אבן האזל/מכירה/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אבן האזלTriangleArrow-Left.png מכירה TriangleArrow-Left.png טו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
חידושי רבנו חיים הלוי
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

המוכר לחבירו במדה במשקל או במנין וטעה בכל שהוא חוזר לעולם שאין הונייה אלא בדמים אבל בחשבון חוזר. כיצד מכר לו ק' אגוזים בדינר ונמצאו ק"א או צ"ט נקנה המקח ומחזיר את הטעות אפי' לאחר כמה שנים, וכן אם נמצאו המעות חסר או יתר מן המנין שפסקו חוזר, ואפי' לאחר שקנו מידו שלא נשאר לו אצל חבירו כלום חוזר שקנין בטעות הוא וכן כל כיוצא בזה.

השגת הראב"ד אפילו לאחר כמה שנים וכו' א"א אינו מחוור פעמים שאין המקח נקנה שאלו רצה לחזור עד שלא השלים חוזר כגון שהיה תופס לפניו שק של אגוזים ואמר לו הילך שק זה שיש בו סאה של אגוזים בדינר ונטלו והלך לו ומדד ולא מצא מדתו הרי זה חוזר ואע"פ שרצה זה להשלים. אבל אם היה לפניו שק של אגוזים וזה יודע שאין בו שיעור מדה וזה אומר הנה לך סאה של אגוזים בדינר ונטלו ומדדו ולא מצא בו מדתו ה"ז קנה וישלים שהרי היה מכיר שלא היה בו סאה ועל דעת השלמה נטל. ושורש דבר זה בקדושין עכ"ל. המעות חסר וכו' א"א אף בזה אם עייל ונפיק אזוזי כל כמה דמדחי ליה ולא יהיב ליה מצי היאך למיהדר ביה מההוא זבינא עכ"ל.

מש"כ הראב"ד ושורש דבר זה בקדושין הוא מהא דאמר שם בדף ח' דקדשה במנה ונמצא חסר דינר אינה מקודשת. וכתב המ"מ דדברי הרמב"ם הוא כדברי הר"י מיגש שכתב בפ' המוכר את הספינה דהאי חוזר פירושו שהמקח קיים ומחזיר מה שחסר. ובמה שהוכיח הראב"ד מקדושין כתב המ"מ דאין קדושין דומין למו"מ בכה"ג ודברי המחבר ורבו ז"ל עיקר וגם הרמב"ן ז"ל הודה לדבריהם כ"ז שאפשר להשלים עכ"ד המ"מ. והנה הכ"מ השיג על המ"מ וכתב ויש לתמוה על המ"מ שנראה שהראב"ד דין אחר הוא שחידש ואפשר שרבינו ורבו יודו בו. והב"ח והפרישה כתבו כדברי הכ"מ. אבל לי נראה דדברי המ"מ נכונים דודאי הרמב"ם אינו סובר כהראב"ד דלדעת הראב"ד צ"ל דלא משכחת שלא יהיה המקח בטל אלא באופן שהלוקח ידע שחסר ובודאי א"א לפרש כן לשון הרמב"ם שכתב בסתם מכר לו ק' אגוזים בדינר ונמצא ק"א או צ"ט נקנה המקח ומחזיר הטעות.

אכן מה שכתב המ"מ דדברי הרמב"ם הם כדברי הר"י מיגש נראה דגם דברי הר"י מיגש אינם יסוד לדברי הרמב"ם דז"ל הר"י מיגש דכל טעות שבמדה ושבמשקל ושבמנין אין דנין בו שפחות משתות יהיה מחילה ולא יותר משתות דליהוי בטול מקח. וטעמא דמילתא דכי אמרינן יתר משתות בטל מקח ה"מ היכי דאגלאי מילתא דאיכא טעות בדמים דהו"ל טעותא בעיקר זביני והו"ל מקח טעות. אבל היכי דליכא טעות בדמים כיון דעיקר זביני לית בהו טעותא אלא לבתר דזבני וגמרי זביני קא טעי במדה ליכא הכא ביטול מקח עכ"ל. והאריך עוד לבאר דלא הוי בפחות משתות מחילה דהו"ל כמאן דאית ליה גבי חבריה כור חטים כי יהיב ליה כור פחות כ"ש או יתיר כ"ש ואפי' עוכלא אית ליה מן דינא למשקל מיניה ההיא עוכלא. וכתב עוד גבי טעה במשקל ובמנין כלשון זה דכיון דליכא טעותא בעיקר זביני אלא לבתר דגמרי זביני קא טעו במשקל. ומוכח מדברי הר"י מיגש דמפרש שמכר לו סאה וגמר המכר שנתן לו מעות או בק"ס ואח"כ נתן סאה חסרה דחייב להשלים לו. בין בפחות משתות בין ביתר משתות. והרמב"ם לא כתב באופן זה אלא שמכר לו ק' אגוזים בדינר והיינו שאמר לו שבכרי זה יש ק' אגוזים ונמצאו ק"א או צ"ט. והרמב"ם לא ניחא ליה לפרש כפי' הר"י מיגש דלא הוזכר בגמ' דמיירי שנגמר המקח קודם ואח"כ נתן לו מדה פחותה. ובזה מפרש הרמב"ם כהר"י מיגש דלשון חוזר אין פירושו בטול מקח אלא שמחזיר הטעות. ולכן כתב הרמב"ם כיצד מכר לו ק' אגוזים ובזה סובר דבכל גווני לא בטל המקח דכיון דיש כאן מציאות ההשלמה או בהמקח או בחזרת חלק מהמעות לכן לא הוי טעות.

ולפי"ז אין כוונת הרמב"ם דוקא דיש להמוכר עוד אגוזים להשלים דאפי' אין להמוכר להשלים הא יכול להחזיר חלק המעות. ואם נמצאו ק"א בודאי יכול הלוקח להחזיר היתר. ובכה"ג מיירי נמי מה שכתב וכן אם נמצאו המעות חסר או יותר דאפי' אם אין להלוקח יותר מעות הא יכול להחזיר חלק המקח. אבל מכר לו בהמה ונמצאו המעות חסרין אם לא נעשה קנין קודם נתינת המעות כמו שכתב הר"י מיגש אלא במעות הוא שקנה ודאי בטל המקח דבמה נתחייב הלוקח ליתן עוד מעות. ואפשר אין לו כלל יותר מעות או אינו רוצה להוציא אותם המעות ולקח רק בשביל שטעה וחשב שיש בידו שיווי המקח. והרמב"ם צייר כן משום דלשון מדה משקל ומנין משמע באופן זה. ומה דבקדושין מייתי הא דרבא על קרקע ובקרקע א"א להשלים כמש"כ הר"ן בהלכות. וטעמא דלא שייך בקרקע להחזיר מקצת הדמים משום דיכול לומר בקרקע גדולה אני רוצה. אבל באמת שם לא מיירי במכירת קרקע אלא בחלוקת קרקע. ובזה ודאי לא שייך מקח טעות אלא דצריך להחזיר מי שמדדו לו יותר ועיין מש"כ שם הר"ן באריכות.

וע"ד השגתו השניה של הראב"ד כתב ע"ז המ"מ ודין עייל ונפיק אזוזי כבר נתבאר פ"ח. ומדבריו משמע דהרמב"ם ג"כ מסכים בזה לדברי הראב"ד אבל לפימש"כ אינו כן דלהראב"ד שפי' בחסרון במקח באופן שאמר הנה לך סאה של אגוזים בדינר והלוקח ראה שאין כאן סאה ועל דעת השלמה נטל. והיינו משום שלא אמר סאה זו. וכן יפרש בדינר שאמר הלקוח תן לי בדינר פירות ונתן לו מעות חסרים מכדי דינר ולקח הפירות דודאי על דעת השלמה במעות נתן המוכר ובזה שייך שפיר עייל ונפיק אזוזי. אבל לפימש"כ דכונת הרמב"ם באופן שקנה הפירות בעד המעות החסרים ואין על הלוקח חיוב להשלים המעות אלא להחזיר אגוזים לפי חשבון. ואם נתן הלוקח מעות יתרים אז יחזיר המוכר מעות לפי חשבון. א"כ לא שייך כאך הך דינא דעייל ונפיק אזוזי.

ב[עריכה]

המוכר לחבירו במדה במשקל או במנין וטעה בכל שהוא חוזר לעולם שאין הונייה אלא בדמים אבל בחשבון חוזר. כיצד מכר לו ק' אגוזים בדינר ונמצאו ק"א או צ"ט נקנה המקח ומחזיר את הטעות אפי' לאחר כמה שנים, וכן אם נמצאו המעות חסר או יתר מן המנין שפסקו חוזר, ואפי' לאחר שקנו מידו שלא נשאר לו אצל חבירו כלום חוזר שקנין בטעות הוא וכן כל כיוצא בזה.

השגת הראב"ד אפילו לאחר כמה שנים וכו' א"א אינו מחוור פעמים שאין המקח נקנה שאלו רצה לחזור עד שלא השלים חוזר כגון שהיה תופס לפניו שק של אגוזים ואמר לו הילך שק זה שיש בו סאה של אגוזים בדינר ונטלו והלך לו ומדד ולא מצא מדתו הרי זה חוזר ואע"פ שרצה זה להשלים. אבל אם היה לפניו שק של אגוזים וזה יודע שאין בו שיעור מדה וזה אומר הנה לך סאה של אגוזים בדינר ונטלו ומדדו ולא מצא בו מדתו ה"ז קנה וישלים שהרי היה מכיר שלא היה בו סאה ועל דעת השלמה נטל. ושורש דבר זה בקדושין עכ"ל. המעות חסר וכו' א"א אף בזה אם עייל ונפיק אזוזי כל כמה דמדחי ליה ולא יהיב ליה מצי היאך למיהדר ביה מההוא זבינא עכ"ל.

מש"כ הראב"ד ושורש דבר זה בקדושין הוא מהא דאמר שם בדף ח' דקדשה במנה ונמצא חסר דינר אינה מקודשת. וכתב המ"מ דדברי הרמב"ם הוא כדברי הר"י מיגש שכתב בפ' המוכר את הספינה דהאי חוזר פירושו שהמקח קיים ומחזיר מה שחסר. ובמה שהוכיח הראב"ד מקדושין כתב המ"מ דאין קדושין דומין למו"מ בכה"ג ודברי המחבר ורבו ז"ל עיקר וגם הרמב"ן ז"ל הודה לדבריהם כ"ז שאפשר להשלים עכ"ד המ"מ. והנה הכ"מ השיג על המ"מ וכתב ויש לתמוה על המ"מ שנראה שהראב"ד דין אחר הוא שחידש ואפשר שרבינו ורבו יודו בו. והב"ח והפרישה כתבו כדברי הכ"מ. אבל לי נראה דדברי המ"מ נכונים דודאי הרמב"ם אינו סובר כהראב"ד דלדעת הראב"ד צ"ל דלא משכחת שלא יהיה המקח בטל אלא באופן שהלוקח ידע שחסר ובודאי א"א לפרש כן לשון הרמב"ם שכתב בסתם מכר לו ק' אגוזים בדינר ונמצא ק"א או צ"ט נקנה המקח ומחזיר הטעות.

אכן מה שכתב המ"מ דדברי הרמב"ם הם כדברי הר"י מיגש נראה דגם דברי הר"י מיגש אינם יסוד לדברי הרמב"ם דז"ל הר"י מיגש דכל טעות שבמדה ושבמשקל ושבמנין אין דנין בו שפחות משתות יהיה מחילה ולא יותר משתות דליהוי בטול מקח. וטעמא דמילתא דכי אמרינן יתר משתות בטל מקח ה"מ היכי דאגלאי מילתא דאיכא טעות בדמים דהו"ל טעותא בעיקר זביני והו"ל מקח טעות. אבל היכי דליכא טעות בדמים כיון דעיקר זביני לית בהו טעותא אלא לבתר דזבני וגמרי זביני קא טעי במדה ליכא הכא ביטול מקח עכ"ל. והאריך עוד לבאר דלא הוי בפחות משתות מחילה דהו"ל כמאן דאית ליה גבי חבריה כור חטים כי יהיב ליה כור פחות כ"ש או יתיר כ"ש ואפי' עוכלא אית ליה מן דינא למשקל מיניה ההיא עוכלא. וכתב עוד גבי טעה במשקל ובמנין כלשון זה דכיון דליכא טעותא בעיקר זביני אלא לבתר דגמרי זביני קא טעו במשקל. ומוכח מדברי הר"י מיגש דמפרש שמכר לו סאה וגמר המכר שנתן לו מעות או בק"ס ואח"כ נתן סאה חסרה דחייב להשלים לו. בין בפחות משתות בין ביתר משתות. והרמב"ם לא כתב באופן זה אלא שמכר לו ק' אגוזים בדינר והיינו שאמר לו שבכרי זה יש ק' אגוזים ונמצאו ק"א או צ"ט. והרמב"ם לא ניחא ליה לפרש כפי' הר"י מיגש דלא הוזכר בגמ' דמיירי שנגמר המקח קודם ואח"כ נתן לו מדה פחותה. ובזה מפרש הרמב"ם כהר"י מיגש דלשון חוזר אין פירושו בטול מקח אלא שמחזיר הטעות. ולכן כתב הרמב"ם כיצד מכר לו ק' אגוזים ובזה סובר דבכל גווני לא בטל המקח דכיון דיש כאן מציאות ההשלמה או בהמקח או בחזרת חלק מהמעות לכן לא הוי טעות.

ולפי"ז אין כוונת הרמב"ם דוקא דיש להמוכר עוד אגוזים להשלים דאפי' אין להמוכר להשלים הא יכול להחזיר חלק המעות. ואם נמצאו ק"א בודאי יכול הלוקח להחזיר היתר. ובכה"ג מיירי נמי מה שכתב וכן אם נמצאו המעות חסר או יותר דאפי' אם אין להלוקח יותר מעות הא יכול להחזיר חלק המקח. אבל מכר לו בהמה ונמצאו המעות חסרין אם לא נעשה קנין קודם נתינת המעות כמו שכתב הר"י מיגש אלא במעות הוא שקנה ודאי בטל המקח דבמה נתחייב הלוקח ליתן עוד מעות. ואפשר אין לו כלל יותר מעות או אינו רוצה להוציא אותם המעות ולקח רק בשביל שטעה וחשב שיש בידו שיווי המקח. והרמב"ם צייר כן משום דלשון מדה משקל ומנין משמע באופן זה. ומה דבקדושין מייתי הא דרבא על קרקע ובקרקע א"א להשלים כמש"כ הר"ן בהלכות. וטעמא דלא שייך בקרקע להחזיר מקצת הדמים משום דיכול לומר בקרקע גדולה אני רוצה. אבל באמת שם לא מיירי במכירת קרקע אלא בחלוקת קרקע. ובזה ודאי לא שייך מקח טעות אלא דצריך להחזיר מי שמדדו לו יותר ועיין מש"כ שם הר"ן באריכות.

וע"ד השגתו השניה של הראב"ד כתב ע"ז המ"מ ודין עייל ונפיק אזוזי כבר נתבאר פ"ח. ומדבריו משמע דהרמב"ם ג"כ מסכים בזה לדברי הראב"ד אבל לפימש"כ אינו כן דלהראב"ד שפי' בחסרון במקח באופן שאמר הנה לך סאה של אגוזים בדינר והלוקח ראה שאין כאן סאה ועל דעת השלמה נטל. והיינו משום שלא אמר סאה זו. וכן יפרש בדינר שאמר הלקוח תן לי בדינר פירות ונתן לו מעות חסרים מכדי דינר ולקח הפירות דודאי על דעת השלמה במעות נתן המוכר ובזה שייך שפיר עייל ונפיק אזוזי. אבל לפימש"כ דכונת הרמב"ם באופן שקנה הפירות בעד המעות החסרים ואין על הלוקח חיוב להשלים המעות אלא להחזיר אגוזים לפי חשבון. ואם נתן הלוקח מעות יתרים אז יחזיר המוכר מעות לפי חשבון. א"כ לא שייך כאך הך דינא דעייל ונפיק אזוזי.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.