הר המוריה/פסולי המוקדשין/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הר המוריהTriangleArrow-Left.png פסולי המוקדשין TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
הר המוריה
חידושי רבנו חיים הלוי
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

כיפר

וכו'. עיין מש"כ בזה באורך בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ז יעו"ש היטב ועי' בתוספתא פ"ו דזבחים איתא שם חיסר מן המתנות אפילו אחת פסולה יעו"ש היטב ושם מיירי בחטאת החיצונה וצ"ע בזה דהתם בפ"ד מבואר להיפך יעו"ש ועי' תוס' זבחים ע"ה א' ד"ה ואם נתן וכו'.

ב[עריכה]

שנאמר

ודם וכו'. מה שיש להקשות בזה כבר הארכתי לעיל בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ז יעו"ש היטב ולא באתי להוסיף רק לבאר דברי מרן התמוהים שכתב כאן וז"ל מיהו בהא איכא למימר דאע"ג דמאן דיליף וכו' ס"ל כר"ע אפשר דר"ע לא ס"ל כוותיה עכ"ל. ובאמת לכאורה דבריו אין לו שחר וכבר עמד בזה הלח"מ שם וכאן ולמען שלא יהיו דבריו כ"כ תמוהים אמרתי אפשר ששיעור דבריו כך הוא בתחלה הקשה אמאי לא יליף מחטאת וכבית הלל ושוב הקשה משום די"ל דפסק כר' עקיבא דיליף לה מודם זבחיך כדאמר הש"ס דמאן דיליף מודם וכו' ס"ל כר"ע וכיון דר"ע היה אחר ב"ה ויליף לה מודם זבחיך וכו' לכן תפס רבינו כשיטת ר"ע א"כ יקשה למה פסק דאם נתן הניתנין בזריקה בשפיכה יצא כיון דפסק כר"ע והוה תרתי דסתרי אהדדי וע"ז כתב דאפשר דר"ע לא ס"ל כוותיה דהך קרא דודם זבחיך וכו' קאי להורות על מתנה אחת שכיפר רק יליף לה ממקום אחר וי"ל דס"ל לר"ע כב"ה ונמצאו שני הפסקים הללו אינם סתורים ויכול להיות אף דנתנן במתנה אחת כיפר והיינו דילפינן זה ממקום אחר מ"מ הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ילפינן זה מפסוק ודם זבחיך וכו' וע"ז הקשה כיון דר"ע ס"ל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה לא יצא אמאי לא פסק כוותיה וע"ז תירץ בשם הר"י קורקוס יעו"ש וכיון שכן שפיר עביד רבינו שפסק דלא כר"ע בזה ומ"מ במה שפסק בנתן מתנה אחת כיפר ג"כ שפיר עבד כנ"ל דמוכח זה ממקום אחר אבל קשה קושיא הראשונה דא"כ למה מייתי קרא דודם זבחיך וכו' הו"ל להביא לימודא דב"ה ע"ז תירץ דכן דרך רבינו להביא סמך מקרא אע"ג דעיקר הראיה היא ממקום אחר ובאמת עיקר הראיה היא מחטאת וכו' והבן היטב. כן י"ל ע"צ הדוחק בכדי שלא יהיו דברי מרן כקופה שאין לה אזנים כלל.

ואם נתן הפסח בזריקה לא יצא. ועיין בשעה"מ לקמן בפ"ג מהל' קרבן פסח ה"ט מה שהשיג על המהרש"א יעו"ש היטב.

ג[עריכה]

לא

כיפר. זבחים ל"ו ב' ושם ל"ט ב' כל הסוגיא ושם מ' א' מ"ז א' נ"ב ב' יומא ס' ב' ועיין מנחות כ"ז א' ועי' תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ו ובפרשת אחרי פ"ד פרשה ד' ובתוספתא פ"ג דיומא ובזבחים פ"ד ופ"ו ובפ"ו דמנחות יעו"ש.

הקפיד

על וכו'. עיין בלח"מ ועי' בפי' המשניות לרבינו בפ"ד מזבחים יעו"ש היטב. ויש ליישב כי רבינו גם כאן כיון לזה.

ד[עריכה]

ישלים

ארבע וכו'. זבחים ל"ח ב'.

ה[עריכה]

השלש

בלילה. שם.

ו[עריכה]

חייב

משום וכו'. שם ועי' לעיל בסי' נ"ג סעיף י"ג ועי' זבחים ק"ז א' ברש"י ושם ק"י א' ברש"י שם.

ז[עריכה]

ונקטעה

ידו וכו'. זבחים ט"ו א'.

ח[עריכה]

בין

בחטאת וכו'. כ"ה בתוספתא פ"ו דזבחים יעו"ש היטב.

בשאר

קדשים וכו'. כ"ה שם בתוספתא פ"ו דזבחים ולא ידעתי מה הוא שינה בקרנות לא כאן ולא בחטאת ויש לעיין בזה.

ט[עריכה]

מן

הקרן וכו'. הכל בתוספתא שם ועיין בתוספתא פ"ג דיומא. והכוונה דהיזה רחוק מן הקרן חוץ לאמה מן הקרן עי' לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"ז יעו"ש היטב.

י[עריכה]

שנתנו

למטה וכו'. זבחים כ"ו א' וכשמואל שם ע"ב והטעם נ"ל משום דבתו"כ אחרי פ"י פרשה ח' איתא כוותיה יעו"ש היטב ועיין בתוספתא פ"ח דזבחים דאם קיבל בשני כוסות ונתן מכוס אחת למטה דהשני כשר יעו"ש היטב. ועיין לקמן הלכה כ"א יעו"ש. ועי' תוס' זבחים כ"ב ב' ד"ה אותה וכו' ובצאן קדשים שם.

שנתנו

על וכו'. ועיין תוס' שם ע"ב בד"ה אמר שמואל וכו' דנתן החיצונים לפנים כו"ע ס"ל דלאו כמקומו דמי יעו"ש היטב. אבל מדברי רבינו כאן מבואר דאינו כן והטעם י"ל דרבינו מיירי בשאר קרבנות ולא מיפסל בפנים רק בחטאת כמו דאיתא לקמן סעיף י"ג יעו"ש ותוס' מיירי שם בחטאת ועיין תוס' יו"ט פ"ב מ"א ד"ה פסול וכו' יעו"ש. והראה מקום לפ"ג מ"ב ואני לא מצאתי שם שידבר מזה.

על

הכבש וכו'. גם בזה פלפלו התוס' שם בארוכה ועי' זבחים ל"ו א' יעו"ש היטב ודוק.

אבל

אם וכו'. שם בזבחים ל"ב א' וכדאוקימנא שם כ"ו ב' ועיין תוספתא שם פ"ג.

קבל

הכשר וכו'. כ"ש בקיבל הפסול וזרק שאין עושה דחוי וכמבואר לעיל פ"א ס"ד הלכה כ"ח יעו"ש רק דדרכו להעתיק מה שמבואר בש"ס בהדיא ושם מיירי בכה"ג כמש"כ רבינו בפי' המשניות בפ"ג דזבחים יעו"ש היטב וע"ע בלח"מ כאן ודבריו נכונים.

יא[עריכה]

דם

בדם וכו'. עי' זבחים פ' א' וברש"י שם ואע"ג דמסקינן שם פ"א א' ב' דבכוסות מיירי יעו"ש היטב. והיינו משום לשנויי אליבא דרב אשי דס"ל לר"א אין בילה אמנם לרבנן דס"ל יש בילה כדאי' שם פ' א' ובתוס' ד"ה בשלמא וכו' ושם ע"ב א"כ בכל גוונא מיירי כיון דיש בילה ועיין בר"ה י"ג ב' י"ד ב' דבדבר לח יש בילה ועי' בפ"ט מהל' פרה אדומה ה"ח במרן שם.

יתן

הכל וכו'. בכוס אחת יתן מתנה אחת ועולה לשניהם אם אין צריכה שיעור (ועי' תוס' פ' ראב"ד בד"ה בל תוסיף וכו' ועי' זבחים ע"ה א' ותוספתא פ"ח ובירושלמי יומא פ"ה סוף ה"ד ועיין לקמן סימן ע"ז סעיף י' יעו"ש) ואם נתערבו כוסות בכוסות יתן מכל כוס מתנה אחת וכן במתן ארבע דינא הכי יעו"ש היטב כל הסוגיא.

יתן

הכל וכו'. כאן מיירי בין חטאת בחטאת וכמ"ש רש"י בעירובין ק' א' ובין מתן שתים שהן ארבע במתן שתים שהן ארבע וכמש"כ רש"י בזבחים שם.

שתים

שהן וכו'. ולא במתן ארבע שהוא חטאת דא"כ הו"ל נתערב של מטה בשל מעלה וכמש"כ התוס' בעירובין שם ובר"ה שם ובזבחים שם פ' ב' ופשוט. ועי' בלח"מ מש"כ בזה. ודברי רבינו מדוקדקים היטב הדק (ודין זה ישנו ג"כ בתוספת' זבחים פ"ח).

הניתנין

למעלה וכו'. שם ע"ט ב' ובתוספתא שם.

שירי

החטאת וכו'. הכי ס"ל לר' יוחנן ואיתימא ר' אלעזר בזבחים פ"א א' והנה רבינו דפסק לעיל בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"ו דשפיכת שירים טעון גג יסוד והיינו איצטבא וא"כ התחלת מקום עולה שהוא למעלה מהאיצטבא לאו היינו מקום שירים וכדאיתא הכא בש"ס אבל באמת אין מזה הכרע דשם כוונת רבינו על האיצטבא וי"ל דכוונתו שם ג"כ על הקיר הזקוף מעל היסוד וכמש"כ התוס' שם נ"ב א' ד"ה גג וכו' יעו"ש היטב. אך מ"מ לפי האמת דפסק הכא דמקום שירים לאו מקום עולה היא א"כ מבואר מזה דגג היינו איצטבא ופשוט וק"ל.

יב[עריכה]

ה"ז

כשר. ושניהם כשרים כיון דיש בילה ועי' רש"י שם דמשמע מלשונו דרק העליון לבד כשר יעו"ש וי"ל דהתם קאי לר"א דס"ל אין בילה ומיירי שנתן למטה כשעור התחתון ועוד יעו"ש היטב ע"ב כל הסוגיא ודוק היטב.

ואלו

ואלו וכו'. זבחים פ' ב' פ"א ב' ובתוספתא פ"ח (ויש שם ט"ס וצ"ל אלו ואלו עלו לו יעו"ש היטב) והנה שם פ"א ב' מקשינן מינה למ"ד דמקום שירים לאו היינו מקום עולה א"כ אמאי יתנו למטה ומשני דמיירי שנתערב דם חטאת החיצונה בשיריים הפנימיים יעו"ש היטב. וא"כ רבינו דפסק לעיל הלכה י"א דמקום עולה לאו מקום שיריים הו"ל לפרש דהכא מיירי בכה"ג דוקא ומשייטיה דלישניה משמע דקאי על דם עולה שנתערב בדם חטאת. והנה פקח ה' עיני וראיתי בלח"מ שהקשה זה.

ולכאורה עלה בלבי ליישב זה על פי מה שכתבו התוס' לעיל כ"ו ב' בד"ה ואי וכו' למ"ד שלא במקומו כמקומו דמי א"כ אמאי צריך לרבנן ליתן עוד למטה יעו"ש. וי"ל דזה היה קשה לרבינו ג"כ ולכן פי' דע"כ הוא נותן לשם שיריים וא"כ נותן הכל על איצטבא והוי שיריים וכל הסוגייא דלקמן פ"א מיירי למ"ד דשלא במקומו לאו כמקומו דמי ור' יוחנן אזיל לשיטתיה דס"ל שלא במקומו לאו כמקומו דמי והנה לפי"ז ניחא הא דחטאת ועולה דעולה בלא"ה אינה נאכלת אבל אם היה חטאת וקרבן אחר מהנאכלים א"כ אין הבשר נאכל כנ"ל בהלכה י' והו"ל לרבינו לבאר זה. ואף גם בעולה לכאורה לא ניחא כיון דבשר הזבח פסול א"כ אינו נקטר ע"ג המזבח רק נשרף בבית הדשן שבעזרה כדאיתא, בפ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ג יעו"ש. והו"ל לרבינו לבאר זה. ואולי אפ"ל דעל כרחך נפסל הזבח משום דעבר אמימרא דרחמנא ונתן שלא במקומו אבל כאן דנתן למעלה משום דם החטאת שנתערב בתוכו אף הזבח כשר וצ"ע בזה ולקמן אי"ה ידובר עוד בזה (ועיין מש"כ לקמן הלכה י"ג מזה מתוס' פ"א ב' ד"ה נתן וכו').

ועוד היה אפ"ל לכאורה כי מפני טעם שיריים אין לנו לפסול דם העולה ויש ליתן במקום העולה וע"ד שכתבו התוס' פ' ב' בד"ה כגון וכו' יעו"ש היטב. אבל זה לא ניתן להאמר חדא דהא הוכיחו מכאן דמשום שיריים יש לפסול יעו"ש היטב. ובאמת יש לעיין ג"כ על סברת התוס' דמייתי ראיה מכאן דחוששין משום שיריים ומאי ראיה הוא דהא לרבנן דס"ל יש בילה וא"כ אכתי כי יתן תחלה במקום דם העולה ואח"כ יתן במקום שיריים א"כ יש בם ג"כ מדם החטאת ואכתי ליכא בזה שום ריעותא מחמת השירים אלא ודאי טעמא דרבנן משום דאסור ליתן דם החטאת במקום דם העולה ולא מחמת שלא יהא עוד שיריים לחטאת ואי משום שיחסר השיריים הא חסרון השיריים לא מעכב אפי' למ"ד דשיריים הפנימים מעכבי כדאיתא שם פ"א ב' אלא ודאי עיקר הטעם משום שנותן דם חטאת במקום העולה ולא משום שאינו נותן שירי החטאת כתיקונם. ועוד אינם מובנים לי דבריהם דהם כתבו אליבא דר"א דס"ל אין בילה ומייתו ראיה דל"ח משום שיריים משום דלא מעכבי וא"כ מאי פרכי מהא דמקום שיריים הוא איצטבא דהתם קאי אליבא דרבנן והתם אין החשש כלל משום שיריים דמעכבי רק משום שנותן דם החטאת שלא במקומם אבל לר"א לא נחוש לזה דזהו במקום מים בעלמא ורק דהחשש שלא ישארו השיריים והבן. סוף דבר דבריהם נפלאו בעיני עטלף כמוני. וה' יגלה עיני ויאירו במאור תורתו.

עוד זאת ראיתי לבאר דבר אחד אשר קשה לי. והנה על מש"כ התוס' פ"א ב' בד"ה הא אוקימנא וכו' וז"ל וקשה דלרבנן דאמרו יש בילה והויא לה עולה כשרה ויש דם עולה שנשאר למטה וראוי לזריקה עכ"ל. ביאור דבריהם בקצרה הוא כי הקשו על מאי דמקשה הש"ס והא אוקימנא ההוא ברובא עליונים וקא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד ונמצא דהעולה לא מתכשרא כלל וכל דם הנשאר הוא משירי החטאת וקא יהיב למטה משום שירי חטאת ואי משום שמא דם עולה מעורב בו להכי לא חיישינן לר"א דנותן משום מים וכפירש"י יעו"ש להכי מקשו אכתי לרבנן דאסרו ליתן שלא במקומו והכא קתני דאלו ואלו עלו לו ונמצא שמתכשרים העולה והחטאת וא"כ אי נימא דמקום עולה לאו מקום שיריים הוא אכתי קשה האיך יתן למטה במקום שיריים כיון דלאו מקום עולה הוא והוי דם עולה כשר ואין ראוי ליתנו שלא במקומו במקום שיריים ואי משום שיתן תחלה במקום העולה הא נמי פשיטא דליתא דא"כ יתן דם החטאת שלא במקומם הראוי להם אלא ודאי מוכח מינה דמקום שיריים מקום עולה הוא. ופשוט וברור דזהו כוונתם. ולא יכולתי לעמוד על סוף דעת הצאן קדשים שכתב שם וז"ל דבריהם אינם מובנים לי דהא אפילו לרבנן דס"ל דיש דם עולה שנשאר למטה ועולה מיתכשר נמי לא ש"מ מקום עולה מקום שירים דאפשר דס"ל דיהיב מתחלה למטה לקיר הזקוף לשם עולה ואח"כ יהיב ע"ג היסוד ממש באיצטבא לשם שיריים של חטאת ומקום עולה לאו מקום שיריים עכ"ל. והנה לפי דבריו לא הבנתי כלל איך יפרש לנו כל הסוגיא דשם והמחלוקת אי מקום עולה מקום שיריים או דשיריים צריכין איצטבא הא מ"מ יתן תחלה במקום עולה ואח"כ יתן על האיצטבא אלא ודאי דזה ליתא מטעם דאסור ליתן דם חטאת הנשאר במקום דם עולה ודבריו תמוהין וצע"ג.

והנה אם נימא דלרבינו הוקשה לו ג"כ קושיית התוס' דאכתי לרבנן מאי איכא למימר והונח לו מאיזה טעם שיהיה דלפי"ז גם לרבנן ניחא ואף דרשאי ליתן למטה ושניהם עלו לו אף דבאמת אין מקום עולה מקום שיריים א"כ היה אתי שפיר פסק רבינו אבל אנחנו לא נדע עד יאיר ה' עינינו. דבאמת אף שנתן כבר למעלה מ"מ דינו כעת כמו שנתערב שירי החטאת בדם עולה דלעיל הלכה י"א ואין לחלק דהתם עדיין לא התחיל לתת מן התערובת משא"כ הכא דכבר נתן למעלה מן התערובות לכן הותר לו לתת ג"כ למטה במקום העולה ולכאורה היה קצת סברא בזה אבל א"כ יקשה מאי מקשה הש"ס מכאן על מ"ד דמקום עולה לאו מקום שיריים והבן היטב וצ"ע (וע"ע בחי' פנים מאירות שם על תוס' פ"א ב' בד"ה הא וכו'. ולכאורה דבריו מגומגמים שכתב וז"ל ר"ל אף באין בילה נמי דילמא משנה די"ל שנשאר כל הדם התחתונים למטה מ"מ הוי ספק שינוי בדמים ולא פסלינן בשביל ספק שינוי כמו בספק בל תוסיף דפי' התוס' לעיל עכ"ל והבן היטב כי מגומגמים המה).

ודע עוד דמש"כ לעיל דמסקנת הש"ס דהברייתא מיירי שנתערב חטאת חיצונה בדם שירי חטאות הפנימים יעו"ש. לכאורה יש להקשות והא אכתי אין השיריים דומין זה לזה לפי ששירי הפנימיים נשפכין ליסוד המערבי כדלעיל סימן ל"ט סעיף י"א ושירי החיצונה נותן ליסוד דרומי יעו"ש סעיף י'. ובאמת רש"י כתב שם דאתיא כר' ישמעאל או כר' שמעון דס"ל דשיריים מאלו ומאלו ניתנים הכל במקום אחד יעו"ש וממילא לדידן לית הלכתא הכי יעו"ש אמנם לפי מש"כ התוס' שם ע"א בד"ה אבל סוף וכו' דשירי החיצונים שניתנין ביסוד דרומי כיון שאינו מן המקרא אינו מעכב יעו"ש א"כ יש ליתן ביסוד המערבי. ודע דלשון התוס' שם דהשיריים נשפכין על קרן מערבית דרומית ולכאורה הוא שלא בדקדוק דהשיריים לא היה ניתנין כלום בצד המערב רק בדרום ומתנת עולה ניתן על הקרן בשני הצדדים ויש לעיין קצת בזה וצ"ע והבן היטב.

יג[עריכה]

ישפוך

הכל וכו'. זבחים פ"א ב' ובתוספתא פ"ח.

הכל

כשר. הכל שם במשנה יעו"ש היטב ובתוספתא כאן דברים זרים מאד ומבולבלים וט"ס יעו"ש היטב וע"כ צריך להג"ה בענין שיסכים אל זה שכתוב כאן ובש"ס. גם מש"כ שם דאם נתן בחוץ יחזור ויתן בפנים הוא ג"כ תמוה יעו"ש היטב וה' יאיר עיני.

כשר. עיין לח"מ שהביא בשם התוס' (פ"א ב' ד"ה נתן וכו') דמיירי שנתן הפנימים בחוץ לשם מים יעו"ש שנשארו בקושיא דא"כ למה אם נתנן בפנים ואח"כ בחוץ פסול הא לא פסול אא"כ הכניס להתכפר דוקא יעו"ש ועי' בתוס' יו"ט פ"ח מ"ט ד"ה ואם וכו' ומשנה י"א ד"ה נתן וכו' שהקשה מכאן אדבור תוס' שם כ"ו ב' ד"ה ואי וכו' שכתב דלרבנן לית להו רואין כאלו הן מים יעו"ש שכתב דבאמת לא קשיא דלא אמרו אין רואין אלא לכתחלה ובנמלך אבל בנתן לשם מים מהני הכא והתם יעו"ש היטב (ומטעם זה ליכא ליישב דברי רבינו בהלכה י"ב דפסק דיתן למטה ואלו ואלו עלו לו דהיינו שמלמדין אותו שיתן במקום עולה לשם מים דזה אינו דא"כ אם נתן תחלה למטה דהדין דישפך לאמה כמו שמבואר בתוספתא וברש"י פ' ב' יעו"ש בד"ה נתן למטה וכו' ובד"ה יחזור ויתן וכו' יעו"ש הו"ל ללמד אותו שיתן למעלה לשם מים ולכתחלה נמי שאם בא לשאול האיך יעשה הו"ל להזהיר שיתן למעלה ויכוין לשם מים בתחתונים וכן כשיתן למטה יכוין בעליונים לשם מים אלא ודאי דבנמלך לא מהני זה וכמש"כ התוס' יו"ט בעצמו).

ומדברי התוס' דכאן ראיה לכאורה למש"כ בהי"ב ד"ה ואלו ואלו דאם נתערבו הדמים ונתנן שלא במקומן דכשר הקרבן דאל"כ תיפוק ליה דכאן מיירי דנתן הפנימים בחוץ לשם מים דאל"כ דכבר נתכפרו א"כ פסול הבשר מלאכול ואמאי תנא במשנה דכשר אם נתן בתחלה בחוץ ואח"כ בפנים דמשמע דכשר לגמרי ויש לעיין בזה.

וראיתי בחי' משניות לרבינו עקיבא איגר שהקשה על קושיית תוס' הנ"ל שהקשו כיון שנתנם לשם מים אמאי בפנים וחזר ונתן בחוץ פסול הא בעינן לכפר יעו"ש והקשה א"כ הו"ל לאקשויי ארישא אמאי מודה ר"א בנתערבו ניתנין בחוץ בניתנין בפנים שישפכו לאמה והטעם דא"א ליתן בפנים ואח"כ בחוץ משום חטאת ואשם יעו"ש והא כיון דס"ל דרואין כאלו מים בעלמא ולא נכנסו לכפר יעו"ש היטב. והיה נראה לי להמליץ בעד התוס' דהנה באם לא כיפר מתחלה בחוץ והכניסן לפנים משמע דכונתו ליתן בפנים לשם כפרה ואע"ג דבעת נתינתו רואין אותו כאילו הם מים מ"מ הו"ל כאילו הכניסן לכפר ולא כיפרו דפסול לר' אליעזר כדאיתא התם פ"ב א' ובתו"כ צו פ"ח יעו"ש משא"כ אם נתן מתחלה בחוץ ואח"כ בפנים א"כ בודאי לא הכניסן ע"מ לכפר ולכן כשר ולכן הקשו אליבא דרבנן ולמ"ד דכל שלא כיפר כשר והקשו שפיר והא דלא הקשו ברישא ואליבא דרבנן זה לק"מ דרבנן לא ס"ל דרואין כאלו הן מים לכתחלה ובנמלך וכמש"כ לעיל ובשם התוס' יו"ט כן נראה לענ"ד.

הנאכלת

אסורה וכו'. עיי"ש פ"ב א' ובתו"כ צו פ"ח. וכתב מרן דגי' רבינו היתה להיפך אין לי אלא חטאת ציבור חטאת יחיד מניין ת"ל כל. ויש לעיין בזה דהכי איתא שם אין לי אלא חטאת יחיד חטאת צבור מניין ת"ל כל חטאת ואין לי אלא חטאת זכר חטאת נקבה מניין ת"ל וכל כלפי לייא אלא ה"ק אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מניין ת"ל וכל חטאת עכ"ל וכתבו התוס' וז"ל תימה כיון דכבר ריבה חטאת צבור איתרבי ליה חטאת זכר דאין נקבה בצבור ואי הוה גרסינן איפכא ניחא עכ"ל ור"ל ה"ג חטאת זכר מניין ת"ל כל ואין לי אלא חטאת יחיד חטאת צבור מניין ת"ל וכל (וכ"ה בצאן קדשים) והנה לרבינו דגורס איפכא אין לי אלא חטאת צבור חטאת יחיד מניין ת"ל כל א"כ מאי מקשה שוב אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מניין וכו' כיון דחטאת צבור טפי פשוט ליה לאיסור וזהו חטאת זכר וא"כ למאי מגיה הברייתא אין לי אלא חטאת נקבה אם לא שנאמר שכן היה גירסתו אין לי אלא חטאת צבור חטאת יחיד מניין ת"ל כל אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מניין ת"ל וכל כלפי לייא אלא ה"ק אין לי אלא חטאת זכר חטאת נקבה מניין ת"ל וכל. וצ"ע בזה.

יובא

דרך וכו'. כרבא שם בזבחים פ"ב ב' ועיין בלח"מ שהביאו להקשות למה לא הביא רבינו דין דרבא דאם חשב להכניס לפני ולפנים ולא הביא רק בהיכל דאינו נפסל יעו"ש. ויש ליישב לענ"ד דכל ההכרח של רבא מהברייתא דדריש פנימה קאי על הלפני ולפנים ואל הקדש קאי על ההיכל יעו"ש והיא בתו"כ שמיני פ"ב והוא אליבא דר' יוסי הגלילי דדריש מהכא חטאת החיצונה שנכנס דמה לפנים פסול יעו"ש. אמנם רבינו ס"ל כר"ע דנפקא ליה מפסוק וכל חטאת אשר וכו' כדאיתא לעיל בהלכה זו והא דכתיב התם פנימה עיין פסחים פ"ב א' ותוס' ד"ה בקדש ובזבחים פ"ב ב' תוס' ד"ה כיון וכו' יעו"ש היטב. ודע דמה דאיתא בפסחים שם שמא נכנס דמה לפני ולפנים וכן איתא שם פ"ג א' חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים מניין וכן הא דאיתא בזבחים פ"ב א' חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים וכן בזבחים ק"א א' יעו"ש היטב הוא לענ"ד ט"ס וצ"ל לפנים וקאי על ההיכל ועי' רש"י שם בכל המקומות יעו"ש. סוף דבר דברי רבינו יש להם מקום. אבל י"ל דהש"ס מיירי אפילו אליבא דחכמים וס"ל דהא דשאל שמא יצאתה חוץ לקלעים נפקא ליה מדכתיב בקדש והאי אל הקדש פנימה קאי אלפני ולפנים ואהיכל אמנם רבינו קאי כשיטת רש"י דפנימה אתי להוציא שלא יצאת חוץ לקלעים ואכתי צ"ע בזה ועיין בסמוך מה שאדבר עוד מזה בעז"ה. ועוד י"ל כיון דבעינן כיפר דוקא וכמש"כ לקמן הלכה ט"ו וט"ז א"כ פשיטא דאם הכניס בפנים ולא זרק דכשר ולא צריך רבינו לכתוב זה והש"ס דפלפל בזה הוא אליבא דר"י הגלילי דלא ס"ל דבעינן לכפר דהא בההוא קרא דלא הובא וכו' לא נזכר דבעינן לכפר והבן.

יד[עריכה]

נפסל

שבמקום וכו'. זבחים פ"ב ב' בעיא דנפשטה באת"ל ולפ"ז אפשר לפרש ברייתא דפוסל קדשי קדשים בזה האופן וקאי על פר ושעיר הנשרפין (ואף דכתיב אצל חטאת ר"ח שהיא חיצונה מ"מ כיון דמיירי מדין חטאת שהובא דמה לפנים ממחיצתה מרמז נמי דין זה). ורבא דתירץ לעיל לענין דאם חשב להכניס לפני ולפנים אינו פסול בהכנסת פנים לפי שבעי בזה ולא רצה לפשוט כן. אמנם לדידן כיון דפשיט לן כן אין צריכין לחדש לעיל דין אחר (עיין לעיל הי"ב ד"ה יובא דרך) (אף שהאי את"ל משמע דרבא עצמו אמר כן מ"מ י"ל אולי פי' כן מתחלה קודם שנפשט לו הבעיא והבן) ולפ"ז אתי בפשיטות למה לא הביא רבינו דין זה והבן היטב ועיי"ש בצ"ק שהקשה ג"כ כך על הש"ס דמאי קשיא לימא דאיצטריך על פר ושעיר של עכו"ם שהובא דמן לפני ולפנים יעו"ש היטב ונהניתי.

נפסל

ואינו וכו'. שם בעיא דאיפשיטא באת"ל והנה רש"י פירש שם לאחר שהזה כל הזיות שבקדש הקדשים יצא להיכל ושוב נכנס לקדש הקדשים נפסל מלהזות ממנו להיכל וכן כתב הראב"ד. והיה אפ"ל דדעת רבינו היה דאם כבר הזה כל הזיות שבקדש הקדשים יצא ושוב נכנס לקדש הקדשים אינו נפסל מטעם שנכנס לפנים כיון דבעינן שיכנס לכפר ויכפר כדאיתא בהלכה ט"ו וכאן נכנס שלא לכפר כיון שכבר כיפר מתחלה כל ההזאות שבקדש הקדשים לכן מפרש שבאמצע ההזאות יצא ושוב נכנס לכפר יתר ההזאות. אבל יש לעיין אמאי נפסל מלגמור ההזאות שבקדש הקדשים כיון דעדיין לא כיפר. ואולי י"ל כיון שאם יגמור יהיה פסול ויעשה בפסול לכן לא יגמור רק ישחוט קרבן אחר ויתחיל בתחלה כל ההזאות שבקדש הקדשים כדלקמן סימן פ"ז סעיף ה' יעו"ש ודם הראשון כשר ממנו לעשות ההזאות שבהיכל אבל אם יגמור בדם הראשון יפסל לגמרי ויפסל מלעשות ממנו עוד ההזאות שבהיכל וגם ההזאות שיגמור יהיו נעשים בפסול כנ"ל לפע"ד לפרש דברי רבינו והראב"ד הבין שמטעם יציאה נפסל הדם וכן הביא מרן יעו"ש. ולכאורה יש לעיין דהא סופן לצאת חובה וא"כ אמאי פסול בו יציאה וכדלעיל פ"א הלכה לב יעו"ש. והנה לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ג שם הארכתי בזה מענין זה בסופו לצאת חובה יעו"ש היטב ויש לעיין בזה.

אינו

גומר וכו'. עיין לח"מ שהקשה הא בש"ס איתא הזה דמן על הפרוכת והוציאו למזבח ורבינו כתב הוציאן מהיכל ולחוץ יעו"ש ואני אומר כי כוונת הראב"ד להשיג על זה ג"כ לכן האריך להביא כל הסוגיא ולפרשה יעו"ש היטב והבן. וליישב זה אפ"ל לכאורה כי רבינו מפרש והוציאו למזבח היינו מזבח החיצון והא דנקט למזבח להוציא את האולם דרבא לטעמיה דס"ל ביומא מ"ד ב' דקדושת היכל ואולם חדא היא לכן נקט למזבח להוציא האולם. אבל באמת זה דחוק מאד חדא דהו"ל למימר לעזרה ועוד למה נקט שמה הזה דמן על הפרוכת והו"ל לומר הזה דמן בהיכל כלשון רבינו ועוד כמה עיקולי ופשורי יש בזה והיה נ"ל עוד כי באמת תמוה הוא מש"כ אינו גומר הזיות שבהיכל כיון שיצא הדם חוץ למקומו נפסל כיון דהבעיא לא נפשט הו"ל לפסוק להקל בדיעבד כדרכו בכל האיבעיות וכמו שתמה ע"ז מרן בשם ר"י קורקוס ומש"כ לתרץ וז"ל ואפשר דסבר רבינו דרבא הוא דאסקה בתיקו ומיהו גמרא משמע התם דלא מספקא ליה וכן נראה שם בברייתא דריה"ג גם בפרשת טבול יום נראה כן גבי חטאת אהרן שמא בחוץ היתה בקדש היתה וקדש היינו היכל משמע שכל שיצא מן ההיכל נפסלה עכ"ל. (ועיין בלח"מ מה שתמה ע"ז) והנה לא הבנתי דבריו כלל כי שם היה חטאת ר"ח והיא חטאת החיצונה ושאל שני שאלות שמא נכנס לפנים ושמא יצאת חוץ למחיצת' והיינו חוץ לקלעים וע"ז השיב כי לא הובא דמה פנימה גם לא יצאת חוץ לקלעים דהיינו שאמר בקדש היתה ר"ל בעזרה לפנים מן הקלעים וכן הפי' בפסחים פ"ב א' ובתו"כ שמיני פ"ב ולא ידעתי מאי ראיה היא זו.

לכן נ"ל שלא העתיק רבינו כלל הא דבעיא שלישית ולכן כתב דין בפ"ע באם יצא מהיכל ושוב נכנס להיכל דזה ודאי יציאה מיקרי ובהא לית מאן דפליג דהו"ל יציאה והבן ורק דלכאורה קשיא אמאי השמיט רבינו בעיא השלישית והו"ל להביאה לענין לכתחלה. ואולי אפ"ל כי רבינו ס"ל דהאיבעיא הזאת אזלא אליבא דמ"ד הקפה ביד והיה עומד הכה"ג מחוץ למזבח ומזה ביד. אמנם למ"ד הקפה ברגל א"כ היה נכנס בין המזבח והפרוכת בשעת הזייה א"כ לא היה נפסל בודאי ולא מסתפקא ליה כלל בזה לכן השמיט הבעיא השלישית והביא אחרת תחתיה ועיין מה שדברתי מזה אי בעינן הקפה ביד או ברגל לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ד יעו"ש היטב ואכתי יש לעיין בזה.

טו[עריכה]

הפנימי

כשר וכו'. זבחים פ"ב א' ותוספתא שם פ"ח ותו"כ צו פ"ח וירושלמי פסחים פ"ז ה"ט.

החיצון

פסול וכו'. שם ושם ושם. ולר"י הגלילי כשר כמבואר שם והטעם דאזלי לשיטתייהו לר"י הגלילי דנפקא ליה מדכתיב הן לא הובא את דמה בעינן כולה דם, אמנם לרבנן דנפקא להו מדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה מרבינן אפי' מקצת דם (ודע שבתוספתא שם שנוייה בט"ס וצריך להגיה שם כמו שאיתא בש"ס ובתו"כ יעו"ש היטב וק"ל).

טז[עריכה]

במזיד

פסול. עיין במרן מה שהקשה שהוא נגד מסקנת הש"ס שם פ"ג א' וכתב בשם ר"י קורקו"ס וז"ל שטעם רבינו משום דמסיק שם (ל"ו א') תרי תנאי ואליבא דר' יהודה פי' דתנא דההיא ברייתא דמוכח מינה לר' יהודה דדוקא בכופר פליג אההיא מתניתין וגם מתניתין דפ' התערובת מצינן לפרושי כההיא דכל הפסולים ובדלא כיפר מיירי ומעתה הדין עם רבינו שלא נסמוך על אותה פשיטות ולהניח משנה דכל הפסולים ולא דחינן ברייתא מקמי מתניתין ומפרשים בלא כיפר עכ"ל וכתב ע"ז מרן וז"ל ודבריו אלה צ"ע עכ"ל ולא ביאר למה ואמרתי לבאר רמיזת מרן. דהנה שם ל"ה ב' איתא דר"י ס"ל דאם חשב בשעת שחיטה ע"מ להניח את דמו או אימוריו למחר דפסול ומפרש שם הטעם (ל"ו א') דכיון דאם הניחן למחר פסול לכן אם חשב להניחן למחר ג"כ פסול והקשה א"כ למה לא פליג בחישב על הניתנין בחוץ ליתנן לפנים ג"כ יפסל ומשני קסבר ר"י דבעי' שיהא המחשבה במקום משולש יעו"ש ופריך ומי אית ליה לר"י האי סברא והא אית ליה לר' יהודה דלא תזבח כל דבר רע ריבה חטאת ששחטה ע"מ ליכנס דמה לפנים ופריך ומי לית ליה לר"י דאם שחט ע"מ להכניס דמה לפנים דכשר והא ס"ל דאם הכניס בשוגג כשר ומיירי בכיפר והשתא התם עיולי עיילא אי כיפר אין אי לא כיפר לא הכא דחשיב חשיבי לא כ"ש ומשני תרי תנאי אליבא דר"י יעו"ש היטב והעולה מזה דהמשנה דכל הפסולין ס"ל דאם חישב ע"מ להכניס לפנים שכשר לא ס"ל כההיא ברייתא דכל דבר רע וס"ל כהמסקנא דשם פ"ג א' דאם עיולי עיילא אינו פסול רק בשכיפר ולא בלא כיפר אבל הברייתא דכל דבר רע פליגא אמתניתין דכל הפסולים ואמסקנא דהכא וא"כ אית לן למיפסק אליבא מסקנא דהכא דהיא מוכרחת מהברייתא דאייתי הש"ס הכא והובא בתו"כ אחרי פ"ו פרשה ה' יעו"ש. ומש"כ הר"י קורקוס דלא דחי ברייתא למתניתין וכו' אדרבה הא במשנה מבואר כהברייתא דתו"כ ולא כהברייתא דדבר רע וצע"ג בזה ולפ"ז גם דברי הלח"מ תמוהים מאד עיין עליו (לבד מה שיש הרבה ט"ס בדבריו כמבואר למעיין בהם).

ולפי שלא יהיו דברי רבינו תמוהים כ"כ. נ"ל ליישב כי באמת לכאורה קשה מנ"ל לר"י לחלק בין שוגג למזיד וכמו שתמה הלח"מ וע"כ ס"ל דבמזיד קנסוהו מדרבנן ובשוגג אוקמוה אדאורייתא ומדאורייתא אין חילוק בין שוגג למזיד (ולכאורה יש ראיה לזה מהא דשם ק' א' דשאל אותן שמא הכניסו דמה לפנים והו"ל למשאלינהו שמא בשוגג עיילינהו ומשום מררייהו איתניסו אלא ודאי דמן התורה אין חילוק בין שוגג למזיד) ור"י קאי על פלוגתא דר"ש ור"א וס"ל כר"א במזיד ומטעם קנס ובשוגג ס"ל כר"ש. ולכאורה משמע כן מלשון המשנה דשם פ"ב א' (אף דבתו"כ פרשת צו פ"ח לכאורה לא משמע כן ועיי"ש בקרבן אהרן) ושיעור דברי הש"ס כך הוא הא מזיד פסול. ור"ל מדשנה בשוגג כשר מבואר מינה דבמזיד פסול אף שלא עשה פסול גמור מדאורייתא. ובעי הש"ס בשכיפר או בשלא כיפר. ר"ל איך ס"ל לדינא לר"י באיזה אופן מה"ת פסול אם בשכיפר דוקא וכר"ש ולפ"ז יהיה הפי' הכי דאם לא כיפר בשוגג כשר ובמזיד פסול או בשלא כיפר וס"ל כר"א רק כל שהכניס לכפר ה"ז פסול מה"ת ולפ"ז הא דמכשר בשוגג קאי על שלא הכניס לכפר ע"ז קאי ומחלק בין שוגג למזיד ומסיק דס"ל כר"ש ומשו"ה בעינן בשוגג כיפר דוקא ובמזיד פסול אפי' לא כיפר ועל דרך זה יפורש נמי הך דשם ל"ו א' והבן היטב.

יז[עריכה]

כשרה. זבחים פ"ב ב' וצ"ב ב'.

מדמה

ולא וכו'. שם פ"ב ב' ועי' בלח"מ מש"כ בזה ומה שהביא ראיה מלישנא דש"ס מדכתיב שם מדמה י"ל דרש"י ז"ל מפרש הכי הרי הוא אומר מדמה דמה ולא בשר ור"ל מדכתיב מדמה וכתיב ג"כ דמה אלמא למעוטי בשר אתי והוכרח רש"י לזה דאל"כ לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי הגלילי וס"ל דבמקצת דם בפנים נמי פסול א"כ מאי מוכח מדכתיב מדמה ולא מבשרה דלמא ה"ה בשר ומאי דכתיב מדמה ה"ק דבדם אפי' מקצת נמי פסול משא"כ בבשר בעינן כולה בשר אלא ודאי מדכתיב תרי זימני ודעת רבינו כיון שלא נזכר בהדיא לפסול מהיכי תיתי לפסול בבשר ופשוט. אך לכאורה יש להקשות כיון דאיכא ק"ו לפסול בבשר מה שפסול ביוצא כ"ש שפסול בנכנס לפנים וכמו דאיתא שם בש"ס. ועיין תוס' שם ד"ה דמה וכו' שהקשו ל"ל תיפוק ליה מדכתיב לכפר וכו' וי"ל דהברייתא הזו קאי ג"כ אליבא דריה"ג ואיהו לא ס"ל דבעינן לכפר דבפסוק הן לא הובא וכו' לא נזכר לכפר ועי' מש"כ לעיל הי"א ד"ה יבוא דרך ולכאורה י"ל דרבינו תפס רישא דפסוק וכוונתו על סיפיה דכתיב לכפר. והנה לפי מש"כ דהברייתא מיירי אליבא דריה"ג א"כ לא גרס בש"ס מדמה רק דמה בלחוד דאיהו לא ס"ל כלל מפסוק אשר יובא מדמה וכו' וכמו דאיתא שם פ"ב א'. ועי' לעיל סימן מ"ד סעיף ג' דמהתם מבואר דמותר לאכול בשר החטאת בהיכל והו"ל לאתויי מהתם. ויש לעיין קצת בזה.

יח[עריכה]

כשרה. שם צ"ב ב' ובתוספתא פ"ח.

יט[עריכה]

ה"ז

ספק וכו'. זבחים י"א א' צ"ב, ב'.

כ[עריכה]

ה"ז

ספק וכו'. זבחים צ"ב ב'.

כא[עריכה]

נשפכין

לאמה. יומא נ"ז ב' זבחים ל"ד ב' קי"ב א' תמורה כ"ב ב' תוספתא זבחים פ"ח יעו"ש ירושלמי פ"ה דיומא ה"ד יעו"ש (ומבואר שם דת"ק דר' אלעזר בר' שמעון הוא רבי ולכאורה לא משמע כן בתמורה שם יעו"ש היטב) ועי' תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"י יעו"ש (ומה שסיים שם בדברי ראב"ש וז"ל הא כיצד היא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה עכ"ל על כרחך הוא ט"ס ונשתרבב מדברי הת"ק יעו"ש היטב) ומבואר מכאן דכוס עושה את חבירו דחוי והיינו דוקא בכוס כשר אבל כוס פסול הוי כאדם פסול ולא מיבעי דאינו עושה חבירו דחוי אלא אפי' שיריים לא הוי כמבואר בזבחים שם ועי' לעיל ה"י ד"ה שנתנו למטה ובמש"כ שם בשם התוספתא.

כב[עריכה]

פסול. זבחים ע"ח א' חולין פ"ז ב'.

כשר. שם בזבחים ע"ז ב' חולין שם ועי' תוספתא פ"ח דזבחים שם יעו"ש היטב.

לא

יזה וכו'. שם ע"ח ב' במשנה ושם בחולין. ובתוספתא איתא שם כך וז"ל דם שנתערב במים רואין אותו כאלו הן יין נתערב ביין רואין אותו כאילו הם מים נתערב בדם הבהמה או בדם החיה רואין אותן כאלו הן יין ובמים אם בטלו מראיה פסול ואם לאו כשר עכ"ל ודברי התוספתא אין להם שחר ועל כרחך הוא ט"ס וצ"ל כמו שהוא במשנה והבן.

והנה במש"כ רבינו דאם נפל ליין משערין אותו כאילו הן מים יש מקום עיון בזה והוא דשם ע"ח ב' מקשה על הך דר"ל דס"ל דמין במינו ברובא ולא בטעמא מהך משנה דהא יין בדם הוי מין במינו ומשערין כאילו הן מים וה"נ לענין מין במינו יש לשער כאילו הוי מין בשאינו מינו ומשני תנאי היא דתניא דלי שיש בו יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום אם דיהה מראהו כשר ואם לאו פסול ונמצא ר"ל ס"ל כרבנן דמין במינו ברובא ומשנתינו אתי כר"י ופריך ורמינהו דלי שהוא מלא רוקין והטבילו כאילו לא טבל מי רגלים רואין אותו כאילו הן מים מלא מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת מאן שמעת ליה דאית ליה רואין ר"י וקתני דסגי ליה ברובא אמר אביי ל"ק הא דידיה הא דרביה (ופירש"י דס"ל מין במינו לא בטיל וא"כ מחמיר נמי במין במינו דרואין אותן כאלו הן דם. אמנם לדידיה דמיקל וס"ל דמין במינו בטל מיקל במין באינו מינו ומראיהן שוין דבטל ברוב יעו"ש) רבא אמר בדלי שתוכו טהור וגבו טמא עסקינן (ולרש"י קאי נמי זה על הא דמי חטאת לכן סגי ליה ברוב יעו"ש היטב) נמצא העולה מזה לשיטה זו דהך מתניתין דזבחים אתיא כר' יהודה ולרבנן יין שנפל לדם אזלינן בתר רוב ולקמן בפ"ג מהל' מקוואות הי"ח פסק במי חטאת דאזלינן בתר רוב יעו"ש. ולכאורה הוי תרתי דסתרי אהדדי דכאן פסק כר"י ושם פסק כרבנן גם שם ה"ט פסק בדלי מלא יין לבן או חלב דאזלינן בתר רוב יעו"ש והיינו כרבנן.

ולהתוס' שם בד"ה הא דרביה יש גירסא ושיטה אחרת וגרסי מי רגלים רואין אותן כאלו הן יין והיינו ממש כר' יהודה והקושיא שם על המשנה דבמשנה ס"ל לר"י מין במינו לא בטל ובמי חטאת דהוי מין במינו פסק דבטל ברוב ורבא משני דלעולם ס"ל לר"י דמין במינו לא בטל והא דפסק במשנה במי חטאת דבטל ברוב יעו"ש ה"ט משום דטומאתו אינו אלא מדרבנן יעו"ש היטב וכ"ה שיטת הר"ש בפ"י דמקוואות מ"ו יעו"ש היטב ועי' בלח"מ שכתב שרבינו מפרש כשיטה זו יעו"ש היטב וצ"ע הא לשיטת התוס' גרסינן מי רגלים רואין אותו כאילו הוא יין ורבינו גריס שם בהדיא מים יעו"ש בפ"ג מה' מקוואות.

ועוד קשה הא מסיק שם רבא ע"ט א' דמין במינו בטעמא וכתבו שם התוס' סד"ה אמור רבנן וכו' דזה דלא כמתניתין יעו"ש ורבינו פסק בפט"ו מהל' מאכלות אסורות ה"א כרבא ולמה פסק כאן כמשנתנו. ואין לומר דרבינו ס"ל דמדרבנן מיירי משנתנו ומדאורייתא בטל ברוב זה א"א לומר דא"כ כיון דמדאורייתא בטל ברוב איך יחמירו חכמים להזות על המזבח דבר דמדאורייתא בטל ברוב ועוד דא"כ מאי מקשה שם ע"ח ב' אריש לקיש ממשנתנו לימא דמשנתנו מיירי מדרבנן ואיהו קאמר דפטור ממלקות יעו"ש ועיי"ש בתוס' ד"ה ונשער וכו' ועוד קשה דהתם בין לפירש"י ובין לפי' תוס' אמאי לא הקשה תיכף מהאי משנה דהכא אמשנה דמי חטאת דמאי שנא דהתם ברובא בטיל וכאן רואין כאילו הוא אינו מינו.

לכן נראה לענ"ד משום דבאמת כתבו התוס' בסד"ה הא דרביה וכו' והובא ג"כ בלח"מ דלאו בכל מקום רואין דהא באיסור לא אמרינן רואין רק בקדשים ומקוה אמרינן כן והנה מתחלה מקשה על ר"ל כיון דבקדשים מחמירין מן התורה דאינו בטל דם ביין עד כדי מראה ומשוינן מינו לשאינו מינו ה"נ כן ומשני דבדם נמי בטל ברוב ומקשה והא במקוה קאמר ר"י בהדיא בברייתא דאינו בטל ברוב וכיון דחזינן דר"י ס"ל כן במקוה ה"ה דס"ל כן בקדשים ולפי שזה לא נמצא במשנה רק בברייתא דבמשנה לא נזכר בשום מקום מזה דרואין כאילו הן מים לכן מייתי מברייתא ומשני דתנאי היא ור"ל ס"ל כרבנן ומתניתין אתי אליבא דר"י ופריך א"כ קשיא דר"י אדר"י דבלא ברייתא לא הוי קשה מידי ממשנה אמשנה די"ל מקוה לא דמי לקדשים אבל השתא דתלית טעמא דקדשים במקוה א"כ קשה דר"י אדר"י ומשני אביי הא דידיה והא דרביה ורבא משני תירוץ אחר דכו"ע ס"ל דרואין כאילו אינו מינו וגם רבנן ס"ל כן הכא בדם קדשים (וכן לענין דם כיסוי בחולין פ"ז ב') והא דפליגי בדלי מלא יין לבן וחלב מיירי התם בדלי שתוכו טהור וכו' ולכן אקילו גבה ור"י פליג בכה"ג נמי וס"ל דרואין כאילו הן יין אדום והא דגבי מי חטאת י"ל דאתיא כרבנן דהם נמי אית להו רואין ורק דהכא אקילו לפי שזה ג"כ מעלה מדבריהם עיי"ש בתוס' והוי בכלי שנטמא אחוריו במשקין ואתי כרבנן ולא אתי כר"י לפי שאסיקנא דגם רבנן ס"ל רואין א"נ י"ל דבמי חטאת לפי שזה חומרא בעלמא וכמש"כ התוס' זה קיל טפי מכלי שנטמא אחוריו במשקין ושוב אמר רבא ומסיק למילתיה דבמין במינו זיל בתר רובא וא"כ לק"מ על ר"ל אבל בחזותא אזלינן בתר מראה ואמרינן רואין ונמצא דלא פליג רבא על המשנה כלל וזה ראיתי ג"כ בחי' פנים מאירות שכ"כ על התוס' הנ"ל שלא נ"ל כדבריהם. באופן שכנוגה יצאו דברי רבינו. ור"א דפליג על ר"ל לא פליג רק מטעם שאין איסורים מבטלים זה את זה אבל מטעם דלא בטל ברוב לא פליג ובהיתר אה"נ דבטל ברוב ועכשו תבין דברי רבינו במש"כ בפ"ג מהל' מקוואות הי"ח י"ט יעו"ש היטב שהך דינא דהיה דלי שתוכו טהור וכו' כתב זה בדין דלי שהיה מלא יין לבן או חלב יעו"ש היטב בזה השגת הראב"ד שם ודוק היטב.

או יאמר כי פשט לשון המשנה מורה כי חכמים ס"ל דרואין הדם והיין כאילו הם מים ור"י פליג וס"ל דדם בדם לא בטל אבל בהא דרואין כו"ע ס"ל הכי ולכן מקשה בפשיטות על ר"ל ומשני תנאי היא דתניא וכו' ור"ל דריש לקיש כהת"ק דברייתא אבל באמת משנתנו מוכרחת לפרש דרבנן ס"ל דרואין וכו' וכמבואר כן מהתוס' ד"ה הא דרביה וכו' יעו"ש. ונמצא דרבינו פסק כסתם משנה ולא פסק כברייתא דמחלוקת יש בדבר ותמיד אמרינן רואין במין בשאינו מינו ולא פסק כר"ל והא דכתב הטעם לקמן בסי' פ"א סעיף כ' הטעם משום שאין איסורין מבטלין זה את זה ולא כתב הטעם משום שרואין כאילו מין בשאינו מינו י"ל דכ"כ אפי' באם הריבוי היה עד ס' והא דאיתא שם ע"ב א' וניבטל ברובא יעו"ש י"ל דלאו דווקא נקט אלא לפי דאיתא שם אפילו א' ברבוא ימותו כולן ולכן מקשה התם דליבטל ומ"מ הראשון יותר נכון.

ודע דמה דאיתא שם ע"ט א' דילמא חייס עלייהו ולא מבטיל ליה וכו' אף דבדקתי בהרבה דפוסים והוא כן מ"מ נ"ל כי ט"ס הוא וצ"ל לא מבטיל ליה וכן משמע ברש"י יעו"ש היטב שוב ראיתי שכן הוא בהגהות ר"ב רנשבורג ז"ל ונהניתי ועדיין יש לעיין בסוגיא זו וה' יאיר עיני.

כג[עריכה]

פסולי

המזבח וכו'. כן מפרש מאי דאיתא שם ע"ח א' שנתערבו בדם פסולים יעו"ש ובזה אפי' ר"א מודה כדאיתא שם ע"ט ב' וכ"ה בתוספתא שם פ"ח יעו"ש היטב.

ישפך

לאמה. זבחים ע"ט ב' ושם ע"ז ב' ובתוספתא שם.

פסולין היינו שתעובר צורתן ויצאו לבית השרפה עי' לקמן פ"ו הי"ט יעו"ש היטב וצריכין להביא כפרתן על ספק ולהתנות בנדבה ואי"ה יבואר זה במקום אחר ובזה אזיל מש"כ הלח"מ יעו"ש.

בדם

התמצית. זבחים ע"ח א' ובתוספתא שם.

כשר. אזיל ג"כ אדם פסולין דכל עיקר הטעם משום גזרה לכן בדיעבד כשר ודע דכ"ז מיירי באם היה דם הכשר כ"כ בענין שאם דם הפסול היה מים היה מראה דם הכשר נראין בהן וכנ"ל סעי' כ"ב.

כד[עריכה]

האמורין

ואיברי וכו'. כ"ז מבואר במנחות כ"ו א' ובתוספתא זבחים ספ"ק ובתוספתא מנחות ספ"ד יעו"ש היטב שיש שם קצת ט"ס וז"ל ר"א ור"ש אומרים וכו'.

ודע דשם בש"ס איפליגו תלתא אמוראי. ר' יהודה בריה דר' חייא ס"ל דהא דמכשיר ר' שמעון אם לא קידש הקומץ בכלי שרת היינו אם מעלהו בימין אבל אם מעלהו בשמאל פסול ובעינן כלי אם עובד בשמאל ור' ינאי ס"ל דלית לן בה ושרי אפילו במקדה של חרש ורב נחמן בריה דר' יצחק ס"ל דגם ר"ש מודה דקומץ בעי קידוש כלי ולא פליגי רק בהקטרתו רבנן ס"ל דבעינן שיקטירנו בכלי שרת דוקא ולר"ש שרי לעשות ההקטרה ביד. ופריך שם על ר' יהודה בריה דר"ח מהברייתא דתני בהדיא הקומץ והלבונה והקטורת שהעלן בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשרין וביאור זה דשם לא הוזכר כלל אם קומץ בעי קידוש כלי או לא ומ"מ מכשיר ביד בשמאל והנה לרב נחמן בר יצחק י"ל דזה אתי כר"ש ומיירי לאחר שנתקדש הקומץ בכלי אמנם לרב יהודה דאיהו ס"ל דלא מפליג בזה וס"ל דאו בעי כלי לגמרי עד ההקטרה ובשמאל או ביד ובעי ימין והא הכא מבואר דביד ובשמאל כשר ומשני לצדדין קתני. והנה הא דקומץ מוכרח דאתי כוותיה דר"ש דאילו לרבנן הא אינהו ס"ל דבעי הולכה למזבח ולהעלות עליו בכלי שרת דוקא כדאיתא בברייתא לקמן שם ועיי"ש בתוס' ד"ה הקטר וכו' יעו"ש היטב והבן. והנה זה פשוט לרבנן בעי העלאה בכלי שרת דוקא ואפי' בדיעבד פסול כדאיתא שם וז"ל קמצו שלא בכלי שרת וקידשו שלא בכלי שרת והעלו והקטירו שלא בכלי שרת פסול וזה הלשון מבואר דמיירי אפי' בדיעבד וכ"כ רבינו לקמן פי"א ה"ו בהדיא וז"ל היתה המנחה שלא בכלי שרת או שהיתה קומצה שלא בכלי שרת או שהעלהו למזבח שלא בכלי שרת וכו' יעו"ש וא"כ יש לתמוה מש"כ רבינו כאן והקמצים כיון שלקמן כתב בהדיא איפכא.

לכן נ"ל ברור דט"ס הוא וצ"ל והעצים וכמו שהוא בברייתא שם ובתוספתא ודלג הקומץ וכתב במקומה מנחות הנשרפות וכמו שהוא בתוספתא דזבחים שם וזה שכתב רבינו לעיל פי"ג מהל' מעשה הקרבנות הי"ב וז"ל ונותנו ע"ג האישים מכלי שרת עכ"ל ובדווקא כ"כ והא דאיתא בסוטה ט"ו א' בכלי שרת מקטיר ליה אלא אימא מעלהו בכלי שרת להקטירו ה"פ מדנקט ומעלהו ומקטירו בכלי שרת דמשמע שנותנו ע"ג האישים עם הכלי שרת ביחד וגם הכלי נותן בתוך האש ומשני לא אלא ה"ק דמעלהו ע"ג המזבח עם הכלי שרת ונותן מתוך הכלי ע"ג האש (ועיין תוס' פסחים ס"ה ב' ד"ה אטו וכו' יומא ס"ז ב' בד"ה אטו וכו' ויש ליישב דבריהם ג"כ למש"כ אולם דברי התוס' ישנים שם ביומא דכתבו להדיא דמעלן במקדה של חרס ובהמיינו לגבי המזבח צ"ע בזה) ואחר כל הדברים הללו תראה שאין מקום למש"כ הלח"מ כאן ובמחכ"ת אשתמיט מיניה מש"כ רבינו לקמן בפרק י"א גם דבריו בפ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"א שהבין מש"כ שם בפ"י הי"ב לאו לעכובא הוא יעו"ש ודבריו לא יתכנו יעו"ש היטב. שוב מצאתי בספר המאור בפסחים שם וז"ל במגיס מקטיר להו פי' הא קי"ל דהולכת אימורין ואיברים בידו של כהן הוא ואין שם כלי ובפי' רבינו שלמה ז"ל לא נתכוונה שמועה זו לפי שעלתה בדעתו ללמדה ממנחה ואין זה דומה לזה דהתם מדם ילפינן לה במס' סוטה ומפרש הוא שטעונה כלי אבל באימורין ואיברין אין שם כלי לעולם אלא בידיו היה הכהן מוליכו למזבח והיינו דקא מתמיהין במגיס מקטיר להו ודוגמתה במסכת יומא דתנן קרען והוציא את אימוריהן נתנן במגיס וכו' אבל במסכת סוטה בענין קומץ מנחה דתניא מעלו ומקטירו בכלי שרת התם לא גרס בכלי שרת מקטיר לה שהרי מצותו בכך אלא הגי' הנכונה כך היא מקטירו ס"ד והא בעי מליחה עכ"ל. והנה אף במה דהחליט דבאימורים ואיברים אינו מוליכן רק בידו אין דעת רבינו כן וכמו שנתבאר לעיל פ"ז מהל' מעה"ק ה"א וכן מצאתי בספר תמים דעים להראב"ד שהשיג עליו בזה (ונדפס כעת בש"ס דפוס ווארשא יעו"ש היטב). אמנם במה דכתבו דגבי מנחה בעינן כלי דוקא בזו מצאתי און לי וכן הראב"ד הסכים לדבריו (וכן מצאתי להראב"ד שפירש בסוטה כמו שפירשתי ות"ל שכוונתי לדעתו הרמה) ועיין בספר הישר לר"ת סימן רס"ה שכיוון לדעת המאור יעו"ש היטב ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעתם הרמה.

כה[עריכה]

בקערה

בין וכו'. ז"ל התוספתא ספ"ק דזבחים וכולן שנסכו בקסווה ונסכו בהין כשר ביד ובכלי חול פסול אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין שנסכו בין בהן בין בקרקעות בין בקסווה בין במניקות הרי אלו כשרין עכ"ל (וט"ס וצ"ל בין בהין בין בקערות בין וכו').

כו[עריכה]

איברים

שסידרן וכו'. מנחות כ"ו ב' ועיין לחם משנה מה שתמה בזה. ויש ליישב קצת דהא במנחה לא נזכר כלל שיתן על העצים רק דכתיב והקטיר המזבח ומ"מ מיבעיא ליה אם דרך הקטרה בכך אם לא וא"כ גבי איברים באת"ל קמיבעיא ליה אפילו את"ל שדרך הקטרה בכך מ"מ הכא חמיר טפי מטעם המבואר שם וכיון שלא איפשיט ליה הבעיא דדרך הקטרה בכך (דכל את"ל שאינו מפורש בש"ס לית הלכתא כוותיה ולא איפשיטא הבעיא כידוע וכמש"כ הב"ש באהע"ז סימן קכ"ב ס"ק ז' וסי' קל"ז ס"ק ו' יעו"ש) לכן תפס רבינו צדדי הספק הזה וכולי האי ואולי.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.