מגיד משנה/שכירות/יג

מגיד משנה ‏ שכירות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הבהמה אוכלת כל זמן וכו'. מפורש שם שור במחובר ובתלוש בגמרא:

ואוכלת ממשוי שעל גבה עד שתהיה כו'. משנה וברייתא שם (דף צ"א ע"ב) ונחלקו המפרשים אם זה מדין תורה או מפני התקנה לפי שסמוכה היא במשנה לאותה שהבאתי למעלה אבל מפני השב אבידה וכו' ומדברי רבינו נראה שהוא דבר תורה:

ובלבד שלא יטול וכו'. בברייתא:

ב

כל המונע בהמה וכו'. זה פשוט ומפורש שם:

אחד השור וכו'. משנה פ' שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נ"ד) ומבואר בגמרא בפ' הפועלים:

ואחד הדישה וכו'. גם זה מבואר שם:

והחוסם את הפועל פטור. מבואר בגמ' (דף פ"ח):

אחד החוסם כו' והיא חסומה וכו'. מבואר בגמרא (דף צ') בעיא דאיפשיטא שאע"פ שחסמה קודם לכן חייב:

אפילו חסמה בקול וכו'. מחלוקת דר' יוחנן ור"ל ופסק כר"י וכן בהלכות והטעם בגמרא דעקימת שפתיו הויא מעשה וכבר הקשו המפרשים ז"ל ממה שאמרו כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם אלמא דעקימת שפתים לא הויא מעשה והרב ז"ל כ"כ בפי"ח מהלכות סנהדרין ותימה איך פסק שתיהן והעיקר שמה שאמרו כאן דעקימת שפתים דחסימה היא מעשה הוא מפני שדבורו בא לכלל מעשה שע"י קולו היא נחסמת אבל דבור שאינו בא לכלל מעשה לא ומימר דומה הוא לחסימה ולאו שיש בו מעשה הוא שהרי ע"י דבורו נתפסת הבהמה בקדושה והיינו דא"ל ר"י לתנא לא תיתני מימר אלו דבריהם ז"ל ורבינו כתב מימר ולקח המימרא אע"פ שלא היה צריך דלמסקנא מימר לאו שיש בו מעשה הוא כיון שדבורו בא לכלל מעשה כמ"ש ואפשר היה לי לומר שכל לאו שא"א בו מעשה אלא דבור שאין הדבור קרוי מעשה אבל חסימה כיון שישנה במעשה גמור אף החסימה בקול היא כמעשה ואע"פ שהביא בגמ' כאן ראייה לדבריו רבי יוחנן ממימר מכל שכן קא מייתי לה וצריך להתיישב בזה בסוגיית הגמרא:

שכר בהמה וכו'. ברייתא שם (דף צ"א):

שמשעת משיכה וכו'. מימרא דרב פפא שם והוא לתת טעם למה לוקה ומשלם והוא לפי שאין חיוב המלקות והתשלומין באין לו כאחת כמו שנתבאר פ"ג מהלכות גניבה:

ג

ישראל הדש וכו'. ברייתא שם (דף צ'):

ועכו"ם הדש וכו'. באותה ברייתא כלשונה ופירש"י הבעלים שאמרו חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך אין עליו עבירת בל תחסום עכ"ל ולאו דוקא תבואה שלך דאפילו בתבואה של ישראל אינו עובר בלאו וכמו שיתבאר:

אמר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה. זו בעיא דלא איפשיטא בגמרא ואתיא למיפשטה מאותה ברייתא דעכו"ם הדש בפרתו של ישראל דמדקאמר אינו עובר מכלל דאיסורא איכא ודחינן לה ורש"י ז"ל הלך לשיטתו ופירש ודוש בה דישתך והקשו עליו דבדישת העכו"ם מותר גמור הוא שאין איסור אמירה לעכו"ם אלא במלאכת ישראל אבל במלאכת העכו"ם מותר הוא דומיא דשבת שאפילו בשבת מותר לישראל לומר לעכו"ם לעשות מלאכת העכו"ם עצמו אלא ודוש בה דישתי קאמר וקא מיבעיא לן כי אמרינן אמירה לעכו"ם שבות ה"מ שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא או דילמא לא שנא כדאיתא בגמרא ופסק רבינו דאסור וכן דעת הרמב"ן ז"ל דבכולהו מצות איכא שבות באמירה לעכו"ם ויש חולקין ויש נוסחאות חלוקות ג"כ בספרי רבינו שבקצתן כתוב אומר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה משום דכיון דבעיין לא איפשיטא אזלינן בה לקולא לפי שאיסור האמירה אפילו בשבת אינה אלא מדבריהם והו"ל ספיקא בדרבנן ולקולא ומ"מ הנוסחא האמיתית בספרי רבינו אמר לעכו"ם וכן הוא מוכרח ממ"ש פי"ז מהלכות איסורי ביאה שאסור לומר לעכו"ם לסרס בהמה של ישראל ומוכיח בסוגיית הגמרא דלדידן דקי"ל דבן נח אינו מצווה על הסירוס אחד סירוס ואחד שאר מצות שיש בהן לאו האמירה לעכו"ם שוה בהו:

ישב לה קוץ וכו'. פי' ישב ממילא ולא הושיבו הוא שאילו הוא הושיבו לוקה כדאיתא בגמרא וכל זאת הבבא בעיי דלא איפשיטו ופסק הרב אסור ואינו לוקה:

היה הדבר וכו'. בעיא דאיפשיטא:

ד

פרה של ישראל שהיה כהן דש בה וכו'. ברייתא שם:

ופרות המהלכות על וכו'. לשון הברייתא פרות המרכסות בתבואה. ובהשגות א"א דומה שהוא מפרש וכו'. ועיקר הפירוש כדברי רבינו מלשון והרכסים לבקעה והרמב"ן ז"ל מסייעו מדגרסינן בירושלמי פרק תשיעי דתרומות תני בדישו ולא בדרכו ודרכו הוא כדברי רבינו:

אבל מפני וכו'. באותה ברייתא:

ה

הדש במעשר וכו' עובר משום בל תחסום. הכל נתבאר שם בברייתא וסוגיית הגמרא והטעם באלו לפי שדבר תורה חולין גמורין הן:

ו

רשאי בעל וכו'. ברייתא שם:

ורשאי השוכר וכו'. ברייתא שם ופירש"י ז"ל פקיעי עמיר קשין של שבלים שנדושו והביא רבינו ברייתא כפשטא כלשון א' דגמרא:

כיוצא בו וכו'. ברייתא שם (דף פ"ט):

ורשאין פועלין וכו'. גם זה באותה ברייתא:

אבל אין וכו'. תוספתא בהלכות בהפועלים: [ולא יהיה מרעיב. משנה פרק ז' דדמאי ותוספתא]:

ז

כדרך שמוזהר וכו'. זה פשוט: סליקו להו הלכות שכירות

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף