הר המוריה/תמורה/ד

הר המוריה ‏ תמורה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ולד

שלמים וכו'. תמורה י"ז ב' י"ח א' בכורות ט"ו ב' תוספתא פ"ב דתמורה ופ"ט דפסחים ובתו"כ ויקרא פט"ז.

ולד

התודה וכו'. מנחות ע"ט ב' תמורה י"ח ב' תו"כ צו פי"א.

כמו

שביארנו. לעיל פ"ג ה"א ושם נסמן.

בולדות

עצמן וכו'. שם כריב"ל דתניא כוותיה ועיי"ש כ' ב' ועיין לח"מ מה שכתב בזה ודע דכאן חזר בו רבינו ממה שפסק בפי' המשניות דהלכה כת"ק יעו"ש ודע דבתוספתא פרק ג' דתמורה (ופרק ט' דפסחים) איתא וז"ל ולד תמורת שלמים ולדן ולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים ר"א אומר ולדות עצמן יקרבו שלמים עכ"ל והוא נגד סוגיין דידן דבסוגיין דידן מבואר דנחלקו בולד שלמים ור"א ס"ל דולד שלמים אינו קרב שלמים ורבנן ס"ל דקרב שלמים אבל בולד ולד לא נחלקו וצ"ע בזה. ואולי י"ל דע"כ לא פליג ר"א רק בולד שלמים אבל לא בולד תמורה ומשום דלא שכיח וכמו שכתב רש"י בתודה אליבא דר"א והא דהשוה רבינו דין תודה לענין שלמים לגבי ולד ולד ע"כ צ"ל דלגבי ולד ולד חמיר טפי דגלי דעתיה דמשהה ליה ור"א בתוספתא מודה בולד ולד ולא פליגי רק אולד עצמו והבן.

ב

החטאת

ימות. עיין לעיל פ"ד מהל' פסולי המוקדשין ה"א.

ולד

תמורתה. זה פשוט דולד תמורתה גרע טפי מולדה גופה עיין תמורה כ' ב' רש"י ותוס' ד"ה ולד שני וכו'.

ג

את

החטאת וכו'. תמורה י"א א' ושם כ"ה ב'.

במעי

אמן וכו'. כן מבואר שם ושם ודלא כרשב"ג דס"ל שם בתמורה כ"ד ב' וכ"ה א' דבהווייתן קדושים וס"ל כתנא דברייתא דשם דס"ל במעי אמן הם קדושים והטעם דפסק הכי י"ל משום דהא דלקמן הלכה י' אתי כוותיה וכמש"כ התוס' בזבחים קי"ד א' דבור המתחיל וקסבר וכו' יעוין שם היטב) (ועיין עוד מה שכתב בזה שם פ"ד ב' בדבור המתחיל ומוציא וכו' חולין ע"ז ב' דבור המתחיל רובא וכו' נדה מ"א א' דבור המתחיל קסבר וכו' יעו"ש היטב ומה שהקשה מרן דהא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו עיין בש"ך חו"מ סימן קע"א ס"ק ט' וסימן שפ"ו ס"ק י"ב ועיין תוס' יו"ט פרק ח' דעירובין מ"ז ובתוס' חדשים שם ועיין בסה"ד אות ש' מה שכתב בזה ועיין עוד מה שכתב הלח"מ בזה (ועיין מה שכתבתי לעיל בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ח) ועיין לח"מ מה שהקשה דא"כ איך כתב לעיל שם פי"ח הפסוק דאל משכן ה' הא התם אזלא הסוגייא למאן דס"ל בהווייתן הם קדושים יעו"ש היטב וע"כ כוונתו להך דהלכה ו' שם.

אבל לק"מ דהש"ס התם הכריח דמיירי ע"כ למ"ד בהויתן הם קדושים דאל"כ איך ממעט התם הא דמוקצה ונעבד אתנן ומחיר כלאים יוצא דופן מקרא דמשכן ה' ועל כרחך מיירי בדאקדשינהו והדר איתעביד בהו הנך פסולין ואיך משכחת לה אתנן ומחיר הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומשני דמשכחת לה בולדות קדשים וכמ"ד בהווייתן הם קדושים יעו"ש דלמ"ד במעי אמן הם קדושים על כרחך לא משכחת לה אתנן ומחיר אבל רבינו לא כתב שם אתנן ומחיר ומיירי ביוצא דופן וכלאים וברובע ונרבע ובמוקצה ונעבד (למאן דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא) וקמ"ל דאע"ג דנקדשו מעיקרא מכל מקום אין ראוין לבא אל משכן ה' ואי משום דאתנן ומחיר לא משכחת לה דיהיה קדוש מעיקרא ואפ"ה יחול אח"כ איסור אתנן ומחיר מ"מ לא איכפת לן בזה ורבינו כתב משום הנך דמשכחת בהו וקמ"ל אע"ג דמעיקרא אקדשינהו והדר נתהוה האיסור בהן מ"מ פטור משום שחוטי חוץ ואי דהוה קשיא ליה להלחם משנה דמדסתים לה רבינו וכתב שם אחד מאיסורי מזבח משמע דקאי גם כן על אתנן ומחיר ג"כ לק"מ דהא משכחת לה בשייר עוברה או בהמה של חולין שעשה עוברה אתנן או מחיר ואח"כ הקדישו וכמו שכתבו התוס' שם בזבחים קי"ד א' ד"ה קסבר וכו' וקמ"ל רבינו דאפ"ה אימעיט מקרא דמשכן ה' (ואין להקשות לפירוש זה למה ליה למעוטינהו ממשכן ה' כיון דמיירי דעשאן אתנן ומחיר מקודם שנתקדשו אם כן תיפוק לי מקרא דאל פתח אהל מועד וכו' יעוין שם בתוס' ובתוס' נדה מ"א א' ובתמורה כ"ד ב' דבור המתחיל קסבר וכו' יעוין שם היטב שכתבו דמכל מקום ראוין לבא אל פתח אהל מועד אגב אמן יעו"ש והיינו כדאיתא שם י"א ב' יעוין שם (ואע"ג דשם איתא למאן דאמר בהווייתן הם קדושים יעוין שם ע"כ לא קאי אמאי דאמר היא שלמים ולדה חולין רק היא בעיא בפני עצמה וקאי אהקדיש בהמה ואחר כך נתעברה וכמו שכתב רש"י שם וט"ס שם ברש"י בד"ה למ"ד וכו' וכצ"ל כלומר או אדם שהקדיש וכו' וכן מצאתי בהגהות ר"ב רנשבורג ומוכרח הוא והבן) סוף דבר דברי רבינו פשוטים וברורים (ודברי הג"ה מהרי"א תמוה דלא מצינו חטאת נאכלת בבהמה גסה).

ד

תמורת

האשם. תמורה כ' ב'.

ולד

ולדה וכו'. והכא לא גזרו בולד ולדה כמו שגזרו בשלמים לעיל הלכה א' משום דלא גזרו רק בדברים הקרבים לגבי המזבח משא"כ הכא עי' לח"מ הלכה א'.

ילדה

זכר וכו'. עיין מרן שהביא הש"ס מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה יעו"ש שאף שאסיק בקושיא מ"מ דינא הכי יעו"ש ועיין בלח"מ סעיף א' מש"כ לתרץ קושיית הש"ס דלא דמי ולד ולד לולד תמורה דבולד ולד יש לחוש טפי משום שמא יגדל עדרים משום דגלי אדעתיה יעו"ש. ובעיני נראה דזה סברא מוכרחת דאל"כ למה נקיט התם י"ח א' ולד ולד שלמים ולד ולד תמורה יעו"ש הו"ל למינקט ולד תמורה דהוי ולד ולד אלא ודאי דולד תמורה לא דמי לולד ולד שלמים והבן (ויש לעיין עוד בזה). ומה שהקשה הראב"ד על רבינו לא נהלם לי יפה דאמאי דימה למפריש נקבה לעולה ולא דימה זה לולד תמורת עולה דהוי דומה בדומה ממש והחילוק מבואר בין מפריש נקבה לעולה ובין ולד תמורת עולה שם י"ח ב' במימרא דרבא דולד תמורת עולה כיון שעיקר ההקדש קרב ה"נ ולד תמורתה וה"נ לענין אשם יש לחלק כן בין מפריש נקבה לאשם ובין ולד תמורת אשם וכמו שחילק רבינו וכ"כ מרן בשם ר"י קורקוס וראיתי בלח"מ שהביא סעד לתומכו יעוין שם ולא ידעתי למה לו לבקש גדולות הלא הוא ש"ס מפורש. מ"מ גם דברי הלח"מ נכונים והבן.

נקבה

לאשמו וכו'. הנה דין האם מבואר בתמורה י"ט ב' אבל דין הולד לא נזכר שם במשנה רק לעיל מזה איתא מימרא דר' יוסי בר חנינא דהכא גם (שם י"ח ב') ר' אליעזר מודה בזה דאין ולדה קרב אשם ולא עולה יעו"ש ועיי"ש עוד כ' ב' דבעא מיניה ר' אבין בר חייא מר' אבין בר כהנא ופשיט ליה דבנו קרב עולה אבל מבואר התם דוקא לר"א קאמר הכי אבל לרבנן דפליגי בעולה אה"נ באשם דאין גופו קרב עולה ועוד דריב"ח ס"ל דאפי' לר"א פשיטא דאין הולד קרב עולה ומרן קיצר בזה מאד. ועיין לעיל פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הט"ז.

כבר

הקריב וכו'. שם י"ט ב' במשנה. ואתי כת"ק דפליג עליו דר"א שם בתמורה כ' ב' ונזכר עוד שם י"ח ב' מחלוקתן בזה. ודע דבפסחים ע"ג א' ובשבועות י"ב א' איתא ר' יהושע אומר יביא בדמיה עולה יעו"ש אבל אותה גירסא לא ניחא לי מהא דמקשה בתמורה י"ח ב' ומי אמר ר' אלעזר (כצ"ל לפי מה שהוכיח שם התוס' יו"ט) יקרב עולה הוא עצמו ורמינהו תמורת אשם ולד תמורה ולדן ולד ולדן עד סוף כל העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ר"א אומר ימותו ר' אלעזר אומר יביא בדמיהן עולה בדמים אין הוא עצמו לא עכ"ל ואי איתא דגריס ר' יהושע מאי קשיא ליה והבן (ודע דגירסת התוס' יו"ט דגרס כאן ר' אלעזר מוכרח הוא מהא דאיתא תמורה י"ז ב' אמר שמואל ליקרב ואליבא דר"א יעו"ש והא ר"א ס"ל שם י"ח א' דולד שלמים לא קרב שלמים אלא ודאי הא ר' אליעזר והא ר' אלעזר.

ה

תמורת

העולה וכו'. תמורה י"ח ב'.

נקבה

לעולתו וכו'. שם במשנה ועיין מש"כ בהלכה ד' ועיין לעיל פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הי"ז.

במעשה

הקרבנות. לעיל פ"ג ה"ז.

בשקלים. שם פ"ב יעו"ש.

ו

ולד

המעשר וכו'. תמורה כ"א א' זבחים ל"ז ב' בכורות ט"ז א' תוספתא דתמורה פ"ב.

ולדות

תמורת וכו'. לעיל פ"ג ה"ב.

ז

תמורת

הפסח וכו'. תמורת הפסח כבר נתבאר דינו לעיל פ"ג ה"א ולד תמורת הפסח עיין בתוספתא דתמורה פ"ב ובפ"ט דפסחים יעו"ש היטב.

נקבה

לפסחו וכו'. תמורה י"ט א' כריתות כ"ח א' פסחים צ"ז ב' תוספתא שם פ"ט ותמורה פ"ב (ודע דמה דאיתא בכריתות שם בשם ר"ש איתא זה בתוספתא בשם ר"א יעו"ש וע"כ ט"ס הוא וכדמוכח בתמורה שם י"ט א' יעו"ש היטב והבן).

שהפרישה

מעוברת וכו'. שם בכריתות י"ט א' וכת"ק ולא כר"א.

ח

דרך

דופן וכו'. זה פשוט כיון דס"ל לעיל הלכה ג' דבמעי אמן הם קדושים ולהקרבה אינם ראוים א"כ על כרחך ימכרום ויקנו בדמיהם אותו קרבן שאמם קרב. וכתב הלח"מ דמשמע דמותר למכור שלא במום יעו"ש ועיין תוס' זבחים פ"ד ב' ד"ה ומוציא וכו' ושם קי"ד א' ד"ה קסבר וכו' ונדה מ"א א' ד"ה קסבר וכו' כתב שם דצריך למום אף למ"ד דלא קדישי רק קדושת דמים ולמאן דס"ל קדוש קדושת הגוף א"כ אף לאחר פדיון אסורים בגיזה ועבודה יעו"ש היטב.

ט

ולד

בע"מ וכו'. תמורה י"ז ב' בכורות ט"ו ב' תו"כ ויקרא פט"ז יעו"ש ודברי מרן תמוהים וכמו שתמה עליו הלח"מ ולענין מה שהקשה עוד עיין מש"כ בזה לעיל פ"א מהל' איסורי מזבח הי"א יעו"ש היטב.

י

שהפילו

נפל וכו'. חולין ע"ז א' ותמורה ל"ג ב' ועיין לעיל פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הי"א יעו"ש היטב.

יא

את

הקדשים וכו'. ערכין כ"ט א' תמורה כ"ה א' ל"ב א' ובכורות נ"ג ב' ותוספתא פ"ד דערכין ותו"כ בחוקותי פרשה ה' יעו"ש.

לבדק

ההיכל וכו'. כן מפרש רבינו ג"כ בפי' המשניות בתמורה שם ל"ב א' וכ"כ הרע"ב שם אמנם רש"י שם ובבכורות שם ס"ל כראב"ד יעו"ש ומה שהקשה הראב"ד שהרי כולן מקדשי בדה"ב הם באים וכו' יעו"ש היטב לא ידעתי מאי קשה ליה דהא התם מיירי מקדשי בדה"ב שהקדישו סתמא לבדה"ב וכוונתם לכל מילי מה שאין כן במי שהקדיש בדבר מיוחד להיכל מנ"ל דמותר לשנות למזבח ועיין מרן שכוונת רבינו דוקא מקדושה חמורה לקדושה קלה אין משנין יעו"ש ואולי לפ"ז נפקא ליה מהך דמעלין בקדש ולא מורידין ועיין במנחות צ"ט א'. והזמנה לגוף הקדושה מילתא היא וכמש"כ לעיל פ"א מהל' בית הבחירה יעו"ש היטב (וע"ע זבחים כ"ז ב' ותראה שמשם מוכרח לחלק בין דבר ששייך לקדושת היכל דקדיש טפי ובין דבר ששייך לקדושת מזבח דקיל טפי ממזבח כדמוכח בהך דמנחות) ועוד יש לחלק בין מזבח הנחושת שהיה במשכן והוי כלי שרת ג"כ ונמשח בשמן המשחה וניחא בין לפירוש רש"י ובין לפי' תוספות משא"כ מזבח אבנים שהיה בבית עולמים והבן ועיין לעיל שם ד"ה לעולה.

ואין

לוקין וכו'. פשוט לפי שאין בו מעשה ועיין במרן בשם ר"י קורקוס מש"כ בזה ועיין נזיר ירושלמי פ"ה ה"א יעוין שם היטב.

יב

מערימים

על וכו'. תמורה י' ב' כ"ד ב' ובתו"כ בחוקותי פרשה ה' (ויש שם ט"ס וצ"ל מכאן אמרו מערימים על הבכור וכן משמע שם מהק"א שוב ראיתי שכן העתיק באדרת אליהו יעו"ש היטב).

זבחי

שלמים וכו'. שם בתמורה כ"ד ב' בגמ'.

עם

יציאת וכו'. שם בתמורה כ"ה א' (ועיי"ש בתוס' כ"ו ב' ד"ה אמר וכו').

יג

בהמת

הקדש וכו'. שם כ"ה א' ברייתא.

כמו

שביארנו. לעיל הלכה ד'.

אמרו

חכמים וכו'. מדרש רבה ריש פרשת חקת ובמדרש רבה קהלת בפסוק אמרתי אחכמה וכו' יעו"ש והנה רבינו דקדק בלשונו וכתב הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה וכו' דבאמת על כל מצוה ומצוה יש טעמים בלי תכלית וכמאמרם בר"ה כ"א ב' ששער החמישים לא נתגלה אף למרע"ה וכמו שלהקב"ה אין לו תכלית כך לטעמי מצותיו אין תכלית וקצבה כמאמרם קוב"ה ואורייתא חד ובעירובין אמרו (כ"א ב') שהיה שלמה המלך ע"ה נותן שלש אלפים טעמים על כל דבר של תורה א"כ היה תכלית לחכמתו ע"ז כתב רבינו שהיה יודע רוב וכו' כוונתו שהיה יודע הרבה טעמים על כל חק מחוקי התורה אבל לא כולם כי אין זה בגדר אנושי בבתי חומר אשר בעפר יסודם וע"ז אמר דוד הע"ה רחבה מצותך מאד ומה שהביא רבינו הפסוק להודיעך קושט אמרי אמת וגו' אשר לכאורה אין לו שייכות לדרוש הזה. אמנם אפ"ל כי ידוע הגדר שבין אמת ושקר ובין טוב ורע שהגדיר לנו רבינו ז"ל בספר המורה כי גדר אמת ושקר מונח על המושכלות וטוב ורע הונח על ההסכמה והנה ידוע כי כל המחוקקים דת ע"פ ההסכמה לא יונח עליו לשון אמת רק לשון טוב אבל התורה הקדושה אשר משפטיה ומצותיה מסכימים מאד לטבע בריאת כל היצור כי בעשיית התורה מוסיפין כח ואומץ בכל הברואים וכן בהיפך ח"ו מתישין כח כידוע וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות בחידושי אגדות לש"ס וכן הוא ידוע ומוסכם לחכמי האמת וכן חכמי הפילוסופים שבעמינו החכמים האמתיים הודו לזה וזה כוונת אמרם ז"ל בי נסתכל הקב"ה וברא העולם ועיין במדרש רבה ריש בראשית על פסוק ואהיה אצלו אמון אל תיקרי אמון אלא אומן והמשילו לבנאי שמצייר על פינקסו צורת הבנין שהוא רוצה לבנות יעו"ש והכוונה להם ז"ל כי כל הבריאה נבראת ע"פ התורה ולכן בקיום התורה מוסיפין אומץ בכל הברואים וכן ח"ו להיפוך בביטולה ולכן דרשו ג"כ בפ"ט דשבת כי העולם היה תלוי ברפיון עד שקבלו ישראל התורה ואלמלא הם ח"ו היה חוזרת לתוהו ובוהו יעו"ש ועיין במדרש יתרו ובריש מדרש רות על פסוק אנכי תכנתי עמודים וכו' יעו"ש היטב ועל כוונה הזאת תוכל לפרש כמה מאמרים להם בענין זה. והנה לפ"ז מצות התורה לבד מה שנקראים טוב נקראים ג"כ אמת כי הם מחוייבים לפי סדר בריאת עולם ולכן נקראת התורה אמת כדכתיב אמת קנה וגו' לפי שבהפוכה הוא שקר מוחלט ולכן כתיב ג"כ משפטי ה' אמת וגו' ר"ל לא די שהם טובים ומיושרים אלא הם אמת ומחויבים מאד. וכ"ז יתכן להמבחין ויודע טעמם שאצלו מצויירים בנפשו לדבר מחויב ונאמן משא"כ לבלתי יודע טעמם רק מקיימם מצד האמונה לבדה אף ששכרו גדול מאד והוא צדיק באמונתו יחיה מכל מקום אצלו אינם מתוארים בתואר אמת רק נחשב אצלו כדבר הסכמיי. וע"ז מביא רבינו כתוב הזה לעד על דבריו דהפסוק הזה צווח ואומר שהתורה ניתנה במועצות ודעת (לא כדבר הסכמיי בלבד שאין לו מבוא בשכל) להודיעך קשט אמרי אמ"ת. בכדי שתוכל להשיב אמרים אמת לשולחך. והנה נוכל להמליץ ע"ז מה שרמזו הקדמונים שבהתחלת התורה נרמז בס"ת אמת. שהוא הקוטב האמתי ועל זה נוכל להמליץ כוונת אמרם ז"ל בר"ה כ"א ב' בקש קהלת להיות כמשה יצאת בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד וגו' והיינו שמבואר במדרש חוקת שם שלמשה רבינו עליו השלום נגלה גם כן טעם פרה אדומה מה שלא נגלה זו לשום אדם. והנה אצלו כל התורה כולה היתה בבחינת אמת אבל לזולתו כמו לשלמה המלך ע"ה היה פרה אדומה בבחינת טוב ויושר ושארי החוקים בבחינת אמת ולזה בא הכתוב וכתוב יושר דברי אמת. ר"ל יש דברים שהם בבחינת יושר ודברים שהם בבחינת אמת. משא"כ למשה רבינו עליו השלום שהם כולם בבחינת אמת. ואתה ה' אל תצל מפי דבר אמת.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.