לחם משנה/מכירה/יא

לחם משנה ‏ מכירה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

במה דברים אמורים בזמן שקונה בדרך מן הדרכים. עיין בבית יוסף סימן ר"ז דשם הקשה בקנין סודר ואיך כתב כאן דמועיל בהכי דה"מ בדרך מן הדרכים ולמטה כתב דבקנין סודר בעינן מעכשיו וכבר תירץ זה עיין שם:

ג

כיצד המוכר בית וכו'. דעת רבינו ז"ל דאין אסמכתא בדבר שבידו כמ"ש כאן וכן בדין הערבון למטה ודעת שאר המפרשים דאפי' במה שיש בידו יש אסמכתא כמו שחלקו עליו בין כאן בין בערבון והביאו ראיה אל דבריהם מהך מתני' דהלוהו על שדהו דפ' איזהו נשך דאוקמוה בגמ' במעכשיו הא לאו הכי לא קנה והלוהו על שדהו העמידו בשעת הלואה ולוקח אוכל פירות ע"כ כוונת ה"ה ז"ל בקצרה, וביאור דבריו במ"ש ולוקח אוכל פירות לומר דאי אמרת כן אינו מוחזק כלל דאין חזקה אלא באכילת הפירות וכ"ת אין לוקח אוכל פירות הא אפשר דיפרע לו בזמנו י"ל דאפשר דאם יפרע לו ינכה לו מחובו הפירות. וה"ה ז"ל דחה ראיה זו וכתב בסוף דבריו אבל בהלוהו על שדהו בעל השדה לא החזיקו בדבר אם לא יתקיים מה שאמר וכו' ונמצא שלא נוסף בו וכו' עד אמרו מה שהוא נודר לו ע"כ. ביאור דבריו דמתני' איירי שכבר הלוה לו על השדה ואח"כ התנה וא"כ היה מוחזק כבר מחמת מעותיו ולא נוסף דבר מחמת מה שנדר לו בעל השדה. או אפשר דאפילו שבשעה שמלוה לו על השדה מתנה מ"מ ראיות ה"ה ז"ל ראיה דכיון דהשדה לא נתן לו אלא למשכון ואז התנה לו וא"כ בלא התנאי היה צריך ליתן להבטחת החוב נמצא שלא הוסיף דבר מחמת מה שהוא נודר לו:

ד

לפיכך הנותן ערבון וכו'. מה שלא הזכיר רבינו ז"ל ערבוני יקון עיין לעיל פ"ח מ"ש על זה. ובהשגות כתוב בסוף דבריו אבל אם יאמר לו המוכר המעות שנתת לי לא יצאו מתחת ידי וכו' ופירשה ה"ה ז"ל שאמר לו כן בשעת נתינה ע"כ. ביאור דבריו שהרמב"ם כתב שכשאמר לו ערבוני מחול לך שהוא מחול ואין כאן אסמכתא מפני שהוא בידו והר"א ז"ל חלק עליו ואמר אין הכל מודים בזה וכו' כלומר דאפילו שהוא מחילה הוי אסמכתא והדר המקח למריה ומעות למרייהו ולזה כתב שבזה הענין אפשר להיות הדין שכתב כלומר שיקנה כנגד הערבון והמקח קיים ולא אמרינן הדר המעות למרייהו דהיינו כשהתנה המוכר מתחילה דע שהמעות הללו לא יצאו מתחת ידי או תקח את מקחך או תניח אותו שאני איני מחזיר לך המעות דאז ודאי המקח קיים. ואפשר דהך מוכר דנקט הוא מדוייק דכיון דהמוכר אמר לו כן בשעת המכירה מהני אבל אם יאמר לוקח המעות שנתתי לך לא יצאו מתחת ידך אלא אקח המקח מהני:

ה

וכן מי שפרע מקצת חובו. לשון ה"ה ז"ל מוטעה ועיין בב"י סימן ר"ז:

ח

או שלא נסתייע לו להעלות וכו'. מ"ש ה"ה ז"ל זה נלמד שם מההיא דלא איתדר וכו' היינו המעשה דאיתא בפרק האיש מקדש (דף נ') ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל וסליק ולא איתדר ליה אמר רבא כל דסליק אדעתא למידר הוא והא לא איתדר איכא דאמרי אדעתא למיסק והא סליק ע"כ. וכן הביאו תרי לישני בהלכות ויש תימה בדברי ה"ה ז"ל דאיך כתב דלא נסתייע לעלות נלמד מההיא דאיתדר דאינו ענין לזה הדין שנאמר דפסק כלישנא בתרא או כלישנא קמא. ונראה דס"ל ז"ל דרבינו ז"ל פסק כלישנא בתרא ומפני כך כתב לא נסתייע לעלות לומר דדוקא שלא עלה הא עלה סגי אע"ג דלא איתדר ודבר זה אינו כדאי וצ"ע:

י

וכן המוכר או הלוקח כשהתנה. ע"כ מלשון זה שכתב המכר קיים ויחזור כשהתנה משמע דהמכר הוא מכר גמור אלא שצריך לקיים תנאו ונ"מ שאם מת שלא יפדנו עוד ודאי דהוי שלו משום דהוא התנה עמו שאם הוא בעצמו יפדנו יתננו לו אבל יורשיו לא. וקשה שהרי בהלכות מלוה ולוה פ"ו כתב רבינו ז"ל המוכר בית או שדה ואמר המוכר ללוקח לכשיהיו לי מעות תחזור לי קרקעי לא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הרי כתוב שם שאין שם קנין כלל ואם מת יחזיר ליורשיו. ואפשר דהתם משום דאיירי בקרקע שעושה פירות והמכירה נעשה באיסור דאין כאן קניה כלל אבל הכא איירי במטלטלין שאין כאן פירות ומפני כן המכר קיים ויחזיר כשהתנה וזהו שדקדק רבינו ז"ל במ"ש אחרי כן מכר קרקע וכו' משמע שדין הקודם לא איירי בקרקע ומ"ש רבינו מכר קרקע וכו' הרי הפירות של מוכר ר"ל ואין המכר קיים כלל כיון שהמכירה נעשה באיסור:

הרי המכר קיים ויחזיר כשהתנה וכו'. עיין בב"י סימן ר"ז שתירץ קושיית הטור שהקשה על רבינו ז"ל וכן תירץ מהר"י ן' לב בפסקיו השניים שאלה ע"כ (דף צ'):

יב

מעשה באשה ששלחה כו'. בפ' איזהו נשך אמרינן ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריבי אזל זבן לה א"ל אי הוו לי זוזי מהדרא לה ניהלי א"ל את ונוולא אחי אמר רבה בר רב הונא כל את ונוולא אחי סמכה דעתיה ולא גמר ומקנה ע"כ. כלומר כיון שהוא אמר לו את ונוולא אחי סמך דעתו על דברי השליח וחשב שהוא תנאי גמור ומפני כן לא גמר והקנה לגמרי דסבור הוא דכל זמן שיהיה בידו מעות יחזירנו לו וכן פירש הרב נמוקי יוסף בשם הרשב"א ורבינו ז"ל נראה שגורס בהפך וגירסתו ז"ל היא כל את ונוולא אחי לא סמכה דעתיה ולא גמר ומקנה ומפני כך כתב ע"פ גירסתו שהרי לא סמכה דעתו של קרוב זה על דברי השליח מפני שלא השיבו תשובה ברורה. ובאמת שגירסתו דבר תמוה דאדרבה איפכא מסתברא שמפני שלא סמכה דעתו על דברי השליח משמע דאע"פ כן שידע דלא יחזירו לו גמר והקנה. ונראה דרבינו ז"ל מפרש דמה שהוא גילה דעתו ואמר דאינו מוכרה ע"מ דכשיהיו לו מעות תחזיר לו פלונית קרובתו קרקע זו ואמרו אם יהיו לי מעות וכו' אינו לשון שאלה כמו שאנו מפרשים לפי גירסתנו אלא לשון תנאי הוא ואם הוא היה שותק ודאי דהיה תנאי גמור או לפחות גילוי דעת דהרי גילה דעתו דע"מ כן מכר אבל מפני שהוא אמר את ונוולא אחי דמשמע דאינו מודה לו התנאי מפני כן יש לדון דלא מכר לי על תנאי דהרי שמע דברי השליח שאמר לו בדבריו שלא יחזירנה לו אלא אם תרצה האשה לכך אמר שאין תשובת השליח ברורה לבטל תנאו דכיון שלא השיבו תשובה ברורה לא סמכה דעתו על דבריו. זה נראה בדברי רבינו ז"ל ונכון:

יג

אסמכתא שקנו מידו וכו'. כתב ה"ה ז"ל בתוך לשונו וזהו שב"ד מכניסין עצמן בדבר זה ולא יעשו כן בשאר עניינים וכו'. ביאור דבריו מפני שהוא דבר שהדיין כופה מפני כן מכניסים עצמם בדבר זה ואהנו ב"ד חשוב אבל בשאר תנאים שבין אדם לחבירו לא יעשו כן ולא אהנו מעשייהו אע"פ שהם ב"ד חשוב, וזו היא כוונת הרמב"ן ז"ל באומרו דבשאר דברים שאינן מטכסיסי הדין אין ב"ד חשוב מעלה ומוריד כלומר דדוקא בענין זה שהוא בענין דין שצריך הדיין לכוף כאן בעינן ב"ד חשוב ואהני אבל אי לאו הכי לא:

טו

המחייב עצמו בממון לאחר וכו'. ריש פרק הנושא (דף ק"א) מחלוקת ר' יוחנן ור"ל בהאומר חייב אני לך מנה בשטר דר' יוחנן סבר חייב ור"ל סבר פטור. ופירש רבינו ז"ל שהזכיר לו מלת שטר וכן נראה לשון אמר ומינה דאם כתב לו בשטר הריני חייב לך מנה דקנה ואמרו שם על זה כתנאי ערב היוצא לאחר חיתום שטרות פי' תחת העדים כתב פלוני ערב גובה מנכסים בני חורין זו היא סברת ר' ישמעאל ובן ננס סבר אינו גובה לא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים ואמרו שם לימא דר"י דאמר כר' ישמעאל דאמר גובה מנכסים בני חורין ואיהו נמי סבר דכשכתב לו בשטר חייב אני לך מנה דאהני ור"ל דאמר דפטור אתי כבן ננס דאמר אינו גובה לא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים ותירצו אליבא דבן ננס דאמר בערב דפטור כ"ש כאן דהשתא ערב בשעבודא דאורייתא פטור הכא לא כ"ש וא"כ ודאי דאתי דלא כר"י אבל אי אתי ר"י הוא כר' ישמעאל דאמר חייב ור"ל אמר אפילו כר' ישמעאל לא אתיא דע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דשייך ביה שעבודא דאורייתא אבל הכא לא, זו היא סוגית הגמרא. וא"כ יצא לנו מכאן דמאחר דפסקינן דכשכותב בשטר חייב אני לך מנה דהוא חייב כר"י כ"ש בערב שכותב אחר חיתום שטרות ואני ערב דהוא חייב דהוא שעבודא דאורייתא וזו היא סברת הראב"ד ז"ל הביאה הטור בספר ח"מ סימן קכ"ט בריש הל' ערב וז"ל הערב היוצא אחר חיתום שטרות פירוש לאחר שחתמו העדים בשטר כו' כתב הראב"ד ז"ל שהוא משתעבד בלא תנאי לגבות מבני חורין דהוה ליה כמו חייב אני לך מנה בשטר שהוא משתעבד לו ע"כ. אבל רבינו ז"ל נראה דס"ל דערב היוצא לאחר חיתום שטרות לא קני כמו שביאר דעתו ה"ה ז"ל בריש פכ"ו מהל' מלוה ולוה שכתב שם מתוך לשון זה נראה שדעת רבינו הוא הערב היוצא לאחר חיתום שטרות בעי קנין כו'. ובאמת שזה דבר תימה דכיון דכאן פסק כר"י דכשכתב לו חייב אני לך מנה בשטר דחייב כ"ש בערב היוצא לאחר חיתום שטרות דהוא חייב דהוא שעבודא דאורייתא דק"ו הוא כמו שאמרנו בגמרא. ועוד יש לתמוה בלשון רבינו ז"ל שכתב כאן שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב ושעבוד ערב כבר הוכחנו דלא מהני בלא קנין וחלוק מזה. ועוד יש לתמוה בדעתו ז"ל דאמאי לא מהני באתם עדי בלא קנין כי היכי דמהני הכא בחיוב אתם עדי ואדרבה כ"ש הוא בערב דהוא שעבודא דאורייתא. מיהו זה ראיתי שהוקשה בעיני הר"ן ז"ל לדעת רבינו ז"ל בר"פ הנושא וכתב וז"ל ובערב היינו טעמא דלא מהני ביה אתם עדי לפי שהוא דומה לאסמכתא זה נ"ל ע"כ. ובתירוץ זה נוכל לתרץ ג"כ שאר הקושיות ונאמר דכיון דערב דמי לאסמכתא דהוא אומר אם לא יפרע לך אני אפרעך דהרי הוא כמי שהבטיח לו על פרעון חבירו ולא דמי לחיוב שחייב עצמו בשטר דלא שייך כאן אסמכתא מפני כן מעלינן ליה דרגא אחרינא בערב ולומר דבקנין מהני אע"ג דבקנין יש אסמכתא לדעת רבינו ז"ל מ"מ אין ערב אסמכתא גמורה אלא דמי לאסמכתא ומפני כך בקנין סגי וזהו שדמה רבינו ז"ל הך דחייב עצמו בשטר בלא קנין לשעבוד הערב בקנין וכמ"ש שישתעבד הערב ומ"מ כל זה אינו מספיק דודאי האמת הוא דלפי דמיון הגמרא שדימה הך דהכא לערב דבערב אין קנין דאי הוה קנין אין דמיון ערב לחייב אני לך מנה בשטר עולה יפה דאפשר דאפילו ר"ל דאמר פטור התם מודה דחייב משום דאיכא קנין וצ"ע. אחר כן ראיתי שהקשה הרמב"ן ז"ל קושיא זו בסוף בתרא בחידושיו ע"ש:

טז

חייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכו' אע"פ שקנו מידו וכו'. קשה על זה דבפרק כ"ג מהל' אישות כתב רבינו ז"ל הנושא את האשה ופסק עמה וכו' אבל שלא בשעת קידושין עד שיקנו מידו וכו'. משמע דבקנין סגי אפילו שלא בשעת קידושין וכבר עמד על זה מהר"י קארו ז"ל בס' אבן העזר סימן קי"ד ע"ש. ובהשגות כתוב כאן בסוף דבריו וכשתעיין יפה הכל דרך אחד ע"כ. ביאור דבריו כשתעיין יפה כלומר אפי' לפי סברתו דבעינן דבר קצוב תמצא דהפוסק לזון ה' שנים נקרא דבר קצוב כמו אם היה פוסק לתת לה מנה וכחלוקות הקודמות דאיירי בדבר קצוב האומר לעדים וכו' שאני חייב לפלוני מנה וכו'. וכוונתו היא החלוקה הזאת היא כראשונות וכן הוא דעת שאר המפרשים ג"כ כמבואר בספר החשן סי' ס'. או אפשר דה"ק כשתעיין יפה תמצא דהוי כ"כ קנין שלא בשעת נישואין כמו אמירה בשעת נישואין וכי היכי דאמירה בשעת נישואין סגי קנין שלא בשעת נמי סגי והכי דייק לישנא דגמרא דאמר הן הן הדברים הנקנין באמירה משמע דלא רצה הגמרא לעשותו אלא שידמה לקנין וזהו שכתב הנקנים באמירה יצא לנו מכאן דבקנין כ"ש דמהני ואע"ג דמדיוק לא תידוק אלא בשעת נישואין מהני קניין מכל מקום ה"ה שלא בשעת נישואין:

יח

כשהיו חכמי ספרד רוצים לקנות וכו'. הרב המגיד רצה ללמוד מכאן דאפילו בקנין יש דין אסמכתא והרב מהר"י קארו זצ"ל הקשה עליו בסימן ר"ז דלפי דעת רבינו ז"ל במעכשיו לבד סגי וא"כ למה הצריך שיהיה התנאי במחול לך. וע"ק דאי מחול למה לי קנין הא מחילה אינה צריכה קנין. ויש לתרץ לדעת ה"ה ז"ל דאין מזכיר בתנאי מעכשיו ומה שהזכירו רבינו ז"ל הוא פירוש מה שר"ל בדבריו כלומר כוונתו היא לומר שמחל לו מעכשיו אע"פ שאין מזכירו אבל אם היה מזכירו ודאי דסגי והקנין צריך משום מ"ש רבינו ז"ל סוף פ"ה נהגו רוב המקומות להקנות וכו'. ועיקר המנהג להודיע שאינו אומר דברים אלו כמהתל כמ"ש שם. והרב מוהרי"ק זצ"ל בסימן הנזכר פירש דברי הרמב"ם ז"ל שלא כדברי ה"ה ז"ל. ויש לפרש דברי רבינו ז"ל ולומר דמה שהיו מצריכים מעכשיו ומחול לך הוא לצאת ידי רוב השיטות משום דאיכא מאן דפליג על רבינו דאפילו במה שבידו שייך אסמכתא מפני כן הצריכו שיהיה הדבר במחול לך דאיכא תרתי לטיבותא ובכי הא ליכא מאן דפליג וזה מסכים למ"ש ה"ה ז"ל ודרך ישרה היתה לדעת רוב השיטות:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף