגד הפתח אף לזה יש לו ודקדוק לשון המחבר כך ארבע אמות לזה פירוש מלבד ארבע אמות שיש לו כנגד פתחו אם היה ביתו ארבע על ארבע וארבע אמות לזה פירוש שיש לו הבית הקטן עד פתח הבית הזה חולקין ולא הוצרך המחבר להזכיר ארבע אמות שכנגד הפתח לזה שיש לו בית רחב ארבע על ארבע דפשוט הוא ואם היה דעת המחבר לומר שאין לו לזה כלל היה לו לומר אם יש כשיעור לשאר השותפין חולקין ונמצא שלענין הדין שניהם נתכוונו לדבר אחד:

והזבל של חצר חולקין וכו'. בברייתא פ"ק דב"ב ופירש אבן מיגש ז"ל מפני שעיקרן מן הבתים הוא וכפי רוב הבתים ירבה הזבל ורש"י פירש מתחלקת לפי פתחים לזבל שדות לפי שדרך הפתחים השליכוהו עד שנעשית אשפה עכ"ל:

אבל האכסניא של מלך לפי בני אדם. בברייתא שם ופירש המחבר כפירוש השני שבא בהלכות ולשון רש"י ז"ל חיל של מלך המוטל על בני העיר לתת להם אכסניא בבתיהם:

ט

השותפין שרצו לחלוק דבר שאין בו וכו'. משנה שם (דף י"א) ופירש"י ז"ל משום דבעי למיתני ובכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו וכו' לפי שגנאי הדבר לחתכן תנא רישא יחלוקו:

בד"א בכרך וכו'. שם (דף י"ג ע"ב) מימרא ופירוש בכרך אחד אע"פ שיגיע לזה תורה ולזה נביאים אין חולקין שאין כבודן של ספרי הקדש שיחלקו בב"ד אחר שנתחברו בכרך אחד עכ"ל הרשב"א ז"ל. וכתבו המפרשים ז"ל דבארבע אמות של חצרות דפירוק משא אין בהן דין גוד או איגוד שאם אין חצר לפרק משאו אין בית:

י

מקום שאין בו דין חלוקה וכו'. ראש פ"א.

ומ"ש כמו שביארנו. פ"ה מהלכות מכירה:

אבל אם קנו וכו'. בגמרא שם:

וכן אם הלך זה בעצמו וכו'. לשון הגמרא שם ויש מי שפירש שאפילו החזיק שלא בפני חבירו ולא אמר לו לך חזק וקני קנה שאין זה כמכר שצריך או אמירה או חזקה בפניו כמו שנתבאר פ"א מהלכות מכירה שאין זה אלא בירור חלקים לבד וזהו שאמרו והלך זה בעצמו והחזיק ויש מי שפירש שאפילו לא החזיק אלא אחד זכה הלה בחלק האחר ואו או קאמר שהרי אפי' חליפין גמורין שנו בתוספתא החליף מטלטלין במטלטלין קרקע בקרקע מטלטלין בקרקע קרקע במטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ע"כ:

יא

האחין שחלקו ועשו ביניהן גורל וכו'. ברייתא פרק בית כור (דף כ"ה ע"ב) ולשונה האחין שחלקו כיון שעלה הגורל לאחד מהן קנו כולן ויש שפירשו כגון שהסכימו שיחלקו לפי סדר תולדותן שמעון אחר ראובן ולוי אחר שמעון וכיון שעלה גורל לראובן קנה שמעון בחלק הסמוך וכן לוי אחר שמעון ורש"י ז"ל פירש בין ממקרקעי בין ממטלטלי דסתמא אמרו קנו ולא חילקו בין זה לזה ואחין דנקט לאו דוקא דהוא הדין לשותפין אלו דבריו ז"ל ויש מי שפירש בשלא חלקו לפי סדר אלא כל אחד יזכה בחלק שיעלה מהקלפי ופי' הברייתא אם הם שנים כיון שזכה הלה בחלק זה זכה שני בחלקו ואם הם שלשה או יותר קנו כולן זה שעלה לו הגורל זכה בחלקו והאחרים קנו כולן לענין לחלוק באותן חלקים שיעשו ע"פ הגורל ואין אחד מהם יכול לחזור ולומר לא בגורל אני חפץ אלא בעילוי אלא כיון שעלה הגורל לאחד מהם יחלקו גם כולם בגורל ויש מי שפירש קנו לגבי ראשון שעלה לו הגורל שהוא אינו יכול לעכב עליהן ולא הן עליו אבל מ"מ אם רצה אחד מן הנשארים לעכב ולחלוק בינו ובין שאר האחרים בעילוי שומעין לו והראשון נראה עיקר עכ"ל הרשב"א ז"ל.

ומ"ש המחבר בהנאה שנעשית וכו'. מבואר בגמרא בההיא הנאה דקא צייתי אהדדי וכו'. ובהשגות א"א לא נתחוורו דבריו ע"כ. ולא אבין לו אלא א"כ רצה לומר שהיה לו לברר דבריו:

יב

האחין שחלקו הרי הם כלקוחות וכו'. פסק כשמואל דפ"ק (דף ז') וזה לשון המימרא האחין שחלקו אין להם לא דרך זה על זה ולא אמת המים זע"ז וכו'.

ומ"ש המחבר הרי הן כלקוחות. לומר שהוא הדין למי שמכר חצי שדהו וכיוצא בזה נתבאר פרק המוכר את הבית ששמואל סובר שהרי האחין כלקוחות זה מזה:

וכן סותם את החלון המשקיף על חלקו וכו'. זהו פירוש ולא את החלונות האמור בגמרא אבל רש"י ז"ל פירש ולא חלונות לערער על סתימת האורה וכן כתב הרשב"א ז"ל כלומר ולא דין חלונות זה על זה שאם בא לבנות כנגדה בונה אע"פ שמאפיל אבל אינו מחייבו לסתמן משום שהוא לא נתחייב לו בנין וכן כתב הרמב"ן ז"ל שאינו מחייבו לסתום אע"פ שמזיקו בהיזק ראייה עכ"ל עוד כתב ומהא שמעינן למי שיש לו בתים וחצר וחלונותיו פתוחות לחצר ומכר החצר שאין הלוקח בעל החצר נמנע מלבנות בחצרו כותל בד' אמות לחלונות ואף על פי שמאפיל:

והוא הדין בשנים שקנו שדה מאחד וכו'. זה פשוט דאחין לאו דוקא וכן כתב ן' מיגש ז"ל:

יג

אבל שנים שקנו שדה משני אחים או משני אנשים. פירוש ובשל מוכרים היה נודע חלק כל אחד והיו מחזיקין בנזקין אלו שאם המוכרים היו משותפין ואלו חלקו ודאי אין להם זה על זה כלום דמה לי באין מכח אחד מה לי באין מכח שנים המשותפין וכן כתב אבן מיגש ז"ל זה לשונו קי"ל הלכה כשמואל בדיני וה"ה לתרי דאתו מכח תרי והנך קמאי לא פלגי ברוחות דכיון דלא פלוג ברוחות ליכא הכא חזקה כלל דהא לא מברר חולקא דחד מינייהו כי היכי דתיהוי עלה חזקה ע"כ ומכאן שדברי המחבר תלמידו הן בשהראשונים היו חלוקין ברוחות, זה נראה:

יד

חצר השותפין שיש בה דין וכו'. ראש פ"ק (דף ב') משנה בביאור:

ואין לו חזקה בחצר וכו'. דעת המחבר כדעת רבו דבחצר בדוקא שאין לו חזקה משום דממילא הן מזיקין זה את זה בלא עשיית שום מעשה ולפיכך אין להם חזקה בעמידתן כך ואפילו עמדו כן שלש שנים או יותר אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלונות על חצר חבירו יש לו חזקה לדעתם ז"ל ויתבארו דינין אלו פ"ז:

טו

רוחב מקום הכותל משניהם וכו'. במשנה בונין את הכותל באמצע:

הכל כמנהג המדינה וכו'. במשנה ופירשו ז"ל לפי מנהג המדינה מה שנוהגין השותפין לבנות כשחולקין ביניהם ואינו ר"ל לפי מנהג שאר בנייני המדינה אלא לפי מנהג שאר בנייני השותפין:

ואפילו נהגו לעשות מחיצה וכו'. מבואר בגמרא (דף ד'):

טז

וכמה גובה הכותל וכו'. נתבאר בסוגיא (דף ה') ובמשנה דכותל חצר שנפל:

וכן בגינה כופהו וכו'. דעת המחבר שאין היזק ראייה בגינה ולפיכך די בעשרה טפחים כדי שיתפס כגנב ולשמירה בעלמא ומה שאמרו אסור לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמתה אינו אלא מדת חסידות ולא נכריח לגדור ארבע אמות בשביל כך ודברי טעם הן אלא שהסוגיא של תחלת הפרק קשה עליו וכבר שאלו ממנו חכמי לוניל למה לא כתב ארבע אמות מדין היזק ראיה והשיב להם בחייו, ודעת הרמב"ן ז"ל שארבע אמות גודרין וכ"כ בהשגות:

אבל בבקעה וכו'. נתבאר במשנה ובגמרא ושם נתבאר שאפילו בגינה במקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו לגדור ואין בין גינה לבקעה אלא בסתם וכ"כ אבן מיגש ז"ל:

רצה להבדיל בקעתו וכו'. במשנה ופי' מבחוץ לצד חבירו.

ומ"ש כמו אמה בסיד. כר"י שפירש כן חזית האמור במשנה:

לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים וכו'. שם.

ואם עשו מדעת שניהם וכו'. במשנה שם:

לפיכך אם נפל הכותל וכו'. גם זה במשנה שם פירוש והוא הדין בכותל חצר שנפל שהמקום והאבנים של שניהם וכן מבואר במשנה שם ואיתמר עלה בגמרא פשיטא ואמרינן לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו א"נ דפנינהו חד לרשותיה מהו דתימא ליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה קמ"ל ופירשו אפילו אין האבנים יוצאות מתחת ידי זה ואין אנו רואין אותן ברשותו וחבירו תובעו במחצית האבנים והלה טוען לא כי הכותל היה כולו שלי אינו נאמן ואע"פ שהיה יכול להכחיש ולומר אינן בידי וכגון שיש זמן רב מן הנפילה שאפילו שותפין מקפידין זה על זה בזמן מרובה ה"ז מגו במקום עדים דאנן סהדי דבחצר הכותל של שניהם וכן בבקעה כשעשו שניהם חזית ומיגו במקום עדים לא אמרינן ושיטה אחרת יש בהלכות כתבה המחבר בסמוך:

יז

המוכר גינה לחבירו וכו'. לא ידעתי מאין זה למחבר ובהשגות השוה דינן למי שהיו להם שתי גנות סמוכות זו לזו וכך כתוב שם א"א וכן המוכר:

ואפילו במקום שנהגו שלא וכו'. א"א זה שיבוש ע"כ. דעת הר"א ז"ל שלוקח ומוכר ומי שהיו גנותיהן סמוכות דינן שוה ואפשר שדעת רבינו ז"ל לומר שכל מי שמוכר לאחר דעתו שהקונה יסלק לו כל נזק הבא מחמתו כגון זה שגנותיו סתומות מכל צדדיהן אלא לצדי זו שמכר והרי זה דומה למה שאמרו ונתבאר פכ"א מהלכות מכירה שהמוכר חצי שדה לוקח מקבל עליו מקום הגדר חריץ ובן חריץ ומשם למד רבינו דין זה ואפשר שזהו שכתב ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור כך נ"ל לדעת רבינו ז"ל:

יח

מקום שנהגו לבנות הכותלים וכו'. כאן ביאר המחבר שפירוש כמנהג המדינה כמנהג שותפי המדינה בבניינים כמו שכתב למעלה ושיעורין אלו מפורשים במשנה ופירוש כפיסין אריחין והאריח חצי לבנה שהוא טפח ומחצה ועביו של כותל אריח מכאן ואריח מכאן וטפח באמצע שנותן שם טיט כדי לחברן ופירוש שיעורי רחב הכותלים אינו לפי מנהג שאם נהגו לבנות גזית בארבעה טפחים אינו כלום אלא כופהו בחמשה וכן בשאר וכתבו ז"ל דבעיר חדשה אין אחד מהם יכול לכפות חבירו אלא בפחות שבכותלים הנזכרים במשנה והוא לבנים:

והואיל ומקום הכותל משל שניהם וכו'. כבר נתבאר זה למעלה וכתוב בהלכות שמעינן מיהא דמילתא דידיע לתרי שותפי אע"ג דאיתא השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפקא מחזקה דאידך מ"ט השותפין לא קפדי אהדדי הילכך לית ליה חזקה אלא בראיה א"נ לאחר חלוקה ע"כ וכבר כתבתי שיטה אחרת למעלה ונראית שדעת ההלכות בשאנו רואים האבנים תחת ידו ויש עדים שמכירין אותם וכ"כ הרשב"א ז"ל וכ"כ אבן מיגש ז"ל דאי ליכא סהדי דמסהדי בהכי הוא מהימן מדין מגו דאי בעי אמר אהדרינהו:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף