מגיד משנה/מלווה ולווה/טו

מגיד משנה ‏ מלווה ולווה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המלוה וכו'. מ״ש הרב ז״ל בין שאמר לו אחר שהלוהו וכו' זה דעת רבו ז״ל בשבועות פרק שבועת הדיינין (שבועות דף מ"א) וכתב הרב ז״ל שאפילו לא קבל עליו הלוה מחוייב בכך משום דעבד לוה לאיש מלוה. וזה נראה דעת הרשב״א ז״ל. אבל הרמב״ן ז״ל כתב דוקא קיבל עליו לוה או שתק אבל אם אמר לו אני אפרע אותך שלא בעדים כיון שלא התנה כן המלוה בשעת ההלואה מחאת הלוה מחאה. ודברי הר״מ הלוי מטין לדברי רבינו ורבו ז״ל:

טען הלוה ואמר לו כך עשיתי וכו'. דין זה מחלוקת ישנה בין הראשונים והאחרונים ז"ל מפני שיבוש הנוסחאות כמ"ש רבינו ואם לבך נוקפך איזו מן הנוסחאות אמתית תא חזי מאן גברא רבה מסהד עלייהו וכן כתב רבינו מאיר הלוי ז"ל כדבריו והעיד שכך נמצא בנוסחאי דיקי ועתיקי ובנוסחי דרבואתא קשישי ועל פי שנים עדים יקום דבר:

ב

אע"פ שהספרים וכו'. דברים של דעת הן ובהשגות אמר אברהם אמת הוא שהנוסחאות מתחלפות בזה ואני קיימתי את שתיהן כו' וחוץ מכבודו אין השכל רוצה בקיומו באלו השמועות דעל כרחין פלוגתא דאמוראי ותנאי התם בשיש עדים על התנאי היא דאי בשאין עדים מי איכא דלית ליה מגו והא מגו דאורייתא הוא. וא"כ על כרחין רבא דפסק הלכתא דנאמן לומר הלכו להם לפי הנוסחא הישנה בשיש עדים על התנאי הוא דאי באין עדים הלכה מכלל דפליגי והא ודאי כ"ע מודו ועוד דעל כרחין דומיא דמלוה את חבירו בעדים דאמר ברישא אמר בסיפא שהתנאי הוא בפני עדים דומיא דהלואה בפני עדים ותו דאם איתא דכל שהתנאי בפני עדים לאותה נוסחא אינו נאמן היה להם לברר ואם אמר לו שלא בעדים אל תפרעני אלא בעדים ואמר פרעתיך והלכו להם נאמן ולא סתם דמשמע אפילו יש עדים על התנאי ואיך יסתום האמורא כל כך את דבריו אלא ודאי אין לדברים אלו קיום. עוד אני תמה בדברי הר"א ז"ל שאמר נראין דברי הרב ז"ל דאמר פסלינהו לכולי עלמא לגבי האי פרעון וכי אתו אחריני ואמרי קמן פרעיה מצי אמר ליה סיטראי נינהו עד כאן והנה אלו שתי טענות נראות כסותרות זו את זו דאם איתא דפסלינהו אפילו לא מצי אמר סיטראי נינהו וכגון שמעידים שמחמת ההלואה שהתנה עליה פרעו חוזר וגובה אותם דהו"ל כמאמינו כל זמן שלא יעידו אותן פלוני ופלוני. ואם תמצא לומר דטעמא דעדים אחרים אינן נאמנין משום דמצי אמר מלוה סטראי נינהו כל זמן שהעדים מעידין שעל אותה הלואה פרעו דלא מצי למימר סטראי נינהו לא יחזור ויגבה והנה הרב ז"ל ארכבה אתרי ריכשי לפי שהוקשה לו איך נפסול עדים אנחנו והוא לא הזכיר כלל פסולם גם לא הזכיר נאמנות כלל. עוד כתב והתימה שתמה זה החכם ואמר שאפילו אמר בפני פלוני ופלוני וכו' ובאמת רבינו לא תמה אלא על הדין הראשון לפי שעשו דין מלוה זו כדין מלוה בשטר והוא תימה באמת ויש מקשים לדברי רבינו כשאמר פרעתיך ביני לבינך למה לא יהא נאמן מגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ומתו וזו קושיא חזקה ולכל הנוסחאות יש להקשות למאן דאמר הכין בגמרא ובאמת שבגמרא לא הזכירו ומתו אלא הלכו להם למדינת הים ומתוך כך יש מפרשים דדוקא בהלכו הוא דנאמן דמיסתפי דילמא אתו אבל במתו אינו נאמן דאם כן מה הועיל זה בתנאו ועם זה נסתלקה הקושיא דהא ליכא מגו דאמר הלכו דילמא אתו ומכחשי ליה וזה דעת הרשב"א ז"ל וכן נראה מדעת רבינו מאיר ז"ל ולדברי רבינו ז"ל יש לתרץ שאין כאן דין מגו שהרי הוא מודה שלא קיים התנאי ולפיכך צריך לקיימו דהא איהו מחייב נפשיה בקיום התנאי דאמר דלא קיימיה וכיון שלא נתברר שפרע אמרינן ליה מיחייב את לקיומי תנאך וכן עיקר:

ג

התנה המלוה על הלוה וכו'. פירוש לא מיבעיא במלוה בשטר דעל כרחין כי הימניה בלא שבועה הימניה דאי בשבועה לא היה צריך לנאמנותו אלא אפילו במלוה ע"פ הדין שנוטל בלא שבועה וכן כתב הרמב"ן ז"ל בתשובה וכן נראה מדברי רבינו ז"ל שאפי' במלוה על פה הדין כן וכן עיקר דסתם נאמנות בלא שבועה משמע ורבינו מאיר ז"ל כתב דדוקא התנה כן בשעת הלואה אע"פ שלא קנו מידו אי נמי אחר הלואה וקנו מידו הא לאו הכי לא דבמה נשתעבד ולשון רבינו מורה כן שאמר התנה ולא אמר אחר הלואה כמו שאמר למעלה:

ואם הביא וכו'. שם בגמרא נהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי לא הימניה:

ד

התנה עליו וכו'. מפורש שם במסקנא:

אבל אם אמר וכו'. גם זה שם ובהלכות:

זה שהאמין המלוה כשני עדים מה וכו'. נ"ל שדעת רבינו ז"ל הוא שזה שהאמין המלוה לומר לא נפרע דוקא לענין פרעון האמינו שאפילו באו עדים ואמרו בפנינו פרעו אינן נאמנין אבל לענין הודאה לא פסל העדים ר"ל שאם הם מעידים שהמלוה הודה בפניהם שנפרע הודאתו הודאה וזה דעת קצת המפרשים ז"ל. ואחרים חלקו בזה ואמרו דכיון שהאמינו לומר לא נפרעתי אפילו לענין הודאה פסל כל עדים שבעולם שהרי מלוה אומר לא נפרעת וזה דעת הר"ז והרמב"ן ז"ל:

ה

הרי שפרעו וכו'. זה דעת רבינו ז"ל וכן עיקר דאי לא הפוכי מטרתא למה לי:

ו

התנה הלוה שיהיה וכו'. דין זה לא נזכר בגמרא ולא נמצא בו דין נאמנות ללוה לפי שהוא דבר שאינו מצוי מ"מ כתבו הגאונים ז"ל שהתנאי קיים ומבואר בהלכות פרק הכותב וכיון שכן פשוט הוא שאינו גובה לא מן היורש ולא מן הלוקח לפי שטוענין להם כל מה שהיה הלוה יכול לטעון וראיתי לקצת מפרשים ז"ל שאמרו אפילו מת הלוה תוך זמן אינו גובה מן היורשין ואפילו חייב מודה אינו גובה מלקוחות דחיישינן לקנוניא וה"ז כמלוה על פה ובודאי לא עדיף שטר זה משטר אחר שנפל דאפי' חייב מודה לא יחזיר:

טען הלוה וכו'. מה שכתב רבינו נשבע שבועת היסת לא תימא מפני שהודה במקצת הוא נשבע אבל אם אמר פרעתי כולו לא יהא נשבע אלא ודאי אפילו אמר פרעתי כולו נשבע היסת וכן מפורש בהלכות בארוכה והכרח הוא דאי מדין הודאה במקצת שבועת התורה היה לו לישבע אלא רבינו ז"ל לרבותא כתב הודה במקצת ללמדנו שאפילו הודה במקצת אינו נשבע אלא היסת וגרע מטוענו מלוה על פה והטעם מפני שהאמינו וכן עיקר:

ואם התנה וכו'. מבואר בהלכות ומדברי רבינו ז"ל יש ללמוד דנאמנות סתם מועיל בין בכולו בין במקצתו וכן כתבו ז"ל בין בנאמנות לוה בין בנאמנות מלוה:

ז

התנה המלוה וכו'. זה דעת ההלכות פרק הכותב:

ואם התנה וכו'. גם זה כדעת ההלכות:

וכן אם התנה וכו'. פירוש שהתנה בין ממנו ובין מיורשיו בפירוש דומיא דשבועה והדין זה מחלוקת בגמרא בגיטין פרק הניזקין (גיטין דף נ') ופסק הרב כרב נחמן דאמר שטר חוב היוצא על היתומים אע״פ שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מן הזיבורית וכן פסקו ז״ל וכתב הרמב״ן ז״ל דדוקא בשכתב לו סתם גובה מן העידית ומן הדין היה גובה מן העידית בין ממנו בין מיורשיו אבל מכיון שתיקנו חכמים מן הזיבורית ליתומים אין עוקרין תקנת חכמים בסתם אא״כ פירש ואמר גבה מן העידית בין ממני בין מיורשי וגמרינן להא מילתא מדין שבועה וכו'. וכן מצאתי בחבור הרב ר' משה הספרדי ז״ל עכ״ל ומזה אתה למד כוונת רבינו וזה דעת הרב רבינו יונה והרשב״א ז״ל:

בא לגבות וכו'. פירוש אפילו התנה בפירוש על הלקוחות אין תנאו מועיל אצלם וכן דעת ההלכות פרק הכותב ובהשגות א"א אלו דברי הרב ז"ל וכו' ודבר זה מחלוקת ישנה בין הגאונים ז"ל כתבה ר"ח ז"ל בפירושיו ובהלכות הכריעו שתנאי מועיל אצל היורשים בשפירש ואינו מועיל אצל הלקוחות והאריכו בטעם דבר זה ואף רבינו חננאל ז"ל כתב ומעשים בכל יום ואין נפרעין מן המשועבדים אלא בשבועה אע"פ שיש להן נאמנות ודעת בעל העיטור והרמב"ן ז"ל כדברי רבינו וקצת מן האחרונים כדברי הר"א ז"ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף