מגיד משנה/מכירה/טו

מגיד משנה ‏ מכירה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המוכר לחבירו במדה או במשקל וכו' כיצד מכר לו מאה אגוזים וכו' נקנה המקח ומחזיר הטעות. זו מימרא דרבא בכמה מקומות כל דבר שבמדה ושבמניין ושבמשקל אפילו פחות מכדי אונאה חוזר ועיקרה ר״פ האיש מקדש (קידושין דף מ"ב:) וכתב הרב אבן מיגש ז״ל בפרק המוכר את הספינה דהאי חוזר פירושו שהמקח קיים ומחזיר מה שחסר אבל אין בטעות כזה בשום צד בטול המקח אפילו ביתר משתות כיון דלא הוי טעותא בסך הערך והאריך בזה שם וכן העלה הרשב״א ז״ל פרק האיש מקדש. ובהשגות אמר אברהם דין זה אינו מחוור וכו'. ודימה הר״א ז״ל זה למקדש את האשה במנה זה דאם לא ידעה ונמצא חסר דינר אינה מקודשת כדאיתא פרק קמא דקדושין (דף ח') וסובר הר״א ז״ל דע״כ לא מפלגינן בהאיש מקדש בין מכר למלוה בכה״ג אלא כשלא אמר מנה זה וכדאיתא התם. ומ״מ אין קדושין דומין למקח וממכר בכה״ג ודברי המחבר ורבו ז״ל עיקר וגם הרמב״ן ז״ל הודה לדבריהם פרק בית כור כל זמן שאפשר להשלים:

ב

וכן אם נמצאו המעות וכו'. זה מבואר במימרא דרבא שהזכרתי ומתבאר ג"כ בפ' האיש מקדש ושוין במכר שקנה באוקימתא דרב הונא. ובהשגות א"א אף בזו אי עייל ונפיק ההוא אזוזי כל כמה דמדחי ליה ולא יהיב ליה מצי האיך למיהדר ביה מההוא זביני ע"כ. ודין עייל ונפיק אזוזי כבר נתבאר פרק שמיני:

ואפילו אחר שקנו וכו'. נתבאר ספ"ק דגיטין (דף י"ד) גבי הנהו גונאי קניין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר:

ג

וכן המוכר לחבירו וכו' מחזירו אפי' לאחר כמה שנים. כתב הרב וכן לדמות זו לאותה של מעלה שאין החזרה תלויה בזמן אבל אינן דומים בדבר אחר ודין המום שאין לו זמן יתבאר בהלכות בפרק הזהב זה לשונה והיכא דזבין איניש מידי ולאחר זמן איגלי מעיקרא דאית ביה מומא דהוה ביה מקמי דליזבניה אית ליה לאהדוריה למריה ולא אמרינן בכי הא שהי ליה בכדי שיראה לתגר או לקרובו דלא אמור רבנן הכי אלא גבי אונאה אבל גבי מומין מקח טעות הוא וכל אימת דמגלי ליה מהדר ליה למריה והכי כתב רבינו האי גאון ז"ל ע"כ. ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר.

ומ״ש והוא שלא ישתמש וכו'. יצא לו ממה שאמרו כן במקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין דאמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א״כ בודקו וחייב בכתובתה כמו שנתבאר פרק כ״ד מהל' אישות וכן הם דיני מקח וממכר שוים לאשה בדינין אלו כדאיתא פרק המדיר (כתובות דף ע"ה:):

ד

אין מחשבין פחת וכו'. זה פשוט שהרי מום כמקח טעות הוא ומבואר פרק השוכר את האומנין (בבא מציעא דף פ') שמום הוא כמקח טעות:

וכן אם רצה הלוקח וכו'. גם זה פשוט:

ה

כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום וכו'. זה פשוט הכל כמנהג המדינה בכל כיוצא בזה ובכמה מקומות נתבאר דומה לזה:

ו

כל הלוקח אינו לוקח סתם וכו' ואם פירש וכו'. לא ידעתי זה מבואר אלא מדמיון זה לאונאה למד כן ומקל וחומר שהרי המום לעולם חוזר אע"פ שאין האונאה חוזרת אלא לזמן ידוע:

ז

המוכר פרה לחבירו ומנה בה מומין גלוים ומומין וכו'. זה מימרא במציעא בהשוכר את האומנין (דף פ') ונתפרשה בהלכות:

ח

היו בה כל המומין וכו'. מבואר שם:

וכן אם היתה חגרת ונמצא נשכנית וכו'. דעת הרב ז"ל דלאו דוקא כל המומין אלא רובן:

ט

הראה לו מום שיש בה וכו'. זה כתב בפי' מ"ש בגמ' מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות. ורש"י ז"ל פירש מום זה ומום אחר שפירש לו שם אותו מום לבדו וא"ל מום זה בה ועוד מומין אחרים. אין זה מקח טעות דכיון דאותו מום הזכיר לו לבדו בו היה לו לבדוק עכ"ל:

י

וכן המוכר שפחה וכו'. ברייתא שם:

יא

מכאן אני אומר וכו'. סברת הרב ז"ל פשוטה בטעם ובראיה, ואע"פ שי"ל דשאני מום שהרי מום המפחית בכאיסר במקח גדול הוא מקח טעות מה שאין כאן באונאת ממון, זה דעת הרב ז"ל והדעת נותנת כדבריו:

יב

המוכר עבד או שפחה וכו'. מבואר בסוגיא בפירקא קמא דקדושין (דף י"א) ופרק אע"פ בכתובות (דף נ"ז:) אין סמפון בעבדים אי מבראי הא קא חזי ליה ואי מגוואי למלאכה קא בעי ליה וכו':

יג

נמצא בו שחין רע וכו'. זה פשוט ואמרי' בברייתא לעיל בהשוכר את האומנין (דף פ') שוטה ונכפית ומשועממת הרי אלו מומין ופרק המגרש אמרינן הכי לרווחא דמלתא לכתוב בשטר שהוא מנוקה מכל שחין וצרעת ופשוט הוא:

וכן אם נמצא לסטים מזויין וכו'. זו ברייתא הובאה פרק המוכר את הפירות (דף צ"ב:) בזה הלשון המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך והוא בהלכות וזה מבואר. ומ"ש בסוגיא בפירקא קמא דקדושין (דף י"א) גבי לסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו פירשו המפרשים אם היה כן הקול היה נשמע לפיכך אין לחוש מסתם ושם נאמר לענין תרומה בעבד שלקחו כהן מישראל ודבר זה עיקר שאי אפשר לפרש אומר לו הרי שלך לפניך אלא שהלוקח אומר למוכר וכן כתבו רוב המפרשים. ובזה הוא מסולק הספק הכתוב בהשגות. אחר כן מצאתי בתוספתא פ"ד מבבא בתרא המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או שהיה מוכתב למלכות ה"ז מקח טעות עכ"ל התוספתא וזה מבואר כדברי רבינו:

אבל אם נמצא גנב או חוטף או גונב וכו'. זהו גנב או קוביוסטוס הנזכר בברייתא וכבר כתבתיה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף