מגיד משנה/מכירה/כט

מגיד משנה ‏ מכירה כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלשה אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר וכו'. מפורש במשנה בגיטין פרק הניזקין (גיטין דף נ"ט:) מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום הא מדאורייתא אין בהן גזל לפי שאין להם זכייה. ואמרו שם גבי פעוטות דממכרן ממכר משום כדי חייהן הא לאו הכי לא וזה מבואר שם. ויש אומרים דקטן זוכה לעצמו דבר תורה בשיש דעת אחרת מקנה ופשטן של שמועות כדברי המחבר ואמרו פ' האיש מקדש איש זוכה ואין קטן זוכה ובפרק מי שמת זכין לגדול ואין זכין לקטן ועיקר דבר זה בגיטין בפרק התקבל. וזה נראה שדעת רבינו דבמתנה קנה דבר תורה אבל במקח כיון שאין נתינתו בדמים נתינה אף אין מעשיו כלום מן התורה אבל במתנה אם זכו לו קנה דבר תורה כיון שיש שם דעת אחרת וכן נראה ממ״ש פ״ח מהלכות לולב ופ״ד מהל' זכייה ומתנה:

אבל חכמים תקנו שיהיה החרש והקטן וכו' משום כדי חייו. ומפורש בגמרא בקטן כמו שכתבתי והוא הדין לחרש:

ב

חרש שאינו שומע ולא מדבר וכו' אבל לא בקרקע. בהשגות א״א זה לא ידעתי למה ע״כ. ולא ביאר הרב ז״ל איזה פרט מן הבבא הוקשה לו. ובמשנה פ' הניזקין (גיטין דף נ"ט) שנינו חרש רומז ונרמז ובן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין. ופירש״י ז״ל רומז ונרמז מה שהוא רומז קיים ומה שהם רומזין לו והוא מתרצה. רמיזה בידו ובראשו, קפיצה עקימת שפתים עכ״ל. והנה דברי המחבר ז״ל פשוטים בחרש שאינו שומע ואינו מדבר שהוא החרש שדברו חכמים בכ״מ ובזה אמרו שדבריו קיימים ברמיזות ובודקין אותו בדיקות רבות דלא גרע משנשתתק לגיטין כדאיתא במי שאחזו אבל יש תימה למה לא השוה מדבר ואינו שומע לשומע ואינו מדבר שהרי ברייתא בגיטין פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"א) הקשו על רב כהנא מהברייתא שאמרה מדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם ע״כ. ופירש״י ז״ל חרש המדבר ואינו שומע זהו חרש ולא זהו חרש שדברו בו חכמים בכ״מ דהשווהו לשוטה וזה כפקח לכל דבריו כדאיתא בהדיא ע״כ וצ״ע:

ג

אלם ששומע ואינו מדבר וכו'. זה מבואר שם פרק מי שאחזו והביאו ברייתא שם כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות, ואשאינו מדבר קאי כדאיתא התם. ובדיקת גיטין נתבארה פרק כ"ב מהלכות גירושין.

ומה שכתב או יכתוב בכתב ידו. גם זה מבואר בסוגיא שם:

ד

השוטה אין מקחו מקח וכו'. זה פשוט ומבואר בכמה מקומות ובפ"ק דחגיגה (דף ג') נתבאר איזהו שוטה והוא כל שעושה מעשה זר דרך שטות:

וב״ד מעמידין אפוטרופוס לשוטים וכו'. זה הוציא ממה שאמרו בכתובות פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ"ח) מי שנשתטה ב״ד יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו ובניו וכו' מימרא שם:

ה

מי שהוא עת וכו'. זהו ברייתא מפורשת בר״ה בפרק ראוהו ב״ד (ראש השנה דף כ"ח) עתים חלים עתים שוטה כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו וכשהוא פקח הרי הוא כפקח לכל דבריו. ומבואר ג״כ בכתובות פרק האשה שנתאלמנה (דף כ') גבי עובדא דבר שטיא:

ו

קטן עד שש שנים אין הקנייתו וכו'. זה פשוט שעדיין לא הגיע לעונת הפעוטות ואמרו בגמרא פרק התקבל בגיטין (דף ס"ה) אמר רבא שלש מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וזוכה לעצמו מדבריהם ואף על פי כן אין הקנאתו הקנאה ואינו זוכה לאחרים: ומשש שנים עד שיגדיל וכו'. מ״ש אם יודע בטיב משא ומתן נתכוין למה שאמרו פרק הניזקין (גיטין דף נ"ט) הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ועד כמה מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה כבר שית כבר שב רב כהנא אמר כבר שב כבר תמני במתניתא תנא כבר תשע כבר עשר ול״פ כל חד וחד לפום חורפיה וטעמא מאי וכו' אמר ר״י משום כדי חייו וזה פשוט. ודין המתנה נתבאר שם מתנתו מתנה אחת מתנת ברי ואחת מתנת שכיב מרע אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת. וג״ז פשוט:

והכל במטלטלין. גם זה פשוט שם ומתבאר ג״כ פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ה:) כמו שיתבאר בפרק זה:

ח

(ז-ח)

בודקין את הקטן וכו'. פירוש במטלטלין היא וזהו מה שאמרו כל חד וחד לפום חורפיה:

בד״א בקטן שאין לו אפוטרופוס וכו'. חילוק זה מימרא מפורשת בכתובות סוף מציאת האשה (כתובות דף ע') ובהלכות שם ובהנזקין:

קטן היודע בטיב משא ומתן שאין לו אפוטרפוס וכו' פחות משתות מחילה. שם בפ' הניזקין (גיטין דף נ"ט) וטעותן עד כמה אמר ר' זירא עד שתות כגדול ע״כ והוא בהלכות. ופר״ח ופירוש המחבר דעד שתות הוא מחילה כגדול שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח. וכן פירש״י ז״ל אע״פ שמצאתי במקצת פירושין וטעותן של פעוטות עד כמה הויא עד שתות בגדול עד שתות קנה הקונה ומחזיר אונאה ונראה שהוא ט״ס אלא עד שתות מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה וזה פשוט. ובהשגות א״א אני אומר שהקטן אין לו מחילה כדאמרינן (ר"פ אלו מציאות) יתמי לאו בני מחילה נינהו ע״כ. ודברי תימה הם שא״כ היה להם בגמרא לפרש והיאך יאמרו עד שתות כגדול ויהיה בגדול מחילה ובקטן ניתן לחזרה. ומ״ש ביתמי לאו בני מחילה נינהו מ״מ חכמים שתקנו שיהיה מכרן ממכר משום כדי חייהן הם תקנו שיהיה טעותם כגדול. וגדולה מזו אמרו מתנתו מתנה אפילו מתנה מרובה ודברי המחבר עיקר:

ואני אומר שאין מקח הקטן וכו'. כבר נתבאר פ"ט שהיתומים אינם מקבלים מי שפרע כדמשמע פרק הניזקין והוא ביתומים שיש להם אפוטרופוס וכן הדין לקטן עצמו ועיקר:

ט

וכן אם קנו מיד הקטן או וכו'. נתן טעם המחבר לקניין הקטן למה הוא סובר שאינו מועיל לפי שסתם קניין לכתיבה עומד וכל שאינו ראוי לכתיבה אינו קניין. ודין השכירות פשוט דאינו מועיל דשכירות מכירה ליומה הוא ואין ממכרו ממכר במקרקעו ומכאן שאם השכיר הקטן בית לדור שיכול לחזור בו ואין מעשיו כלום. ובהשגות א"א וכן אני אומר שאם הקנה בקניין קנו שהקניין לא גרע מכסף והוא כסף עצמו מההוא מעשה דגיטין (דף ל"ט:) דההיא אמתא דשדא לה מרה כומתא ואמר לה קני הא וקני נפשך וכו' נמצא שהוא כסף גומר דעדיף משאר כסף וקונה לגמרי וכן אם קנה הוא בקניין קנה שהמקנה מקנה לו כל קניינו ואינו חוזר בו אבל אם השכיר הוא מקום ולא קנו מידו לא דשכירות כמכר הוא ע"כ. ואיני מבין דבריו מה ענין זה לדמיון שהקנין ככסף שאם הוא ככסף ודאי לא קנה המקבל כמ"ש המחבר שאין הכסף קונה ביתומים וכבר נתבאר גם מה שאמר שהוא כסף גומר דעדיף משאר כסף וכוונתו ז"ל לומר דהקניין בעבדים גומר להוציאן לחירות ואינן צריכין גט שחרור וכסף אינו גומר שעדיין הן צריכין גט שחרור ויליף לה מעובדא דההיא אמתא. חוץ מכבודו שאינו דבפירוש השוו שם הקניין לכסף ולא יפו כחו כלל. וכ"ש שיש שם מפרשים דלאו בתורת קניין היה עושה אותו מעשה ויתבאר בהל' עבדים. סוף דבר איני רואה בכל מה שהביא הר"א ז"ל שום דמיון בדין קנין הקטן אם הוא מועיל:

י

וכן קטן שקנה מטלטלין וכו' ראיה לדבר שאין חצר של קטן ולא ארבע אמות שלו קונין וכו'. דין זה שאין חצר הקטן קונה לו מימרא מפורשת פרק קמא דמציעא (דף י':) ובהלכות וסובר המחבר דכ"ש שכירות מקום שאינו קונה דלא עדיף מחצירו ומ"מ אין מכאן ראיה להיכא שקנו מאחרים מפני מה לא זכה. ודעת ההשגות שלא אמרו אין לו חצר אלא במציאה אבל כל זמן שדעת אחרת מקנה יש לו חצר כמו שיתבאר למטה:

אבל הקטנה שנתרבתה חצירה מידה וכו'. גם זה מבואר שם בגמרא הדין והטעם שחצר הקטנה היא מדין יד כמ"ש:

יא

יראה לי שהקטן שקנה קרקע וכו'. מבואר בגמ' שמי שמקנה קרקע לקטן שקנה והכין משמע לכאורה פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ב) דאמרינן מנין שזכין לאדם שלא בפניו שנאמר נשיא אחד ממטה וגו' ופירש״י ז״ל וקטנים הרבה היו בנחלת הארץ וכשלא בפניהם דמי ואף על גב דאידחייא הך אוקימתא מכל מקום מפורש בסוף פרק יש נוחלין גבי ההוא דקלא אזל רב ביבי אקנייה לבנו קטן. וכבר כתבתי שיש סוברים דאפילו מדאורייתא יש להן זכייה כשדעת אחרת מקנה. ומה שחידש המחבר הוא שאפילו במקח שהרי אין מקחו מקח. ונראה שהקטן יכול לחזור בו ואין המוכר יכול לחזור בו. ובהשגות א״א מעתה לפי דבריו וכו'. ואמת אין מדברי המחבר תפיסה על עצמו שאף על פי שכשהשכיר לו הלוקח מקום המטלטלים יהיה השכירות קיים מ״מ לא קנה בכך המטלטלין לדעתו ז״ל לפי שחצירו מדין שליחות היא ואין קטן עושה שליח. ומ״מ מ״ש הר״א ז״ל שלא אמרו אין לו חצר אלא במציאה יש לדון בדבר ואין לי בו הכרע:

יב

קטן שהגדיל והביא הזכר שתי שערות וכו'. מפורש בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ה:) שבן י״ג שנה ממכרו ממכר במטלטלין אע״פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ועדותו עדות בהן כדאיתא התם:

אבל בקרקע וכו'. גם זה מפורש שם אם יודע בטיב משא ומתן ממכרו ממכר וכו' כדאיתא התם בקרקע ומפורש בהלכות בארוכה:

יג

במה דברים אמורים בקרקע שלו וכו'. זה מפורש שם ואמרו פ' התקבל (דף ס"ח) בשמועה דשלש מדות בקטן ולמכור בנכסיו של אביו עד שיהא בן כ' והוא אפילו ביודע בטיב משא ומתן כדאיתא בהלכות בפרק מי שמת בארוכה ופירוש אבל כשהוא בן כ' והביא שתי שערות אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ממכרו ממכר אפילו בקרקע אביו. וכ"כ ן' מיגש ז"ל והביא ראיה לזה ועיקר.

ומ"ש המחבר או משאר מורישיו. הוא סברתו שמה שהזכירו בגמרא אביו לאו דוקא וכ"כ בעל העיטור ז"ל וה"ה לנכסי מורישיו ע"כ. והרשב"א ז"ל נחלק על זה ואמר שהדברים אמורים בדוקא כלומר בן ממש ובנכסי ירושת אביו הא בן בנכסי מתנת בריא מאביו או בת בנכסי ירושת אביה או בן בנכסי ירושת שאר מורישים חוץ מאב הרי ממכרן באותם נכסים כממכרן בנכסי עצמן. והטעם שהחכמים לא תקנו אלא בדבר המצוי ונכסי ירושת האב לבן מצויה ושאר ירושות אינן מצויות וכן מתנת בריא מאב לבן אינה מצויה ולא חששו אלא למצוי אלו דבריו:

יד

מתנתו כשהוא פחות מבן עשרים וכו'. פי' ויותר על י"ג והביא שתי שערות דאי לא ודאי אין מתנתו מתנה בקרקע כמ"ש המחבר למעלה אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדיל וכן מתבאר בגמ'.

ומה שכתב בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע. אע"פ שלא נזכר בגמ' אלא מתנתו מתנה סתם מ"מ נלמוד מדין הפעולות במתנת המטלטלין כמו שנתבאר למעלה שמתנת הבריא והשכיב מרע שוות ופירש הרב אבן מיגש ז"ל אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן וכן פירשו ז"ל ובין בנכסי אביו בין בנכסי עצמו מתנתו מתנה:

טו

בד"א שמכר בקרקע אביו וכו'. גם זה מפורש שם דכל שלא הביא שתי שערות ולא נולדו בו סימני סריס קטן הוא וכיון שכן אין ממכרו ממכר ואפילו בקרקע שלו וזה פשוט וכ"כ אבן מיגש ז"ל ופירוש רוב שנותיו לשנת ל"ו וכבר נתבאר זה עם סימני הסריס פ"ב מהל' אישות:

טז

מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו וכו'. מפורש שם בגמ'. ופירוש סימנין משתנין וכו' יש מי שפירש נושרין:

יז

פחות מבן עשרים וכו' ואני אומר שאפילו קטן וכו'. אפשר שלמד הרב ז"ל זה ממה שאמרו במתקדשת למאונין כיון שגדלה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות ואע"פ שהאי ממונא ושם איסורא מ"מ גם זה מדין שתיקה הוא ואף כאן היא בהודאה ומועילה, וזה נראה דעת המחבר אע"פ שאין בראיה זו הכרח. וכן גבי פרנסה אמרו שאם לא מיחתה שהפסידה:

יח

השכור מקחו מקח וכו' ואם הגיע לשכרותו של לוט. ברייתא בעירובין פרק הדר (עירובין דף ס"ה) וזה לשונה שכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה. ואתמר עלה ר' חנינא לא שאנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכלום ע״כ שם. ומזה הוציא המחבר מ״ש כאן והוא פשוט ומבואר:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף