מגיד משנה/מלווה ולווה/יא

מגיד משנה ‏ מלווה ולווה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המלוה את חבירו בפני עדים או שאמר לעדים וכו'. זה מבואר בהרבה מקומות שזה מלוה על פה:

לפיכך אם טען אח״כ וכו'. פרק שבועת הדיינין (שבועות דף מ"א ע"ב) מימרא המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים ודין שבועת היסת מימרא שם:

אבל המלוה וכו'. גם זה פשוט ומבואר שם אמרינן ליה זיל שלים ויתבאר פי"ד שאם טען הלוה ואמר ישבע לי שלא פרעתיו משביעין המלוה ואח"כ יטול:

לפיכך האומר לעדים היו עלי עדים וכו'. פרק זה בורר בסנהדרין (דף כ"ט ע"ב) ונתבאר שם שאפילו הודה בפני ג' חוששין ואין כותבין עד שיאמר כתובו וחתומו והבו ליה:

אע"פ שאמר להם כך צריכים להמלך בו וכו'. פרק אע"פ בכתובות (דף נ"ה) אמר לעדים כתובו וחתומו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה לא קנו מיניה וכו' והלכתא צריך לאימלוכי ביה ורבינו ז"ל מפרשה אפילו בהודאות אבל בהשגות כתב א"א אני קבלתי וכו' וזה דעת בעל העיטור ז"ל דהא דפ' אע"פ דוקא במתנה וטעמא משום דבההוא שטרא הוא דמקנה וחיישינן דלמא הדר ביה אבל הכא שטרא איגלויי מילתא בעלמא כיון דאמר כתבו כותבין ונותנין ואע"ג דבהאי שטרא גבי ממשעבדי הא שעבד נפשיה עכ"ל וגם למפרשים אחרים ראיתי כן ואפשר שרבינו נסמך על מה שאמרו בגמרא הבו ליה ולא אמרו הבו לה ואפשר לדחות שהכוונה בנותן מתנה לאחר ולא במודה וראייה לזה שלא הזכירו כלל המלכה פרק זה בורר שבו עיקר דברים אלו:

קנו מידו וכו'. מפורש פרק זה בורר דסתם קנין לכתיבה עומד:

ב

לוה שכתב בכתב וכו'. זה מוסכם בגיטין פרק המגרש (גיטין דף פ"ו):

וכן אם וכו'. זה מחלוקת האמוראים בגמרא בגיטין פרק המגרש אם הלכה כר' אליעזר שאמר עדי מסירה כרתי ועושין שטר גמור או אין הלכה כמותו אלא בגיטין בלבד ולא בשאר שטרות ודעת רבינו כדעת רבותינו הצרפתים ז"ל שפסקו כר' אליעזר אף בשאר שטרות וכן מוכיח עובדא דמתני' דהוו חתימי עליה תרי גיסי פרק זה בורר וכן מוכחת הסוגיא שבסוף גט פשוט וזה דעת בעל העיטור ורובי המפרשים ז"ל אבל בהלכות כתוב הלכתא כרבי אליעזר בגיטין משמע אבל לא בשטרות והראשון עיקר.

ומה שכתב רבינו והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף. כן מוכיח עובדא דשטרא פרסאה פירקא קמא דגיטין וכן כתוב בהלכות פרק המביא תניין וכן כתבו ז"ל וכר"א דאמר דבשאר שטרות בעינן כתב שאינו יכול להזדייף:

ויש מן הגאונים שהורה וכו'. נראה טעם סברא זו כדי שיהיה לזה קול שהרי העדים אם ירצו יעשו שטר שזה הכתב נמסר בפניהם ואם לא אמר להן כן לא היו כותבין ואין לו קול ורבינו לא הכריע סברא זו והיא סברת רב האיי ורב שרירא ז"ל הכתובה בעיטור:

ג

הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו. משנה סוף פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קע"ה ע"ב) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין.

ומ"ש אע"פ שהוחזק בבית דין. ר"ל שנתקיים כך מבואר בגמ':

ואם טען שפרע וכו'. סברת הגאונים ז"ל כתובה בהלכות שנאמן לומר פרעתי וכן כתב הרמב"ן ז"ל ומפני שאינו גובה ממשועבדין ורוב המפרשים האחרונים ז"ל אבל הר"ז והרשב"א ז"ל נחלקו עליהם ואמרו שאינו נאמן לומר פרעתי ואם יש בכתב ידו נאמנות למלוה העלה בעל העיטור ז"ל שאפילו לא הוחזק כתב ידו אינו נאמן לומר פרעתי:

ד

כל מלוה שבשטר גובה אותה וכו'. דעת הרב ז"ל כדעת ההלכות ושאר הפוסקי' דשיעבודא דאורייתא וכמאן דאמר הכין סוף גט פשוט ומה שמלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות הוא לפי שאין לה קול כדאמר עולא התם:

ה

המוכר שדהו בעדים וכו'. מימרא דרב פרק חזקת (בבא בתרא דף מ"א ע"ב) והטעם ג״כ שם מאן דזבין בפרהסיא זבין פירוש כדי שיקפצו עליו לקוחות ובחידושי הרשב״א ז״ל כתב ר״ח ז״ל דמתנה עבדי אינשי ויהבי מתנה בצנעה ונראה מדבריו שהנותן שדהו בעדים וקיבל עליו אחריות אינו גובה מנכסים משועבדים עכ״ל:

ו

אין ההלואה שבעל פה וכו'. נתבאר פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קע"ד) בעובדא דערבא שכ״מ שיש לחוש לפרעון אין גובין מן היתומים וטענינן להו ליתמי מאי דמצי טעין אבוהון וזה פשוט ומוסכם. וחייב מודה ונדוהו נתבאר שם גם כן שגובין מן היתומים. ותוך זמן נתבאר שם פרק קמא:

אבל אם וכו'. כבר נתבאר זה וכתב ידו הרי הוא כמלוה על פה כפי סברת הגאונים ז"ל כמו שנתבאר למעלה ולדברי הר"ז והרשב"א ז"ל גובין בכתב ידו מיורשיו:

ז

לוה שאין וכו'. מבואר בהכותב ההוא תולה מעותיו בעכו"ם הוה:

ואם לא וכו'. כבר כתבתי פ"א שלא נמצא בגמרא בביאור חרם לדברים אלו אבל כן נמצא בכל ספרי הגאונים ז"ל ונראה שהדבר בקבלה אצלם ז"ל:

בד״א בזמן כו'. משנה פרק הכותב (כתובות דף פ"ד) וכר״ע דאמר ינתנו ליורשין וכדאיתא בהלכות:

ח

מצוה על וכו'. מפורש בגמרא במי שהיה נשוי (דף צ"א) ושם במעשה דקטינא מוכח דאין כופין אותן וכ"כ הרבה מהמפרשים ז"ל.

ומ"ש מן המטלטלין שהניח. דעתו ז"ל כדעת קצת מהמפרשים ז"ל שכתבו דכי אמרינן מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם ה"מ ממטלטלי דאבוהון אבל אם לא שבק מטלטלי לא אמרינן מצוה לפרוע מדידהו וכדמוכחא בהדיא סוגיא דסוף מי שמת ולפ"ז עובדא דקטינא דמי שהיה נשוי הנהו זוזי דאבוהון אישתארו וכ"כ רבינו ז"ל ספי"ח אבל הרשב"א ז"ל כתב דממטלטלי דאבוהון מצוה וכופין אותן מנכסי דידהו מצוה ואין כופין אותן וכדברי רבינו כתבו רוב המפרשים ז"ל:

ואם תפס וכו'. בהכותב דתפיסה דמחיים מהניא ואפילו לר"ע:

טען שמחיים וכו'. מפורש שם בהכותב ודוקא בכל דבר שהוא יכול לטעון לקוח הוא בידי הא לאו הכי לא וכדמוכחא התם וכן נראה מלשון רבינו:

היו הדברים וכו'. מעשה שם ודבריו בפירושו כדברי ההלכות וזהו

שכתב וטען שהן משכון וכו'. ומ"ש מפני שאינו טוען לגופן אלא לראיה שבהן. ונראה מתוך דברים אלו דלקנות הראייה צריך להביא ראיה שקנה ואינו נאמן לומר שטר היה לי ואבד דאי לא יהא נאמן במגו ודברי הרב ז"ל בדין זה מעורבבין במ"ש כאן ובשנים ושלשה מקומות מן החבור ופי"ו אכתוב ביאור דבריו ז"ל:

ט

יתומים שגבו וכו'. מימרא בכל שעה (דף ל"א) ובמי שהיה נשוי (דף צ"ב) והרבה מקומות:

י

ראובן שמכר שדה לשמעון וכו'. מימרא שם במי שהיה נשוי הובאה בהלכות:

לפיכך אם היה שמעון וכו'. נראה שגירסתו ז"ל מגבי להו ניהלייהו וזהו שכתב הקרקע שלקח מראובן ומ"מ ודאי לאו דוקא דה"ה אם הגבה אותן קרקע אחר שהוא חוזר וטורפה מהן מדין יתומים שגבו קרקע בחוב אביהן שב"ח חוזר וגובה אותה מהן כדאיתא התם ורש"י ז"ל גריס מגבינן להו ארעא ואל יקשה בעיניך היאך יכול להגבותן קרקע כל זמן שיש לו מעות או מטלטלין שלא תקנו להגבות מטלטלין כל זמן שמגיע לו הפסד בזה שיאכלו היתומים אותם ולא יוכל לגבות מהם:

יא

כבר תקנו וכו'. תקנה זו כתוב בספריהם ז"ל:

אבל במערב וכו'. זה פשוט דכל תנאי שבממון קיים וכ"כ ז"ל ופירוש אם היו כותבין מטלטלין אגב מקרקעי היו גובין אפילו מן הלקוחות כמו שיתבאר פי"ח אבל הם לא היו כותבין אגב אעפ"כ גובין מהיתומין מן הדין אע"פ שלא יגבו מן הלקוחות לפי שאין להם קול וכ"כ הרשב"א ז"ל והן הן דברי רבינו ז"ל ועוד הועילו בזה שנהגו לכתוב שאפילו יש שם קרקע גובה מטלטלין של יתומים ותקנת הגאונים אינה אלא כשאין שם קרקע אבל כשיש שם קרקע אחר שאין מלוה מפסיד מעמידין אותו על דין הגמרא וכ"כ קצת המפרשים ז"ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף