אבן האזל/מלכים/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אבן האזלTriangleArrow-Left.png מלכים TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
כבוד מלכים
מהר"צ חיות
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

וכן לוקח מן בעלי האומניות כל מה שהוא צריך ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן, ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו ונותן שכרן או דמיהן שנאמר ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו.

ונותן שכרן כתב הלח"מ אי קאי אבעלי אומניות דוקא קשה למה בבחוריכם ושמשים העומדים לפניו לא יתן שכרם ע"כ, ונראה דהנה אמרינן בב"מ דף ע"ז שאני לי' לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות דגבי שכירות אמרינן עבדי הם ולא עבדים לעבדים אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו ועי' בדף י' בתוד"ה יכול ולכן פועל כיון שהוא נעשה עבד למלך כל צרכיו הם על המלך אבל אומן הוא קבלן ועושה רק האומנות ובאותה שעה יתכן שאינו צריך לאכול ולכן נותן שכרו דהא אינו רשאי לגזול, ומש"כ אח"כ ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות ונותן שכרן זהו לבעלים של העבדים דהא אינו רשאי לגזול בלא דמים.

ד[עריכה]

וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים נשים בכתובה וקדושין ופלגשים בלא כתובה ובלא קדושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו. אבל ההדיוט אסור בפלגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד.

אבל ההדיוט אסור בפלגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד, הנה דברי הרמב"ם תמוהים דהרי לשיטת הרמב"ם פלגש היא בלא כתובה וקדושין א"כ מה זה שכ' אלא באמה העבריה אחר ייעוד דבזה שמייעד הו"ל קדושין, עוד הקשה הלח"מ כאן דלפמ"ש הרמב"ם בפ"י מהל' אישות דכתובה אינה אלא מדרבנן ומדאורייתא אינו חייב רק בג' דברים שאר כסות ועונה וכמש"כ בפי"ב מהל' אישות ואמה העבריה לאחר קדושין ג"כ חייב בג' דברים הללו.

ונראה דבכל אשה מכיון שכונסה לשם נשואין התחייב באלו הג' דברים משום דזהו כתובה מדאורייתא לאשה שהיא אשתו גמורה ליורשה וליטמא לה אבל יעוד אינו עושה אלא אירוסין אלא דמ"מ התורה חייבתו לנהוג בה מנהג אישות וחייבתו בשכ"ו אלא דמ"מ כיון דאינה אשתו גמורה אין לה כתובה מדרבנן ומ"מ מותר בה גם מדרבנן דדין כתובה אינה אלא לאחר נשואין וזו היא ארוסה אלא דהתורה התירתה לו ואף שהוא לא התחייב עצמו בשכ"ו נתחייב ממילא ואיברא דא"כ ליכא כבר דררא דאיסורא כיון דמחויב בחיובי כתובה מן התורה ואיסור ארוסה הא אינו אלא מדבריהם, לכן אפשר דבאמת כוונת הרמב"ם דעכ"פ מדבריהם כיון שאין לה כתובה הרי היא כמו פילגש דאף שפילגש היא גם כן בלא קדושין מ"מ גם בקדושין בלא כתובה אינה אשה דאיכא עשה ול"ת שלא ליקח אשה בלא כתובה ובלא קדושין כמש"כ הרמב"ם ריש הלכות אישות גבי מנין המצות אלמא דבלא כתובה נמי איכא איסורא לכן הוי פילגש מדבריהם.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.