לחם משנה/שלוחין ושותפין/א

לחם משנה ‏ שלוחין ושותפין א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

נתן מעות לשלוחו לקנות וכו'. כתב הר"ן ז"ל בפרק האיש מקדש דכיון דהאי עובדא דפרק גט פשוט ע"כ בסתם איירי שלא הודיעו שהוא שליח כי היכי דלא תיקשי אמאי דאמרינן בפרק אלמנה ניזונת בשליח שטעה בכל שהו חוזר א"כ למה מחוייב המשלח לקבלה ותירץ דאין ה"נ דאין כופין ובהלכות שלוחין בטור ח"מ סי' קפ"ב כתב שם הרב ב"י ז"ל דכן דעת רבינו וכאן חזר בו וכתב דלרבינו ז"ל מחייבין למשלח לקבלה ודקדק כן מפ"ז מהלכות מכירה ולא ראיתי שם שום ראיה לזה בסוף פ"ז דאיירי בעניינים כיוצא באלו וא"כ למה נשים חילוק בין רבינו והר"ן ז"ל ואולי במקום אחר סמן:

ד

האומר לשלוחו מכור לי וכו'. הרב"י בח"מ סימן הנזכר תמה על הטור תמיהות רבות במ"ש שם בסוף הסימן ונ"ל ליישב כל אותם התמיהות דלא ס"ל לטור ז"ל ליישב דברי רב חסדא ורבה דאמרי לאחד ואפי' לשנים כמו שתירץ הרא"ש ז"ל אליבא דהרי"ף דגריס סתמא מאי כלומר שאמר לו מכור סתם דהא דנקטי בלישנייהו לאחד ואפילו לשנים לאו דוקא בפירוש דאי אמר לאחד ודאי דאין הדין כן אלא דוקא לאחד ולא לשנים אלא משום דרב הונא נקט לאחד ולא לשנים דכוונתו לומר דאע"פ דאמר סתמא מכור כוונתו לאחד ולא לשנים נקטי רבה ורב חסדא לאחד ואפילו לשנים אבל הטור ז"ל אינו נראה לו לתרץ לדברי הרי"ף כן חדא דאגב הוא דוחק ועוד דכד איקלע ר"נ לסוריא ושאל לו הדין בסתמא אמר לו לאחד ואפילו לשנים ושם לא היה כוונתו לחלוק על רב הונא אלא הדין אמר לו לכך נראה לו לטור ז"ל ליישב לגירסת הרי"ף ז"ל דנקטי רבה ורב חסדא לאחד ואפילו לשנים דלא מיבעיא אמר מכור סתמא אלא אפילו אמר מכור לאחד יכול למכור אפילו לשנים כיון דמוכר בשטר אחד ולא בשני שטרות דבהא איירי הך פלוגתא אליבא דהרי"ף ז"ל כמו שפירש הרא"ש לדעתו ומפני כן כתב הטור דלדעת הרי"ף אפילו אמר מכור לאחד כיון שמכר בשטר אחד אפי' לשנים שפיר דמי דהוא מפרש כן לדעת הרי"ף ז"ל כדכתיבנא ולא ס"ל כאבוה בהא. ותמה על הרמב"ם ז"ל מפני שהוא פסק דמעביר על דבריו הוי כהרי"ף ז"ל ולא כרב האי ז"ל. וא"כ היה לו לחלק כשכתב אפי' מכר למאה ממכרו קיים דאיירי כשמכר לד' בני אדם בשטר אחד וכ"ת בהא איירי ליתא דא"כ לישמעינן הרמב"ם רבותא דאפילו אמר בהדיא מכור לאחד כיון דמכר לשנים בשטר אחד סגי דהכי סבר הרי"ף ז"ל לפי גירסתו ומוכרח הוא מדהזכירו רב חסדא ורבה בדבריהם לאחד ואפילו לשנים כדכתיבנא ובשלמא להרי"ף ז"ל ניחא דכיון דהביא דבריהם שאמרו לאחד ואפילו לשנים סגי וע"כ איירי כשמכר לשניהם בשטר אחד אבל להרמב"ם ז"ל קשה. וזהו שכתב הטור והרמב"ם ז"ל כתב מכור לי בית סאתים וכו' כלומר כתב תחלה דין זה דלא קנה משמע דפסק כהרי"ף ז"ל ודלא כרבינו האי דאית ליה דמוסיף על דבריו הוי וכיון שכן דפוסק דלא כרבינו האי ז"ל אלא כהרי"ף ז"ל קשה דכתב אחרי כן אמר לו מכור לי שדה ולא פירש וכו' מכרו קיים והיה לו לחלק דהיינו דוקא כשמכר בשטר אחד דאז אפילו אמר לו בהדיא מכור לאחד מכרו קיים אבל בשני שטרות אפילו אמר מכור סתם לא מהני והוא סתם ולא איירי בשטר אחד ומכח ההכרח שכתבתי א"כ תימה עליו ושיעור דברי הטור ז"ל שכתב ולא חילק לא קאי אלא אבבא דאמר מכור לי שדה ולא פירש וכו' דשם נופל החילוק בין מכר בשטר אחד למוכר בשני שטרות אבל בבבא דמכור לי בית סאתים וכו' לא שייך שם חילוק וא"כ אינו נופל שם לשון ולא חילק ולכך היה נ"ל לגרוס בדברי הטור ז"ל האי לא חילק אחר וכתב עוד וצ"ל כן וכתב עוד אמר לו מכור לי שדה ולא פירש אפילו מכר למאה מכרו קיים ולא חילק וכו' ובזה ניחא מאי דהקשה ג"כ הרב"י ז"ל דלמה הוצרך לכתוב וכתב עוד וכו' דגמרא ערוכה היא דלא כתב כן אלא לומר אח"כ ולא חילק דשם נופל החילוק דכתיבנא והא דלא הזכיר הטור ז"ל חילוק ר"ת בין החתימם השליח ללא החתימם תפס דעת ר"י ז"ל עיקר משום דהרמב"ן ז"ל יישב דעת הרי"ף כמ"ש ר"י ז"ל זה נ"ל נאות לדעת הטור. ורבינו סתם הדברים דסובר דמאי דאמרו בגמרא לאחד ואפילו לשנים הוא כדכתב הרא"ש דאגב דנקטיה רב הונא נקטיה והא דלא פירש דאיירי בשמכר לשנים בשטר אחד נמשך אחר הרי"ף שהוא ג"כ סתם וכתב לשון הגמרא לפי דעת הרא"ש ז"ל ונמצאו דברי הרי"ף ורבינו ז"ל מכוונים יחד:

ה

היה השער קצוב וידוע. בח"מ סימן קפ"ג כתב הרב"י ז"ל דאפילו הרי"ף דאית ליה טעמא דחולקים משום דבאה הנאה לשליח על ידי בעה"ב היכא דהטעה בחשבון השליח לעכו"ם דהוי לשליח כדעת ר"י וכאן חזר בו וכתב דלהרי"ף ורבינו חולקים גם כאן לפי טעמא דאית להו דחולקים ונ"ל עיקר כמ"ש שם בח"מ דשם בפרק אלמנה משמע דאית ליה לר"י טעמא דהרי"ף ז"ל דע"י מעותיו נשתתף ומ"מ אית ליה דהכל לשליח משמע דלאו הא בהא תליא:

ז

השולח מעות וכו' וכן אם מתו השלוחים וכו' אינו יכול להשביעו היסת שלא פרעו השליח שאין כאן מי שטוען עליו טענת ודאי שלקח. והא דבפי"ו מהלכות מלוה גבי היכא דמת פועל דנוטל חנוני בלא שבועה נתן טעם אחר משום דאין בעל הבית מפסיד כלום ולא נתן טעם שנתן כאן משום דהכא שייך הך טעמא דהוי כאיני יודע אם פרעתיך דהוי ודאי בחיובא וספק בחזרה אבל התם הוי כאיני יודע אם הלויתני וכמו שהקשו עליו שם והוזכר בדברי ה"ה ז"ל שם ולכך הוצרך לתת טעם אחר דאינו מפסיד כלום:

ח

ראובן ששלח כתב לשמעון וכו'. משמע דמדינא מהני וכדכתב הרב ב"י בספר כ"מ וקשה דא"כ מאי שאלו בגמרא לשמואל מאי תקנתיה לימא בכה"ג. וי"ל דבעי לאשכוחי גוונא אחרינא רווחא וכן תירץ שם הרב הנמוקי ז"ל בפרק הגוזל דהוקשה לו דלימא דעשאו שליח בעדים:

ואותיות שביניהם בייחוד וכו'. אע"ג דבגמרא אמר גבי דיוקני ואפילו שעדים חתומים עליה לא הוצרך רבינו להזכיר דעדים החתומים לא ידעו אלא דדיוקני שלו הוא זה אבל לא שראוהו העדים שחתם שם וא"כ טפי מהא כתב רבינו ז"ל שהיה אותיות ביניהם ביחוד שהוא יודע שזה דיוקני שלו אבל אולי אחר ראה ועשה כן:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף