מגדל עוז/שכנים/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שכנים ב

א

חצירות הכפרים כו' עד כמו שביארנו. פ"ק דבב"ב הלכה זו והביאור הוא פ"א:

כיצד היו שני שותפין וכו' עד אין בה דין חלוקה. פ"ק דב"ב (דף י"ב):

ב

בית שיש לו פתחים וכו' עד כנגד פתחו: כתב הראב"ד ז"ל לא אמרו בגמ' וכו': ואני אומר אין הטעם משום תיקון אלא משום גלויי דעתא דכיון שנפתח הפתח האחד מגלה דעתיה דבההיא ניחא ליה ויש לי ראיה גדולה לדבריו של ר"מ ז"ל שהרי פ"ק דבב"ב גמ' מתניתין דאין חולקין את החצר כו' לגבי פרץ את פצימיו בני מבוי מעכבין עליו גרסינן א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך בית סתום יש לו ארבע אמות פרץ את פצימיו אין לו ד' אמות בית סתום אין מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו ע"כ והיא הלכה פסוקה וגם ר"מ ז"ל פסק דין הפצימין בזה הפרק אלמא מדמי טומאה לחלוקה ואילו לגבי טומאה אם ייחד לו פתח מצלת על הפתחים כולן דתנן במסכת אהלות המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה טפחים הציל על הפתחים כולן כו' עד היה סתום ונמלך לפתחו ב"ש אומרים כשיפתח ארבעה טפחים וב"ה אומרים כשיתחיל ע"כ וקיימא לן כב"ה בהא וכסתם מתניתין קמייתא וכ"כ הר"מ ז"ל ריש פ"ח דהלכות טומאת מת וגם אני ביררתי שם כל הצורך אלמא יחודו מפקיע הטומאה משאר פתחים ה"נ יחודו מפקיע ארבע אמות של פירוק משא משאר פתחים:

ג

אכסדרה אם א"א לו להכנס עד ד"א. הכל פ"ק דב"ב:

ד

אכסדרה אם א"א לו להכנס עד ד"א. הכל פ"ק דב"ב:

ה

אכסדרה אם א"א לו להכנס עד ד"א. הכל פ"ק דב"ב:

ו

אכסדרה אם א"א לו להכנס עד ד"א. הכל פ"ק דב"ב:

ז

אכסדרה אם א"א לו להכנס עד ד"א. הכל פ"ק דב"ב:

ח

בית שאין בו ד' על ד' עד חולקין: כתב הראב"ד ז"ל נראה מדבריו שאין לו חלק בחצר כלל וכו': ואני אומר זה הלשון מצאתי בהשגות ודע כי עיקר זאת ההלכה ריש מסכת סוכה דגרסינן מאן תנא להא דת"ר בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה כו' עד ואין האחין והשותפין חולקין בו ושקלינן וטרינן לפרשה ואסיקנא אימא לית ליה דין חלוקה בחצר דאמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה ורב חסדא אמר נותן לכל אחד ואחד ד' אמות והשאר חולקין בשוה וה"מ בבית דלמיהוי קאי יהבינן ליה אבל האי דלמסתר קאי לא יהבינן ליה ע"כ וקי"ל כרב הונא דרב הוא לגביה דרב חסדא וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכות דב"ב פ"ק וזה היה דעתו של ר"מ ז"ל בפסק זה ומ"ש הראב"ד ז"ל דא"כ היה לו לכתוב כו' כל זה נתגלגל בט"ס שהחליף ד' במ"ם במלת עד שכתב וד' אמות לזה עד פתח הבית חולקין והסופר כתב עם וכן מצאתיו עד בספר המוגה בחתימת ידו של ר"מ ז"ל ובזה נתיישב לשונו הצח והקצר כפי ההלכה בפשיטות ומושכל ראשון אבל למנוע ממנו כניסה ויציאה ומה שצריך להשתמש כנגד פתחו לפי מה שהוא מאן דכר שמיה ובזה עלה דעת ר"מ ז"ל על נכון:

והזבל שבחצר וכו' עד כמו שביארנו. פ"ק דבתרא (דף י"א) הן ההלכות האלו והביאור פ"ה דהלכות מכירה:

אבל אם קנו מידם עד לחזור בחבירו. פ"ק דבתרא (דף י"ג ע"ב):

ט

בית שאין בו ד' על ד' עד חולקין: כתב הראב"ד ז"ל נראה מדבריו שאין לו חלק בחצר כלל וכו': ואני אומר זה הלשון מצאתי בהשגות ודע כי עיקר זאת ההלכה ריש מסכת סוכה דגרסינן מאן תנא להא דת"ר בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה כו' עד ואין האחין והשותפין חולקין בו ושקלינן וטרינן לפרשה ואסיקנא אימא לית ליה דין חלוקה בחצר דאמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה ורב חסדא אמר נותן לכל אחד ואחד ד' אמות והשאר חולקין בשוה וה"מ בבית דלמיהוי קאי יהבינן ליה אבל האי דלמסתר קאי לא יהבינן ליה ע"כ וקי"ל כרב הונא דרב הוא לגביה דרב חסדא וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכות דב"ב פ"ק וזה היה דעתו של ר"מ ז"ל בפסק זה ומ"ש הראב"ד ז"ל דא"כ היה לו לכתוב כו' כל זה נתגלגל בט"ס שהחליף ד' במ"ם במלת עד שכתב וד' אמות לזה עד פתח הבית חולקין והסופר כתב עם וכן מצאתיו עד בספר המוגה בחתימת ידו של ר"מ ז"ל ובזה נתיישב לשונו הצח והקצר כפי ההלכה בפשיטות ומושכל ראשון אבל למנוע ממנו כניסה ויציאה ומה שצריך להשתמש כנגד פתחו לפי מה שהוא מאן דכר שמיה ובזה עלה דעת ר"מ ז"ל על נכון:

והזבל שבחצר וכו' עד כמו שביארנו. פ"ק דבתרא (דף י"א) הן ההלכות האלו והביאור פ"ה דהלכות מכירה:

אבל אם קנו מידם עד לחזור בחבירו. פ"ק דבתרא (דף י"ג ע"ב):

י

בית שאין בו ד' על ד' עד חולקין: כתב הראב"ד ז"ל נראה מדבריו שאין לו חלק בחצר כלל וכו': ואני אומר זה הלשון מצאתי בהשגות ודע כי עיקר זאת ההלכה ריש מסכת סוכה דגרסינן מאן תנא להא דת"ר בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה כו' עד ואין האחין והשותפין חולקין בו ושקלינן וטרינן לפרשה ואסיקנא אימא לית ליה דין חלוקה בחצר דאמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה ורב חסדא אמר נותן לכל אחד ואחד ד' אמות והשאר חולקין בשוה וה"מ בבית דלמיהוי קאי יהבינן ליה אבל האי דלמסתר קאי לא יהבינן ליה ע"כ וקי"ל כרב הונא דרב הוא לגביה דרב חסדא וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכות דב"ב פ"ק וזה היה דעתו של ר"מ ז"ל בפסק זה ומ"ש הראב"ד ז"ל דא"כ היה לו לכתוב כו' כל זה נתגלגל בט"ס שהחליף ד' במ"ם במלת עד שכתב וד' אמות לזה עד פתח הבית חולקין והסופר כתב עם וכן מצאתיו עד בספר המוגה בחתימת ידו של ר"מ ז"ל ובזה נתיישב לשונו הצח והקצר כפי ההלכה בפשיטות ומושכל ראשון אבל למנוע ממנו כניסה ויציאה ומה שצריך להשתמש כנגד פתחו לפי מה שהוא מאן דכר שמיה ובזה עלה דעת ר"מ ז"ל על נכון:

והזבל שבחצר וכו' עד כמו שביארנו. פ"ק דבתרא (דף י"א) הן ההלכות האלו והביאור פ"ה דהלכות מכירה:

אבל אם קנו מידם עד לחזור בחבירו. פ"ק דבתרא (דף י"ג ע"ב):

יא

האחין שחלקו ועשו ביניהן גורל וכו' עד ומקנה לחבירו: כתב הראב"ד ז"ל לא נתחוורו דבריו עכ"ל: ואני אומר זה תלמוד ערוך הוא בב"ב בפרק בית כור גמרא מתניתין בסימניה ובמצרניה כו' דגרסינן תניא ר' יוסי בר ר' יהודה אומר האחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן ושיילינן מ"ט א"ר אלעזר כתחלתה של א"י שהתחלתה בגורל אף כאן בגורל ואקשינן עליה אי מה להלן קלפי ואורים ותומים אף כאן קלפי ואורים ותומים אמר רב אשי בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו אהדדי ע"כ וקי"ל כרב אשי דבתרא הוא ועוד דהא איתקף ר"א וכן הסכים ר"י אלפס ז"ל שהשמיט מן ההלכות דברי ר"א והביא דברי רב אשי להשמיענו שכן הלכה וה"נ מייתי לה פ"ק דבתרא אלמא הלכתא היא ולשון ההשגה תימה בעיני אם הראב"ד ז"ל כתבו:

יב

האחין שחלקו עד ויראה את חבירו. הכל פ"ק דבתרא:

יג

האחין שחלקו עד ויראה את חבירו. הכל פ"ק דבתרא:

יד

האחין שחלקו עד ויראה את חבירו. הכל פ"ק דבתרא:

טו

האחין שחלקו עד ויראה את חבירו. הכל פ"ק דבתרא:

טז

כמה גובה וכו' עד י' טפחים: כתב הראב"ד ז"ל זה שיבוש גדול אלא כותל ארבע אמות עכ"ל: ואני אומר תמה אני אם יצא דבר זה מפי הראב"ד ז"ל כי דברי ר"ם ז"ל תלמוד ערוך פ"ק דבתרא גמרא מתניתין דסמך לו כותל אחר דגרסינן א"ר נחמן אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות אבל בין גג לגג לא ור"נ דידיה אמר אינו זקוק לארבע אמות אבל זקוק הוא למחיצת עשרה ושיילינן למאי ושקלינן וטרינן ואסיקנא לעולם להיות נתפס עליו כגנב ובעשרה לא מצי משתמיט ליה בציר מעשרה מצי משתמיט ליה ומצי אמר מצורי קא ממצרנא ע"כ ובמתניתא נמי תנן כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות כו' אלמא כותל חצר או בית בעינן ארבע אמות אבל בגג בעינן עשרה דומיא דבין גג לגג אליבא דרב נחמן דקי"ל הלכתא כוותיה דהא לא אתיא מחיצה אלא להיות נתפס עליו כגנב דאי להיזק ראיה במסיפס בעלמא סגי כדקאמר תלמודא להדיא בהאי סוגיא דשמעתין ולגבי גינה תנן וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו ושקלינן וטרינן עלה בגמרא ואסקה רבא ה"ק וכן סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי ואין מחייבין אותו ע"כ וכן הלכה והשתא א"ש כל חדא וחדא כדינה בית וחצר אפילו בסתם בעינן ארבע אמות וסתם גינה או אפילו במקום שנהגו בעינן י' להיות נתפס עליו כגנב ובבקעה אין מחייבין אותו כלל אלא א"כ נהגו אבל אם רצה כונס לתוך שלו ובונה אבל ד' אמות בגינה וכ"ש בבקעה היכא רמיזא בכוליה תלמודא וכן כתב ר"מ ז"ל בזה הפרק כמו שאבאר בע"ה לכן אמרתי כי דבר זה לא יצא מפי הראב"ד ז"ל אלא אחד מן המתחילין כתבו: שוב מצאתי לחכמי לוני"ל ז"ל שאלוהו לר"מ ז"ל והשיבם וז"ל בספר קניין נמצא כתוב בו שבין גינה לגינה סגי בעשרה טפחים ובתחלת ב"ב משמע דיותר פשיטא לן בגינה דהיזק ראיה שמיה היזק מבחצר וא"כ אמאי לא צריך ארבע אמות יורנו מורנו גאוננו כי צמאים אנחנו לתשובתו כאיל תערוג על אפיקי מים: תשובה זאת השאלה לא היתה לאנשים גדולים כמוכם לשאול אותה וכי לא שאני בין היזק ראיה שהוא היזק גדול ודאי שיראה אדם חבירו בעת שהוא עומד ויושב ועושה צרכיו ובין היזק ראיה שיראה קמת חבירו משום עינא בישא שאלו דברי חסידות הם שלא יעיין בו בעין רעה ואותו השינוי שינויא בעלמא הוא ואינו אליבא דהילכתא דעיקר היזק ראיה בחצר מקום שבני אדם דרין אבל בגגות של חצירות א"צ ארבע אמות לפי שאין דרך בני אדם לדור בגגות אלא במחיצת עשרה טפחים סגיא כי היכי דיהא נתפס עליו כגנב ק"ו לגנות שאין דרך בני אדם לדור שם ואם מאותו ענין של עינא בישא אפילו בבקעה היינו מחייבין אותו לגדור שעיקר קמתו של חבירו בבקעה הוא וכבר נתברר שאין מחייבין אותו בבקעה לגדור כלל לא בד' אמות ולא בעשרה טפחים ולעולם אין חוששין להיזק ראיה אלא משום בני אדם ובמקומות הקבוצין כחצירות ואותן הדברים שנאמרו שם בגינה שינויי בעלמא נינהו וזה דבר ברור וא"צ להאריך ע"כ לשון תשובתו, אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי ואשרי שזכיתי להסכמתו וראייתו ודעתו:

אבל בבקעה א"צ להבדיל כו' עד והאבנים של שניהם. פ"ק דבתרא:

יז

המוכר גינה לחבירו וכו' עד הכותל ביניהן: כתב הראב"ד ז"ל וכן המוכר עכ"ל: ואני אומר גם על לשון זה אני תמה אם יצא מפיו כי המוכר גינתו והלך לו למה מחייבין אותו לבנות אא"כ היתה מקצת הגינה למוכר או שאר גינות בחצר זאת שמכר ור"מ ז"ל לישנא דתלמודא נקט דקאמר מחייבין אותו דמשמע הלוקח בלבד ולא את המוכר כי המוכר לא נשאר לו שם קרקע שיתחייב לגדור בעבורו:

ואפי' במקום שנהגו וכו' עד במקום שנהגו: כתב הראב"ד ז"ל זה שיבוש עכ"ל: ואני אומר גם זה לא יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי בסמוך כתבתי לשון הגמרא דפ"ק דבתרא שהוא כלשון ר"מ ז"ל ואתה ראית בעיניך אלא מי שכתב הראשונה כתב האחרונה וכולהו בחדא מחתא מחתינהו:

יח

מקום שנהגו לבנות הכותלים עד סוף הפרק. פ"ק דב"ב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.