לחם משנה/פסולי המוקדשין/ב

לחם משנה ‏ פסולי המוקדשין ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שנאמר ודם זבחיך ישפך וכו'. מה שהקשה הרב בעל כ"מ ז"ל דבגמרא נראה דאתיא דלא כב"ה ע"ש בתוספות דשם אמרו דאתיא אפילו כב"ה וכמו שהאריכו בר"פ ב"ש אבל מ"מ אי אפשר לומר כן בדברי רבינו ז"ל אלא דמחטאת יליף דהא איצטריך קרא לדעתו ז"ל לומר דכל הניתנין בשפיכה שנתנן בזריקה יצא אלא דרכו לסמוך הדבר אפסוק היותר פשוט כמ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל. ומ"ש לדחות קושיא שניה וז"ל מיהו בהא איכא למימר וכו' לא ידעתי מה מקום לתירוץ זה שהיה סבור לומר ולקושיתו עם קושיית אחרות שהוקשה אצלי הארכתי בפ"ה מהלכות מעשה הקרבנות ע"ש:

ג

שהרי הכתוב הקפיד על מנין וכו'. קשה דלא אמרו טעם זה בפ' ב"ש (דף ל"ט) אלא משום דכפילן וכתיבן וכו' ורבינו ז"ל הניח הטעם האמור בגמ' ולא ידעתי למה:

י

אבל אם קבל הכשר ונתן לפסול וכו'. קשה דאמאי נקט קבל הכשר ולא אמר דהפסול קבל וזרק ועוד פסול מאי איריא שלא במקומו אפי' במקומו נמי הרי כתב רבינו ז"ל לעיל דאין פסול עושה שירים מיהו לזה תירצו התוס' ז"ל פ"ב דזבחים (דף כ"ו) דאיירי אפילו בטמא דעושה שירים כשזרק במקומו הכא דלא הוי מקומו ממש אינו עושה שירים ועם זה נוכל לומר דהא דנקט רבינו ז"ל קבל הכשר לרבותא נקטיה דאע"ג דטמא עושה שירים ואיכא כאן קבלת כשר מ"מ כיון דהזריקה היא שלא במקומה אינו עושה שירים וכ"ש היכא דהקבלה בפיסול והזריקה שלא במקומו דאיכא תרתי לריעותא:

יא

נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתן ב' שהם ד' וכו'. מ"ש רבינו ז"ל ג"כ לעיל וכן הניתן מתן ד' במתן ד' ע"כ איירי ג"כ דנתערבו מתן ב' שהם ד' במתן ב' שהם ד' וכדכתב רש"י ז"ל בפרק התערובות בפירוש המשנה דם עולה בדם שלמים או בדם אשם דאי מתן ד' ממש ליכא אלא חטאות דוקא וא"כ קשה על רבינו ז"ל דכתב כאן בניתנין מתן ב' שהן ד' דמשמע דלעיל איירי במתן ד' ממש, וי"ל דאפשר דלעיל איירי במתן ד' ממש כגון נתערבו חטאות בהדדי כגון שאכל חלב וחלל שבת והביא ב' חטאות ונתערבו דמן:

יב

נתן למעלה ושאל כו'. תימה דבפרק התערובות (דף פ"א) הקשו למ"ד דעוף חטאת ועולה ישפך לאמה משום דמקום עולה לאו מקום שירים מברייתא דקאמרה נתן למעלה אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ואלו ואלו עולין לו מאי לאו דאיערוב חטאת ועולה וכיון דיהיב ליה למעלה הוו להו שירים וקתני אלו ואלו עלו לו כלומר דכיון דזרק למעלה הוי מה שנשאר שיירי חטאת ועולה ואמר דלכתחילה יזרוק למטה וא"כ קשה למ"ד מקום עולה לאו מקום שירים והוצרך לתרץ דאיערוב חטאת החיצונה בשירים וכו' וא"כ רבינו ז"ל דפסק דמקום עולה לאו מקום שירים שכ"כ לעיל אפילו נתערבו שיירי חטאת וכו' איך כתב כאן דיתן למטה דהיינו קושיא דפריך בגמ' דהם דברים סותרים דלפ"ז משמע דמקום עולה מקום שירים וצ"ע:

יג

אם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים וכו'. וא"ת למה לי חזר ונתן בפנים בלא"ה כשר במה שנתן בחוץ דהא כתב רבינו ז"ל לעיל דאם הניתנין בפנים נתנו בחוץ יצא, וי"ל דהתוס' ז"ל תירצו קושיא זו במשנה שם (דף פ"א) וז"ל וכגון דיהיב דמים הפנימיים בחוץ לשום מים דאי לא"ה היאך חוזר ונותן בפנים הלא נתכפר לשמואל וכו':

שנאמר כל חטאת אשר יובא מדמה וכו'. מה שקשה על זה כתבתי בפי"א מהלכות מעשה הקרבנות:

אבל אם הכניס וכו'. בגמרא אמרו שם אלא אמר רבא כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסיל בהיכל ופירש"י ז"ל אלא אמר רבא לעולם דעייל דרך פתחים ואשמעינן קרא דהיכא דחשיב עליה מתחילתו להכניסו לפנים ותחילת הבאתו להיכל ע"מ פנים הוא לא מיפסיל עד דמטי לפנים ואם החזירו לחוץ כשר ע"כ. ולא ידעתי למה לא הזכיר זה רבינו ז"ל:

יד

והוציאן חוץ להיכל וכו'. קשה דלא היה לו לרבינו ז"ל לכתוב חוץ להיכל אלא למזבח הזהב דהיינו תוך ההיכל והבעיא דבעו בגמ' הוא משום דרחמנא שויה ב' מקומות וקרי ליה יציאה דכתיב ויצא אל המזבח אבל יצא מן ההיכל ממש לחוץ הא לא מבעיא ליה דודאי ב' מקומות הם וא"כ אמאי לא כתב רבינו ז"ל הוציאו למזבח דהיינו עיקר הבעיא דבמ"ש חוץ להיכל ליכא בעיא וגם קשה על הר"י קורקוס ז"ל שכתב שרבינו ז"ל סובר דנפשטה בעיין משום מה דאמרו בפרק טבול יום שמא בחוץ היתה וקודש היינו היכל משמע שכל שיצאה מן ההיכל נפסלה דנהי דכשיצא מן ההיכל נפסלה אבל מנ"ל דכשיצא למזבח דהיינו תוך ההיכל דנפסלה דהיינו עיקר הבעיא וצ"ע:

טז

אם הכניסו בשוגג ה"ז כשר וכו'. כתב הרב בעל כ"מ ז"ל שתירץ הר"י קורקוס ז"ל דמשום דאמרו בפ' כל הפסולין (דף ל"ו) תרי תנאי ואליבא דר' יהודה דמשמע כלומר דברייתא דמוכח דפליג בכיפר וכמו שהוכיחו בס"פ המזבח מקדש מברייתא דואת פר החטאת וכו' דמשום דר' יהודה לא דריש שם לכפר משמע דאיצטריך ליה לג"ש וא"כ על כרחין אית ליה כפר דוקא פליג אמתני' דפ' התערובות דמייתי התם דלית ליה לר' יהודה שלישי במחשבה הכנסה נמי פסול א"כ ע"כ אית ליה לההוא תנא אליבא דר' יהודה דלא בעינן כפר דאל"כ השתא התם עיולי עייליה אי כפר אין אי לא כפר לא הכא דחשיב וכו' וכדפריך התם א"כ כיון דאית ליה לההוא תנא דר' יהודה אמרה למילתיה בלא כפר פסק רבינו ז"ל כותיה קשה טובא דממ"נ יליף ר' יהודה ג"ש דר"א לומר דאיירי בלא כפר או ג"ש דר"ש לומר דאיירי בכפר אי יליף ג"ש דר"א א"כ מנא ליה דבשוגג היכא דכפר פסול ואי יליף דר"ש דאיירי בכפר א"כ מנא ליה דבמזיד בלא כפר חייב וכ"ת יליף ג"ש דר"ש לענין שוגג דוקא ולא לענין מזיד קשה דמנא ליה לחלק ועוד היכי אמרינן בפ' כל הפסולין תרי תנאי ואליבא דר' יהודה אמאי אמרינן הוו תרי תנאי הא תנאי דסוף פרק המזבח דאיירי ר' יהודה דכפר לא מוכחינן מיניה הכי אלא משום דאייתר ליה לכפר וע"כ לג"ש הוא דאתא וכיון דאפי' מאן דפליג עליה דהיינו ההוא דפרק כל הפסולין יליף ג"ש לענין דבעינן כפר לשוגג נימא דהך תנא נמי אית ליה הכי ולא יליף לה אלא לענין שוגג וליכא פלוגתא בין הני תנאי ואמאי אמרינן תרי תנאי ואליבא דר' יהודה. וי"ל דודאי דר' יהודה כר' אליעזר אית ליה לההוא תנא דפרק כל הפסולין דאי כר"ש דיליף ג"ש לענין כפר אפילו מזיד נמי בעינן כפר דעיקר ג"ש למזיד הוא דעיקר קרא דאשר הובא את דמם לכפר במזיד איירי וא"כ ע"כ תנא דכל הפסולין יליף ג"ש דר"ש אליבא דרבי יהודה ופליג אתנא דס"פ מזבח מקדש דיליף אליבא דר' יהודה ג"ש לענין כפר אלא דאית ליה לתנא דפרק כל הפסולין דיליף ג"ש דר' אליעזר לענין לא כפר ולדידיה בלא ג"ש הוה מוקמינן קרא בכפר דלכפר משמע כיפר ואתא ג"ש דאדם ומפיק קרא מפשטיה ומוקי לה בלא כיפר ואית ליה לר' יהודה דמקיימינן פשטיה דקרא ומקיימינן ג"ש ופשטיה דקרא דאיירי בכיפר דוקא איירי בשוגג וג"ש דילפינן מאדם דלא כיפר איירי במזיד. זה נראה ליישב דברי רבינו ז"ל ע"פ מ"ש הר"י קורקוס ז"ל:

יז

אשר יובא מדמה ולא בשר חטאת וכו'. בפרק התערובות (דף פ"ב) ברייתא דרבי יוסי הגלילי במה שאמרו שם הרי אמרו מדמה ולא בשרה פירש רש"י ז"ל דתרי דמה כתיב אשר לא הובא מדמה והן לא הובא את דמה ע"כ, ורבינו מפיק תרי דרשות מחד מדמה שכתב כאן ולא בשרה ולעיל כתב מדמה ולא מקצת דמה משום דמשמע ליה דכולהו ממשמעות נפקי ודלא כרש"י ז"ל ולשון הגמרא מסייעו שבשני הדרשות הביאו שם בברייתא לשון מדמה ולדברי רש"י ז"ל היה להם להזכיר בשניה דמה ולא מדמה:

כב

אומדין אותו אילו היה מים וכו'. בפרק התערובות (דף ע"ח) הקשו על ריש לקיש דאמר דבמין בשאינו מינו בטעמא מין במינו ברובא ונשער מין במינו במין בשאין מינו דתנן נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים כו' ותירצו תנאי היא דתניא כלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו הולכין אחר הרוב ר"י אומר וכו' ריש לקיש כרבנן ומתני' דרואין אותו כאילו הוא מים כר"י וחזרו והקשו מברייתא דאמרה כלי שהוא מלא רוקין וכו' מלא מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת מאן שמעת ליה דאית ליה רואין ר"י וקתני דסגי ליה ברובא ותירץ רבא במסקנא דהאי דקאמר ר"י דמי חטאת ברובא כגון שהיה הכלי טמא מדרבנן לבד שתוכו טהור וגבו טמא. ורבינו ז"ל במ"ש כאן מתני' דרואין אותו כאילו הוא מים משמע דפסק כר"י דמתניתין כוותיה אתיא ותימה דבהל' מקואות פ"ג כתב היה בו מי חטאת אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה על מי חטאת שבתוכו הרי זה טהור וכו' הרי דפסק שם כרבנן דאזלי בתר הרוב דלר"י דלא אזלינן בתר רובא במי חטאת אלא בכלי טמא מדרבנן ולא בכלי שהוא טמא מן התורה כדמוכח מסוגיא דפרק התערובות שהבאתי ותו קשה שם מדידיה אדידיה שכתב שם כלי שתוכו טהור וגבו טמא והיה מלא יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב וכו' מפני שטומאתו מדבריהם משמע דדוקא היכא דטומאתו מדבריהם אזלינן בתר רובא והיינו כר"י וא"כ למה גבי מי חטאת כתב דאזלינן בתר רובא אפילו שהוא טמא מדאורייתא גם על הר"א ז"ל שהשיג שם עליו כן קשה דלדעתו של הר"א ז"ל לפסוק שם כרבנן א"כ למה לא השיג כאן על רבינו ז"ל דפסק כאן כי מתני' דרואין דהיינו כר"י דלרבנן אזלינן בתר רובא כדמוכח בסוגיא שהבאתי ומדלא השיגו כאן משמע דהודה לו וא"כ כיון דהוא פסק כאן כר"י איך השיג על רבינו ז"ל דלדעת רבנן אינו כן דאין לו לפסוק כרבנן כיון דפסק כן כמתני' דרואין. ולתרץ דברי רבינו ז"ל יש לי לומר דלרבינו ז"ל הוקשה בדברי הגמרא שהקשה לר"ל דאמר דמין במינו ברובא ממתניתין דרואין דלטעמיה קשו מתניתין אהדדי הך מתני' דרואין עם מתניתין דסוף מקואות דקאמרה גבי מי חטאת דאזלינן בתר רובא דברייתא בכל מה שהביא שם דאמרה מלא מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת מתני' היא בסוף מקוואות דאמרה הכי וא"כ היכי קאמר הכא רואין דהא המקשה לא היה סבור פלוגתא דתנאי כי היכי דלוקמה ההיא מתני' כרבנן ומתני' דרואין כר"י דא"כ לא היה מקשה כלל לריש לקיש אלא המתרץ חידש לו דאיכא פלוגתא בהכי וכמו שאמר תנאי היא אלא ודאי ע"כ דיש לחלק בין מי חטאת לשאר דברים דמי חטאת היה ראוי שיועיל טבילה להם וכמו שמועיל השקה למים טמאים עם הכלי במקוה אלא משום חומרא דהקדש לא מועיל להו השקה וכמ"ש התוס' ז"ל ולכך לא החמירו שם כ"כ לומר רואין אלא ברובא סגי אבל בשאר איסורין אמרינן אפי' במין במינו רואין וכד מקשה גמרא ממי חטאת בתר הכי לא גריס רבינו ז"ל כגירסת רש"י ז"ל אלא כגירסת התוס' ז"ל ופריך אמתני' דקאמר ר"י דאין דם מבטל דם משום דבמינו לא בטיל דהרי מי חטאת שהם מינו ובטלי ברובא וכ"ת שאני מי חטאת דאין איסורן חמור כדכתיבנא מ"מ די שנאמר כן היכא דבעלמא מהני ביטול דמקלינן בביטול דמי חטאת טפי מבעלמא דבעלמא אמרינן רואין ובמי חטאת בטלינן ליה ברוב אבל אי בעלמא לא מהני ביטול כלל אין ראוי להקל כ"כ במי חטאת ולומר דבטלינן להו ברוב אע"ג דבעלמא מין במינו לא בטיל כלל ולהכי פריך מדר' יהודה אדר' יהודה ותירץ רבא דאי בטיל הוי משום דטומאתו הוי מדרבנן וכו' ורבינו ז"ל פסק כר"י ופסק כאן כמתניתין דרואין ובמי חטאת פסק דברוב בטיל דיש לחלק בין מי חטאת לשאר איסורין כדמשמע מהסוגיא שהבאתי דלא הוה קשה ליה למקשה משניות אהדדי ומ"מ לא פסק רבינו ז"ל כר' יהודה בהא דאמר אין דם מבטל דם דבשלמא באידך פסק רבינו כוותיה משום דסתמא דמתני' דרואין סתם הכי אבל בהא דאין דם מבטל דם לא פסק כוותיה וכיון שכן גבי מי חטאת אית ליה דבטיל ברובא אע"ג דהוי מין במינו ומ"מ יליף רבינו ז"ל מדקאמר ר' יהודה גבי מי חטאת דהיכא דהוי טומאתו מדבריהם בטיל ברוב גבי יין לבן לדידן ליהוי דינא הכי דבטיל ברוב היכא דטומאתו מדבריהם וכתב רבינו ז"ל הדין שאמר ר' יהודה לפי סברתו גבי מי חטאת לדידן גבי יין לבן. זה נ"ל ליישב דעת רבינו ז"ל. וא"ת איך כתב רבינו ז"ל בהל' מ"א בפט"ו דמין במינו בטיל ברוב מן התורה ואמאי לא אמרינן התם רואין כבר הקשו התוס' כן ותירצו דא"א לברר טעם בזה אלא היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר זה דרכו של רבינו ז"ל. אבל מ"מ קשה על הר"א ז"ל דנראה דפסק שם כרבנן איך לא השיג כאן על רבינו ז"ל אלא הודה לו וכמו שהקשיתי למעלה:

כג

וכל אותן הזבחים פסולים וכו'. מ"ש הרב בכ"מ ז"ל שהוא פשוט לע"ד אינו פשוט כל כך דאין ראוי לפסול הזבחים מספק כיון דקרבו כל הכוסות חוץ מאחד דילמא הנשאר הוא הפסול והכשרים נקרבו וכיון שכן אין ראוי להביא זבח אחר על הספק דדילמא הראשונים כשרים ומדקאמר רבינו ז"ל הזבחים פסולים משמע דיביא זבחים אחרים והראשונים לא עלו כלל:

כד

האמורין וכו'. בפ' הקומץ (דף כ"ו) איפליגו רבנן ור"ש במתני' היכא דהקטיר הקומץ בלא כלי שרת דר"ש מכשיר ורבנן פסלי ובסברא דר"ש פליגי אמוראי חד אמר דבעינן לר"ש עבודה בימין ולר' ינאי כיון שקמצו בכלי שרת מעלהו ומקטירו והקשו בגמ' למ"ד דבעי ימין מברייתא דאמרה הקטר חלבים ואיברים שהעלן בין ביד בין בכלי בין בימין וכו' ותירצו לצדדין קתני ביד בימין בכלי בין בימין בין בשמאל. עוד אמר שם רב נחמן אליבא דר"ש מודה דבעינן שיקמוץ מתוך כלי שרת ואח"כ יתן לכלי שרת אחר אלא שאחרי כן אחר שנתנו לכלי שרת בהא קאמר ר"ש דלהקטרה לא בעינן כלי שרת אלא אפילו בידו ולרבנן בעינן כלי שרת והקשו שם מברייתא לר"נ ואתותב אלמא לר"ש לא בעינן שיתנו אח"כ לכלי שרת. עוד הביאו שם ברייתא דאמרה וחכ"א קומץ טעון כלי שרת כיצד קמצו מכלי שרת וכו' ומשמע מברייתא זו דלרבנן בעינן הקטרה ג"כ מכ"ש וא"כ קשה על רבינו ז"ל שכתב שאם העלהו ביד כשר וכ"ת דרבנן לא קאמרי אלא לכתחילה אבל רבינו ז"ל כתב דבדיעבד כשר קשה דמנא ליה לרבינו ז"ל כך ועוד דא"כ מאי פריך בגמרא לר' יהודה בריה דרבי חייא מברייתא דהקטר חלבים ואיברים וכו' שהעלן ביד נימא דברייתא אתיא כרבנן אבל לר"ש בעינן ימין דוקא דבשלמא בפשטא דשמעתתא ליכא קושיא כדפירש רש"י דע"כ ברייתא רבי היא מדמכשיר שלא בכלי שרת אבל לרבינו ז"ל דבדיעבד כשר לימא דברייתא רבנן והשמיענו הברייתא דבדיעבד כשר וכ"ת דברייתא משמע שאפילו שהעלן ביד אחר שקמצו כשר ולא בעי כלי שני להקדיש הקומץ וא"כ ע"כ ר"ש היא דלרבנן ע"כ בעינן שני להקדיש עדיין קשה דלרב נחמן דאמר דלר"ש נמי בעינן קידוש בכלי שני שהקדיש הקומץ א"כ לדידיה הא ברייתא לא איירי אלא אחר שנתקדש הקומץ בכלי שני דאז אם העלוהו ביד כשר אבל קודם קידוש כלי שני לא וא"כ כי היכי דמתיישבא ברייתא לרב נחמן יתרץ אותה רבי יהודה בריה דרב חייא ואמאי הוצרך לומר לצדדין קתני וכ"ת הא איתותב רב נחמן מ"מ לא איתותב אלא מכח ברייתא אחריתי אבל מהא לא איתותב משמע דמתיישבא שפיר אליביה. וי"ל דהוא הדין דהוה מצי לאותובי ליה נמי מהך דהקומץ שהעלן ביד משמע אחר שנקמץ אינו טעון כלי שני אלא ביד כשר אלא דמההיא ברייתא דאיתותב איתותב שפיר טפי בהדיא כדמוכח שם והא דהוצרך רבינו ז"ל לומר דהא דאמרו חכמים ומעלהו ומקטירו בכלי שרת לא הוי כדמשמע פשט הברייתא דהוי דוקא אלא דאם רצה שלא בכלי שרת הרשות בידו הוא מוכרח משום מאי דהקשו בפרק ד' דסוטה גבי מנחת סוטה, וכבר העירותי על זה רפ"ז מהלכות מעשה הקרבנות:

כו

הרי זה ספק אם דרך הקטרה בכך וכו'. קצת קשה דבפרק הקומץ (דף כ"ו) בעי שם תלתא בעיי חד בקומץ ותרי באיברים וטעמא דבעיא דקומץ הוי משום ידיעת אי דרך הקטרה בכך או לא אבל טעמא דאינך תרי בעיי משום דכתיב על העצים מי אמרינן דוקא על העצים או דלמא אפילו תחת העצים משום דבקרא כתיב על המזבח וכן טעם בעיא שניה משום דעל העצים הוי סמוך או דילמא על ממש דומיא דעל המזבח וא"כ קשה על רבינו ז"ל דנתן טעם אחד לכולן ספק אם דרך הקטרה וכו' ואין זה אלא טעם לבעיא דקומץ לבד:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף