אור שמח/סנהדרין/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

סנהדרי [גדולה] שפתחו כולם בדנ"פ כו':

כן הגירסא בדפוס וויניציא וכן היה לפני המגדול עוז והלח"מ, וזה ברור דטעמא משום דליכא כאן הלנת דין דתו לא חזו ליה טעמא לזכות כיון שאין בהן מתנגד לסברתם, אבל האם בזה נפטר הלא צריך לקיים ובערת הרע מקרבך, וצריך לדונו בב"ד אחר, דבמה נפסלו העדים במה שהעידו לפניהם ודרשו וחקרו הלא כבר נחקרה עדותן בב"ד ויכולים הב"ד השני לדון ע"פ קבלת עדות של ב"ד שראו לחובה, ואם יזכוהו הב"ד האחר ילכו לב"ד הגדול, וע"כ דעל ב"ד הגדול קאי, וכיון שחייבו תו אין אדם יכול לדון אחריהם וכמו שפסק רבינו לקמן הלכה ג' שאחר רוב שלהן דנין ואין מביטין על ב"ד אחר ותו אין לדון עליו ואי אפשר להלין את דינו ומיפטר וז"ב ודוק:

ב[עריכה]

סנהדרי קטנה שנחלקו בד"נ כו' ונמצא[ו] אחר התוספות עשרים וארבעה חוץ מזה המסתפק אמרו שנים עשר זכאי ושנים עשר חייב ה"ז זכאי:

יצא כן לרבינו, דאם נימא דבמחצה על מחצה אינו זכאי, א"כ איך עושין ב"ד שקול לכתחילה הא בעי ב"ד שיהא מבורר וכאן תקנת דאיכא הטייה לרעה ע"פ שנים, הא לא משכחת הטייה לטובה ע"פ אחד, וע"כ דבמחצה ע"מ זכאי, וזה נאות לרבינו ועיין לח"מ. ומש"כ עוד. אחד עשר אומרים זכאי ושלשה עשר אומרים חייב כו' שהרי המחייבין רבו בשנים פשוט הוא. אולם מש"כ עוד אמרו שנים עשר זכאי ושנים עשר חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפין שנים אחרים כו' ע"כ מיירי כשמתחלה היו י"ב אומרים חייב וי"א זכאי והוסיפו שנים כו', א"כ אינו מובן מה שאומר עד שירבו המזכין כו' הא אפילו בשוין המזכין עם המחייבין ג"כ סגי ועיין לח"מ, וכן מה שאומר היו אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע כו' הרי המוסיפין אינם רק שנים, וא"כ איך שוים המחייבים והמזכים ואחד מן הנוספין אומר איני יודע ועיין לח"מ בשם הר"מ מפאדווא בדרך השני:

אבל ברור דט"ס נפל בדברי רבינו וצ"ל כך. אמרו [אחד] עשר זכאי ושנים עשר חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפין כו', והפירוש שהרי נשארו ארבעה ועשרים חוץ מן המסתפק הראשון, ומהן אמר אחד א"י ואין שנים לרעה מוסיפין שנים אחרים כו' עד שירבו המזכין אחד, משום דהואיל שמן הנוספים הראשונים אמר אחד מהן איני יודע נשארו שלשה ועשרים ושוב כי מוסיפין הוה כ"ה וכי נחלקין מוסיפין עוד הוי כ"ז וכ"ט כו' מספר אחד, ואי אפשר שיהא מספר שוה המחייבין להמזכין עד שיאמר אחד מהנוספין איני יודע ובזה אין פוטרין אותו במחצה ע"מ מחייבין ומזכין כיון שמתחלה לא עשו ב"ד שקול, ונחתו על דעת שיהיה ב"ד נוטה אחרי שהוסיפו שנים אח"ז ופשוט. ומש"כ עוד, היו אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע [פירוש שהוסיפו שנים וזיכה אחד ואחד אמר איני יודע] או שהיו המחייבין יתר אחד בלבד [פירוש שנחלקו השנים הנוספים זה אמר זכאי וזה חייב] ואתיין דברי רבינו עתה מפורשים ומבוארים באר היטב. והראב"ד בהשגות סובר שפיר דכי איכא י"ב מזכין וי"ב מחייבין יוסיפו הדיינים ואין פוטרין אותו. ואי קשיא איך עושים ב"ד שקול הא ליכא הטיה עפ"י עד אחד, משכחת לה עפ"י האחד שיאמר איני יודע מהנוספין ודוק:

וכיון שזכינו לזה א"ש מה שנחלקו רבינו והראב"ד לפרק ח' גבי דיני ממונות, דב"ד של שלשה שאמר אחד איני יודע יוסיפו הדיינים שנים, דלפ"ז קשה איך עושים ב"ד שקול הא ליכא הכרעה כלל ובעי ב"ד נוטה, ואם יחלקו השנים הנוספים אפילו כי תימא דמוקמינן ליה אחזקתיה והמוציא מחבירו עה"ר, בכ"ז אינו דין פסוק דספיקא הוי, ואינו דומה להך דאמר רבינו בדיני נפשות, אמרו שנים עשר זכאי ושנים עשר חייב הר"ז זכאי דתמן והצילו העדה כתיב וכי פטרוהו וראו שטעו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אין מחזירין אותו, משא"כ גבי ממון, דאין זה גמ"ד רק ספיקא הוי, וצריך לומר דהך שאומר איני יודע הוא מן הנושאים ונותנים בדבר והן חמשה והוי ב"ד נוטה כמו שפסק רבינו, דהוא בכלל המנין שאף ע"ג שאמר קודם איני יודע בכ"ז במשא ומתן זה יכול לזכות או לחוב בהסכם דעתו. וע"ז השיב הראב"ד, דמגמרא דילן משמע כו' ואם לא חזר אחד מהן יעמוד הממון במקומו ואין מגיעין לעולם עד שבעים ואחד. האומנם דבתוספתא משמע דבעי גמר דין ואין גמר דין רק ברוב לא בספק ומ"מ דוקא עד שבעים ואחד וכפסק רבינו, אבל דלא מקשה על רבינו, דמוכח דהאחד שאומר איני יודע מן המנין כלל, דבתוספתא תניא, אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע [מן הנוספים] יוסיפו כו' לפי שלא הוסיפו אלא אחד, ואם לשיטת רבינו דהוא מן המנין, מלבד שאינו מדוייק אמרו שלא הוסיפו אלא אחד הא מן המנין הוא, עוד קשה, שאם מיירי ששנים אומרים זכאי ואחד מן הנוספים מחייב והראשון שאמר א"י קאי במקומו, והשני מהנוספין אומר איני יודע בלא זה טעמא משום שאין כאן רוב ששנים אומרים אין אנו יודעים והשלישי חייב, ואם מיירי ששלשתן מזכים או מחייבים והאחד אומר להיפוך, א"כ סבר רבינו דטוב הדבר וגומרים דינו, והתוספתא להיפוך א"כ מסקנת הראב"ד, אף ע"ג דליכא ב"ד נוטה שמי שאומר איני יודע אינו מן המנין בכ"ז עושים ב"ד שקול וכמו שהשיג תמן גבי דיני נפשות, וגדולה משום, דתמן מצינו לומר דהוי ב"ד נוטה לטובה אם יאמר אחד איני יודע, וכאן מבואר דס"ל דאם אחד מהנוספין אומר א"י לפי שלא הוסיפו אלא אחד מוסיפין עוד דיינין, נמצא דשיטת רבינו תליא בשיטתו גבי דיני נפשות דאין עושין ב"ד שקול ודוק:

ולפי דעת רשב"א דפירש דהאחד האומר איני יודע אינו מן המנין ואפילו שנים הראשונים מזכים השלישי שא"י לאו ממנינא הוי, ומהנוספים האחד מחייב והשני איני יודע סלק אלו שאינם יודעים ויגמר הדין בשנים מזכים ואחד מחייב, הא אילו אמרו הנוספים חייב או זכאי, או אם הראשונים נחלקו זה ומזכה וזה מחייב אם יחלקו השנים הוי ב"ד שקול והא אין עושין ב"ד שקול, תריץ, הנ"מ בתחלה שאם יאמר אחד איני יודע אין כאן ב"ד וצריך להוסיף ואם יחלקו יהיה ב"ד שקול, אבל כאן אינו צריך רק שלשה והרביעי יאמר איני יודע ג"כ מהני דהא מעיקרא אדעתא דתלתא יתבו, ומדוייק הירושלמי סוף פרק היו בודקין למה מוסיפין דיינים, פירוש הא הוי ב"ד שקול ולא משכחת הטייה עפ"י אחד, שאם שנים הראשונים מזכין ואחד מן האחרונים ליגמר הדין בשלשה, פירוש דאם האחד מהאחרונים מחייב ליגמר הדין בשלשה ודוק. ובאמת הבקי בירושלמי יכיר כי נשמט מהירושלמי דקאי על ברייתא דתניא אם אחד מהנוספין אומר איני יודע יוסיפו עוד, ופריך אמאי לוסיף שאם הראשונים מזכים וא' מהאחרונים נושא ונותן או לזכות או לחובה ליגמר הדין בשלשה ומשני ר' לא, כיון שנראה כו', וזה מובן לכל בקי ורגיל בירושלמי כי נשמטה פה ברייתא דמתחלת תני כו' והגמרא פריך למה כו' ור' לא משני כמש"כ, ורבינו פסק כר' לא, ומש"ה בעי שיהיו או שלשתן מזכין ואחד מחייב דנגמר הדין עפ"י ארבעה, אף עפ"י שאחד מן הנוספים אומר איני יודע, הא הם מכל מקום לא נחתו רק אדעתא דארבעה או ארבעה בדיעה אחת, והתוספתא לא קאי רק אם הראשון שאומר איני יודע בדוכתיה קאי והאחד מהנוספים ג"כ אומר איני יודע, והירושלמי קאי על הך תוספתא ונשמטה מן הירושלמי, וא"כ אין כאן מחלוקת כלל בירושלמי רק קושיא ותירוץ, ואם שלשתן מזכים ושנים אומרים א"י מוסיפין עוד כהלח"מ, וכל בקי בסגנון לשון ירושלמי יודה כי זה האמת, וברוך יודע האמת:

וראינו בכל דברי הראב"ד והאחרונים שפירשו הך לעולם מוסיפין דיינים עד שיגמר הדין, היינו כגון שנחלקו ואחד אמר איני יודע כו' דבזה צריך להוסיף דיינים, אבל פשט התוספתא מורה שהוא ענין אחר, דאיתא בספרי על פסוק טרחכם ומשאכם, ראה שחבירו נוצח בדין אמר יש לי עדים להביא יש לי ראיה כו' מוסיף אני עליכם דיינים, והוציאו מזה הקדמונים ובראשם רמב"ן ה"ב דיכול דיינים וזה כוונת הברייתא לעולם מוסיפין דיינין, פירוש אם ירצה הבע"ד להוסיף דיינים יכול עד שיגמר הדין ואין בעלי דינין [כצ"ל ובתוספתא שלפנינו כתוב העדים והוא ט"ס שמשנחקרה עדותן אין יכולים לחזור] יכולים לחזור עד שיגמר הדין, וכן כתב הרי"ף בתשובה דעד גמר דין יכולים לחזור בהן עיין בנמוק"י, ואף ע"פ שהנמוק"י כתב דכיון שטענו אין יכולים לחזור עיין בתומים סימן י"ג באורך, לעולם מביא עדותיו לב"ד עד שיגמר הדין כו'. הנה המעין יראה כי אין כוונת התוספתא על הוספת דיינים בשאחד אומר איני יודע ואין ב"ד שקול, רק על הוספת הבע"ד שרוצה להוסיף עוד דיינים. ות"ל מצאתי להגר"א שפירש כן התוספתא בסימן ג' יעו"ש ודוק:

ובזה יתפרש לן ירושלמי סתום פרק זה בורר הלכה י"א, כל זמן שהוא מביא ראיה סותר הדין א"ר אושעיא תמן שאלו דנין כנגד אלו אפשר להן להוסיף, אבל הכא אי אפשר להוסיף, רי"ח ור"ל ת"מ אפילו הכא אפשר להן להוסיף כצ"ל, ופירושו דכיון דהבע"ד יכול להוסיף עד שיגמר הדין כדתניא בתוספתא ומייתי לה בירושלמי בה"ג, פליגי הכא שכבר נגמר הדין וחייבו לראובן ומצא אח"כ ראיה לסתור פסק דינם אם הוה כמו שלא נגמר הדין ויכול להוסיף עוד דיינים, דמצי לומר דאתי לאחזוקי דבורייהו הקודם, או חיישינן ללעז כמו דאמרינן בבלי דף ח' גבי מוציא ש"ר דאמרי שהדיינים אינם יודעים וטעו בגמר דינם ולכך מוסיפין עתה דייני בקיאי, וזה שאמר ר' אושעיא תמן היינו קודם שנגמר הדין [שדנין אלו כנגד אלו] והיינו שנושאין ונותנין בדבר אם לזכות או לחייב, אפשר להן [היינו הבע"ד] להוסיף דיינים, אבל הכא אי אפשר להן להוסיף שהרי כבר נגמר דין וא"כ חוששין ללעז וכמש"כ [ועיין תוס' שם דף ח' סד"ה מוציא ש"ר ול"ד ליוסיפו הדיינין ודוק] ור"י ור"ל סברי אף הכא אפשר להן להוסיף ולא חיישי ללעז כיון שגם הם יושבים בדין וידעו הכל שמצא זכות או ראיה, אבל לחזור בהן אינו רשאי דבזה ודאי איכא לעז דיאמרו שהן פסולים וכיו"ב ודוק:

ודע הא דמוסיפין שנים היינו משום שכבר נשאו ונתנו כל חד וחד ואמרו דעתם זה לזכות וזה לחובה ועכשיו צריך להוסיף ולישא וליתן מחדש עם כל חד, א"כ צריך שיהא שני דיינים חדשים דכל דיין מעמיק במשאו ומתנו מחדש, דיודע שיש שנים נגדו שהוא רק אחד, אבל אם לא יוסיפו רק אחד א"כ כל דיין אינו חושש ומוקים רצונו כפי שהיה בדעתו קודם, דכל חד סובר הרי אין כאן פנים חדשות לעיין בדברי רק אחד וגם לי לבב כמוהו, וזה טעם פשוט. לכן אמרו אין מוסיפין אלא שנים, משום דבעי שיהא המשא ומתן מחדש ולא יפול חלילה רפיון ועצלות אצל הדיינים לסמוך על עיונם הקודם במושב הראשון דלכל חד נגד טעם דיליה יש כאן שנים נגד אחד, ופשוט מאוד ולא ניתן לכתוב רק מפני שנבוכו בזה המחברים, ועיין בחידושי רבינו יונה. וראה בעיטור שכתב דמוסיפין שנים היינו זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כדי שיהפכו בזכותו ונכון הדבר. ודוק בכל מה שהעליתי בזה בס"ד:

(ואלו) [ואם] לא ראה גדול שבדיינים אומר נזדקן הדין:

פירוש כיון דאיכא רובא לחייבו ותו כי אמרי כן הוי רוב גמור ומהיום ואילך אם יעבור אדם על זה הדין הלא יחייבו אותו כל הב"ד כיון שנחלקו הסנהדרין ורובם אמרו שזה עבירה שנסקלין עליה, ורק בזה הדין מיפטר דבעי שנים לרעות, ואף אם מחולקין על חקירות העדים ג"כ הוי רוב לכל התורה, לכן אומרין נזדקן הדין. משא"כ בדיני ממונות באופן כזה הלא חייב, רק באופן שמחצה ע"מ ואין כאן רוב אין אומרין נזדקן הדין שהדבר באמת ספק והמוציא וכו', וכש"כ בדנ"פ בבא שניה ל"ה אומרים זכאי ול"ה אומרים חייב ואחד אומר א"י דפטור אין אומרים נזדקן הדין, וזה פירוש הגמרא קש דינא איפכא מבע"ל, דבדיני נפשות משכחת שאחד יכריע לרוב המחייבין ואפ"ה מיפטר, ודלא כפרש"י, ובירושלמי אמר לא ראה ר"ל אומר חייב כו'. הדין מעומעם, הרי דלא כפרש"י ודוק:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.