מגיד משנה/מכירה/יב

מגיד משנה ‏ מכירה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסור למוכר או לקונה להונות את וכו'. זו ברייתא פרק הזהב (בבא מציעא דף נ"א) (ובתורת כהנים פרשת בהר פ"ד) באונאת ממון הכתוב מדבר ובהלכות:

ואע״פ שהוא עובר בל״ת וכו'. זה נתבאר במכות פ' אלו הן הלוקין (מכות דף ט"ז) דכל דמשלם אינו לוקה וה״ז כגזל ואבדה וכגנבה:

ב

כמה תהיה אונאה ויהיה חייב וכו'. כתב המחבר ד' צדדין שנים מהם מוסכמים בגמרא והם שוה שש בחמש ושוה שש בשבע אבל שוה חמש בשש או שבע בשש מחלוקת שמואל ורב כהנא שם בהזהב (דף נ' נ"א) ופסק כשמואל דתניא כוותיה וכן כתב בהלכות:

ג

היתה האונאה פחות מזה בכל שהוא כגון שוה ששים דינר בנ' ופרוטה. זה נמצא בספרי הרב ז"ל ואני תמה בזה אחר שהוא פסק דשוה ז' בו' היא אונאה ובודאי שכן הוא היאך פסק דשוה ס' בנ' ופרוטה הויא מחילה והלא נתאנה יותר מוכר בזה משאם מכר שוה ז' בו' שהרי כשתעשה ז' חלקים מס' יהיה החלק ח' וחצי ועוד וחמשים ופרוטה אינם ו' חלקים מס' ואנו בפירוש שנינו בגמרא ובהלכות דאליבא דשמואל כי אמרינן מחילה דוקא היכא דליכא שתות לא שתות מקח ולא שתות מעות היכי דמי כגון דזבין שוה תמניא בז' או שוה ז' בתמניא זה לשון הגמרא והתם נמי אמרינן וביטול מקח היכי דמי כגון דזבין שוה ה' בד' או שוה ד' בה' וכל היכא דאיכא שתות מצד אחד אונאה היא פירוש מצד אחד או מן שווי המקח או מן המעות. והעולה מזה הוא דכל היכא שהאונאה היא משוה שש בחמש עד שוה ז' בו' הויא אונאה למוכר וכן היכא שהיא משוה ה' בו' עד שוה ו' בז' הויא אונאה ללוקח פחות מכל הצדדין הויא מחילה יותר על כל הצדדין בטל מקח וזה נ"ל מוכרח משם. ואולי דעת המחבר שכיון שבשוה ששים בחמשים ופרוטה החשבון גדור לששה חלקים ר"ל שעשרה שהוא חשבון גדור כלומר שאין בו שבר הוא חלק ו' מששים אף על פי שנתאנה יותר מאונאת שוה שבע בשש אין אנו הולכין אלא אחר חשבון השתות והרי זה פחות משתות והויא מחילה ועל דרך האמת שאין זה כדאי והדבר צריך עיון והעיקר שראוי להיות לשונו שוה ע' בס' ופרוטה ומה שנמצא בספריו טעות סופר:

ד

היתה האונאה יתירה על שתות וכו'. זה פשוט שם דכיון שהאונאה היא יתר מו' בה' או ה' בו' בטל מקח. ומכל מקום הרמב״ן והרשב״א ז״ל הסכימו שאם היתה האונאה בכדי שאין הדעת נוטה שהיא מחילה דה״ל כאומר חפץ זה אני יודע שאינו שוה אלא מנה הרי לך בו מאתים שנתבאר פרק י״ג שאין בו אונאה ועיקר דבר זה בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ"ג פ"ד) ויתבאר פרק כ״ד:

אבל המאנה אותו אינו יכול וכו'. זה מפורש שם (דף נ"א) במשנה מי שהוטל עליו ידו על העליונה וכן הוא בגמרא אלא שמשנה זו דלא כהלכתא דאתיא דלא כר' נתן דגמרא דאמר שתות קנה ומחזיר אונאה ורבא פסק כרבי נתן ומשנתנו בשתות הוא. ואפשר שדעת המחבר כדעת קצת הראשונים שאמרו שאין המאנה יכול לחזור בו אלא כשהמתאנה תובע האונאה וזהו בבטול מקח. וכשכתב אם רצה זה וקבל הוא בשאינו תובע האונאה אבל אם הוא רוצה להיות המקח קיים ושיחזרו לו האונאה לאו כל כמיניה:

אין המאנה חייב להחזיר וכו'. פסק כרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות וכן בהלכות. ופירוש המימרא לדעתו שאין אונאה בשוה פרוטה אלא כשהיא יתר על פרוטה וסתם משנה כרב כהנא דלא תני האונאה פרוטה אף כל גב דברייתא דוכי תמכרו כלוי דפליג דקיימא לן כסתם משנה. ופירושים אחרים יש כאן באין אונאה לפרוטות וזה נראה לדעתו ז"ל:

ה

עד מתי יהיה יכול לחזור בו וכו'. שיעור זה מפורש בברייתא ובפסק הלכה כרבא:

ואם שהה יותר מזה אפילו לקח שוה וכו'. באותה מימרא דרבא:

ו

במה דברים אמורים בלוקח אבל המוכר חוזר וכו'. מימרא דר"נ שם (דף נ':) אבל המוכר לעולם חוזר. ואמרו בהלכות דטעמא מפני שאין מקחו בידו שיוכל להראותו כמו שכתב המחבר ומכאן יצא להם דאי איתרמי ליה זבינתא כזבינתיה וידע דטעה ולא קא הדר ביה שוב אינו יכול לתבוע וכן מפורש בהלכות, ועוד הוסיף המחבר מ"ש בדבר שאין במינו שינוי והוא נגרר אחר הטעם הכתוב למעלה וכתב עליו הרמב"ן ז"ל וגם זה אמת עכ"ל. אבל הרשב"א ז"ל חולק בדבר ואומר דמוכר בכל גוונא לעולם חוזר כדי שלא תחלוק בשיעורין: לפיכך אם היה וכו':

ז

וכן אם נודע וכו'. כבר ביארתי זה:

ח

כשם שהונייה להדיוט כך הונייה וכו'. משנה (דף נ"א) דלא כר' יהודה והיא בהלכות:

וכשם שהונייה בפירות ובבהמה וכו' כך יש דין הונאה במטבע. מ"ש שיש הונאה לבהמה הוא דלא כר' יהודה במשנה וכ"פ רבינו האי וזה דעת ההלכות אבל דין המטבע מוסכם במשנה:

ט

כיצד הרי שהיה דינר של זהב בכ"ד דינרין וצרפה בכ"ח זהו שוה שש בשבע. או בכ' זהו שוה שש בחמש. וכבר נתבאר בגמרא ובמשנה (דף נ"א:):

היתה יתר על זה בטל הצירוף וכו'. פירוש שנתן הסלע בי"ט או בכ"ט בטל הצירוף, פחות מכאן פירוש כגון שנתן הסלע בכ"א או בכ"ז אבל אם נתן הסלע בעשרים ופרוטה אין זו מחילה שעדיין נתאנה יותר מאונאת ז' בו'. זה נראה [בדעתו ז"ל] וכבר נתבאר למעלה הענין בארוכה וצ"ע:

י

וכן אם היתה הסלע חסרה שתות והיו מוציאין הסלעים במנין ולא במשקל מחזיר האונאה. פירוש שאם היו מוציאין במשקל אפילו בכל שהוא חוזר כמו שיתבאר פט"ו ודין השתות הוא במחלוקת במשנה (דף נ"א:) בענין הסלע ר"מ אומר חלק מכ"ד ר' יהודה אומר חלק מי"ב ור"ש אומר שתות ופסק כר"ש כדאיתא בהלכות. ובהלכות גורסין אמר רבא מאן תנא טלית ר"ש היא ומתוך כך פסקו כר"ש. ויש חולקין וגורסין רבה ופסקו כר' יהודה בסלע ואינו דומה לאונאת שאר דברים כדפירש אביי התם וכן דעת הרמב"ן ז"ל:

יא

עד מתי יש לו להחזיר הדינר או וכו'. משנה שם, וטעם עד ערבי שבתות בכפרים אמרו בגמ' (דף נ"ב:) בכפרים דליכא שולחני עד ערבי שבתות דסלקין לשוקא ופירש"י ז"ל לקנות צורך סעודת שבת:

וה"ה למוכר ספרים אבנים טובות וכו'. זה הוציא הרב מהטענה הנזכרת גבי סלע דאמרינן בגמרא טלית כל איניש קים ליה בגויה סלע דלאו כל איניש קים ליה בגויה אלא שולחני וכו' וכיון שכן ה"ה לכל כיוצא בסלע שאין הכל בקיאין בהם ואינו דומה לסלע בכפרים שאמרו עד ערבי שבתות לפי שהסלע עשוי להחליפו בערבי שבתות:

לפיכך אם לא היה מכיר וכו'. זה ג"כ סברא נכונה:

יב

הנותן סלע חסרה לחבירו וכו' אם היה מכירה לאחר י"ב חדש וכו' אא"כ קבלה ממנו במידת חסידות ע"כ בספרי רבינו. ולפי הנ"ל בגמ' בין שהסלע חסרה כל כך שאינו יכול להוציאו אפילו ע"י הדחק בין שיכול להוציאה ע"י הדחק אחר הזמן הנזכר בגמ' ונתבאר למעלה אינו חייב זה להחליפה מן הדין. אבל מלשון המחבר נראה שדעתו שהמשנה היא דוקא ביכול להוציאה אבל באינו יכול להוציאה אף ע"י הדחק שהיא חסירה כל כך חייב להחליפה וביכול להוציאה אינו חייב אא"כ במדת חסידות וצ"ע:

יג

המוכר לחבירו שוה ארבע בחמש שהרי המקח בטל כמו שביארנו וכו' עד שהוקר לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר שהרי הלוקח אומר לו וכו'. זה נלמד ממימרא דרב חסדא שבפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ"ג:) ואף על גב דרב חסדא אמר בהונאת שתות דס"ל כמתני' דמי שהוטל עליו וכו' ואנן קי"ל שתות קנה ומחזיר אונאה ואין אחד מהם יכול לחזור בו מכל מקום נפקא לן מההיא מימרא לבטול מקח לדידן כדאיתא בהלכות שם בארוכה וכבר ביארתי למעלה לדעת המחבר דבבטול מקח אין המאנה יכול לחזור בו כל זמן שהמתאנה אינו תובע אונאתו והוא הדין כאן שה"ז אינו תובע אונאתו ורוצה הוא במקחו ולפיכך אין המאנה יכול לחזור בו. ולמדנו מכאן שאע"פ שבשנוי השער חזרה האונאה על המאנה אינו יכול לחזור בו:

יד

וכן המוכר שמכר שוה חמשה בארבעה וכו'. כבר נתבאר זה שם בהלכות:

טו

המוכר שוה חמש בשש וכו'. וכן מכר שוה שש בחמש והוזלו. פירוש אין כאן זמן לפי שמוכר לעולם חוזר:

הרי הלוקח חייב להחזיר וכו'. כבר כתבתי שמימרא דרב חסדא על כיוצא בזה שהיא אונאת שתות ואמר ר"ח בשוה חמש בשש והוקר שהלוקח יכול לחזור בו ולא מוכר ופירש הרמב"ן ז"ל ותובע אונאתו הלוקח ואין מוכר יכול לחזור. ואנן קי"ל שאין אחד יכול לחזור והמכר קיים. וכ"ש שכל אחד תובע אונאתו ופשוט הוא זה כפי מה שנתבאר:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף