לחם משנה/שכנים/ד

לחם משנה ‏ שכנים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ואם אינן יודעין וכו'. לא ידעתי למה לא הביא רבינו ז"ל דין המשנה דאם היה זה מכיר אבניו נוטלן ונוטל האחר שלמים כנגדן כאביי ולא היה לו לשתוק בדין דאיכא פלוגתא בין רבא ואביי:

ח

בית הבד שהוא בנוי בעובי ההר וכו'. בגמרא פליגי רב ושמואל בתרתי גבי בית וגבי גינה ולשמואל בארבעה אין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה וכן אין אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה והא דרבינו ז"ל לא כתב גבי בית דהיכא דנפחתה בארבעה יורד ודר למטה משום דאין אדם דר חציו וכו' משום דהוי מכ"ש דגינה דבגמרא דהוצרך פלוגתא דגינה משום שמואל דהוה אמינא דלא איירי שמואל אלא גבי בית משום דלא עבידי אינשי דדיירי וכו' אבל גבי גינה לא וא"כ כיון דרבינו כתבו גבי גינה כ"ש גבי בית:

ט

שתי גנות זו על גב זו וכו'. בס"פ הבית והעלייה איפליגו ר"מ ור"י ואמרינן בגמרא בעיקרו כ"ע לא פליגי דעליון הוי כי פליגי בנופו ר"מ סבר שדינן נופו בתר עיקרו ור"י סבר לא אמרינן שדינן נופו ור"ש אית ליה כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון וטעמו משום דאית ליה כר"מ דשדינן נופו בתר עיקרו אלא דהשאר של תחתון משום דעליון גופיה אפקורי מפקר. ובגמרא אמרינן דכי היכי דפליג ר"מ כאן ה"נ פליג גבי מקח וממכר וערלה. והשתא קשה על רבינו דמשמע דהוא פסק כאן כר"מ דשדינן נופו בתר עיקרו דר"ש הכי אית ליה והוא פסק כר"ש אם כן איך פסק בפ"ו מהלכות מעשרות דמעשר שני ונטע רבעי דאילן היוצא מן הגזע פטור ומן השרשים חייב והיינו כרבי יהודה דלא שדינן נופו בתר עיקרו והרי אמרו דאע"ג דבממונא לא אמרינן דשדינן באיסורא שדינן להחמיר ואם כן רבינו דאפילו באיסורא לית ליה דשדינן היכי אית ליה הכא דשדינן. ואע"ג דהתוספות ז"ל כתבו גבי הנהו תרי דממונא דהיינו דמקח וממכר ומתניתין דלא עביד בגמרא צריכותא משום דאיכא חילוק בינייהו לא אהני הך חילוק אלא בין הני תרי דממונא אבל בין הך דמתני' להך דערלה לא אהני כלל כד מעיינת בדברי התוס' ז"ל ועוד דאי אהני הוה מהני הך חילוק דמתני' לערלה ולא הוה צריך בגמ' צריכותא דאיסורא וממונא דטובא איכא בין מקח וממכר לערלה דאע"ג דבערלה לא שדינן נופו במקח וממכר ה"א דהוי דבעל הקרקע שלא היה בדעת המוכר למכור אלא זה האילן שהיה כעין שמכר אבל לא אילן חדש שעתיד לצאת מן הגזע וכדכתבו שם התוס' ז"ל אי נמי איפכא אע"ג דהתם שדינן נופו הכא הוי של בעל האילן וכתבו התוס' ז"ל כמו שענפים המתחדשים בכל שנה של בעל האילן ה"ה היוצא מן הגזע שיהיה שלו וא"כ איכא צריכותא בין ערלה למקח וממכר כי היכי דאיכא בין מתני' למקח וממכר ואמאי הוצרך בגמרא לצריכותא דאיסורא וממונא אלא ודאי צריכין אנו לתרץ לדברי התוס' ז"ל דלא איתמר בגמרא הך צריכותא אלא משום מתני' ולאפלוגי בין מתני' לההיא דערלה דליכא שום חילוק הוצרך הגמרא לומר הך צריכותא ואע"ג דהתוס' ז"ל כתבו ולהכי לא עביד צריכותא בסמוך אלא אערלה ומקח וממכר ע"כ לאו דוקא דלמקח וממכר לא איצטריך אלא למתני' ואמתני' סמיך א"כ נראה מכל זה דאין שום חילוק בין מתניתין לההיא דערלה אלא הצריכותא דבגמרא דהוי איסורא וממונא ובגמרא עביד ליה למקח וממכר והוא הדין למתניתין ואדרבא העיקר הוא למתני' כדכתיבנא א"כ קשה טובא בדברי רבינו דדבריו סותרין כפי ההנחה שכתב בהלכות מעשר שני. ונראה דרבינו ז"ל ראה דבגמרא פסק כאן הלכה כר"ש ובערלה ודאי דקי"ל כר' יהודה דר"מ ור"י הלכה כרבי יהודה ואם פירוש ר"ש הוא משום דאית ליה כר"מ א"כ קשיא הלכתא אהלכתא ולכך נ"ל דרבינו מפרש דר"ש לאו משום דאית ליה כר"מ סבר הכי אלא בעלמא אית ליה דלא שדינן נופו בתר עיקרו כר' יהודה והכא טעמא הוי דאם ירצה זה ליטול עפרו רשאי ואף ע"ג דאם זה ירצה למלאות אותו רשאי מ"מ הך טעמא עדיף ליה דאע"ג דכתבו התוס' בפרק המקבל גבי אילן העומד על המצר דרגילות למלאות גינתו עפר ולהשוותו לגינת חבירו סובר רבינו ז"ל דר"ש לית ליה הכי אלא אדרבא ניחא ליה שיהא גינת חבירו כחומה לגינתו ולית ליה לר"ש הא דאמר ר"מ דרואין מהיכן היה חי דלא שדינן נופו בתר עיקרו אלא משום דאית ליה דטעמא משום דאם ירצה עדיף ולהכי כל שהעליון יכול לפשוט ידו נוטל והשאר מפקיר ובזה א"ש דלא קשה הלכתא אהלכתא:

י

ואם לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע וכו'. כתב ה"ה ז"ל אם רבינו מפרש שהגושין מצילין וכו'. תימה דאי רבינו ז"ל מפרש שאין הגושין מצילין כ"ש דקשה איך כתב יחלקו הפירות בעל השדה עם בעל הזיתים כל ג' שנים הא הפירות אסורים וכן בפשטא דשמעתתא קשה מאי דקשיא ליה לה"ה ז"ל דבמאי הוא זוכה הלא חייב הוא בערלה וע"כ בגוונא דאיכא ערלה איירי בגמרא מדקאמר לאחר שלש לא הוה אכילנא משמע דבתוך שלש לא מצי למיכל משום ערלה ואם אין הגושין מצילין במאי זוכה וצ"ע:

יא

המוכר זיתיו לעצים וכו'. כתב ה"ה ז"ל ואין זה מספיק שהיה לו לומר פחות מרביעית יחלוקו. קשה קצת דהתירוץ לקושיא קמייתא דלישתוק ולימא פחות מרביעית נמי מתורצת הך דהקשה דלימא יחלוקו דהתירוץ לקושיא ראשונה הוא אגב סיפא הכא נמי נימא אגב סיפא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף