מעשה רקח/נזקי ממון/יב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png נזקי ממון TriangleArrow-Left.png יב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק יב מהלכות נזקי ממון

א[עריכה]

מלא גזות של צמר וכיוצא בזה. פירוש דאיכא הבלא וליכא חבטה, ורבינו פסק כשמואל לגבי דרב, כמו שפסק לקמן דין י"ד וט"ו, דלא כהרי"ף שפוסק כרב, משום דרב חנניה מסייע ליה.

ב[עריכה]

או שחפר ופתח לרשותו וכו'. דקדק הרב לח"מ ז"ל, דמהגמרא מוכח דבחפר בסמוך לרשות הרבים אפילו ברשותו חייב, לבד בחופר לאושין, שהם יסודות הבית והביאו הטור חו"מ סי' ת"י, ורבינו לא הזכירו ע"כ. ואפשר דמסקנא דמלתא דמוקים ליה בארווח ארווחי, דהיינו סמוך לרשות הרבים מלתא דפשיטא היא, ולכן השמיטו דודאי לאושין לאו היינו בור שחייבה תורה.

ג[עריכה]

או שחפרתו בהמה וכו'. דין זה לא נזכר בגמרא, ומכל מקום הטור חו"מ סי' ת"י הזכירו בשמו, ואף שהיה נראה שיש ללמדו במכל שכן מדין שור של חבירו שחפר ברשותו, דאף שיש לשור בעלים אפילו הכי חייב בעל החצר, מכל מקום יש לדחות דהתם מכיון שבעל השור חייב לבעל החצר ההיזק שעשה לו בחצירו, ובכללו מה שצריך למלאות החפירה, משום הכי חייב בעל החצר כשלא מלאהו, משא"כ בנחפר מאליו וכמו שכתב הפרישה עיי"ש.

ואחד החופר או הלוקח וכו'. דין זה לא נתבאר בגמרא, ומכל מקום ראוין הדברים למי שאמרן, מטעם הפסוק וכו', וכן כתבו הטור והרב בית יוסף שם.

ה[עריכה]

הרי זה פטור וכו'. עיין מה שכתב הרב המגיד, דשאני הכא שלא בא האונס מחמת הפשיעה וכו'. בהגהות הרמ"ע [מפאנו] ז"ל כתב יד כתב, שכן כתב הרי"ף פרק המפקיד, וכן כתב הרב לח"מ ז"ל, ועיין מה שכתבתי בזה לעיל [פ"ד ה"א].

ז[עריכה]

ועבר הראשון ולא כסהו (השני) [והשני] וכו'. [כתב] הרב המגיד ז"ל משנה מפורשת פרק הפרה ע"כ. ואין כן גירסתינו דתנן השני חייב, ואולי דכוונתו כגירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל, דתנן הראשון חייב, וראיתי להטור חו"מ סי' ת"י שכתב על דרך רבינו דלא נהירא אלא דשניהם חייבים, והרב בית יוסף ז"ל כתב עליו דכי היכא דמדברי הרי"ף ז"ל צריך לומר דאף הראשון קאמר הכי נמי יש לומר מדברי רבינו ז"ל ע"כ. ואף דרבינו הוא מפרש (מ"ש) [מה שכותב] (וצ"ע) [וצריך לומר] שדרכו להעתיק דברי המשנה, גם יש לומר דהדין דין אמת [ד]היכא דשניהם שקולים שניהם שוים, אלא דרבינו נחית להיכא דהדליו (בור) [ביד] הראשון דאז השני פטור, וכן נראה מדברי הרב ב"י ז"ל, ובאמת קושיות הש"ס דבעי וראשון מאימת מיפטר, אתי שפיר לגירסת רש"י זלה"ה.

ח[עריכה]

ואם מסרו לחש"ו וכו'. וכן פסק ז"ל פרק ד' דין ו' עיי"ש.

יא[עריכה]

ומהן טפח אחד מים וכו'. מבואר הדבר שאין גירסת הגמרא שלפנינו מכוונת לפסק רבינו ז"ל, והרב המגיד הביא הגירסא שהיה גורס רבינו, אלא דקשה שהביא ההיא דבור ח' באם תימצי לומר, וכבר ידוע [שדרכו] של רבינו לפסוק כאם תימצי לומר, אם לא שנאמר דהך אם תימצי לומר שהזכיר הרב המגיד ז"ל, הוא פירוש להבעיא ראשונה כדי להוציא תשעה לא שהוא לשון הגמרא.

אין מחייבין אותו לשלם וכו'. אין להקשות דאיך על המיתה יהיה פטור, ועל ההיזק יתחייב, ועוד דאין לך היזק גדול מהמיתה, דיש לומר דעל המיתה פטור משום דהוי ליה כאנוס כיון שאין בו שיעור מיתה, וכמו שכתב לקמן דין ט"ו.

יג[עריכה]

ונפל לתוכו שור ומת וכו'. ידוע מה שכתב מרן כסף משנה לתמיהת הטור ז"ל, וכן כתב בבית יוסף חו"מ סי' ת"י וכן כתב הרב בית חדש ז"ל, אמנם בדרישה שם לא ערבו [לו] דברי הרב בית יוסף וכתב דרך אחר עיין עליו.

טז[עריכה]

וכן אם נפל לתוכו וכו'. נראה דזה מה שאיתא שם דף נ"ד [ע"ב] נפל לתוכו בר דעת פטור, ופריך אלא מעתה אדם בן דעת, הא לאו בן דעת חייב, שור ולא אדם כתיב, אלא מאי בן דעת מין בן דעת ע"כ. וכיון שכן הוי ליה לרבינו לבארו, ויש לומר דלרבא לא קאי הך ברייתא אלא אשור, כדקאמר בתם הכי, אף שהדין אמת דשור ולא אדם כתיב, ופסקו רבינו לקמן ריש פרק י"ג.

יז[עריכה]

שור פסולי המוקדשין וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, דגם רבינו סבירא ליה כהראב"ד ז"ל דאע"ג דפרקיה שהרי לא חילק ע"כ, ולפי זה צריך לומר דמה שכתב רבינו דרשה דוהמת יהיה לו וכו', אעיקר הדין קאי, ולאו דווקא, אך עדין יש לגמגם ממה שכתב ריש פרק א' [דהל' איסורי מזבח] דשור הקדש שנפדה הוי ליה כחולין, ועיין מה שכתבתי לקמן דין כ"א, ויש מפרשים דבבכור בעל מום קאמר.

יח[עריכה]

ואם נפלה לאחוריו וכו'. אין לשון רבינו מכוון מכמה טעמים, וכבר הרגיש בזה הראב"ד והרב המגיד ז"ל, ועוד האריך הרב לחם משנה ז"ל, והעיד על עצמו שהוא דוחק, ואין הדברים הללו מצויין כדי להאריך בהם, כמו שכתב הרב המגיד ז"ל.

יט[עריכה]

אם מועד הוא בעל הבור משלם וכו'. מבואר הדבר דרבינו סבירא ליה כפירוש רש"י ז"ל שפירש, דאף אם הוי שור הניזק פקח חייב, דליכא למימר איבעי לך לעיוני ומיזל דהא חבירו דחפו ע"כ. והתוס' ז"ל כתבו דא"כ כשנופל מעצמו אמאי [פטור] הוי ליה לחייבו משום דתחלתו בפשיעה פן יפול על ידי שוורים וסופו באונס עיי"ש. ולפירוש רש"י (ז"ל) [צ"ל] דאין האונס בא מחמת הפשיעה שהרי מעצמו נפל, משא"כ בהפילוהו דהוי ליה פשיעה גמורה, וזהו דעת רבינו ז"ל, ותו דהך מלתא לא (מבעיא) [מקריא] פשיעה גמורה. דלא שכיחא שיפלו השוורים אהדדי.

כא[עריכה]

אם תם הוא זה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, דבלא נפדו קאמר, דבנפדו הרי יצאו לחולין כמו שכתב רבינו לעיל פרק שמיני עיי"ש. אלא דקשה קצת ממה שכתב לעיל דין י"ז בשור פסולי המוקדשין שנפל לבור דפטור מקרא דוהמת יהיה לו, ושם פירש הרב המגיד דאף בנפדו קאמר, מדלא חילק רבינו, והרי גם כאן לא חילק רבינו, ואפילו הכי אנו מפרשים דהכא בלא נפדו דוקא קאמר ויש ליישב.

כב[עריכה]

ואם מת השור וכו'. כר' יוסי סוף פרק קמא דערכין, דיוצא ליהרג אם הזיק חייב, משום דסבירא ליה מלוה על פה גובה מן היורשים, וכן פסק פרק א' דערכין דין י"ד, ופרק י"א דמלוה ולוה דין ד', וכל האוקימתות שנאמרו שם, אינן אלא למאן דאמר דאינו גובה, ואף שאמרו שם והלכתא דיתבי דייני אפומא דבירא, הכוונה דלהך מאן דאמר צריך לומר כן. [בכת"י חסר כשלש שורות כאן].


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון