לחם משנה/תמורה/ד

לחם משנה ‏ תמורה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בד"א בולדות עצמן וכו'. פסק כריב"ל דאמר דאפילו רבנן מודו בולדי ולדות משום גזירה שמא יגדל עדרים ואע"ג דלא איתמר בגמרא אלא גבי שלמים סובר רבינו דתודה ושלמים שוים דבכולהו איכא טעמא דשמא יגדל. וקשה דא"כ הוה ליה מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם דהא לריב"ל איכא שלש מחלוקות בדבר ת"ק דר"ש סבר אליבא דת"ק כולהו קרבי דהכי אמרינן בריש פ"ג דתמורה ולדי שלמים ותמורתן וולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם הרי הם שלמים ולר"א כולהו לא קרבי ור"ש סבר דכ"ע אחר ולד ראשון לא קרבי ולא פליגי אלא בולד ראשון וכן כתבו שם התוס' ז"ל בראש הפרק בד"ה אמר ר"א וכן התודה ושלמים כדכתיבנא מתניתין דתודה סתם לן תנא בתר הכי דקאמר ולד תודה ותמורתה וולד ולדן עד סוף כל הדורות הרי סתם לן כת"ק דריש פרקין דלא גזרינן שמא יגדל עדרים וא"כ הדרינן לכללין דהלכה כסתם. ותו קשיא למה לא גזרו ג"כ גבי אשם וגבי עולה וגבי מעשר ובכור דקי"ל בכולהו ולדי ולדות עד סוף כל העולם כדכתב רבינו ז"ל לקמן. מיהו לזה י"ל דבאשם ובכור ומעשר הרי אין קריבין הם עצמם אלא ירעו עד שיסתאבו ולדעת רבינו ז"ל לא גזרו אלא שלא יקריבם שכן כתב ולפיכך קונסין אותו ולא יקריבם אע"ג דרש"י ז"ל כתב במתני' שהקנס הוא שתמות כולד חטאת לא משמע הכי מדברי רבינו ז"ל וכיון דאשם ובכור ומעשר בלאו הכי אינם קריבין תו לא צריך למגזר בהו א"נ אפילו אית ליה לרבינו ז"ל כרש"י ז"ל דגזרו שלא תקרב ותמות מ"מ גבי אשם ובכור ומעשר כיון דליכא בהו הקרבה לא גזרו אלא בדבר שיש בו קרבן דלא ליקרב לגבוה דבר דאתי לידי עבירה דמתוך השהייה אתי לגזוז ולעבוד כדכתב רש"י ז"ל וגבי ולד עולה אע"ג דקדש לא גזרו מפני שודאי לא ישהא כיון שאין לבעלים בה הנאה שכולה כליל ואינה דומה לתודה ושלמים שנאכלים לבעלים. ותירוץ זה יספיק אפילו לתמורת אשם דילדה זכר דכתב רבינו דאחר שהקריב אשמה הולד עצמו יקרב והקשו בגמרא דהוי ולד שני ולד תמורה ולא יקריב ואסיקו בקושיא. ופסק רבינו לפסק הלכה לקמיה לפי זה אתי שפיר דאע"ג דאסיקו בקושיא יש בה תירוץ דטעמא דולד שני לא יקרב משום שמא יגדל עדרים ואע"ג דריב"ל מפיק ליה מקרא דאם כשב כבר כתבו התוס' דקרא הוי אסמכתא בעלמא וטעמא הוי משום גזירה וכיון דהוי עולה דכולה כליל ואין לו בה הנאה ליכא למיגזר שמא יגדל עדרים כדכתיבנא ומש"ה אסיקנא לה בגמרא בקשיא ולא בתיובתא דיש לתרץ זה ומש"ה פסקה רבינו ז"ל למימרא דרב נחמן ולא דחאה מהלכה:

ג

השוחט את החטאת ומצא בן ד' חי וכו'. נקט בן ד' חי דבן ה' בהמה דקה הרי כלו לו חדשיו ואפילו למ"ד בהוייתן הם קדושים הרי יצא לאויר העולם אחר ששחטה וכלו לו חדשיו להכי נקט בברייתא רשב"ג דאע"ג דלא כלו לו חדשיו במעי אמן הם קדושים ונאכלת כחטאת וזה מתבאר מדברי רש"י ז"ל שם אבל אין לפרש דנקט בן ארבעה משום דבן חמשה בבהמה אין שחיטת אמו מטהרתו כמו שפירשו התוס' דהא רבינו ז"ל פסק בהל' שחיטה דאע"ג דכלו לו חדשיו ששחיטת אמו מטהרתו אלא ודאי כדכתיבנא והתוס' ג"כ לפי המסקנא דקאמר בגמרא דפליגי אי ממעי אמן קדושים או בהווייתן דאפשר דהם מפרשים כדכתיבנא ורבינו פסק דלא כרשב"ג ומ"מ בס"פ ט"ו מהל' מעשה הקרבנות כתב כל דיני המשנה גבי בהמות של חולין דודאי גבי בהמות של חולין איתנהו להנהו דינים אלא משום דהגמרא רצתה לאוקומי מתני' במקדש דומיא דבכור הוצרך לומר דסבר דבהויתן הם קדושים, ואולי יהיה זה טעם לרבינו ז"ל במאי דפסק דלא כרשב"ג דסובר דאי מתני' מפרשה כולה בחולין אתיא כהלכתא ואתי רשב"ג כהלכתא והגמרא כשמוקי מתניתין בקדשים משום דבעי לאוקומה דומיא דבכור אבל אנן דקי"ל דממעי אמן קדושים משום דנקטינן דחומרא עדיף והוי חומרא לומר דבמעי אמן הם קדושים א"כ מוקמינן למתני' כולה בחולין ועדיף טפי כי היכי דליתי רשב"ג כהלכה ומקיימינן כללין דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ואע"ג דלא ליהוי דומיא דבכור הא איכא חלוקה דחולין במתניתין אפילו לפי מאי דמוקמינן לה בהקדש וא"כ מסתבר טפי לאוקמיה בחולין כי היכי דליקו כהלכתא ונסתלקה תמיהת הרב בעל כ"מ ז"ל אבל קשה על רבינו ז"ל דבפרק בתרא דזבחים תנן הרובע והנרבע והמוקצה וכו' שהקריבן בחוץ פטור שנאמר לפני משכן ה' והקשה בגמרא ותיפוק ליה מואל פתח אהל מועד ומסיק בולדות קדשים וקסבר ולדות בהוייתן הם קדושים וא"כ רבינו ז"ל דפסק כאן במעי אמן הם קדושים איך כתב בפ' י"ח מהל' מעשה הקרבנות מתניתין כפשטה מקרא דואל משכן ה' כל שאינו ראוי לבא אל משכן וכו':

ד

ואם ילדה זכר וכו'. על מה שחילק הר"י קורקוס ז"ל לתרץ קושיית הר"א ז"ל דיש לחלק בין ולד תמורת אשם למפריש נקבה וילדה זכר נ"ל סעד לתומכו דבפ"ק דתמורה (דף י"ח) על מתני' דתמורה עולה הקשו שם ומי אמר ר"א יקרב עולה הוא עצמו וכו' ותירצו אמר רב חסדא ר"א לדבריהם דרבנן קאמר להו ולרבנן הקשו שם בתוס' ז"ל תקשה מרבנן דהא אמר רבא לעיל דהיכא דאימיה קריבה אפילו רבנן מודו דולד קרב וא"כ בולד תמורת אשם אימיה קריבה א"כ הוה להו לומר דולד עצמו יקרב והוצרכו התוס' ז"ל שם לידחק לתרץ קושיא זאת. ורבינו ז"ל מכח קושיא זו נראה דאית ליה דדינא הכי לדעת רבנן דולד תמורת אשם יקרב עולה ודאי דאשם לא יקרב כדאמרינן התם (דף ב') דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה אבל עולה ודאי יקרב ומ"ש רבנן במתני' ירעו עד שיסתאבו היינו קודם כפרה וגזירה משום דלא ליתי לאקרובי אשם כדאמר ר"נ א"ר מחלוקת קודם כפרה וכ"ת א"כ מה הקשו מר"א לר"א נימא דמאי דאמר ר"א ולד תמורת אשם יביא בדמיהן עולה משום דלא ליתי לאחלופי לפני כפרה ולאקרובי אשם ולכך לא יקרב עצמו עולה קושיא זו כבר הקשו אותה התוס' (בדף ב') בד"ה בדמיהן אין בעצמן לא וכתבו בתירוצם וז"ל דלא אמר הני טעמי דלעיל אלא גבי תמורה עצמו אבל הולד יש לו דחיית אמו וכו'. ונראה כוונתם דמ"ש בגמ' דאתי לאחלופי ולאקרובי אשם היינו טעמא לתמורה עצמה שלא יקרב עולה קודם כפרה אבל לענין הולד גריר בתר אמו אי אמו דחויה קודם כפרה מהאי טעמא ודאי דהולד דחוי מכח אמו ולאחר הכפרה שאין אמו דחויה אין הולד דחוי ולהכי הקשו בגמרא למאן דאמר לר"א דהפריש נקבה לאשם דבנה קרב עולה דאמר כיון דהולד בתר אמו גריר א"כ גבי מפריש נקבה לאשמו ליגריר בתר אמו וכיון דאמו לא שייכא בה שם עולה כלל א"כ ליהוי הולד דחוי ולא יקרב עולה ואינו דומה לתמורת אשם אחר כפרה דאם הוא זכר ראוי ליקרב עולה ולכך הולד גריר בתרה ויקרב עולה ג"כ אחר כפרה וכהאי גוונא צריך לומר גבי מקריב נקבה לעולתו אבל שיהא טעם הא דאתי לאחלופי לענין הולד ודאי דאינו טעם דבולד ליכא למימר הך טעמא כנ"ל. זהו כוונת התוספות ז"ל אע"פ שלשונם מוטעה בדפוס ומבולבל ודוק מ"מ למדנו דינו של רבינו ז"ל לפי פשט השמועה:

ח

או שילדו טומטום ואנדרוגינוס הרי אלו יפדו וכו'. בפרק ב' דתמורה בסופו אמר שמואל על מלתיה דר"א אבל כלאים טומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים ואליבא דר"י וכו' משמע דממעי אמן הם קדושים כשהם ולדי קדשים משמע דרבינו ז"ל סובר דאפילו בלא מום נפדית שאין לך מום גדול מהם זה נראה מדלא הזכיר רבינו כאן מום כמו בחלוקה דלעיל:

ט

ולד בעלת מום הרי הוא כולד התמורה וכו'. כתב הרב בעל כ"מ ז"ל דהיא פלוגתא בפ"ק דבר פדא ור"י. וקשה לי טובא דאין זו ענין כלל לההיא פלוגתא דההיא פלוגתא הוי בבהמת חולין בעלת מום מעוברת דהקדיש עוברה דלר"י הוי קדושה ולרב פפא לא. וכבר כתב רבינו ז"ל דין זה בפרק ט"ו מהלכות מעשה הקרבנות דקי"ל כר"י דקדושה חלה על העוברים אע"פ שאמם בעלת מום אבל הא דהכא הוי שהאם קדושה ובאמצעה חלה על הולד והיא בעלת מום וזה נתרבה בברייתא ריש פ' אלו קדשים מקרא דאם זכר אם נקבה דאמר שם אין לי אלא תמורת תמימין וולד תמימין ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין תלמוד לומר אם זכר לרבות ולד בעלי מומין אם נקבה לרבות תמורת בעלי מומין ואמר שם בגמרא למאי הלכתא אמר שמואל ליקרב ואליבא דר"א דמהו דתימא כי קאמר ר"א עולה דאיכא שם עולה וכו' בר פדא אמר לרעיה ואליבא דר"א וכו' רבא אמר לרעיה ודברי הכל משמע מאותה סוגיא דלכ"ע לרבנן דפליגי עליה דר"א גבי מפריש נקבה לעולתו דקאמר ר"א יקרב עולה ואינהו אמרי ירעה אית להו דולד בעלי מומין אינו אלא לרעיה ולא להקרבה דאין לומר דמקדיש עובר במעי בעלת מום איירי כדסבור הרב בעל כ"מ ז"ל דאולדות קדשים קאי ועוד דלשוו ולד בעלת מום לא משמע כלל מקדיש עובר וא"כ רבינו ז"ל דפסק כרבנן בהאי פרקא איך כתב כאן הקריב. ונראה לתרץ קושיא זו דשם בסוף הסוגיא הקשו לר' ישמעאל ור"ע דדרשי ולדות ותמורות מקראי אחריני דהני קראי דזכר ונקבה מאי עבדי ותירצו לולד בעלי מומין ולתמורת בעלי מומין ואי רבנן לית להו ולד בעלי מומין א"כ תקשי להו נמי קראי מאי עבדי להו ואמאי לא מקשה בגמ' לרבנן אלא ודאי דהך דרשא דולד ותמורת בעלי מומין רבנן נמי דרשי לה וגלי קרא בהני דיקרבו ולא ילפינן מקריב נקבה לעולה מולד בעלי מומין דשאני הני דקדושים מתחלתן הוו, ומאי דקאמר בגמרא ואליבא דר"א סובר רבינו דאפילו לר"א קאמר דס"ד לר"א לא צריך קרא דכי היכי דמקריב נקבה לעולה הולד יקרב עולה ה"נ לכך קאמר דאפילו לדידיה צריך קרא בהא (ולא צריך קרא). זה נ"ל דעת רבינו ז"ל ואע"פ שהוא דחוק קצת:

סליקו הלכות תמורה בס"ד

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף