אבן האזל/שלוחין ושותפין/א

אבן האזל ‏ שלוחין ושותפין א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו שלא באחריות הרי זה עוות והשליח לוקח אותה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה וחוזר ומוכרה למשלח באחריות הואיל וקנה אותה במעותיו והאחריות על השליח, וכן כל כיוצא בזה, לפיכך אם התנה עליו שעשהו שליח בין לתקן בין לעוות אפי' מכר לו שוה מאה בדינר או לקח שוה דינר בק' אינו יכול לחזור בו וחייב המשלח ליתן לו כפי התנאי.

השגת הראב"ד נתן מעות לשלוחו וכו', א"א באמת כן הוא דרך הגמ' אלא שיקשה לי כיון שאנו אומרים כל שינוי שהשליח משנה לעיוות מקחו וממכרו בטל בכל שהוא למה חייבו ר"נ לאותו שליח לקנותו לעצמו שלא באחריות ולחזור הוא למכרו למשלח באחריות יהיה מקחו בטל, הואיל וטעה בשליחותו, ונ"ל כל מה דאמרינן דעיוות משהו בשליח מבטל המעשה ה"מ בזמן שהמשלח רוצה לבטל המעשה אבל המשלח ההוא רוצה היה המקח ורוצה שיתקן לו השליח את העיוות וחייבו ר"נ וכן הדין לכל שליחות, ובעל החבור הזה חילק בין שליח שהודיע שהוא שליח לשליח שעושה סתם ולדבריו מעשה דר"נ אפשר סתם היה עכ"ל.

כתב הכ"מ דלדעת הרמב"ם דמיירי בשקנה סתם והו"ל כקונה לעצמו, א"כ למה נחייב להמשלח לקבל המכירה, והביא דהר"נ בפ' האיש מקדש כתב דאה"נ דאין כופין למשלח לקבל דיאמר יותר הייתי רוצה באחריות מוכר מאחריותך אלא אם הוא חפץ בקרקע יקבל השליח אחריות ומשמע לכאורה דכונתם אם שלחו לקנות ממוכר ידוע דאם שלחו לקנות בסתם לא שייך טענה זו, אבל בגמ' וכן ברמב"ם לא הוזכר אלא ששלחו לקנות קרקע ולא הוזכר מוכר ידוע, ואולי כונתם דסתם מוכר קרקע יש לו עוד נכסים וזה השליח משכחת לה דאין לו שום נכסים, - וכתב הכ"מ ע"ז וז"ל ולי נראה דאה"נ דמחייבינן למשלח לקבלה שהרי קנאה במעות המשלח ואין כאן אונאה לגבי המשלח שהרי השליח יקבל אחריות, ונראה שזו כוונת רבינו שכתב חוזר ומוכרה למשלח באחריות הואיל וקנה אותה במעותיו, ובפ"ז מה' מכירה נראה כן עכ"ד הכ"מ, וכתב ע"ז הלח"מ דלא ראה שום ראיה מפ"ז מה' מכירה לד' הכ"מ, ודעתו דגם הרמב"ם סובר כדברי הר"נ דדוקא כשרוצה המוכר לקבל המכר.

ונראה דדברי הכ"מ נכונים ומקודם אנו צריכים לבאר עיקר חילוקו של הרמב"ם שמפורש כן בדבריו בפ"ב הל' ד' לחלק בין קנה ומכר השליח בסתם ובין הודיע שהוא קונה ומוכר בשליחות, וקשה דמה מהני שלא הודיע כיון שאנו יודעים שהוא שליח והדבר שמכר אינו שלו, וכן כשקנה בכסף של המשלח אין הכסף שלו ומה מהני כששינה מדעת המשלח דאין לומר דהוי כמו שגזל ונעשה ברשותו דזה אינו דשינוי רשות בלא יאוש לא מהני והמשלח הא לא ידע ששינה השליח ולא נתייאש, ונראה דטעמא דמילתא עפ"מ דאמרינן בגיטין דף ס"ד דשליש אומר לגירושין השליש נאמן משום דהימניה, ולכן אמרינן דכיון שמסר המשלח להשליח הכסף או החפץ ועשה אותו לבעלים שיוכל לקנות בהכסף או למכור החפץ על דעתו, ורק שהוא יש לו דין עם השליח אם עבר על דבריו, ואף דאכתי אינו מיושב בהך כללא דשליש דהתם לא מצינו אלא כשאין עדים למפקיד שהשליש משקר, מ"מ יש לומר דהכא שאני דכיון שמסר להשליח דבר שיוכל לגרום היזק להמוכר או להקונה שיסמוך על השליח וימכור או יקנה ממנו ואח"כ יתברר דהקנין אינו קיים ויפסיד לוקח או מוכר אחר לכן אמרינן דכשמסר להשליח מסר לו על דעתו שלא יהיה לו דו"ד על מי שימכור לו או יקנה ממנו.

ועכשיו מבוארים דברי הכ"מ דבדברי הרמב"ם כאן שסתם דבריו מוכח דאפי' אין המשלח רוצה הקנין קיים על כרחו דאף דאמרינן דבינו לבין השליח יש לו דו"ד ויכול לטעון לתקוני שדרתיך ולא לעוות אבל אין זה לבטל המכירה דהא השליח לא קנה אותו ואפי' אם היה רוצה לשנות ולקנות לעצמו ג"כ לא אהני מעשיו, כיון דהכסף אינו שלו וזה מבואר בדברי הרמב"ם בפ"ז מה' מכירה הל' י"ב ולזה רמז הכ"מ שכתב שם הורו מקצת המורים שאם קנה לעצמו במעות חבירו אחר שזקפן עליו מלוה הרי קנה לעצמו, וכתב ע"ז הרמב"ם שאין זה דין אמת אלא המקח של משלח והיינו דאפי' רצה לשנות לא מהני מעשיו, ואף דהתם מיירי שהמשלח רוצה בהמקח מ"מ שמעינן מהתם דלא מהני מה שהשליח רוצה לשנות, וא"כ גם כאן אם היינו אומרים שמצד המשלח לא נתקיים המקח היה צריך המקח להתבטל דהא א"א שנעמיד המקח בעד השליח דכיון שלא קנה הכסף איך יקנה הדבר הנמכר בהכסף, ולכן ע"כ שהמקח קיים גם מצד המשלח דעל דעת זה מסר לו הכסף, אלא שהשליח צריך לתקן מה שקלקל ולקבל אחריות שלא יהיה להמשלח היזק ע"י זה שיקנה שלא באחריות.

ולפי"ז מבואר דאם היינו אומרים דכשקנה בסתם לא נתקיים המקח בעד המשלח אלא דכיון דאין להמוכר דו"ד עם המשלח נתקיים המקח בעד השליח, וכמש"כ הכ"מ בתחלת דבריו דהוי כמו שקנה השליח לעצמו, א"כ יכול גם עכשיו המשלח לומר איני רוצה באחריותך, ומכיון שהמוכר לא יקבל אחריות איני רוצה בהמקח כלל, אבל זהו אם עיקר המכירה לא נתקיימה בעד המשלח, אבל כיון שאנו אומרים דבמה שנתן המשלח המעות להשליח נתן לו זכות לעשות כמו שירצה, אלא שהדין בינו לבין השליח משום דאומר לו לתקוני שדרתיך, וא"כ הוא צריך לבוא אליו בדין מזיק כיון שלא יוכל לבטל עיקר נתינת הכסף להמוכר, ולבוא בטענת מזיק צריך שתהא טענה מבוררה ולמה יוכל לטעון שישלם השליח הכסף כיון שהשליח מקבל אחריות שישלם לו בעת שיטרפו ממנו, ולכן שפיר כתב הכ"מ בדעת הרמב"ם דאפי' אין המשלח רוצה אין השליח חייב לשלם לו אלא לקבל אחריות.

אכן צריך ליישב דלפי"מ שמפרש הראב"ד וכן הכ"מ בדעת הרמב"ם דהל' זו מיירי בשקנה שליח בסתם ולא הודיע שהוא שליח קשה דהא בהל' ב' כתב שליח שעבר על דברי משלחו לא עשה כלום, וכן אם טעה בכ"ש בין בקרקע בין במטלטלין חוזר, שהרי הוא אומר לתקן שליחותי שדרתיך ולא לעוות ולא אמרו שההונייה במטלטלין שתות והעבדים והשטרות והקרקעות אין בהם הונייה אלא במוכר שלו או קנה לעצמו, אבל שליח שטעה בכולם בכ"ש חוזר, ומוכח מדבריו דהשליח חוזר בעיקר המקח ועיקר המקח לא נתקיים, וזהו מד' הגמ' בפ"ב דקדושין כמו שהביא הכ"מ ושכתב בפ"ב הל' ד' דזה קאי היכי שהודיע בעת המקח שהוא שליח, וא"כ כשכתב הרמב"ם אח"כ הל' זו היה לו לפרש דזהו אם לא הודיע שהוא שליח.

ונראה דלפי"מ שבארנו גם כשלא הודיע שהוא שליח אפשר שיתבטל המקח והוא כשעשה שליח למכור קרקע שלו דאז לא אהני מעשיו של השליח כלום אם עבר על דעת משלחו וזהו שדייק הרמב"ם בפ"ב הל' ד' וכתב השליח שקנה או שמכר והודיע שהוא שליח בדבר זה לפלוני אע"פ שמשך או שהמשיך, ונמצא שעבר על דעת המשלח בטל המקח ומחזיר, ואם לא הודיע שהוא שליח וקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו, וקשה כיון דבפ"א כתב דינא דשליח שעבר על דעת משלחו בין בקרקע בין במטלטלין למה כתב כאן דוקא במטלטלין, וכתב אע"פ שמשך או שהמשיך, ולפי דברינו מבואר דבקרקע אין הדין כן לגבי מכירה ודוקא במטלטלין שמסרם להשליח למכור ומעשיו קיימין לגבי הקונה וכמו שבארנו.

ובזה מיושב דאין כאן סתירה מהל' ב' להל' ג' דעיקר דינא שבהל' ב' דשליח שטעה בכ"ש חוזר משכחת לה גם במכר בסתם אם היה שליח למכור קרקע, ואף שכתב הרמב"ם ולא אמרו שההונייה במטלטלין שתות וכו' אלא במוכר שלו או קונה לעצמו, הרי שהזכיר גם קונה מ"מ בעיקר דינא דשליח לא הזכיר מפורש דמיירי גם בקונה, אלא דבאמת גם בקונה כן הוא היכי שפירש שהוא שליח דמקחו בטל גם לגבי המוכר, ומכיון שבעיקר הדין כבר ביאר בפ"ב דהיכי שקנה ומכר בסתם היכי שיש לו כח לזה לא נתבטל הקנין והיכי שפירש שהוא שליח מתבטל הקנין, כתב הל' זו כמו שהוא בגמ' כיון דאינו סותר למה שכתב בהל' ב' וכנ"ל.

אלא דצריך עוד לבאר לשון הגמ' והרמב"ם לפי פירושו של הראב"ד בדעתו, דהרא"ש כתב דמשמע מלשון הגמ' דאמר למוכר שהוא קונה לאשה פלונית מדקאמר אזל זבן לה, ועוד מדקאמר זיל זבנה מיניה שלא באחריות ואם איתא שלא פירש שקנאו לאשה מה היה צריך לקנות שנית מן המוכר כיון שקנאה בסתם לעצמו קנאה, ולכן כתב הרא"ש מן הדין המכר נתבטל אלא דמיירי שאין ביד השליח להחזיר המעות, וכונתו דהמוכר כבר אכל המעות ולכן צריך לקבל עליו אחריות, והר"ן בפ"ב דקדושין כתב דמיירי שהשליח לקח סתם ואין למוכר דו"ד אלא עמו, ואע"פ שאומר עכשיו שלצורך האשה קנאה אין למוכר בכך כלום, והנה לפי"מ שנתבאר מפרש הרמב"ם כפי' הר"ן, אבל מה שדייק הרא"ש קשה טובא איברא דהב"ח כתב דמש"כ הרמב"ם והשליח לוקח אותה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה אין הכונה שיקח אותה מן המוכר, ומיירי בלקח סתם דהשתא לוקחה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה וא"צ קניה אחרת עכ"ד אבל לפימש"כ למעלה לבאר כדברי הכ"מ אפי' בלקח בסתם ג"כ לא נקנה המקח בעד השליח, דא"כ היה יכול המשלח לתבוע המעות ולומר איני רוצה באחריות שלך אם שלחו לקנות ממוכר מיוחד, ובאמת לשון הרמב"ם ג"כ אינו מדוייק כדברי הב"ח דלדבריו מה שכתב והשליח לוקח אותה לעצמו אינו שלוקח מן המוכר אלא שתשאר להלוקח כמו שעשה, ואינו מכוון לשון לוקח לעצמו, ובפרט דלשון הגמ' זיל זבנה ודאי לא משמע כן.

ונראה לפרש לדעת הרמב"ם דבאמת קנה בפי' מהמוכר בשביל האשה ובכה"ג כוונת הרמב"ם שכתב וקנה לו, אבל זה אינו מכריח לומר דאמר להמוכר שהוא שליח, וכשבא ראובן לשמעון ואומר מכור לי קרקע בשביל לוי וגמרו על המקח ונתן לו המעות אין לשמעון עם לוי כלום, כיון דלא אמר לו בפי' שהוא עושה בשליחות לוי אינו בזה בדין שליח ואפשר קונה במעותיו עבור לוי ובהכי מיירי הגמ' והרמב"ם שלא הוזכר שאמר שהוא שליח, אבל אמר שקונה בעד האשה, ואפי' לפי"מ שבארנו בפ"א מה' מכירה הל' ו' דדעת הרמב"ם דבכסף לא מהני קנין מדין עבד כנעני, מ"מ הא מפורש דבדין ק"ס מהני ובפרט דכבר כתב שטר על שמה, וזהו שאמר ר"נ זיל זבניה דצריך הלוקח לעשות שטר קנין חדש מהמוכר בשביל עצמו ואף דע"פ דין אין כופין להמוכר לכתוב שטר חדש כמבואר בפ"ב הל' ה' מ"מ אמר לו זיל זבניה שיפייס להמוכר שיכתוב לו שטר חדש.

אמנם לפי"מ שבארנו יקשה דא"כ איך אמרינן להשליח שיקנה מהמוכר בשביל עצמו ויחזור וימכור להמשלח כיון שבפי' קנה מתחלה בעד המשלח וכבר קנה המשלח א"כ כבר לא יוכל המוכר למכור להשליח, ובפרט לפימש"כ למעלה דאפי' קנה השליח בסתם ע"כ נעשה המכירה בשביל המשלח כיון שהמעות שלו, ונראה דכל זה שכתבנו הוא כשהמוכר אינו רוצה לבטל המקח בעד המשלח, אבל אם שניהם רוצים היינו המשלח והמוכר לבטל המכירה הא אין המשלח קונה בע"כ דבמה שנתן המעות להשליח הא אין להמוכר טענה אלא ע"ז שלא יחזיר המעות, וע"כ זכה המוכר בהמעות בשביל קנינו של המשלח להשדה, אבל מ"מ בע"כ לא יוכל המשלח לזכות בהשדה, ולכן מדעת שניהם אפשר שתתבטל מכירת הקרקע והמוכר יכול למכור להשליח והוא פשוט.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.