לחם משנה/נזקי ממון/יב

לחם משנה ‏ נזקי ממון יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

או פתח לרשות חבירו וכו'. היינו מאי דאמרינן במתניתין פ' שור שנגח את הפרה ופתחו לרה"י אחר והיינו כפירוש ר"י שכתבו התוספות ואע"ג דהתוס' הקשו לפירוש זה דלמה הוא חייב בנזקין בעל חצר אם נפל שורו כיון שהחופר משלם נזקי חצר על בעל החצר למלויי אפשר דרבינו סובר כמ"ש הטור בסימן ת"י על זה וז"ל ומיהו דוקא קודם שנודע לבעל החצר אבל אחר שנודע לו פטור הכורה דכיון שהוא חייב בנזקי החצר כו' והטור כיון לתרץ קושיית התוס':

או שחפר ופתח לרשותו וכו'. עוד נראה בגמרא דחפר סמוך לרה"ר אפילו שהוא ברשותו חייב לבד מי שחפר לאושין כלומר יסוד לחומת הבית על פני כל רוחב ביתו כי זה הוא דרך לעשות כן והטור ז"ל כתבו בסימן ת"י ולא ידעתי למה לא כתבו רבינו ז"ל:

אבל אם הפקיר רשותו ובורו וכו'. גם זה כדעת ר"י שכתבו התוס' בפ' המניח (כ"ח:) בד"ה ה"מ היכא דאפקרינהו דהיכא דהפקיר רשותו ובורו דפטור ודלא כרש"י ז"ל שכתב דהוי ודאי ברה"ר בפ' שור שנגח גבי האי דנקט ר"ע הפקיר רשותו ולא בורו:

ה

התליע מתוכו ונפלו בו שוורים וכו'. כתב הר"א ז"ל דהרי"ף לא הביא זה בהלכותיו משום דס"ל דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ואני תמה על זה דהרי הרי"ף בפ' המפקיד כתב חילוק זה שכתבו הפוסקים דכיון דלא בא האונס מחמת הפשיעה פטור וכאן לא בא האונס מחמת הפשיעה כדכתב ה"ה ז"ל ודוחק לומר דההתלעה באה מפני שלא היה מכוסה לשוורים ולגמלים דאין זה סבה לכך:

ז

הראשון חייב עד שימסור דליו וכו'. הוא גריס במשנה הראשון חייב והיא גירסת הרי"ף ז"ל ומפרש הרא"ש דאף הראשון קאמר כלומר דשניהם חייבים והטור מפני שרבינו ז"ל כתב סתמא כן ולא פירש השיג עליו דלא נהירא דשניהם חייבים. ונראה לתרץ באופן אחר לשון המשנה ולשון רבינו הם בדיוק דהראשון לבד חייב ולא השני והטעם כיון דהכסוי הוא מסור ביד הראשון עליה דידיה רמי לכסות וזהו שכתב עד שימסור דליו לשני דמשמע דהכסוי בידו וכיון שכן ראוי לחייבו כל זמן שהדלי בידו:

עד שידע הראשון שהבור מגולה וכו'. קשה דבפ' הפרה אמרו דאיפליגו רב אמר בכדי שידע ושמואל אמר ג"כ בכדי שידע ור"י אמר בכדי שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים וכיון דהוא פוסק כר"י למה כתב בכדי שידע היה לו לומר בכדי שיודיעוהו. וי"ל דרבינו מפרש כפירוש התוס' דכדי שידע ר"ל שיצא הקול אע"פ שלא יודיעו לו דמסתמא ידע ור"י אית ליה שיודיעו אותו כלומר דידעינן ביה דשמע וכיון שכתב רבינו עד שידע הראשון הרי מובן מדבריו דצריך שנדע שהוא שמע וידע כדי לחייבו:

יב

החופר בור עמוק עשרה טפחים וכו'. פסק כרב זביד דמוקי לה כרבנן ואיתא בברייתא דהיכא דסייד וכייד האחרון חייב ומוקי לה בגמרא שלא היה לו הבל למיתה והוסיף בו שיעור הבל למיתה ולא הזכירו רבינו משום דהוי דומה לבור ט' והשלימו לעשרה וכיון דהתם חייב האחרון ה"ה הכא שעשה האחרון ההבל שהאחרון חייב:

יג

ואם מחמת חבטה מת האחרון חייב שהרי הוא הרחיב וכו'. קשה הא לא נפל מן הצד שהרחיב הוא וא"כ מה ההיזק שקרב דבלא מעשיו היה נופל. וי"ל דאילו לא היה מרחיב מן הצד האחר וממעט מקום מעמד הרגלים מאותו הצד היתה הבהמה הולכת לצד ההוא ולא היתה באה בצד זה ונופלת אבל עתה מחמת מעוט מעמד הרגלים שבצד האחר באה לצד האחד ונפלה:

יח

היה חופר בבור ונפלה הבהמה לתוך הבור (עיין בפנים) או הוזקה בעל הבור פטור. ע"כ הנוסחא אשר בכל הספרים בדברי רבינו ודברים תמוהים הם מאד. חדא במ"ש דכשנפלה לאחוריה לבור פטור דהיינו כרב דאית ליה בור שחייבה תורה להבלו ולא לחבטו כדאמרינן אבל לשמואל דאמר להבלו וכ"ש לחבטו נפלה לאחוריה חייב ורבינו ז"ל פסק לעיל כשמואל. ועוד תימה דנפלה לפניה מקול החפירה חוץ לבור דהוי ספק ואי תפס אין מוציאין מידו והא בזה ליכא שום ספק בגמרא דלכ"ע בין לרב בין לשמואל כיון דהוי חוץ לבור פטור. ואלה הדברים נתקשו להר"א ז"ל בהשגות עד שכתב שאפשר שנסתפק לו הלכה כמאן אי כרב אי כשמואל וכאן חזר בו וכתב כרב, ולעניות דעתי נראה שאם היה ספק אצלו למעלה היה לו לכתוב שכשהבור הוא לחבטו ולא להבלו כגון תל הגבוה הוא ספק אי חייב או לא ולא היה לו לכתוב בפשיטות שהוא חייב לשלם בבור שהוא לחבטו, עוד כתב שאע"פ שנאמר שחזר בו רבינו ממאי דקאמר לעיל עדיין יש כאן שבוש דמ"ש שהוא ספק בנפלה לפניו חוץ לבור אינו כדכתיבנא דאין כאן ספק אבל צ"ל שהספק הוא דנפלה לאחוריו חוץ לבור דהיינו פלוגתא דרב ושמואל וכאן נפל הספק וכל זה שכתב הראב"ד ליישב דברי רבינו הם דבריו מתמיהים ויגעתי ליישב דבריו, ונ"ל ליישבם בכה"ג דהוקשה לרבינו בדברי שמואל דבמ"ש דלאחריו פטור דאמאי פטור דמאי שנא מתל גבוה דאמר שמואל דחייב דהתם ע"כ נתקל בגובה ונחבט בקרקע דאי נחבט בגובה מודה רב דחייב כמו באבנו וסכינו ומשאו וא"כ מדפליג רב גבי תל משמע דאיירי דנתקל בגובהו ונחבט בקרקע ואפילו הכי מחייב שמואל ה"נ דכוותה היא דנחבט בבור ונתקל בקרקע והיה לו לשמואל לחייבו וכבר הקשו תוס' קושיא זו בפ' שור שנגח בד"ה לשמואל אגובה נמי מיחייב ודחקו הרבה בתירוצה. אשר ע"כ נראה לרבינו לומר דטעמו דשמואל משום דדייק קרא דקאמר ונפל ובעי שמואל שיהיה קצת דרך נפילה ורב סובר דבעינן דרך נפילה ממש ומפני כן אמר שם דבגובה לא מיחייב דדרך נפילה לגמרי הוי דאית ביה תרתי כדכתב רש"י בעומק משמע על פניו וכיון דאיכא הני תרתי הוי דרך נפילה גמורה משא"כ בגובה דהוא נופל מלמעלה למטה כיון שאינו בעומק אינו דרך נפילה ושמואל סבר אפילו שיהיה דרך נפילה קצת כגון נופל מלמעלה למטה שעלה בתל או שנפל לפניו ונתקל בגובה והזיקתו קרקע כיון דנופל על פניו הוי קצת דרך נפילה וסגי בהכי וזהו שאמרו שם בגמרא דשמואל סבר ונפל כל דהו כלומר כיון שיהיה קצת דרך נפילה סגי אבל אם אינו דרך נפילה כלל כגון נתקל בבור לאחוריו ונפל חוץ לבור אפילו שמואל מודה דפטור דאין כאן דרך נפילה כלל שאינו נופל בעומק וגם אינה נפילה על פניו א"כ ודאי בהכי פטור ולפ"ז מ"ש במשנה דנפל לפניו מקול הכריה דחייב הוי לשמואל אפילו נפל חוץ לבור דכיון דנפל לפניו אע"ג דהוי חוץ לבור מתקיים בו קצת לשון ונפל דרך נפילה אבל לאחוריו וחוץ לבור ודאי דאינו מתקיים כלל ולכך פטור ורבינו אע"ג דפסק כשמואל משום דהלכה כשמואל בדיני בהא דאמרינן בגמרא דתני רב חנינא לסיועי לרב מסתבר ליה לפסוק כרב ולא מטעמיה דטעמא דרב הוי משום דלהבלו ולא לחבטו אבל טעמא דברייתא לא הוי אלא משום דלאחוריו לא קרי הברייתא דרך נפילה בשום צד אפילו שיפול בתוך הבור ולא קרי הברייתא דרך נפילה אלא לפניו ואפילו שיהיה נתקל בגובה דהיינו תל או שיפול מלמעלה למטה דהיינו שעלה התל עשרה מקרי נפילה כשמואל אבל לאחוריו משמע לה לברייתא דלא הוי דרך נפילה כלל ולא פליגא בברייתא דאמר שמואל להבלו וכ"ש לחבטו דטעמא דברייתא הוי משום דלא מיקיים קרא דונפל בשום צד שאינו דרך נפילה לאחוריו ולהכי דחינן להא דשמואל דקאמר דלאחוריו בבור חייב מקמי הך ברייתא ומ"מ מאי דקאמר שמואל שכשנפל לפניו חוץ לבור דחייב כיון שהוא לפניו לא משמע דהברייתא פליג עליה בהא ואע"ג דדין דלפניו ולאחריו דמתניתין הוי כרב מכח הברייתא מ"מ דינא דנפל לפניו חוץ לבור הברייתא לא כתב ליה בהדיא ולכך נסתפק אצלו ז"ל אם חייב כשמואל או דילמא כיון דפירוש מתניתין דלפניו ולאחריו הוי כרב א"כ סתרינן למלתיה דשמואל לגמרי ולא עבדינן כוותיה כלל ולפניו חוץ לבור הוא פטור וכיון שהדבר ספק אצלו כתב שאם תפס אין מוציאין מידו בהאי חלוקה לחודה וכל השאר הם פשוטות וכתבם בלי ספק. זה נ"ל להעמיד דברי רבינו אמת שהוא רחוק בעיני אבל מה אעשה שלא מצאתי יישוב מרווח בסוגיא ע"פ הנראה לפום ריהטא מדבריו:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף