קרית ספר/נזקי ממון/יב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png נזקי ממון TriangleArrow-Left.png יב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

החופר בור בר"ה ונפל בו שור או חמור ומת חייב החופר לשלם אפילו היה הבור מלא גזות צמר כדכתיב בעל הבור ישלם התורה העידה עליו אפילו מלא ספוגין מדכתיב בור סתם כשמואל דבור שחייבה עליו תורה להבלו וכל שכן לחבטו ואחד שור וחמור או שאר מיני בהמה וחיה ועוף כדתנן ס"פ הפרה משום דכתי' כסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים.

ב[עריכה]

בור בר"ה חייב דכתיב כי יפתח וכי יכרה אם על פותח שחפרו אחר וכסהו ופתחו זה חייב על כורה לא כ"ש אלא שעל עסקי פתיחה באה לו על עסקי כריה באה לו שאין לו חלק בה אלא שכרהו או שפתחו דהינו ברשות הרבים שאין הקרקע שלו כדאמר' פרק הפרה דף נ' וחפר ברשותו והפקיר רשותו ולא בורו חייב דכתיב בעל הבור ישלם בבור דאית ליה בעלים קאמר רחמנא והיינו כשהפקיר רשותו דאי לאו הכי שור מאי בעי' ברשותיה וזהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין דכתי' בעל הבור גבי תשלומין ובור בר"ה נאמר אצל נזקין כדכתיב כי יפתח וכי יכרה וגו' והחופר בור ברשותו ופתחו לר"ה נמי חייב דהוה ליה בור דאית ליה בעלים וכיון שהתקלה בר"ה הוה ליה נמי שחפרו כולו בר"ה ואם פתחו לרשות חברו נמי חייב אם ניזקה בהמת חבירו קודם שידע החפירה אבל הפקיר רשותו ובורו כשחפר ברשותו או שהפקיר בורו שברשותו או הקדשו הרי זה פטור שהרי על הכריה אינו חייב שברשו' כרה וכשהפקירו הרי סלק עצמו מן הכל אבל הפקיר רשותו ולא בורו הוי בעל הבור וחייב כדכתיב בעל הבור. ואם נחפר מאליו ברשותו או חפרתו בהמה חייב בנזקיו כשהפקיר רשותו כיון שהוא חייב למלאתו ולא מילאהו כמאן דכרייה דמי ואף על גב דכתיב כי יכרה איש בור ולא שור בור ה"מ בבור ברשות הרבים דלאו עליה דידיה הוי למילויה כדאמרינן. והלוקח או מקבל מתנה נמי חייב כשהפקיר רשותו ולא בורו דכתיב בעל הבור מי שיש לו בעלים מכל מקום.

ד[עריכה]

אחד החופר או המגלה דכתי' כי יפתח איש בור וגו' ואם כסהו כראוי אף על פי שהתליע מתוכו ונפל שור פטור דכתיב ולא יכסנו הא כסהו פטור דכיון דלא התליע אלא מתוכו מאי הוה ליה למעבד וכן כל מה שהוא אונס פטור. מצא בור וכסהו וחזר וגלהו בעל הבור חייב שהיה לו לכסותו משלו דהוה ליה לחוש שמא יחזור ויטול כסויו ואם סתמו בעפר וחזר וגלהו חייב שכבר נסתלק מעשה ראשון והוה ליה הוא כורה וכדאמרינן פרק המניח דף כ"ט.

ז[עריכה]

בור של שני שותפין משמסר אחד דליו לשני לדלות נפטר ונתחייב השני לכסותו כדתנן במתניתין דף נ"ב השני חייב דאם עברו שניהם זה אחר זה גם הראשון פשע ואם הראשון עבר ונשתמש ואחר כך נשתמש השני הראשון חייב כיון שהיה בידיו דליו של בור לכסותו ולא מסרו לשני ולהכי כתב הרב ז"ל הראשון חייב עד שימסור דליו לשני דהכי משמע מתניתין השני חייב כשמסר לו הדלי כדאוקימנא בגמרא לרבי אליעזר בן יעקב הא אם לא מסרו חייב כיון שהוא בידו אבל לא היה דליו בידו שלא נשתמש גם הוא שניהם חייבים דפשעו שלא כסהו. כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה השני חייב עד שידע האחד וישכור פועלים וכו' ובתוך זמן זה השני חייב ולא יהבינן ליה שיעורא כולי האי דהוה ליה לאותובי שומרים עילויה.

ח[עריכה]

המוסר בורו לשומר חייב לחש"ו הבעלים חייבים וכדתניא פרק קמא ד"י ואפילו גלהו החש"ו שהבור עשוי להתגלות ואלו אין בהם דעת.

ט[עריכה]

המכסה בורו בדליו של חברו ובא ונטל דליו בעל הבור חייב כדאמרינן פרק המניח דף ל' דהא אמרינן אפילו מוצא בור וכסהו וחזר וגלהו חייב בעל הבור אפילו כסהו חברו בדבר של הפקר וחזר וגלהו פטור ובעל הבור חייב.

י[עריכה]

אחד בור ושיח ומערה או חריץ כדתנן במתניתין דף נ' ולא נאמר בור אלא משום דסתם בור י"ט ומה בור שיש בו כדי להמית י"ט אף כל שיש בו כדי להמית י"ט ופחות מזה פטור ממיתה וחייב בניזקין כדתנן נמי התם דלא כתיב בור דהוי סתם עשרה טפחי' אלא לחייבו במיתה כדכתיב והמת יהיה לו אבל בפחות מעשרה פטור ממיתה וחייב בנזקין כדאמרינן. טפח מים חשוב כשנים לענין עשרה טפחים אבל טפי מטפח הוי ספק וכדאיתא התם.

יב[עריכה]

החופר בור עמוק עשרה וחברו עשרה והשלישי עשרה כולם חייבים דאפילו לרבנן דדרשי אחד ולא שנים מודו דכי כתיב מיעוטא אחופר בור וכו' כתיב דליכא לחיוביה מן המת יהיה לו וכשהראשון חפר עשרה גם כן הוא נמי עבד מיתה אבל אם שני השלים עשרה לחפירת ראשון האחרון חייב בכל כדאיתא התם דף נ"א כי יכרה איש בור אחד ולא שנים מיעטיה קרא לראשון משום דכתיב והמת יהיה לו וממילא שמעת דבההוא דעבד מיתה עסקינן ואם חזר וסלק מה שהשלים הוי ספק מאי דעבד שקליה או דילמא נסתלקו מעשה ראשון. חפר הראשון בור עמוק ובא אחר והרחיבו ונפל שור ומת חייב אם מת מחבטה ואם הרחיב מצד אחר ונפל משם חייב אפילו מת מן ההבל כדאמרינן דף נ"ז לאיכא דאמרי נחזי אנן אם מההיא גיסא נפל הרי קירב היזקא רוצה לומר שלא היה נופל לפי דרכו אם לא חפר השני מאותו צד אבל הרחיבו מכל צד שהיה דרכו לעבור מאמצע הבור אפילו שקירב ההיזק שלא היה נופל עד פסיעה אחרת פטור אם מת מן ההבל שהרי מיעטו אבל מת מן החבטה חייב שהרי קירב ההזק והיינו דכתב הרב ז"ל ברישא והרחיבו ונפל לתוכו דמשמע שהרחיבו כולו ונפל מאמצעו דהיינו לתוכו.

יד[עריכה]

בור שחייבה עליו תורה להבלו וכ"ש לחבטו כשמואל דהתורה העידה על הבור אפילו מלא ספוגין של צמר ואף על גב דהבלא ממילא קאתי וכ"ש לחבטו דאיהו עבד ליה חבט ואם היה עומק הבור כרחבו אין לו הבל ואינו חייב אם לא נחבטה. עשה תל גבוה עשרה חייב לשמואל דאף על גב דדרך נפילה משמע בעומק על פניו אפ"ה ונפל כל דהו משמע.

טז[עריכה]

בהמה פקחת שנפלה ביום בבור ומתה פטור דהוי אנוס שהרי דרכה לסור מן המכשולות כדאיתא התם במתניתין השור חש"ו חייב ובבריתא דפקחת ביום פטור דאיבעי ליה עיוני ומיזל וכן אדם אפילו סומא שנפל לבור ומת פטור דכתיב שור ודרשינן שור ולא אדם ואם הוזק בו האדם או הבהמה הפקחת חייב כדאמרי' פרק המניח דכ"ז ה"מ לענין קטלא אבל לענין נזקין חייב והיינו משום דלא ממעטינן שור ולא אדם אלא לענין מיתה בשור דכתיב ביה והמת יהיה לו וכן בהמה פקחת לא נפטר בעל הבור אלא מן המיתה שהיא מעיינת ושומרת עצמה ממכשול גדול שיש בו סכנת נפשות ואינה נשמרת בכל עת מן הניזקין.

יז[עריכה]

נפל שור פסולי המוקדשים פטור דכתיב והמת יהיה לו יצא שאין המת שלו שהוא אסור בהנאה וכדאמרינן דף נ"ג.

יח[עריכה]

נפלה הבהמה מאחריה מקול הכריה שנבעתה פטור שנאמר ונפל עד שיפול דרך נפילה ורוב בהמות על פניהם נופלות וכדאמרינן התם דף נ' ואף על גב דאמר לעיל לשמואל דמחייב נמי אחבטה דלא דריש עד שיפול כדרך נפילה אלא נפל כל דהו אנן נקטי' כוותיה בהך לחיוביה אגובה בחבטה אבל הכא שנפל לאחוריו לא הוי דרך נפילה ונקטינן כרב דפטר כשנפל לאחוריו דבעי' דרך נפילה מיהא לפנים ואם נפל לפניה חוץ לבור אין מוציאין מידו וחוץ לבור פטור.

יט[עריכה]

שור תם שדחף בהמה לבור משתלם מן בעל הבור שלשה חלקים משום שגמר ההזק ודומה כמי שעשאו כולו ואמרי' כי ליכא לאישתלם מבעל שור תם לישתלם מבעל הבור כר' נתן. ומניח אבן על פי הבור משלם מחצה כשור תם שדחף ושור של הדיוט ושל פסולי המוקדשים שלא נפדו שנגחו משתלם הכל מבעל הבור כיון דליכא לאישתלומי מהאיך כדאמרינן ואם תם הוא משלם חצי נזק.

כב[עריכה]

החופר בור בר"ה ונפל עליו שור והרגו פטור מכופר ויורשיו חייבין בדמי שני אם מת וכדתניא סוף פרק קמא דערכין וסוף בתרא ומלוה על פה גובה מן היורשים דשעבודה דאוריתא כדנילף בהלכות מלוה בס"ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.