לחם משנה/סנהדרין/ט

לחם משנה ‏ סנהדרין ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

סנהדרי גדולה וכו'. סוף פ"ק דסנהדרין אמר רב כהנא סנהדרין שראו כולם לחובה פוטרים אותו וכו':

ב

י"ב אומרים חייב וכו'. משנה ר"פ היו בודקין שנים עשר מחייבים ואחד עשר מזכים ואפי' אחד עשר מחייבין וכו' עד כמה מוסיפים שנים שנים עד שבעים ואחד וכו'. ומה שכתב שזה שאמר איני יודע כמי שאינו. הוא ממימרא דר' אבא שהזכרתי וכמו שביארתי:

י"ב זכאי וי"ב חייב הרי זה זכאי. גם זה הוציא ממימרא דר' אבא שהזכרתי וכמו שפירש הרב מהר"ר מאיר מפדואה ז"ל דמדקאמר עושין בית דין שקול משמע דלא בעינן הכרעה לטובה במוסיפין דהרי בב"ד של כ"ג אמרו במשנה ריש פ"ק דסנהדרין דהטעם דמוסיפין עוד אחד על עשרים ושנים דמשמע מקרא הוא מפני שאין ב"ד שקול ופירש"י דבעינן הטיה לטובה ע"פ אחד וכיון דבמוסיפין לא חשו על זה ועשו ב"ד שקול משמע דלא בעינן הטיה לטובה ע"פ אחד אלא אפילו שיהיו אלו כנגד אלו זכאי דאם לא כן איך עשו ב"ד שקול הרי אין כאן הכרעה לטובה כך כתב הרב הנזכר בהגהותיו אלא שכתב דלפי זה אפילו היכא שרבו המזכין על המחייבים כיון שיש באחד מן הנוספים מי שאומר איני יודע מוסיפים דאל"כ אין דיוק רבינו מוכרח דאפשר דיהיה הכרעה לטובה בהוספה של שנים היכא דאחד מהם אומר זכאי ואחד אומר איני יודע ואני אומר אפילו שנאמר דהיכא דשנים עשר אומרים זכאי וי"א אומרים חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפין מ"מ דיוק רבינו מוכרח דודאי מי שאומר איני יודע הוא מילתא דלא שכיחא ומפני כן אמרו במשנה היכא שהיו כ"ב שצריך להוסיף אחד אפילו שאותו האחד אפשר שיאמר איני יודע אלא דזה ודאי לא שכיח אלא או יאמר כדברי המזכים או כדברי המחייבים וא"כ כיון שבמוסיפין עושין ב"ד שקול אי לאו דלא בעינן הכרעה לטובה כמ"ש רבינו לא היה להם לחכמים לתקן דבר על סמך שההכרעה לטובה תהיה היכא דאחד מהם יאמר איני יודע שהוא מילתא דלא שכיחא ואדרבה היה להם להוסיף שלשה או אחד אלא ודאי שבמוסיפין אין צריך הטיה לטובה דדוקא היכא די"א מזכים וי"א מחייבים ואחד אומר איני יודע אז ודאי מוסיפין שאין כאן ב"ד שלם דהרי הבית דין לא נשאר אלא כ"ב דאותו שאמר אינו יודע אינו מן המנין ואין גומרין דיני נפשות אלא בב"ד של כ"ג וכדפירש"י ז"ל במשנה פרק היו בודקין אבל במוסיפין דיש כאן ב"ד שלם לא:

אמרו י"ב זכאי וי"ב חייב ואחד וכו'. אע"ג דלעיל אמר היכא די"ב זכאי וי"ב חייב הרי זה זכאי אע"ג דהתם נמי יש אחד שאומר איני יודע שאני התם דאותו שאומר איני יודע אינו אלא מן הראשונים וכבר עבר ובטל אבל הכא מתחלה לא אמר שום אחד מהם איני יודע ומה שהוסיפו הוא מפני שאמרו שנים עשר זכאי ואחד עשר חייב ואותו שאמר איני יודע מן הנוספים הוא ומפני המוסיפים הוא דהיכא דאמר מן הנוספים איני יודע הוה ליה כאילו לא הוסיפו אלא אחד דמאן דאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואנן בעינן שיוסיפו שנים וכן אמרו בתוספתא שהבאתי לעיל פרק שמיני שהרי לא הוסיפו אלא אחד. וא"ת והרי לעיל בדיני ממונות אמר דהיכא דשנים מהם אומר זכאי ושנים מהם חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפין והתם משמע אפי' שיהיה אותו של איני יודע מן הראשונים ומ"מ מוסיפין ואיך כתב כאן שאותו שאמר איני יודע אם הוא מן הראשונים זכאי. י"ל דשאני התם שאותו שאמר איני יודע הוא מן המנין ואי אמר טעמא שמעינן ליה ומפני כן הוה ליה כאילו הוא כאחד מן הנוספים מה שאין כן בדיני נפשות שאותו שאמר איני יודע עבר ובטל ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה:

וכן מוסיפין והולכין עד שירבו כו'. תימה דלעיל אמר היכא שיהיו מחצה על מחצה זכאי ואיך כתב כאן עד שירבו אחד מן המזכין ויהיה זכאי והרב מוהר"ר מאיר מפדואה ז"ל הקשה כן בהגהותיו ותירץ דאולי נשען על מ"ש למעלה והוא דוחק. ואני אומר דמאי דכתב כאן עד שירבו הוא היכא דאחד מן הנוספים לעולם אומר איני יודע דומיא דהוספה ראשונה באחד מהם אומר איני יודע כמו שאמר אמרו י"ב זכאי וי"ב חייב ואחד אומר איני יודע ועל כן כיון שאחד מן הנוספים אומר איני יודע צריך שאחד מן המזכים ירבה על המחייבין שאז אפילו חבירו אומר איני יודע אין מוסיפין וכן כשהמחייבים רבו שנים אפילו אחד מן הנוספים אמר איני יודע אין מוסיפין ואע"ג דאותו של איני יודע כמאן דליתיה דמי ואין כאן אלא הוספה של אחד ואנן הוספה של שנים בעינן מ"מ כיון שרבו המזכים על המחייבים אין מוסיפין:

היו אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע וכו'. כוונת רבינו במה שאמר היו אלו כנגד אלו הוא שאם היו י"א כנגד י"א ואחד אומר איני יודע והוסיפו שנים ואחד מהם אמר כדברי המחייבים ואחד אמר איני יודע ועוד הוסיפו שנים ואחד אמר זכאי ואחד אמר חייב וחוזרין ומוסיפין ואומרים לעולם הנוספים כן אחד זכאי ואחד חייב אז מוסיפין עד שבעים ואחד אבל אי אפשר לומר דבהוספה ראשונה אחד אמר זכאי ואחד אמר חייב דא"כ נמצאו י"ב זכאי וי"ב חייב ואע"פ שאחד מן הראשונים אמר איני יודע כבר נתבאר דאין מוסיפין עוד וכן א"א לומר דבהוספה אחד אמר זכאי ואחד אמר איני יודע דהרי כבר פירשה דכיון דרבו המזכין על המחייבין אע"פ שאחד מן הנוספים אומר איני יודע לית לן בה. ובהשגות כתוב כאן א"א זה אי אפשר ע"כ והרב מוהר"ר מאיר מפדואה ז"ל פירש השגה זאת בשני דרכים. האחד הוא דהר"א ז"ל הבין בדברי רבינו שמה שאמר היו אלו כנגד אלו הוא שבכל הוספה עד שבעים ואחד יהיו אלו כנגד אלו לזה כתב זה אי אפשר שהרי בהוספה ראשונה נמצאו י"ב זכאי וי"ב חייב ונמצא זכאי ואין צריך להוסיף עוד עד שבעים ואחד. והדרך השני הוא שהבין בדברי רבינו שמה שאמר היו אלו כנגד אלו קאי למ"ש קודם אמרו י"ב זכאי וי"ב חייב וכו' וכוונתו לומר שהיכא שהוסיפו שנים אחרים והיו אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע מוסיפין וכו' ולזה כתב שזה אי אפשר שהרי הנוספים אינם אלא שנים לדבריו הם שלשה. ולי הצעיר נראה עוד לומר דרך אחר דהר"א ז"ל הבין בדברי רבינו דלעולם הנוספים היו באופן אחד לעולם דומיא דחלוקה קמא שכתב וכן מוסיפין והולכין וכו' ששם הנוספים אחרונים אומר אחד מהם איני יודע דומיא דראשונים כדפרישית לעיל ליישב דברי רבינו וא"כ הכא נמי דהנוספים הראשונים ע"כ אחד מהם אומר איני יודע כדפרישית א"כ כל הנוספים האחרים יהיו כן עד שיוסיפו עד שבעים ואחד ולזה כתב הר"א ז"ל שזה א"א דכיון דודאי כשאני אומר מוסיפים עד שבעים ואחד הוא מלבד אותם שאומרים איני יודע דודאי אותם אינם מן המנין וא"כ כשי"א אומרים זכאי וי"א אומרים חייב ואחד אומר איני יודע אין כאן אלא כ"ב חסרו עד שבעים ואחד מ"ט א"כ ההוספה תהיה עד מ"ח אבל אותו דלארבעים ותשעה על כרחין אין לו הוספה ודוק ותשכח וק"ל, וכל אלה הדרכים הם דחוקים בעיני דאיך הר"א העלים עצמו מהבין כוונת רבינו כדי להקשות עליו אדרבה היה לו להבין בדבריו הדבר היותר פשוט שהוא מה שפירשתי בדברי רבינו שאין בו קושיא ולולי שראיתי בספר מגדל עוז ובספרים אחרים שהשגה זאת הובאה כאן הייתי אומר דאין כאן מקומה אלא למעלה במה שכתב י"ב זכאי וי"ב חייב דאמר זכאי ושם הקשה עליו דכפי הדין א"א שיוסיפו הדיינים:

שלשים וששה אומרים זכאי וכו'. כבר פירשתי דהשבעים ואחד הם זולת אותו שאומר איני יודע דאותו אינו מן המנין וזה פשוט ולזה כתב שכשיוסיפו עד שבעים ואחד ושלשים וחמשה אמרו זכאי ושלשים וששה אמרו חייב וכו' ועיקר הדין במשנה פרק היו בודקין. ומה שאמר גדול שבדיינים אומר נזדקן הדין ברייתא שם ופסק רבינו כמאן דאמר קש דינא ובדיני נפשות אומרים כן אבל לא בדיני ממונות והטעם דפסק כן דלאיכא דאמרי דהתם ברייתא אתי שפיר למאן דאמר קש דינא דלמאן דאמר חכם דינא ראוי לפסוק כלישנא בתרא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף