שער המלך/מכירה/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מכירה יג

ח

אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות כו' אפילו מכר שוה אלף בדינר כו'. עיין בפרק האיש מקדש דמ"ב בתוס' ד"ה ה"נ כתבו וז"ל בקונט' גריס הא דאמרן יתר משתות בטל מקח כו' וק' לר"ת חדא מדנקט גבי שתות אין אונאה לקרקעות נראה דביתר משתות יש להן אונאה כו' ואיכא למידק לפי גי' רש"י מאי אשמועינן רבא הא מתני' היא בהדיא בפרק הזהב העבדים והקרקעות אין להם אונאה וי"ל דרבא דיוקא אתא לאשמועינן דדוקא בשתות אין להם אונאה אבל ביתר משתות יש להן אונאה דאי ממתני' הוה מצינן למימר דאפילו ביטול מקח אין להם ודו"ק: עוד כתבו שם וז"ל מיהו ק' דמשמע הכא לפי' ר"ת דבקרקעות לא שייך בטול מקח ובפ' הזהב כו' בטול מקח יש להם כו' יע"ש ודבריהם צריכים ביאור דקו' זו תקשי להו בפשיטות ואף לפי גי' רש"י ז"ל מדר"נ אדר"נ דאמר בפרק המקבל אפילו זבן שוה מאה במאתן כו' וכן הקשו בפרק הזהב דנ"ז ד"ה אמר בפשיטות מדר"ן אדר"ן ובדוחק יש ליישב דס"ל דלפי פרש"י ל"ק מדר"ן אדר"ן משום דאיכא למימר דהא דאמר ר"ן בפרק המקבל דאפילו זבין שוה מאה במאתן אין אונאה לקרקעות היינו דוקא גבי לוקח משום דעביד איניש דזבין ארעא יותר משויה וכ"כ רשב"ם בפרק המוכר את הבית דס"ו ועיי"ש בתוס' ד"ה ש"מ ומ"ש ר"ן בפ' הזהב דביטול מקח יש להם היינו לגבי מוכר אמנם לפי' ר"ת דגריס הכא בדרבא ביתר משתות אין אונאה לקרקעות ק"ל שפיר משום דכיון דרבא קאי אמימרא דר"ן דקאמר האחין שחלקו לקוחות הם כו' יתר משתות בטל מקח ואהא קאמר רבא דבקרקעות אין אונאה לקרקעות וחלוקתן קיימת משמע ודאי דאפי' גבי מוכר ס"ל דאין להם בטול מקח דהא אחין שחלקו כל אחד ואחד הו"ל מוכר לגבי חלק חבירו ומשו"ה ק"ל שפיר מדר"ן אדר"ן כנ"ל : ובמה שכתבו עוד וההיא דזבן מאה במאתן אי פלגא דוקא כו' הנה הירוש' הלזו שהביאו התוס' פרק אלמנה נזונת דף צ"ח ד"ה אלמנה שמכרה דפריך התם בירושלמי אמתני' דקתני מכרה שוה מנה במאתים נתקבלה כתובתה ויחזור המקח ומוקי לה ר"י התם בשהוזיל המקח ור"ל אמר אין אונאה לקרקעות אמר ר"י אם היה דבר מופלג יש לו אונאה כו' וכיון שכן קשה טובא דמאי מספ"ל הכא בקדושין אי פלגא דקאמר בירושלמי דוקא או לאו דוקא אלא יותר מפלגא פורתא הא ע"כ דפלגא דירוש' דוקא דאי יותר מפלגא אמאי מוקי לה ר"י למתני' דפ' אלמנה נזונית בשהזיל המקח הא בלא"ה אתי שפיר כיון דאין אונאה לקרקעות עד יותר מפלגא ומתני' קתני מכרה שוה מנה במאתים אלא משמע דאפי' בפלגא ס"ל לר"י דבטל מקח וכ"כ התוס' שם משם ר"ת בפשיטות דבפלגא יש להם בטול מקח וההיא דזבן שוה מנה במאתן דר"ן לאו דוקא מאתים אלא פחות יע"ש איברא שהתו' פרק הזהב כתבו משם ר"ת וז"ל ותי' ר"ת דאין אונאה אפלגא אבל מפלגא ואילך מיקרי בטול מקח כו' ואם הדברים כפשטן נמצאו דבריהם ז"ל סותרים ממ"ש בפ' אלמנה משם ר"ת ולכן צ"ל דמ"ש אבל מפלגא ואילך מפלגא ופלגא בכלל הוא דקאמרי וכ"כ הב"ח סי' רכ"ו והדרישה שם ומהתימא על הרב ש"ך סי' הנז' ס"ק י"ז שדחה שם דברי הדרישה וכתב שדברי התוס' בדוקא הם ושמהירוש' אין ראיה כלל דאדרבא בירוש' י"ל דפלגא לאו דוקא והביא ראיה מדברי התוס' דקדושין דמספ"ל מלתא ואשתמיט מיניה דברי התוס' דפרק אלמנה שכתבו משם ר"ת בהדיא דפלגא יש להם בטול מקח וא"כ ע"כ צ"ל שדברי התוס' לאו דוקא כמ"ש גם מ"ש דמהירושלמי אין ראיה כלל הוא תימא דאדרבא על התוס' אנו מצטערים דמספ"ל בירושלמי אי פלגא דוקא שהרי מבואר מהירושלמי דע"כ פלגא דוקא הוא וכמ"ש ושוב ראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמותיו פ' הזהב שתמה על הרז"ה שכתב בשם ר"ח דמופלג שאמרו בירושלמי הוא יותר מפלגא וכתב עליו שח"ו לא אמרה ר"ח מעולם ובעל המאור הזה סמך על הירושלמי בשמיעה בלא ראיה שאלו היה רואה אותו בגמ' שלו לא היה מפרש כן כו' עד ומדמוקמינן בשהוקר המקח ומסייעינן לר"ל ש"מ לר"י שוה מנה במאתים בטול מקח הוא יע"ש הרי מבואר מ"ש ולכן העיקר כמ"ש הב"ח והדרישה ודלא כהש"ך ודברי התוס' דקדושין צ"ע ודעת הרי"ף ורבינו דאין אונאה לקרקעות אפילו מכר שוה אלף בדינר כמ"ש הטור סי' הנז' וראיתי להדרישה שם שכתב שהקדים הטור סברת רבינו לס' הרי"ף משום דבדברי הרי"ף י"ל שגם הוא סובר כר"ת דאין להם בטול מקח עד פלגא אבל כיון דמצינו להרמב"ן שכתב בפי' אפי' שוה אלף בדינר יש לפרש סתמיות דבריו כותיה דמסתמא בשיטת רבו אמרה עכ"ד והן דברי' תמוהים שהרי ממה שהביא הרי"ף ראיה מההי' דאמרינן בריש קמא דבר השוה לכל כסף ומאי ניהו קרקעות דאין להם אונאה כו' מבואר דס"ל להרי"ף כדעת רבינו דאל"כ אלא דס"ל דיותר מפלגא יש להם אונאה א"כ מאי ראיה מייתי לדחות דעת הסוברים דבפלגא יש להם אונאה כיון דלדידיה נמי ע"כ צ"ל דשוה כל כסף לאו דוקא וזה ברור:

ט

אבל שליח שטעה בכ"ש כו'. כתב ה"ה מימרא בר"פ הא"מ אבל שליח מצי א"ל כו' הנה הר"ן שם הקשה מהא דגרסינן בר"פ גט פשוט ההיא אתתא דיהבה ליה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא אזל זבן לה שלא באחריות אתא לקמיה דר"נ א"ל זיל את וזבנה שלא באחריות והדר זבנה ניהלה באחריות ואמאי מחייבינן לשליח בהכי נימא דליהוי בטל מקח כי הכא ותי' דהתם השליח לקח סתם ואין למוכר דין ודברים אלא עמו כו' ולפיכך צריך לפרוע דמים למוכר והאשה ג"כ יכולה היא לומר תן לי מעותי דלתקוני שדרתיך ור"ן ה"ק ליה אם חפצה היא בקרקע קבל עליך אחריות אבל לא שיוכל לכפותה בכך וכך הוא דעת הרמב"ם פ"א ופ"ב מה' שלוחין לחלק בין הודיעו שהוא שליח לקונה בסתם א"ד יע"ש וראיתי למוהר"א ששון סי' קל"א שהקשה וז"ל אבל ק"ל עלייהו דהנך רבוותא דכיון שכתב הר"ן דבההיא דגט פשוט מכריחין את השליח לקיים המקח אם תרצה האשה אבל אין מכריחין את האשה לקנות הקרקע אלא התם איירי בחפצה דוקא וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל כמו שכתב מרן הבית יוסף ז"ל סימן קפ"ב אם כן אמאי אצטריכי הנך רבוותא להך תירוץ דשאני בין סתם למפרש הרי בהך תירוץ לחודא סגי דשאני התם בההיא עובדא דגט פשוט שהאשה היתה רוצה וכמו שתירץ הראב"ד ז"ל בהשגותיו פ"א מה' הנזכר יע"ש עכת"ק יע"ש שהניחו בצ"ע והנה מה שהבין הרב ז"ל בדעת הר"ן דמכריחין את השליח לקיים המקח אם תרצ' האשה זה לא פורש בדברי הר"ן כי אפשר לומר שהר"ן לא כתב אלא שאם האש' אינה חפצה בקרקע שאין השליח יכול לכפותה לקיים המקח ויכתוב לו אחריות משום שהיא יכולה לומר שהיא רוצה באחריות המוכר יותר משלו ולעולם דס"ל נמי דאם אין השליח רוצ' לקיים המקח שאין האש' יכולה לכפותו וכן ראיתי בס' תומת ישרים סי' ס"ט שכתב וז"ל ולא נתברר בדברי הר"ן מה דין השליח עם המשלח משום דלדידיה תלה הדבר במה שרצתה האש' ולא ידענו אם יהי' זה בנתרצ' השליח ג"כ או אפילו בלא נתרצ' השליח וכבר הוכחתי בס' על הנסים שלי שאין סברתו סברת הראב"ד עכ"ל יע"ש וכ"כ הב"ח ז"ל בסי' הנזכר שלדעת הר"ן ז"ל אין כופין את השליח לקיים המקח ע"ש האמנם נרא' לי שדברי מוהר"ש ז"ל עיקר ממ"ש הר"ן ז"ל בפ' אלמנ' נזונית אההיא דאמרינן והא מר הוא דאמר אין אונא' לקרקעות כתב וז"ל ר"ן גופיה אמר בפ' המקבל גבי דינא דבר מצרא דאי זבין שוה מנה במאתים אין אונא' לקרקעות ואם ירצה המצרן להוציא מן הלוקח משום דינא דבר מצרא אינו יכול לומר אתה שלוחי ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי ולא אשלם אלא כמו שהוא שוה אלא ישלם כל המאתים כו' ומשני ה"מ בע"ה דלוקח דהתם הוי כמו בע"ה שאינו מתכוין לשנות אלא לצורך עצמו אבל שליח גמור מצי אמ"ל לתקוני שדרתיך כו' ע"ש הרי מבואר דס"ל להר"ן דבשליח גמור מצי למימר לתקוני שדרתיך וכופין את השליח ואינו משלם מה ששוה ועיין בס' מחנ' אפרים הלכות שלוחין סי' ב' ולעיקר קו' מוהרא"ש לע"ד אחר המחיל' נרא' דלק"מ דס"ל להר"ן ורבינו דדוקא בלא הודיעו שהמקח קיים אצל השליח עם המוכר בהא הוא דכפינן ליה לשליח לקיים המקח עם המשלח מטעמא שכתב הואיל וקנה במעותיו שכיון שהמקח קנוי לו עכ"פ עם המוכר אף אם לא ירצ' המשלח לקיים המקח משו"ה כופין אותו לשליח לקיים עם המשלח כיון שקנ' במעותיו והשליח ג"כ אינו מפסיד כלום אם ימכרנו למשלח באחריות שהרי אף אם ישאר בידו ויפרע המעות למשלח אם יבא ב"ח ויטרפנ' הוא מפסיד המעות מה שאין כן בהודיעו שהוא שליח כיון שהשליח יכול לבטל המקח עם המוכר לא כפינן ליה לשליח לקיים המקח עם המשלח ושיכתוב לה אחריות שהרי ליכא טעמא דהואיל וקנה במעותיו שכתב רבינו כי השליח רוצ' לבטל המקח עם המוכר וליתן לה המעות שנתנה לו ונמצא א"כ השליח מפסיד אם יקיים המקח ויכתוב לה אחריות וכל כי האי ודאי ס"ל ז"ל דלא כפינן לשליח להפסיד מביתו ואם כן משום הכי יש להעמיד ההוא דג"פ בשלא הודיעו כנ"ל פשוט עוד הקשה הרב הנזכר על מ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות פ"א מה' שלוחין הלכה ג' וז"ל ובעל החבור הזה חילק בין שליח שהודיעו שהוא שליח לשליח סתם ולדבריו אפשר כי מעש' דר"ן סתם היה עכ"ד שאיך כתב שהדבר אפשר והרי נרא' שהוא מוכרח שהרי בפ"א ד"ה הנזכר הביא מעשה דר"ן ואם איתא שהרמב"ם מפרש לה בהודיעו א"כ איך כתב שהשליח לוקח אותה וחוזר ומוכרה הרי לדעתו ז"ל המקח בטל בין שלשתן שהרי כתב בפ"ב השליח שמכר או שקנה והודיעו שהוא שליח בדבר זה לפ' אע"פי שמשך או שהמשיך ונמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח ומחזיר ואם לא הודיעו קנה המקח ויהיה הדין בינו ובין המשלח ע"כ הרי דדוקא בלא הודיעו יש דין בין השליח ובין המשלח אבל בהודיעו בטל המקח בין כולם וא"כ איך כתב הדבר באפשרות והוא מוכרח עכת"ד יע"ש וראיתי להר"ב כנה"ג ז"ל סי' הנזכר בהגהת ב"י אות י"ד שכתב דאין כאן מקום קו' שהרי הרא"ש ז"ל בפ' ג"פ ס"ל כחילוק הרמב"ם דבלא הודיעו המקח קיים אצל המוכר ואפי"ה פירש הך עובדא בשהודיעו משום דס"ל דשאני הך דשמעתין דהמקח בטל בין כולם דלא פשע השליח אלא שנתאנ' ומשו"ה ראוי שיהיה מכרו בטל לגמרי משא"כ ההיא דג"פ שהשליח שינה משליחותו מדעתו ומשו"ה ראוי שיתקיים המקח וילקה השליח וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל סי' הנזכר וכ"כ מוהראד"ב ז"ל סי' צ"ג וא"כ להרמב"ם ז"ל נמי אפשר לומר דנהי שיש חילוק בין הודיעו ללא הודיעו היינו דוקא היכא דטעה השליח ונתאנה אבל הכא דהשליח פשע ועוות לקנות הקרקע שלא באחריות לא וא"כ משו"ה כתב הראב"ד הדבר בלשון אפשר א"ד יע"ש ולע"ד אחר המחיל' רבה נרא' שלדעת רבינו ז"ל א"א דס"ל כדעת הרא"ש והרשב"א דהיכא דפשע השליח המקח קיים אצל המוכר שהרי מלשון שכתב בפ"ב ונמצא שעבר על דעת משלחו משמע שעבר על דעת המשלח במרד ובמעל שאל"כ שטעה ונתאנה הו"לל כמ"ש בפ"א דין ב' שליח שעבר על דעת משלחו כו' וכן אם טעה בכ"ש כו' אלא משמע דאפילו בעבר ופשע מדעת המשלח אפי"ה ס"ל דאם הודיעו המקח בטל וכן מבואר בהדיא ממ"ש שם באותו פ' בדין הסרסור שאם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא יחזיר החפץ לבעלי' וכתב מרן הכ"מ דה"ט שכיון שידע הלוקח שחפץ זה של ראובן דומ' לדין שכתב למעל' שאם הודיע שהוא שליח בטל המקח הרי בהדיא דאפי' בדליכא פשיעת השליח המקח בטל לגמרי שהרי התם המוכר א"ל מכור לי בק' והלך ופשע ומכרו בנ' ואפי"ה ס"ל לרבינו דהמקח בטל לגמרי ולא אמרינן כיון דפשע השליח ילקה השליח ויתקיים המקח וליכא למימר דדוקא בשליח דלוקח כההיא דג"פ ס"ל לרבינו דאפי' בהודיעו המקח קיים אצל השליח והמוכר משום שלא הי"ל לפשוע ולעבור מדעת המשלח אבל בשליח דמוכר כההיא דסרסור אע"ג דהשליח פשע אפי' הכי המקח בטל משום דכיון דעבר על דעת המשלח ושינה שליחותו הרי נתבטל שליחותו והו"ל מוכר דבר שאינו שלו דא"כ מה"ט נמי אפי' לא הודיעו שהוא שליח יהיה המכר בטל כיון דהוי מוכר דבר שאינו שלו ואיך כתב רבינו שליח שקנה או שמכר כו' שאם לא הודיעו המקח קיים וכבר נתקש' בזה הרב מחנה אפרים סימן הנזכר וכתב שנרא' דעת רבינו דס"ל שאין השליחות מתבטל בכך כיון דהשליח צריך לשלם משלו ואין כאן פסידא יע"ש ואם כן אי משום האי טעמא אפי' בהודיע נמי יהא המקח קיים וילקה השליח אלא משמע ודאי שלדעת רבינו ז"ל א"א לומר דס"ל כהרשב"א והרא"ש וא"כ הדרא קו' מהרא"ש לדוכת' ולכן נרא' לע"ד דמ"ש הראב"ד ז"ל הדבר בדרך אפשר הוא משום דאיכא למימר שרבי' ז"ל ס"ל כדעת הרמ"ה שכתב הטור דכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם יכול המוכר לומר שהתנ' עמו בין לעוות בין לתקן ואף שממ"ש רבינו בדין הסרסור נרא' שחולק לדעת הרמ"ה כבר כתבו הב"ח ז"ל והש"ך סי' קפ"ה דלא פליגי ושאף רבינו ז"ל מודה לדעת הרמ"ה ואם כן אף ע"ג דס"ל לרבינו דבהודיעו המקח בטל בין כולן היינו דוקא בשנודע שעשאו שליח סתם ומעשה דר"ן איכא למימר שלא היתה האשה יכולה לברר שעשאתו שליח סתם ומשו"ה המקח קיים בין השליח והמוכר ושוב מצאתי כן בדריש' יע"ש ודו"ק מיהו ק"ל לפי מ"ש משם מוהראד"ב שלדעת הרא"ש ז"ל שפירש ההיא דג"פ במפרש ס"ל כדעת הרשב"א דהיכא דפשע השליח השליח מפסיד והמקח קיים וכן נראה גם כן מדברי מרן הב"י סי' הנזכר שדעת הרא"ש כדעת הרשב"א ממ"ש הטור ז"ל סימן קפ"ה וז"ל וכתב עוד הרמב"ם שאם ידע הלוקח שחפץ של ראובן כו' וגם בזה השיג עליו הראב"ד וכתב שלא יחזיר ולא עוד אלא אפילו אם יודה לו הסרסור יאמר הלוקח קנונייא אתם עושים עלי והכי מסתברא עכ"ל ומשמע ודאי דע"כ לא פליג הראב"ד ז"ל אלא דוקא בשלא נודע הדבר בבירור אם שינה בדעת המשלח וכמ"ש שיאמר הלוקח קנונייא אתם עושים עלי אבל אם נודע ע"פ עדים ששינה מדעת המשלח מודה דהמקח בטל כמ"ש מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סימן ע"ז הביאו הרב בעל כנה"ג בהגהת הטור אות כ"ז יע"ש והוא פשוט וא"כ מאחר שהטור ז"ל בסימן קפ"ב הביא דעת אביו הרא"ש שמפרש ההיא דג"פ בשהודיעו שליח ולדעתו צ"ל דס"ל דכל שפשע השליח המקח קיים אם כן איך כתב דמסתברא כדעת הראב"ד דיכול לומר קנונייא אתם עושים עלי והלא לפי דעת הרא"ש אפילו אם נודע ע"פ עדים ששינה המקח קיים ואם כן לפחות הי"ל להזכיר סברת אביו הרא"ש ז"ל ולומר ולדעת א"א הרא"ש ס"ל אפילו אם נודע ע"פ עדים המקח קיים ואפשר לומר דס"ל להטור דאע"ג דהרא"ש ז"ל מפרש ההיא דג"פ בשהודיעו וס"ל דכל שפשע השליח המקח קיים והשליח מפסיד מ"מ אפשר שלא כתב הרא"ש אלא בשליח דלוקח כההיא דג"פ אבל בשליח דמוכר אע"ג דפשע השליח ושינה משליחותו אפשר דס"ל דהמכר בטל דכיון דשינה שליחותו נתבטל השליחות והוה ליה מוכר דבר שאינו שלו ומשום דלא ברירא ליה מילתא כתב דמסתברא כדעת הראב"ד דבשלא נודע הדבר בבירור המקח קיים אבל בשנודע הדבר לא פסיקא ליה מילתא ובהכי ניחא לי מה שהקש' מרן הב"י בסימן קפ"ב על מ"ש הטור וזה נוטה לדברי הרמב"ם דבשלא הודיעו שהוא שליח שדינו כשאר כל אדם שלוקח ומוכר וז"ל איני יודע למה כתב רבינו שנוטה לדברי הרמב"ם שדברי הרא"ש הם ממש כדברי הרמב"ם לענין דינא דבשלא הודיעו דינו כשאר כל אדם יעיין שם אכן כפי מ"ש הנה נכון דמשום הכי כתב וזה נוטה דאינו ממש כדברי הרמב"ם דאפשר דס"ל דדוקא בשליח דלוקח המקח קיים אבל בשליח דמוכר המקח בטל שלא כדעת רבינו ז"ל כנ"ל נכון וראיתי להרב תומת ישרים שכתב שמדברי הרא"ש ז"ל שכתב שאם ירצה השליח יחזיר לה המעות ולא חילק בזה בין אם רוצה המשלח או לא משמע דס"ל דיד השליח על העליונה אם ירצה נותן דמי' אם רוצה משלם דמי עוות ואע"פ שהמשלח אינו רוצה במקח והשליח רוצה ליתן לו מה שעוות אפי"ה לדעת הרא"ש לא כייפינן לשליח שיבטל המקח ושלא כדעת הר"ן והרמב"ם והראב"ד דס"ל דאם אין המשלח רוצה במקח כייפינן לי' לשליח שיתן דמים יעויין שם ולע"ד יש לדקדק על זה שהרי אפסיקא הלכתא בפרק אלמנה נזונית דשליח הרי הוא כאלמנה דאפי' מכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל ואלו באלמנה תנן התם במתניתין דצ"ח ע"א דאפילו היא אומרת יחזיר דינר ליורשים המכר בטל וא"כ נראה דדומיא דהכי בשליח נמי אפי' אם רוצה לתקן מה שעוות המכר בטל ודוחק לומר דשליח כאלמנה שאמרו היינו דוקא לענין זה בלבד דאפי' בס' חוזר דפשטא משמע דשליח כאלמנה לגמרי ודוק עוד ראיתי להרב הנזכר דברים תמוהים בעיני שכתב דלפי מה שתי' התוס' בשמעתין ד"ה אבל ובפרק אלמנה נזונית למה שהקשו מדרבא אדרבא דאמר התם שליח כדיינים דההיא דשליח כדיינים היינו שהמקח קיים והא דשמעתין דאמרינן אפי' בפחות משתות מצי א"ל לתקוני שדרתיך היינו להחזיר אונאה מיתרצה קו' הר"ן ז"ל מההיא דג"פ דמש"ה לא בטל ר"ן את המקח וחייבו לשליח לקבל עליו אחריות משום דאין טעות השליח לבטל את המקח וע"פ זה תמה על הרא"ש ז"ל שכתב תי' זה לפסק הלכה בפרק אלמנה ניזונית ובפרק ג"פ כתב שהמקח בטל ונדחק לאוקמי כשאין לו דמים וכתב עוד שדעת התוספת כדעת הראב"ד ז"ל דאם רוצה המשלח לקיים המקח כופין את השליח שישלם דמי עוות אלא דבהא פליגי כשאין המשלח רוצה בקרקע שלהראב"ד המקח בטל וכופין לשליח שיחזיר הדמים ולהתוס' המקח קיים ומשלם השליח דמי עוות אם ירצה לקיים המקח יע"ש ואני שמעתי ולא אבין שמעולם לא כתבו התוס' דהמקח קיים אלא דוקא בפחות משתות אבל ביותר משתות ס"ל דהמקח בטל ואם כן איך כתב שדעת התוס' כדעת הראב"ד אפילו ביתר משתות אם רוצה המשלח לקיים המקח כופין את השליח שישלם דמי עוות גם מ"ש שלדעת התוס' אם אין המשלח רוצה במקח המקח קיים ומשלם דמי עוות אם ירצה השליח לקיים המקח הוא דבר תימא שלא כתבו התוס' כן אלא אליבא דרבא אמר ר"ן דס"ל דשליח כדיינים ובפחות משתות דוקא אבל למאי דאפסיקא הלכתא התם דשליח כאלמנה אפי' בפחות משתות נמי המקח בטל ובשתות אפי' אליבא דרבא נמי מודה דהמקח בטל וע"פ זה אין מקום למה שהקש' על הרא"ש דאע"ג דבפרק א"נ הביא תי' זה לא כ"כ אלא אליבא דרבא דס"ל שליח כדיינים אבל למאי דקי"ל כמ"ד שליח כאלמנה המקח בטל לגמרי ומשום הכי הוצרך הרא"ש ז"ל לאוקמי ההיא דג"פ בשאין בידה מעות ותו דההיא דגט פשוט בזבנה שלא באחריות משמע דהוי כהיכא דטעה בשתות דאפי' אליבא דרבא המקח בטל וכן יש לתמוה ג"כ על מ"ש עוד שם וז"ל ומה שטוען שאין אונאה לקרקעות טעות הוא בידו דהיינו כשהוא בעצמו אבל ע"י שליח אפילו בפחות משתות חוזר ואע"פ שא' מן האחרונים תי' לאותה קו' שהקשו התוס' ז"ל דהא דשמעתין מיירי במטלטלין וההיא דפרק א"נ במקרקעי ולפי זה התי' אם אין במה שטעה השליח שתות המקח קיים אלא שכל הפו' ז"ל כתבו דאפי' במקרקעי שליח שטעה כל שהוא חוזר עד כאן דבריו יעויין שם ואתמהא איך שם מחלוקת בזה שהרי מעולם לא כתבו כן א' מן האחרונים אלא ליישב דלא תיקשי דרבא אדרבא מדידי' אדידיה אבל לפום הלכתא הא קי"ל התם דשליח ה"ה כאלמנה ואדרבא לפי תי' זה דההיא דאלמנה ניזונית מיירי במקרקעי צ"ל דאפי' במקרקעי שליח שטעה בכ"ש חוזר שהרי עלה דההיא אפסיקא הלכתא כמ"ד דשליח ה"ה כאלמנה סוף דבר שכל דבריו תמוהים וצ"ע: וראיתי להרב כנה"ג בסי' הנזכר בהגהת ב"י אות ח' שכתב לתרץ קו' זו שהקש' הרב ת"י להרא"ש ז"ל מדידיה אדידיה וז"ל ולדידי אין זו קו' חדא כו' דאפי' נימא דהרא"ש ז"ל תפס תי' זה להלכה כמ"ש הרב ז"ל אין כאן קו' דלא אמרי' המקח קיים והשליח יתקן את אשר עוות אלא דוקא כשיכול השליח לתקן עותו אבל כשאינו יכול לתקן אפי' בלא הודיעו שהוא שליח המקח בטל כמ"ש מוהריב"ל ולענין אונאה דיכול לתקן את אשר עוות קנה ומשלם האונא' אבל בזבין שדה שלא באחריות א"א לקיים המקח ולתקן את אשר עותו אם לא לחזור לקנותו למוכר שלא באחריות ולחזור למוכרה לאשה באחריות כו' יע"ש ואיני מבין דבריו שהרי קושית הרב ז"ל היא דכיון דס"ל כדעת התוס' דאם רצה המשלח לקיים המקח כופין את השליח שיתקן את אשר עוות איך כתב בפ' ג"פ דאם ירצה השליח יחזיר לה המעות דמשמע אפי' אם האשה היתה רוצה לקיים המקח מדמוקי לה בשאין בידו ולא קאמר דמיירי שהאש' היתה רוצה לקיים המקח וכמו שדקדק הרב בלשונו שכתב ונדחק לאוקומי בשאין לו דמים וא"כ מה תקן הרב ז"ל במ"ש דלא אמרי' המקח קיים כו' אלא דוקא בשיכול לתקן את אשר עותו כו' הא ה"נ בידו לתקן שיחזור ויקחנו שלא באחריות וימכרנו לה באחריות וא"כ איך כתב שאם ירצה יחזיר לה המעות גם מ"ש עוד לתרץ דמעולם לא כתב הרא"ש דהמקח בטל אלא לגבי המשלח אבל לגבי המוכר המקח קיים יע"ש הוא דבר תימא דהיינו דק"ל להרב ז"ל דלמה יהי' המקח בטל לגבי המשלח וכמ"ש ולא ידעתי מה הבין הרב ז"ל בכונת הרב ת"י אשר עליה בנה יסוד תי' הללו וכבר כתבתי שעיקר קו' אין כאן מקום קו' כלל וזה פשוט:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.