מגיד משנה/מכירה/יג

מגיד משנה ‏ מכירה יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המחליף כלים בכלים וכו' אבל המחליף פירות בפירות וכו' יש להם אונאה. בהשגות א"א לא ידענא מנין לו וכו'. והרמב"ן ז"ל כתב בפ' זה ז"ל חליפין ומקפיד עליהן מאי אע"ג דאסקי דחליפין נינהו נ"ל שיש לו אונאה וכי אמרינן דאין אונאה לחליפין בחליפין שאינו מקפיד עליהן אבל במקפיד יש לו אונאה וכן אני אומר במחליף כלי בכלי וראה אותו שיש לו אונאה ולא אמרו אין לו אלא במי שניכר שאינו מקפיד כגון מכור לי באלו אבל בכל חליפין דעלמא יש לו אונאה. ויש מי שחולק ואומר לעולם אין אונאה לחליפין עכ"ל. ודעת המחבר נ"ל שהוא מפרש הירושלמי ביש בו אונאה אבל באין בו אונאה אפילו פירות בפירות קנה דחליפין כי הנך אפילו בפירות נינהו כמ"ש בפ"ה. ואע"פ שהירושלמי בפשוט אינו כשיש בו אונאה אפשר דאנן דקי"ל לפי סברתו דחליפין כי הנך דאיתנהו אפילו בפירות לענין אונאה יש חילוק בין כלים לפירות כמו שהיו מחלקין בירושלמי לענין קנייה. והטעם שכלי מתקיים יותר מפירות. ומתוך דבריו אתה למד דבכלים אפילו מקפיד אין לו אונאה שהרי הזכיר בפירות שומא וזהו שמקפיד עליהם ונראה שכיוצא בזה בכלים אין לו אונאה:

ב

הלוקח בדמים אכסרה וכו'. נתבאר מלה זו פ״ה. והדין מחלוקת פ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ו מ"ז) ופסק כפסק ההלכות דיש לו אונאה:

בעל הבית שמכר כלי תשמישו אין לו אונאה וכו'. פירוש דוקא כלי תשמישו דיקרי ליה אבל סחורה וכל דבר העשוי למכור יש לו אונאה כדאיתא בגמרא. וכתבו המפרשי' ז"ל דוקא כשנתאנה הלוקח בין שתות בין ביותר מכאן אז אין הלוקח יכול לתבוע אונאה אבל אם נתאנה מוכר הרי הוא כשאר מוכרין דעלמא ולזה נתכוון המחבר שכתב שאילולא הרבו לו הדמים וכו' ואין זה הטעם אלא כשנתאנה הלוקח:

ג

האומר לחבירו ע"מ שאין וכו'. בד"א בסתם שאינו יודע וכו'. הדין הזה הוא מחלוקת בגמרא (דף נ"א:) אבל כך העלה רבא שם הא בסתם הא במפרש תניא כוותיה בד"א בסתם אבל במפרש וכו' ואיתא בהלכות. ותפש המחבר לשון הברייתא האמורה שם ואע"פ שאומרין קצת המפרשים שאינה בדוקא וזה עיקר.

ומ"ש ואצ"ל אם א"ל ע"מ שאין בו אונאה וכו'. כלומר שלא אמר אין לך עלי אלא אין בו שאינו כלום:

ד

כיצד מוכר שאמר ללוקח וכו'. לשון הברייתא שם:

וכן לוקח וכו'. באותה ברייתא שם:

ה

הנושא ונותן באמונה וכו'. שם ברייתא בהזהב ובהלכות:

כיצד חפץ זה בכך וכך לקחתיו וכו'. כך פר"ח נושא ונותן באמונה במביא סחורתו ומצאו חבירו הרוצה ללקחו ונתרצו לתת לו סך ידוע מריוח והלה אומר בכמה קני וכן הוא האמת אין לו אונאה לפי שלא סמך משעה ראשונה על השוויא אלא על הדמים שלקח זה:

ו

הנושא והנותן וכו'. כאותה ברייתא שם וזו היא הכוונה הרי שלקח י' כורים חטים כור בדינר ה' מהם יפים וה' מהם רעים ובא חבירו ואמר אני רוצה ה' כורים של חטים ואתן לך מעה ריוח לכל כור לא יתן לו הה' כורים הרעים ויאמר הרי לקחתים בדינר ואינו משקר לו כלום ואחר כך ימכור היפה בשווי אלא נותן לו מן הטובים ומן הרעים לפי שלא לקח הוא הרעים אלא מפני היפים וכן פר"ח ז"ל:

ויש לו להעלות וכו'. באותה ברייתא שם, ופי' שמלבד סך המקח אמר כך וכך הוצאתי ומחשב הכל כמה עולה:

ז

העכו"ם אין לו הונייה שנאמר איש את אחיו. מפורש בבכורות (דף י"ג) בסוגיא בפ' הלוקח עובר פרתו של עכו"ם:

ועכו"ם שהונה וכו'. יצא לו ממאי דאמרי' התם ואיתא בעבודה זרה פרק השוכר (דף ע"א) דבבטול מקח יחזיר העכו"ם וה"ה לאונאה:

ח

אלו דברים שאין להם אונאה וכו'. משנה פרק הזהב (ב"מ דף נ"ז).

ומה שכתב אפילו שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהם אונאה. הוא כפי מסקנת ההלכות שם לפי שיש מן הגאונים ז"ל מי שהיה אומר בקרקעות יש להם בטול מקח כשמכר על חד תרין אבל כך העלו בהלכות דבשום צד אין בהם אונאה והביאו ראיות לזה:

שנאמר או קנה מיד עמיתך וכו'. מדרש זה הוא בברייתא שם בהזהב:

ט

בד״א במוכר נכסי עצמו אבל השליח וכו'. בקדושין פרק האיש מקדש (קידושין דף מ"ב:) אבל שליח מצי א״ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ובפרק אלמנה ניזונית (כתובות דף ק') אמרו שליח כאלמנה ובכל שהוא מכרה בטל וכן פסקו בהלכות ורוב המפרשים פירשוה בשליח בית דין כ״ש בשאר שלוחין:

ונראה לי שכן הדין באפוטרופוסים וכו'. לפי מה שפירשו דשליח בית דין הרי הוא כאלמנה אפוטרופוס שמינוהו בית דין הרי הוא כשלוחה ויהיה זה פשוט. אבל אפי' את"ל דההוא שליח אינו כשליח בית דין סברא הוא שאין כח אפוטרופוס יפה מכח השליח. וזה דעת הרמב"ן ז"ל בקדושין פרק האיש מקדש:

י

ב"ד שמכרו נכסי יתומים וכו'. שנינו בכתובות (דף צ"ט) פרק אלמנה ניזונית שום היתומים שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל וקי"ל הכי אע"ג דרשב"ג פליג עלה כבר פסק רב נחמן (שם ק') כחכמים וכן בהלכות.

ומ"ש ואם רצו שלא לבטל וכו'. לא ידעתי זה מבואר אבל נראה שסברא הוא שהרי בשאר מקומות יפו כח היתומים כמו שנתבאר פרק ט"ו ואיך יגרע כחן בכאן:

יא

נראה לי שב"ד שמכרו קרקע וכו'. בהשגות א"א לפי ענין דבריו הלוקח אינו יכול לחזור וכו'. וז"ל הרמב"ן ז"ל באותה משנה הא דתנן שום היתומים שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל ודאי בקרקעות הוא ואם פחתו הדין נותן לחזור אבל אם הותירו ונתאנה לוקח למה חוזר לא יהא כח הדיוט חמור מכח ב"ד. ונ"ל דשום ששנינו כאן שהורידוהו לבעל חוב בשומא שב"ד תחלה יורדין לשום ומכריזים שמא ימצאו יותר משומן אם לא מצאו אלא כדי שומא מוכרין ואם לא מצאו אפילו שומן אין מוכרין בפחות אלא אומרין לב"ח להפרע ממנה בשומן והיינו שטרי חליטאתה וכיון שב"ח בשומתן הוא יורד אם פחתו לו הדין נותן להחזיר אבל לוקח מדעת עצמו הרי הוא כשאר הלוקחין בקרקע שאין להם אונאה, כך נ"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל עכ"ל. גם הרשב"א ז"ל הביא לשון זה בחדושיו. ועוד כתב ויש מי שאומר דהכא טבא להו ליתמי עבדי להו דזמנין דמצטריך להו זוזי וליכא דזבין מיניה דומה לאותה שאמרו בגיטין פ' הנזקין הא ריעא להו ליתמי עכ"ל. וזאת בעיני טענה חלושה שלא נאמרה טענה זו אלא שלא ליפות כחן משאר הדיוטות כמבואר פ' ט' והיה דומה לזה אם אמרו שאפילו נתאנו הם בקרקע אין ב"ד חוזרין. אבל לומר שכשנתאנה לוקח יחזור והורע כח היתומים משאר הדיוטות לא נמצא כזה ודברי המחבר והרמב"ן ז"ל עיקר ודין בעל חוב יתבאר פי"ב מהלכות מלוה ולוה:

וכן הדין באפוטרופוס שמכר וכו'. נראה שאפילו הר"ח ז"ל שחילק בשמכרו ב"ד מודה באפוטרופוס שאין מקום לטענתו בשמכר אפוטרופוס:

יב

האחין והשותפי' שחלקו מטלטלי' וכו'. מימרא ר"פ האיש מקדש בקדושין (דף מ"ב) האחין שחלקו (מטלטלי') הרי הן כלקוחות והיא בהלכות. ודוקא מטלטלין כמו שכתב וכן מבואר שם:

ואם התנו ביניהם שיחלקו בשום הדיינין וטעו בשתות החלוקה בטלה וכו'. כך היא גירסת הגאונים שם וכן בהלכות והיא גירסא נכונה וכ"כ הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל:

יג

הבהמה והמרגלית וכו'. דברים אלו מחלוקת במשנה (דף נ"ו) ובריי' (דף נ"ח:) פ' הזהב ופסק כרבנן דמתני' וכן דעת ההלכות:

אין לך דבר שאין בו הונייה וכו'. זהו לשון המשנה לא אמרו את אלו:

יד

כשם שאין לקרקעות אונאה כך שכירות וכו'. בעיא דאיפשיטא שם בהזהב (דף נ"ו:) בענין שכירות מטלטלין שיש להם אונאה ואמרינן טעמא מי כתיב וכי תמכרו ממכר לעולם ממכר [סתמא] כתיב ליומיה נמי מכירה הוא. זה לשון הגמרא, ומהטעם הזה אין אונאה בשכירות הקרקע ופשוט הוא. וכ"כ המפרשים ז"ל:

טו

השוכר את הפועל וכו'. גם זה נלמד מהטעם האמור בסמוך לפי שהוא מכירה ליומה. ולשון הרמב"ן ז"ל ובשכירות ישראל כגון ששכר פועלים י"א דאין להם אונאה וכו' וכן בקבלנות ע"כ. וכ"כ הרשב"א ז"ל אבל המחבר חלוק בקבלנות כמו שיתבאר:

טז

שכרו לזרוע לו קרקע ואמר זרעתי בה וכו'. זו בעיא בגמרא בעי רבא (בר רב חנן) חטין וזרען בקרקע יש להם אונאה או אין להם אונאה ואמרי' ה"ד אילימא דאמר וכו' ואסיקנא אלא דאמר איהו שדאי בה כדאבעי לה ואגלאי מילתא דלא שדא לה כדאבעי לה זו היא גיר' הספרים. והראב"ד ז"ל פירשה כפי' המחבר. והקשה הוא ז"ל וליהוי נמי כקרקע ליהדר תו וליזרע עד כדי שראוי לה כי עדיין לא נגמרה מלאכתו. וניחא ליה מפני שתוספת הזרע אינו מועיל לה שמא למקום שנפל הראשון יפול השני ויתקלקל זע"ז אלו דברי הר"א ז"ל. והם מסכימין לדברי המחבר והרמב"ן והרשב"א ז"ל דחו פירוש זה וזה לשון הרמב"ן ז"ל וזה הפירוש אין לו רגלים וכי מפני שהוא קרקע לא ישלים תנאו ואם לא זרע בה כראוי הפסידה ואם קבל עליו לשלם ישלם כדתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ואם אין עליו תשלומים הפסיד שכרו ומה מקום לאונאה ע"כ. ובסוף הדברים כתב הרשב"א ז"ל ור"ח ז"ל לא גריס ואשתכח דלא שדא בה כדבעי אלא ה"ג וא"ל שדאי בה כמה דבעיא מאי וז"ל מי שזרע חטים בקרקע ומכרן לחבירו וא"ל שדאי בה כמה דבעיא מאי הני חטי כמאן דשדיא בכדא דמי ואית ליה אונאה או בטלי לגבי קרקע וקרקע אין לו אונאה. ונראה שהוא ז"ל מפרש שאין האונאה כאן אלא ביוקרא וזולא והוא הנכון ע"כ. ולזה נראה שהסכים הרמב"ן ז"ל וכתב והוא הדין לאומר זרעתי בה כך וכך שהדין אחד ודשכיח ליה נקט ע"כ. ופירש יוקרא וזולא שכתבו אם מכרן ביותר מדמים או בפחות והשמועה צ"ע:

וכן אין משביעין וכו'. ג"ז מבואר באותה סוגיא בעיא דלא איפשיטא שם ויתבאר בהל' טוען ונטען שאין שבועת התורה בקרקעות ושם יתבאר:

יז

השוכר את הכלים וכו'. כבר נתבאר למעלה דבעיא דאפשיטא היא:

ומ"ש ה"ז מחזיר את האונאה אפילו לאחר זמן מרובה. דבר נכון הוא שאין זמן קצוב אלא בלוקח שמקחו בידו ומראה לתגר או לקרובו ואין כך דרך בשכירות גם בגמרא לא נזכר זמן שכירות:

יח

נראה לי שהקבלן יש לו הונייה וכו'. כבר כתבתי למעלה דעת המפרשים החלוקין עליו וטענת הרב ז"ל שכיון שאין זה שכירות ימים כשאר פועלים יש בה אונאה, וצריך לי עיון דהא קי"ל דאין אומן קונה בשבח כלי וקבלנות הרי הוא כשכירות לענין בל תלין כמו שיתבאר פי"א מהלכות שכירות ואיתא בהמקבל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף