לחם משנה/אבל/ג

לחם משנה ‏ אבל ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

כהן שנכנס לאהל המת וכו' ואם ישב שם כדי השתחואה וכו' ה"ז לוקה וכו'. הרב"י בטור חשן משפט סימן שפ"ה כתב בשם הכלבו כלשון זה של רבינו וכתב עליו ונ"ל דהאי לוקה לאו מדאורייתא הוא דהוא לאו שאין בו מעשה ע"כ. ואין נ"ל כן דודאי פירוש דברי רבינו ז"ל הוי מלקות ממש. כיוצא בדין זה כתב בהלכות נזירות פרק ה' נכנס לאהל המת וכו' הרי זה לוקה והוא שישהא שם כדי השתחואה ואין סברא לומר דהכא והתם כוונת רבינו היא מכות מרדות אלא ודאי דהוי מלקות ממש ואע"ג דהוי לאו שאין בו מעשה אמת דהתוספות בפ' ידיעות הטומאה (דף י"ז.) כתבו גבי נזיר בקבר צריך שהייה למלקות וכו' דהא דאמרו שם דלקי היינו למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וההיא דבפרק בתרא דמכות (דף כ"א:) דאמר התם רב ביבי דלא לקי לכלאים בשהייה אתי כמאן דאמר לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ועוד כתבו תירוץ אחר דמלקות דאמרו שם לאו דוקא אלא איסור דמלקות אבל רבינו אינו סובר כשום אחד מאלה התירוצים אלא דלוקין גבי נזיר בשהייה אע"ג דבעלמא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כדמשמע מהתם לתירוצא קמא שתירצו התוספות ועוד סובר רבינו דגבי כלאים לוקה בשהייה בסוף הלכות כלאים ואע"ג דגם שם הקשה הרב כ"מ דהוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין מ"מ כבר תירץ שם בשם הריטב"א שמאחר שהיה בידו לתקן האיסור מעליו בכל פעם שמתרים בו חשיב כלובש ע"כ וכן נאמר כאן דכיון דבידו לפרוש מהטומאה בשעה שמתרים בו ולא פירש הוי כמטמא עצמו בידים. ומה שקשה עוד שם בהלכות נזירות בדין זה שם ביארתי:

ה

המטמא את הכהן וכו'. בהל' כלאים בסופו כתב רבינו כיוצא בזה דהמלביש כלאים לחבירו אם היה הלובש שוגג שהמלביש לוקה ותמה עליו שם הרכ"מ וכתב שכבר שאל הרא"ש מהרשב"א על זה ואותה התמיה עצמה היא כאן ואפשר לומר דמשמע ליה לרבינו דמדאמרינן בפרק ג' מינין (דף מ"ד.) דגלי קרא בנזיר דלא עשה מטמא כמיטמא מדכתיב וטמא ראש נזרו משמע דבעלמא עבדינן מטמא כמיטמא ולכך כתב רבינו בהלכות נזירות פרק ה' דאם היה הנזיר שוגג וזה שטמאו מזיד אינו לוקה משום דהתם גלי קרא וטימא ראש נזרו מדלא כתיב וטמא לו ראש נזרו אבל אכתי קשה דאמאי לא גמרינן מטומאת נזיר הכא גבי טומאת כהן ועוד דאי לא ילפת מהתם א"כ אפי' שניהם מזידים ילקו שניהם כי היכי דאמרינן במגלח דהוי כמתגלח וכי תימא דשאני התם דאמרינן דקרי ביה לא יעבור כדאמרינן התם אבל הכא לא אמרינן הכי א"כ אפילו שיהא שוגג המיטמא אמאי לקי המטמא ואע"ג דגבי גלוח פאות הראש אמרינן דחייב המקיף ג"כ כדכתב רבינו ז"ל בפרק י"ב מהל' ע"א ואיתא בפרק ב' נזירים (דף נ"ז:) התם קרא משמע הכי מדכתיב לא תקיפו ולא כתיב לא תוקפו כדכתבו שם התוספות אבל הכא וגבי כלאים מנא ליה לרבינו לומר דלוקה המלביש או המיטמא אם הלובש או המטמא שוגג ואם הוא מזיד פטור ואולי היה לו לרבינו שום מקום אשר נתלה בו ואנכי לא ידעתי ודבר זה הלכה מפי הקבלה. כתב הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת אמור דמדכתב רבינו ז"ל כאן ובפרק שביעי מהל' נזיר ג"כ כתב דדברים אלו דברי קבלה משמע דאית ליה דכל הני קראי דדרשינן בפרק כהן גדול ונזיר (דף מ"ח) דמטמא למת מצוה גבי כהן גדול ונזיר אסמכתא נינהו ועיקר הדבר מפי קבלה הוא ולא מהני קראי והקשה עליו דמדפריך בגמרא עד שלא יאמר יש לי בדין וכו' ותירצו לא אם אמרת בכ"ג וכו' משמע דדרשות גמורות הם דאי לא לימא דאסמכתא בעלמא נינהו ולא תקשי מידי והניח הדבר בצריך עיון ולי לא קשה כלל דודאי רבינו אית ליה דהני דרשות דפרק כ"ג דרשות גמורות הן וראיה לדבר דבסוף הלכות כלאים כתב ולמה נדחה בטומאת מת הואיל ופרט הכתוב ולאחותו מפי השמועה למדו וכו' משמע דדרשא גמורה היא הא דמטמא למת מצוה והא דקרי ליה רבינו דברי קבלה אזיל לטעמיה דסובר דכל דבר שאינו מפורש בהדיא מקרי דברי קבלה וכמו שכתב הרב כ"מ בפרק שלפני זה גבי טומאת אשתו וזהו טעמו כאן שכתב שהם דברי קבלה או אפשר דכוונתו לומר דהוא גזירת הכתוב שנדחה מפני כבוד הבריות לא תעשה שבתורה ועל דרך שכתב בהלכות כלאים הואיל ופרט הכתוב וכו' כלומר דהוא גזירת הכתוב ומ"ש הרב הנזכר שם דלפי פשוטו בדברי הרמב"ם ז"ל ניחא דמפיק ליה בספרי מקרא דבעמיו דכל הני קראי אסמכתא מ"מ קשה ליה להרמב"ם דאע"ג דהני קראי הוו אסמכתא מ"מ הא הכא קרא דבעמיו דרשינן ליה בספרי וא"כ תורה הוי ולמה כתב דברי קבלה אבל לפי מה שכתבתי דרבינו קרי למה שאינו מפורש בהדיא דברי קבלה ניחא. ולעיקר קושייתו דהקשה למה לי תרי קראי למת מצוה אפשר לתרץ דאי מחד הוה אמינא דלא קרי מת מצוה אלא למי שא"א בענין אחר אבל אם אפשר בענין אחר כמו שמצאו בדרך והוא קרוב לעיר ילך לעיר ויבאו אחרים לעסוק בקבורתו והוא לא יטמא קמ"ל כיון דבאותו המקום שהוא קורא אין עונה יטפל בקבורתו ולא ילך לעיר אחרת וכ"כ הפוסקים:

ו

כהן גדול אינו מטמא לקרובים וכו'. מה שהשיג הראב"ד ז"ל וטעם לרבינו ז"ל הכל ביארתי בפ"ה מהל' נזירות ושם הארכתי וכתבתי על הרב כ"מ ועוד יש לתמוה עליו שחזר כאן ממ"ש שם ששם כתב דדברי הר"א ז"ל נראים נכונים בטעמם דהא דמחלק בין בחיבורין לשלא בחבורין לא הוי אלא לרב יוסף והיה לו לרבינו לפסוק כרבה וחזר למצוא טעם לרבינו וכאן כתב שלא ירד לסוף עומק דברי הר"א ז"ל בהא דמחלק בין בחיבורין לשלא בחיבורין דאפי' רבה לא מכחיש ליה:

ט

היה כהן גדול וכו' כל הקודם את חבירו במעלה וכו'. אע"ג דבגמ' ריש פרק כהן גדול ונזיר אמרו משוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים משוח בשמן המשחה עדיף וכן משוח שעבר ומרובה בבגדים מרובה בבגדים עדיף עבר מחמת קרויו ועבר מחמת מומו עבר מחמת קרויו עדיף לא הוצרך רבינו לפרש דכיון דהוא כתב בפ"ד מהלכות כלי מקדש כהן הגדול המשוח קודם למרובה וכו' ומרובה קודם למשוח שעבר וכו' וכתב שם דכל הנזכרים בגמרא קודם כל אחד לחבירו במעלה וכאן כתב דכל הקודם במעלה מתאחר בטומאה נתבאר הדין ובסגן ומשוח מלחמה דשם כתב דהמשוח קודם במעלה הוצרך לפרש כאן דלענין זה הסגן קודם לו מהטעם שאמרו בגמ' בריש פכ"ג דנזיר יעויין שם:

י

נשיא שמת הכל מטמאין לו אפי' כהנים וכו'. בירושלמי אמרו אחר שאמרו אי זהו מת מצוה וכו' ושאין כבודו לכך אבל אם היה כבודו לכך לא בדא והנשיא כבודו לכך ומהו שיטמא לכבוד הנשיא כד דמך רבי יודן נשיאה אכריז ר' ינאי וכו'. והרא"ש ז"ל פירש דוהנשיא כבודו לכך הוי בעיא ומפני כן למד הרב"י בסימן שע"ד מדבריו דאפילו לא יהיה מת מצוה יטמא לו הכהן אם אין לו השיעור האמור בגמרא ותמה עליו שם דלא ראינו שנוהגים כן ובאמת דין גדול הוא זה שלמד מדבריו וטעמו דכיון דהבעיא ששאלו בנשיא הוה אפי' כשאינו מת מצוה וכמו שתירצו אין כהונה היום א"כ אם לשון הבעיא מתחיל מאומרו והנשיא כבודו לכך משמע דאיירי בהא דאיירי הך בעיא דנשיא מאי דקאמר לעיל מיניה אבל אם היה כבודו בכך לא בדא דעל זה שאלו אם הנשיא אע"ג דלא מתני יהיה הדין כן וכיון דבעיא דנשיא בשאינו מת מצוה ממילא דהא דלעיל נמי איירי בשאינו מת מצוה ונ"ל דאין ללמוד חידוש גדול כזה מדברי הרא"ש ז"ל אלא דהרא"ש ז"ל סובר דתרי בעיי בעו בירושלמי חדא בעיא והנשיא כבודו לכך כלומר במת מצוה דאמרינן דכשמתני לית ליה שיעורא ובנשיא מת מצוה אע"ג דלא מתני יהיה הדין כן או לא. ועוד שאלו אם תמצא לומר דהנשיא כשהוא מת מצוה יטמא לו עדיין תבעי לך כשאינו מת מצוה מה הוא שיטמא כל אדם לכבוד הנשיא והשתא אין ללמוד זה מדברי הרא"ש ז"ל דהא בעיא דכבודו לכך במת מצוה איירי. והשתא ניחא דחזר הירושלמי ואמר ומהו שיטמא לכבוד הנשיא משום דהוי בעיא תניינא דאי הוי חד בעיא למה כפל ואמר כן כבר אמר והנשיא כבודו לכך ודי בזה מה הוא זה שאמר ומהו שיטמא וכו' דמשמע דבעיא אחריתי היא:

יא

שנאמר בני אהרן עד שיהיו בכיהונם וכו'. בספרי מפיק ליה מהכהנים למעט חללים ולא מבני אהרן וכוונת רבינו ז"ל נראה דהיא כן גם מ"ש עד שיהיו בכיהונם כלומר ממלת הכהנים נפקא והכי קאמר הכהנים צריך שיהיו בני אהרן ולא שיהו חללים דלחללים אינו מזהיר שלא יטמאו:

יב

אם בא להטמא עצמו וכו'. בפרק חרש ביבמות (דף קי"ד.) משמע כדברי רבינו דהקשו למ"ד קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצויין להפרישו מהא דאמרינן אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ואמרו שם מאי לאו דאמר להו דלא ליטמו ותירצו לא דלא ליטמו בידים ואנן דקיימא לן קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וכמ"ש רבינו בסוף הל' מאכלות אסורות אם כן משמע דאין מצווין להפרישו והטור ביורה דעה בהל' טומאת כהן השיג על רבינו ועל כן פירש הרב מהר"ר אליה מזרחי בפרשת אמור ובפסקיו סימן ע"א דעת הטור דסובר דמאי דאמרו בגמ' לא דלא ליטמינהו בידים לא הוי אלא דרך דחיה אבל קושטא דמילתא דשאני התם משום דכהנים ריבה בהן הכתוב מצות יתירות ולכך הזהירו לקטנים להפרישם מה שאין כן בשאר מצות והכי דייק לישנא דאמור ואמרת והמתרץ היה יכול לתרץ שם אלא שתירץ לו כמו שתירץ בדם ושרצים ועיין שם בפסקיו ופרשת אמור כי שם האריך:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף