מגדל עוז/ברכות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ ברכות ו

א

כל האוכל הפת כו' עד תחלה וסוף. בחגיגה פרק אין דורשין (דף י"ח) :

אע"פ שהיא פת חולין כו' עד שיטול שתי ידיו. בחולין פרק כל הבשר (דף ק"ו) ופ"ק דשבת (דף י"ד) :

וכן כל דבר שטיבולו כו' עד יורוך. פרק ערבי פסחים (דף קט"ו) בגמרא פסקא דשני תבשילין והואיל והיא מצוה באסמכתא דוהתקדשתם סוף אלו דברים דמסכת ברכות (דף נ"ו) צריך לברך ועל זה סמך ר"מ ז"ל בזה הפסק וכ"כ מורי הרשב"א ז"ל בבית הקדושה בתורת הבית:

מים אחרונים אין מברכין עליהן כו' עד ביותר. פרק כל הבשר (דף ק"ו) :
כתב הראב"ד ז"ל אני שמעתי וכו' וכן חברתי בחיבורי ועיקר עכ"ל: ואני אומר כי רבותינו בעלי התוספות ז"ל והר"מ מקוצי הסכימו שלא לברך כלום כר"מ ז"ל והרב רבי יונה ז"ל כן הסכים והפריז על מדותיו והיה אומר בסימניו בשמתא נר"ש כלומר כל מי שבירך עליהם נטילה או רחיצה או שטיפה ואני סמכתי הדבר מן המקרא דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה' כלומר כשתשאו ידיכם קדש שזו היא רחיצה באותה שעה תברכו דהיינו נטילה ראשונה דאמרינן פירקא קמא דסוטה שנושאן אבל באחרונה משפילן כדבעינן למימר קמן כד"ן:

ב

כל האוכל הפת כו' עד תחלה וסוף. בחגיגה פרק אין דורשין (דף י"ח) :

אע"פ שהיא פת חולין כו' עד שיטול שתי ידיו. בחולין פרק כל הבשר (דף ק"ו) ופ"ק דשבת (דף י"ד) :

וכן כל דבר שטיבולו כו' עד יורוך. פרק ערבי פסחים (דף קט"ו) בגמרא פסקא דשני תבשילין והואיל והיא מצוה באסמכתא דוהתקדשתם סוף אלו דברים דמסכת ברכות (דף נ"ו) צריך לברך ועל זה סמך ר"מ ז"ל בזה הפסק וכ"כ מורי הרשב"א ז"ל בבית הקדושה בתורת הבית:

מים אחרונים אין מברכין עליהן כו' עד ביותר. פרק כל הבשר (דף ק"ו) :
כתב הראב"ד ז"ל אני שמעתי וכו' וכן חברתי בחיבורי ועיקר עכ"ל: ואני אומר כי רבותינו בעלי התוספות ז"ל והר"מ מקוצי הסכימו שלא לברך כלום כר"מ ז"ל והרב רבי יונה ז"ל כן הסכים והפריז על מדותיו והיה אומר בסימניו בשמתא נר"ש כלומר כל מי שבירך עליהם נטילה או רחיצה או שטיפה ואני סמכתי הדבר מן המקרא דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה' כלומר כשתשאו ידיכם קדש שזו היא רחיצה באותה שעה תברכו דהיינו נטילה ראשונה דאמרינן פירקא קמא דסוטה שנושאן אבל באחרונה משפילן כדבעינן למימר קמן כד"ן:

ג

נטילת ידים בין תבשיל לתבשיל כו' עד בין בסוף. פרק כל הבשר

(דף ק"ה)

 :

וכל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח. פרק כל הבשר ופרק אין דורשין (דף י"ח) וכמה מקומות בתלמוד היא הלכה רווחת:

כל פת שהמלח כו' עד או מלח שטבעו כטבע מלח סדומית כו' עד מפני הסכנה. פרק כל הבשר שם וסוף מבוי (דף י"ז) וריש ידים:
כתב הראב"ד ז"ל עשה זה וכו' קלקל עלינו את הלשון עכ"ל: ואני אומר אדרבא מתוקן היא והנוסחא ספרדית שלנו פרק כל הבשר וה"ג לה מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים ואני מפרשה כך על דעתו מפני שמלח רע וקשה בטבעה כל כך עד שנקראת סדומית יש במקומות שמסמא את העינים ואינה סדומית ממש אלא שנקראת כן בכנויה על שם חזקה ורוע טבעה ולקח זה הלשון לשני ענינים האחד שהוא לשון מקרא מבורר וכל בשליש עפר הארץ והשני לרמוז מקום מוצאו בהלכה פרק כל הבשר וענין המחנה סוף פירקא קמא דעירובין כמנהגו בכמה מקומות וזה ממעלת החבור כמו שהקדמתי כד"ן:

ד

עד היכן נטילת ידים עד הפרק. פרק כל הבשר וריש ידים ובערכין פרק האומר משקלי עלי:

וכמה שיעור המים כו' עד בנטילת ידים. פרק כל הבשר (דף ק"ו) :

וכל העולה למדת מקוה עולה לשיעור רביעית. פרק שני דזבחים בשמעתין דמי כיור:

כל הצריך נטילת ידים כו' עד שאין המים השאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה: כתב הראב"ד ז"ל אינו מחוור וכו' בהן ארבעים סאה בקרקע עכ"ל: ואני אומר לא ידעתי מאין לו זה החילוק בבעלי קריין יותר משאר הטמאים כי המקוה וכל דיניו שוה בכולם וכן כתב ר"מ ז"ל ריש הלכות מקואות והראב"ד ז"ל לא השיגו בזה כלום גם הלכה רווחת היא ומשנה שלימה ריש מסכת כלים שנינו אותה אבות הטמאות השרץ ושכבת הזרע וכתבה ר"מ ז"ל ריש פרק חמישי מהלכות שאר אבות הטומאות ואם רוצה לומר משום דיוסף בן חוני פירקא קמא בתמורה בשאובה שהמשיכוה. כבר השבתי בזה באורך בראיות ברורות כשמש שאין המים שאובין מטהרין וכן כתב מורי הרשב"א ז"ל בשער השלישי דבית הקדושה ואפילו לדעתו אם כן מה לי בעלי קריין מה לי שאר הטמאים ומה שכתב הר"מ ז"ל בפיסקא זו ברור ומחוור הוא פרק כל הבשר דגרסינן תמן אמר רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידים ואין מטבילין בה את הידים אין נוטלין ממנה לידים דלא אתו מכח גברא ואין מטבילין בה את הידים דהוו להו מים שאובין ע"כ אלמא שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה כדברי ר"מ ז"ל וזו אינה צריכה לפנים ועוד אסיקנא בההיא שמעתא גופא אתקין רבי יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא אלמא בעינן כלי ועוד דהא בריש ההיא שמעתא גרסינן חמי טבריא חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים ורבי יוחנן אמר כל גופו טובל בהן אבל לא ידיו ואקשינן אדרבי יוחנן השתא כל גופו טובל בהם ידיו לא כל שכן ופריק רב פפא במקומן דכ"ע לא פליגי דשפיר דמי מישקל מינייהו במנא כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי דפסיק מינייהו בבת בירתא מר סבר גזרינן בת בירתא אטו מנא ומר סבר לא גזרינן אלמא לרבי יוחנן אע"פ שכל גופו טובל בהן אין נוטלין ממנו לידים. עוד יש לי ראיה פ"ב דזבחים בשמעתין דמי כיור דמסיק מי מערה אצטריכא ליה שלא תאמר כל גופו טובל בהן ידיו לא כ"ש אלמא איכא מי מערה שטובל בהן כל גופו ולא ידיו וא"כ אפילו לדעת הראב"ד ז"ל אין הנדון דומה לראיה ולכך נתבררו דברי ר"מ ז"ל ונתלבנו וכד"ן:

ה

עד היכן נטילת ידים עד הפרק. פרק כל הבשר וריש ידים ובערכין פרק האומר משקלי עלי:

וכמה שיעור המים כו' עד בנטילת ידים. פרק כל הבשר (דף ק"ו) :

וכל העולה למדת מקוה עולה לשיעור רביעית. פרק שני דזבחים בשמעתין דמי כיור:

כל הצריך נטילת ידים כו' עד שאין המים השאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה: כתב הראב"ד ז"ל אינו מחוור וכו' בהן ארבעים סאה בקרקע עכ"ל: ואני אומר לא ידעתי מאין לו זה החילוק בבעלי קריין יותר משאר הטמאים כי המקוה וכל דיניו שוה בכולם וכן כתב ר"מ ז"ל ריש הלכות מקואות והראב"ד ז"ל לא השיגו בזה כלום גם הלכה רווחת היא ומשנה שלימה ריש מסכת כלים שנינו אותה אבות הטמאות השרץ ושכבת הזרע וכתבה ר"מ ז"ל ריש פרק חמישי מהלכות שאר אבות הטומאות ואם רוצה לומר משום דיוסף בן חוני פירקא קמא בתמורה בשאובה שהמשיכוה. כבר השבתי בזה באורך בראיות ברורות כשמש שאין המים שאובין מטהרין וכן כתב מורי הרשב"א ז"ל בשער השלישי דבית הקדושה ואפילו לדעתו אם כן מה לי בעלי קריין מה לי שאר הטמאים ומה שכתב הר"מ ז"ל בפיסקא זו ברור ומחוור הוא פרק כל הבשר דגרסינן תמן אמר רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידים ואין מטבילין בה את הידים אין נוטלין ממנה לידים דלא אתו מכח גברא ואין מטבילין בה את הידים דהוו להו מים שאובין ע"כ אלמא שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה כדברי ר"מ ז"ל וזו אינה צריכה לפנים ועוד אסיקנא בההיא שמעתא גופא אתקין רבי יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא אלמא בעינן כלי ועוד דהא בריש ההיא שמעתא גרסינן חמי טבריא חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים ורבי יוחנן אמר כל גופו טובל בהן אבל לא ידיו ואקשינן אדרבי יוחנן השתא כל גופו טובל בהם ידיו לא כל שכן ופריק רב פפא במקומן דכ"ע לא פליגי דשפיר דמי מישקל מינייהו במנא כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי דפסיק מינייהו בבת בירתא מר סבר גזרינן בת בירתא אטו מנא ומר סבר לא גזרינן אלמא לרבי יוחנן אע"פ שכל גופו טובל בהן אין נוטלין ממנו לידים. עוד יש לי ראיה פ"ב דזבחים בשמעתין דמי כיור דמסיק מי מערה אצטריכא ליה שלא תאמר כל גופו טובל בהן ידיו לא כ"ש אלמא איכא מי מערה שטובל בהן כל גופו ולא ידיו וא"כ אפילו לדעת הראב"ד ז"ל אין הנדון דומה לראיה ולכך נתבררו דברי ר"מ ז"ל ונתלבנו וכד"ן:

ו

כל הנוטל ידיו כו' עד מלשתות אותן. זהו כלל שלקח הוא ז"ל לכלול הענין ואחר כך פורט אותו:

כיצד מים שנשתנו כו' עד לא פסלן. ריש מסכת ידים (דף ע"ד) ובחולין פרק כל הבשר (דף ק"ה) : וענין המים המגולים. פרק אין מעמידין (דף ל"ה) :

מים ראשונים מטביל בהן כו' עד בכשרותן. פירקא קמא דמסכת ידים:

ז

כל הנוטל ידיו כו' עד מלשתות אותן. זהו כלל שלקח הוא ז"ל לכלול הענין ואחר כך פורט אותו:

כיצד מים שנשתנו כו' עד לא פסלן. ריש מסכת ידים (דף ע"ד) ובחולין פרק כל הבשר (דף ק"ה) : וענין המים המגולים. פרק אין מעמידין (דף ל"ה) :

מים ראשונים מטביל בהן כו' עד בכשרותן. פירקא קמא דמסכת ידים:

ח

כל הנוטל ידיו כו' עד מלשתות אותן. זהו כלל שלקח הוא ז"ל לכלול הענין ואחר כך פורט אותו:

כיצד מים שנשתנו כו' עד לא פסלן. ריש מסכת ידים (דף ע"ד) ובחולין פרק כל הבשר (דף ק"ה) : וענין המים המגולים. פרק אין מעמידין (דף ל"ה) :

מים ראשונים מטביל בהן כו' עד בכשרותן. פירקא קמא דמסכת ידים:

ט

כל מים שנפסלו כו' עד להטביל. פירקא קמא דמסכת ידים ופרק כל הבשר (דף ק"ה ק"ו) :

חמי טבריא במקומן כו' עד לשתיית בהמה. פרק כל הבשר:

יש לנוטל ליתן כו' עד לכל אחד ואחד. פרק שני דמסכת ידים:

י

כל מים שנפסלו כו' עד להטביל. פירקא קמא דמסכת ידים ופרק כל הבשר (דף ק"ה ק"ו) :

חמי טבריא במקומן כו' עד לשתיית בהמה. פרק כל הבשר:

יש לנוטל ליתן כו' עד לכל אחד ואחד. פרק שני דמסכת ידים:

יא

אין נותנים לידים כו' עד נותנים בה לידים. פירקא קמא דמסכת ידים ופרק כל הבשר (דף ק"ז) :

אבל שק וקופה כו' עד שאין חפניו כלי. פירקא קמא דתוספתא דמסכת ידים ופרק כל הבשר:

כלים שנשברו כו' עד שברי כלים. פרק כל הבשר:

בכל הכלים כו' עד שלמים. פירקא קמא דמסכת ידים:

כל שאינו מחזיק כו' עד לידים. פרק כל הבשר:

יב

אין נותנים לידים כו' עד נותנים בה לידים. פירקא קמא דמסכת ידים ופרק כל הבשר (דף ק"ז) :

אבל שק וקופה כו' עד שאין חפניו כלי. פירקא קמא דתוספתא דמסכת ידים ופרק כל הבשר:

כלים שנשברו כו' עד שברי כלים. פרק כל הבשר:

בכל הכלים כו' עד שלמים. פירקא קמא דמסכת ידים:

כל שאינו מחזיק כו' עד לידים. פרק כל הבשר:

יג

הכל כשרים ליתן לידים כו' עד והקוף נוטל לידים. פירקא קמא דידים ובתוספתא:
כתב הראב"ד ז"ל והלא אמרינן בגמרא דחולין וכו' אבל הקוף ולא כלום עכ"ל: ואני אומר אמת הוא כי דין הקוף שנוי סוף פרק קמא דמסכת ידים וכן שנינו מטה חבית על צדה ונוטל והקוף נותן לידים ר' יוסי פוסל בשנים אלו ופסק ר"מ ז"ל כתנא קמא דר' יוסי וכתב הר"מ ז"ל מקוצי דטעמא משום דסתמא דתלמודא כוותיה פרק שני דזבחים בשמעתין דמי כיור שהבאתי למעלה וה"ג לה איבעיא להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו או דילמא אפילו בתוכו אלמא דעד כאן לא מספקא ליה אלא משום דכתיב ממנו הא לאו הכי פשיטא ליה דשרי והיינו כת"ק דרבי יוסי ולכך הסכים כדבריו וגם מורי הרשב"א ז"ל כך הסכים בתורת הבית שלו ולא דמיא ליה לאריתא דדלאי דפרק כל הבשר דהתם לא מכווני לנטילה כלל אלא להשקות בהמות או שדות בלבד. ומה שתמה הראב"ד ז"ל לומר שיהיה מעשה הקוף כלום וגריע ליה מחרש שוטה וקטן אדרבא איפכא מסתברא דאנן סהדי שהוא מדמה כל מה שהוא רואה ועושה כן מה שאין כן בחש"ו שאין להם דעת לדמות וללמוד לעשות ברמיזה כמוהו ויש לי להביא ראיה על זה מדאמרינן פרק הגוזל עצים גמרא מתניתין דנתן צמר לצבע בשמעתין דשבח סמנין על גבי הצמר דאסיק רבינא דהוא בתרא הכא במאי עסקינן כגון דצמר דחד וסמנין דחד ואתא קוף וצבעיה אלמא דמעשה קוף מילתא הוא. ועוד יש לי ראיה פשוטה דעדיפא עובדיה דקוף מדחרש ש"ו דגרסינן סוף מסכת מעילה גמרא מתניתין דשלח ביד חרש ש"ו אם עשו שליחותו בעל הבית מעל ומקשינן והא לאו בני שליחות נינהו ופריק רבי יוחנן כאותה ששנינו נתנו על גבי הקוף והוליכו על גבי הפיל והוליכו הרי עירוב אלמא עבדא שליחותיה הכא נמי עבדא שליחותיה עד כאן ומדעביד חש"ו כקוף ופיל מכלל דעדיף כוותיה. ועוד דבמנחות שילהי פרק שתי הלחם אסיק מר זוטרא ואיתימא רב אשי אפילו תימא בשלא קדם וסילקו וכל דבר שנעשה שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף וההיא ודאי מעשה הוי אלא שאינו כמצותו וקיימא לן הכי. ועוד דפרק בכל מערבין גמרא מתניתין דנתנו לעירובו ביד חש"ו אינו עירוב אמרינן ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב ואקשינן דילמא לא ממטי ליה ומהדרינן כדאמר רב חסדא אמר רב בעומד ורואהו הכא נמי בעומד ורואהו כו' עד היכא איתמר דרב חסדא אהא דתניא נתנו לפיל נתנו לקוף והוליכו אין זה עירוב ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הרי זה עירוב ואקשינן עלה ודילמא לא ממטי ליה ומהדרינן אמר רב חסדא אמר רב בעומד ורואהו אלמא דינם שוה ומעשיהם מעשה וכל שכן בנטילת ידים שהוא עצמו רואהו ומקבל ממנו ואדעתיה קא עביד וזה פשוט ומ"מ קשיין ברייתות אהדדי לגבי עירוב וכבר הקשה אותם ותירצם רבינו אפרים הצרפתי ז"ל בתוס' ופריקו לה בתלתא פירוקי שפירי כמו שהוא חקוק בשיטת פרק בכל מערבין ואם רצית להעמיק תעיין שם כי כאן אינו מקומו אלא שהבאתיה לראיה לר"מ ז"ל וכד"ן:

יד

השוקת שדולה ממנו כו' עד עלתה לו נטילה. פרק כל הבשר (דף ק"ו ק"ז) :

מים שנסתפק לו וכו' עד שכל ספק שבטהרת הידים טהור. פ"ב דידים:
כתב הראב"ד ז"ל ועם כל זה אם יש לו מים לרחוץ אומרים לו קום ורחוץ והוציא עצמך מן הספק עכ"ל: ואני אומר אינה זאת השגה שהרי לא נשנה במקומה פ"ב דידים ולא בתוספתא ור"מ ז"ל לא בא עתה אלא לחבר משנה תורה מן התלמוד הערוך ולקצר הארוך כמו שכתבתי הרבה פעמים והרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה כד"ן:

טו

השוקת שדולה ממנו כו' עד עלתה לו נטילה. פרק כל הבשר (דף ק"ו ק"ז) :

מים שנסתפק לו וכו' עד שכל ספק שבטהרת הידים טהור. פ"ב דידים:
כתב הראב"ד ז"ל ועם כל זה אם יש לו מים לרחוץ אומרים לו קום ורחוץ והוציא עצמך מן הספק עכ"ל: ואני אומר אינה זאת השגה שהרי לא נשנה במקומה פ"ב דידים ולא בתוספתא ור"מ ז"ל לא בא עתה אלא לחבר משנה תורה מן התלמוד הערוך ולקצר הארוך כמו שכתבתי הרבה פעמים והרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה כד"ן:

טז

מים ראשונים צריך שיגביה ידיו וכו' עד כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו. פירקא קמא דסוטה (דף ד') :
כתב הראב"ד ז"ל והוא יותר טוב שלא תעבור הזוהמא על מקום שלא הגיע תחלה עכ"ל: ואני אומר פירקא קמא דסוטה פירש"י ז"ל מים אחרונים שלאחר הסעודה שחייבו חכמים מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים וצריך להשפיל ידיו למטה כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הם עכ"ל, ולמדנו מתוכו שאין זוהמת המלח עוברת אלא בהשפילן דאילו מגביהן אנו רואין בעין שהזוהמא מתעכבת בין פיצולי האצבעות לעיקרן משא"כ בהשפילן שנעשים מדרון מחמת שיפוען וכלין לגמרי והולכין וכח המלח היא הזוהמא. ובכך נכונו דברי ר"מ ז"ל כי לדברי הראב"ד ז"ל קשיא לי מי איכא מאן דחייש להעברת הזוהמא שבשעת רחיצה הבאה להעבירה ולנקותה כד"ן:

מים ראשונים ניטלים כו' עד בכל עת שצריך נטילה. פרק כל הבשר:

יז

מים ראשונים צריך שיגביה ידיו וכו' עד כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו. פירקא קמא דסוטה (דף ד') :
כתב הראב"ד ז"ל והוא יותר טוב שלא תעבור הזוהמא על מקום שלא הגיע תחלה עכ"ל: ואני אומר פירקא קמא דסוטה פירש"י ז"ל מים אחרונים שלאחר הסעודה שחייבו חכמים מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים וצריך להשפיל ידיו למטה כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הם עכ"ל, ולמדנו מתוכו שאין זוהמת המלח עוברת אלא בהשפילן דאילו מגביהן אנו רואין בעין שהזוהמא מתעכבת בין פיצולי האצבעות לעיקרן משא"כ בהשפילן שנעשים מדרון מחמת שיפוען וכלין לגמרי והולכין וכח המלח היא הזוהמא. ובכך נכונו דברי ר"מ ז"ל כי לדברי הראב"ד ז"ל קשיא לי מי איכא מאן דחייש להעברת הזוהמא שבשעת רחיצה הבאה להעבירה ולנקותה כד"ן:

מים ראשונים ניטלים כו' עד בכל עת שצריך נטילה. פרק כל הבשר:

יח

לט אדם עד אע"פ שלא נטל ידיו: כתב הראב"ד ז"ל והלא אמרו לא התירו מפה אלא לאוכלי תרומה בלבד עכ"ל: ואני אומר דההיא אתיא לאפוקי אוכלי טהרות בלבד דגרס לה להדיא פרק כל הבשר ואישתמיטתיה הא דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות ורב אמי ורב אסי כהני אוכלי תרומה הוו וכן פירש רש"י ז"ל שאוכלים חוליהן בטהרה אינן למודין להזהר ככהנים שהם זריזין. והבן כי מה שכתב ר"מ ז"ל אינו אלא לחולין גרידי ודין אוכלי טהרות חברו במקומו כי תשית אליו לבך פ"ח דהלכות שאר אבות הטומאות וביארו בלשון צח ויפה ולא השיגו שם הראב"ד ז"ל. ואם רצה אדם לומר דחולין גרידי חמירי מתרומה אני אומר לו אתמהא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא והלא חולין משום סרך תרומה גזרו בהן כמו שכתוב בשמעתין דפרק כל הבשר ואדרבא יש לי להקל בהם מדגרסינן בתוספתא דמסכת טהרות כל שהוא מטמא במשא אין נוטלין ממנו לידים דברי ר"מ ור' יהודה חולק עליו ומכשיר והלכה כר' יהודה ואפילו ר"מ לא פליג אלא בתרומה וטהרות אבל בחולין גרידי שרי דאי לא תימא הכי היכי נוטלין מעכו"ם ומנדה ולא נזהרים בהן מימי אבותיהם אלא ודאי חולין גרידי קילי וכ"כ הר"מ מקוצי ז"ל. שוב מצאתי למורי הרשב"א ז"ל שהסכים כדברי בשער הראשון של בית הקדושה בתורת הבית אשר לו ובזה נשאר דברי ר"מ ז"ל תריץ יתיב כד"ן:

המאכיל לאחרים כו' עד שהוא נותן לתוך פיו. פרק כל הבשר (דף ק"ז) :

יט

ואסור לזלזל בנט"י כו'. פ"ק דברכות ופ"ק דסוטה (דף ד') :

וצוויים רבים צוו וכו' עד ואחר כך שותה מקצתן. פרק עושין פסים (דף כ"א) במעשה דר"ע בבית האסורים:

צריך אדם לנגב כו' עד לחם טמא. פ"ק דסוטה (דף ד') :

והנוטל ידיו באחרונה מנגב ואח"כ מברך. כן משמע פרק אלו דברים דברכות (דף נ"ג נ"ד) וכמה מקומות:

ותכף לנט"י כו' עד סוף הפרק. פרק כיצד מברכין (דף מ"א) ובירושלמי:

כ

ואסור לזלזל בנט"י כו'. פ"ק דברכות ופ"ק דסוטה (דף ד') :

וצוויים רבים צוו וכו' עד ואחר כך שותה מקצתן. פרק עושין פסים (דף כ"א) במעשה דר"ע בבית האסורים:

צריך אדם לנגב כו' עד לחם טמא. פ"ק דסוטה (דף ד') :

והנוטל ידיו באחרונה מנגב ואח"כ מברך. כן משמע פרק אלו דברים דברכות (דף נ"ג נ"ד) וכמה מקומות:

ותכף לנט"י כו' עד סוף הפרק. פרק כיצד מברכין (דף מ"א) ובירושלמי:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.