לחם משנה/מכירה/יב

לחם משנה ‏ מכירה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וכמה תהיה ההונייה ויהיה חייב להשיב שתות בשוה וכו'. היתה האונאה וכו' כגון שוה ששים דינר בנ' ופרוטה וכו'. כתב ה"ה ז"ל ואני מתמיה אחר שפסק וכו'. ביאור דבריו דבגמרא איכא מחלוקת רב ושמואל דרב אמר שתות מקח שנינו כלומר דוקא בעינן דהשתות ליהוי במקח כמו שוי ו' בז' או שוה ו' בה' אבל כשהשתות במעות כמו שוה חמש בשש או שוה ז' בו' לא ושמואל סבר דלעולם הולכים אחר שתות בין שיהיה השתות במקח בין במעות ושוה חמש בשש אע"ג דלגבי מקח הוי ביטול מקח כיון דלגבי מעות הוי שתות אזלינן בתר שתות אבל בענין דלא הוי שתות לא לגבי מעות ולא לגבי מקח אלא לגבי מעות הוי ביטול ולגבי מקח הוי מחילה אז נסתפק לנו הדבר למי אזלינן כיון דליכא שתות לא לכאן ואע"פ שמדברי התוס' ז"ל בפ' הזהב נראה דלעולם אזלינן בתר מקח לא משמע ליה לה"ה ז"ל הכי. א"כ יצא לנו מכאן דכשהמוכר מכר שוה ס' דינר בנ' ופרוטה דאי אזלינן בתר מעות הוי ביטול ואי אזלינן בתר מקח הוי מחילה דהדבר הוא בספק, והביאור הוא דאי אזלינן בתר מעות ודאי דהוי ביטול מקח דהרי שוה ע' בס' אמרנו שהוא שתות וכאן נתאנה יותר והטעם הוא דכשנחלק מספר ס' לז' חלקים כי כן ראוי לחלקו כדי לדעת הונאה שהוא ו' בז' יהיה כל חלק שמונה ומחצה ומעט יותר וזה נתאנה השתות נמצא שנתאנה ח' ומחצה ועוד. והנה כאן נתאנה י' דינרין פחות פרוטה דהרי החמשים ופרוטה אינם ו' חלקים מס' כשנחלק הס' לז' כמו שחלקנו אותם במספר שבע בשש דלהיות ו' חלקים היה ראוי להיות חמשים ואחד ומחצה פחות מעט ועם השאר שהם ח' ומחצה ועוד דהי' משלים מספר הס' ואם היה כן היה מספר חמשים ואחד ומחצה פחות מעט ו' חלקים מהס' ר"ל בהתחלק מספר הס' לז' ויהיו ו' חלקים מהז' אבל עתה אינם ששה חלקים מהז' שהוא מספר הס' אשר חלקנו לז'. זו היא כוונת ה"ה ז"ל באומרו אינם ו' חלקים מס' וא"כ מצינו יותר משתות והוי ביטול אבל לגבי מקח ודאי דהוי פחות משתות והוי מחילה ובשלמא אם היה נ' בס' דהוי שתות לגבי מקח אע"ג דנתאנה כאן יותר משבע בשש דהתם נתאנה ח' ומחצה וכאן נתאנה י' לא איכפת לן דכיון דאיכא שתות לגבי מקח לא אזלינן בתר דבר אחר דהיכא דאיכא שתות בתר שתות דוקא אזלינן אבל השתא דאין כאן שתות לשום אחד מהשנים לא אל המעות ולא אל המקח כשנדייק הדבר נמצא אותו לגבי מעות ביטול ולגבי מקח מחילה וע"כ ראו בהלכות לומר דכיון דנסתפק לנו הדבר אי בתר מקח אזלינן והוי מחילה או בתר מעות אזלינן והוי ביטול נבחר בדרך המצוע ונאמר דלא ביטול הוי ולא מחילה הוי אלא דיינינן לה בדין שתות דקנה ומחזיר אונאה, ולכך הקשה ה"ה ז"ל על רבינו ז"ל דאיך דן אותו בדין מחילה היה לו לדון אותו בשתות כדברי ה"ה או לפחות היה לו לומר דהוי ספק אי בתר מעות אזלינן או בתר מקח ומה ראה רבינו ז"ל לסמוך יותר על המקח מלסמוך על המעות ותירץ דכיון דהוא חשבון גדול כלומר מספר שלם שהוא הס' מפני כן לא אזלינן אלא בתר המקח שהוא המספר השלם וא"כ כשיש נ' ופרוטה הוי פחות משתות דאחר מספר הס' אנו הולכים וצריך שיהיה י' שהוא חשבון שלם בלתי שבר להיות שתות לגבי מקח. ומ"מ אין דעתו נוחה בזה ושינה הנוסחא. אבל בחלוקה האחרת דהיתה האונאה יתירה על שתות כגון שמכר שוה ס' בנ' פחות פרוטה לא נתקשה בו כלל ה"ה ז"ל והטעם דהתם ע"כ הוי ביטול בין שנלך אחר המקח בין שנלך אחר המעות דאי נלך אחר המקח הרי נתאנה י' ופרוטה והוא יותר משתות גם בערך המעות כ"ש שהוא יותר משתות וא"כ הוי ביטול לכל הצדדים. זה נראה ביאור דברי ה"ה ז"ל. ויצא לנו מכאן דמחילה לא הוי אלא כגון שוה ז' בתמניא דלכל הצדדים הוי מחילה בין לגבי מעות בין לגבי מקח ובטול מקח הוי כגון שוה ד' בה' דלכל הצדדין הוי ביטול בין לגבי מקח בין לגבי מעות אבל היכא דלגבי מעות הוי מחילה ולגבי מקח הוי ביטול או איפכא דלגבי מעות ביטול ולגבי מקח מחילה אני מבין מדברי ההלכות ומדברי ה"ה ז"ל דדיינינן ליה כשתות ונלך בדרך המצוע ואע"פ שזה רחוק מצד הענין הלשון מורה כן וכבר הארכתי:

ד

היתה האונאה יתירה על שתות וכו'. מ"ש ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א דלא הוי אונאה אלא בכדי שהדעת טועה כ"כ רבינו ז"ל לקמן בפ' כ"ו שכתב שם ואין הדמים ראיה אם טעה בכדי שהדעת טועה וטעמם משום דפסקו כלשון אחרון הנאמר בפרק המוכר את הספינה כמ"ש שם ה"ה ז"ל ואפילו שוה מאה במאתים איקרי בכדי שהדעת טועה ומפני כן כתב רבינו ז"ל כל דבריו עד מתי יהיה לו לחזור וכו' אפילו לקח שוה מאה במאתים דאם אין הדעת טועה בכך אין זה אפילו דאין כאן מקום לאונאה כלל כיון שאין הדעת טועה בכך ולא איקרי בכדי שהדעת טועה בכך אלא דומיא דההוא שנאמר בפ' המוכר את הספינה שנתבאר בפכ"ז שהוא שוה א' בק' ויותר. אבל מ"מ קשה דבפי"ג כתב רבינו ז"ל אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והקרקעות וכו' אפילו מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין כאן אונאה וזה ודאי בכדי שאין הדעת טועה דנתאנה יותר מהך דפרק המוכר את הספינה וא"כ לא היה לו לרבינו לכתוב אפילו שוה אלף וכו' דזה ודאי אפילו בשאר מטלטלין לא הוי אונאה דמתנה הוא דיהבה ניהליה דאין הדעת טועה בכך. וי"ל דמה שבמטלטלין אין כאן דין אונאה אינו אלא מפני דבתורת מחילה יהביה ניהליה אבל אי הוה שייך אונאה בכך ודאי דהוי אונאה אבל בקרקעות ועבדים נמי השמיענו שם רבינו ז"ל שאפי' שמכר שוה אלף בדינר אפילו מתורת אונאה אין להם דין אונאה אפילו אם היו מתאנים בכך וכוונתו לומר דאפילו ביטול מקח אין להם ולאפוקי מדעת מקצת מהגאונים שכתבו דקרקעות ביטול מקח יש להם. ומ"ש ה"ה ז"ל אלא שמשנה זו דלא כהלכתא וכו' ומשנתנו בשתות וכו' כוונתו להקשות על דברי רבינו ז"ל דאיך פסק דיותר משתות דידו על העליונה כסתם מתני' אתיא דלא כהלכתא משום דאתיא דלא כר' נתן ורבה פסק כר' נתן ועוד דאפי' היתה מתני' כהלכתא והיינו מפרשה כפירוש התוס' ז"ל מ"מ קשה דמשנתנו לא אמרה כן אלא בשתות אבל ביותר על שתות שיהא ידו על העליונה זה לא שמענו, ותירץ דאין כאן עסק בדין משנתנו כלל אלא שדעת רבינו ז"ל כשאר המפרשים דאפי' בביטול מקח אם אין המתאנה תובע אונאה אין המאנה יכול לחזור בו וזו היא סברת ריב"ם כתבוה התוס' ז"ל בפרק הזהב שכתב כן לתרץ מימרא דרב חסדא דהוקר ועמד על ח' וכו' ע"ש:

ח

וכשם שהונייה בפירות ובבהמה וכו'. דין הבהמה מחלוקת ודין המטבע מוסכם ותמהני על רבינו ז"ל דלמד המפורש מן הסתום ותלי תניא בדלא תניא:

י

וכן אם היה הסלע חסרה שתות והיו מוציאין הסלעין וכו'. כתב כן רבינו לתרץ הקושיא שהקשו התוס' בפ' הזהב מהא דאמר רבא כל שבמדה ובמנין ושבמשקל וכו' וכן פירש דבריו ה"ה ז"ל ובפ"ז מהל' גנבה האריך בדינים אלו הנזכרים בפרק הזהב וכתב שם כיוצא בזה סלע שנפגמה מן הצד לא יעשנה משקל בין משקלותיו וכו' עד אומרו שכל פחות משתות רוב בני אדם מוחלים בו במשא ומתן ע"כ. ונראה שהוא מפרש מה שאמרו בגמ' בפ' הזהב (דף נ"ב) כאן באמצע כאן מן הצד ר"ל כאן בסלע שנפגמה באמצע והפגם הוא ניכר ומפני כן יקבנה כאן שפגמה מן הצד ומפני כן לא יקבנה שאין החסרון ניכר. אבל רש"י ז"ל פירש כאן דקאמר יקבנה הוא כשהנקב הוא באמצע ולא יבאו לטעות בו שהרי רואין שהיא נקובה אבל כאן שלא יקבנה הוא שלא יקבנה מן הצד שהרמאי יחתוך מן הצד הנקב ויבא לרמות בה:

טו

וכן אם מכר שוה שש בחמש וכו' הרי הלוקח וכו'. כתב ה"ה ז"ל ופירש הרמב"ן ז"ל ותובע אונאתו וכו' וכ"ש שכל אחד תובע אונאתו וכו'. ביאור לשון כ"ש דמאחר דלרב חסדא בשתות ידו על העליונה וכתב הרמב"ן דתובע אונאתו כ"ש לדידן דהמקח קיים דכל אחד תובע אונאתו וא"כ אין ספק בדברי רבינו בדין זה שכתב הרי הלוקח וכו':

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף