לחם משנה/אבל/ד

לחם משנה ‏ אבל ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מנהג ישראל וכו'. דבר זה נלמד ממה שאמרו באבל רבתי הגוסס אין קושרין את לחייו ואין פוקקים את נקביו וכו' וכדכתב רבינו לקמן מכלל שאלו הם דברים שעושין למת וגם שם אמרו ולא סכין ולא מדיחין. ומאמצין עיניו של מת בפרק שואל (דף קנ"א):

תכריכין תפורין וכו'. בסוף מ"ק דנהג רבן גמליאל ונהגו העם לצאת אחריו בכלי פשתן. ומה שאמר רבינו לבנים אע"ג דבפרק ב' דנדה (דף כ') ובסוף פרק אלו קשרים (דף קי"ד.) צוה רבי ינאי לבניו שלא יקברוהו לא בלבנים ולא בשחורים כדאיתא התם כתב רבינו לבנים משום דהטור כתב ביו"ד סי' שנ"ב והאידנא נהגו בלבנים וכן ראוי לעשות ולכך כתב רבינו לבנים:

ד

ופניו למעלה וכו'. כתב הרב כ"מ ז"ל דנפקא ליה ממאי דאמרינן בפרק המוכר את הספינה (דף ע"ג:) דמתי מדבר גנו אפרקיד ואע"ג דרבינו מפרש דפרקדן הוי בין פניו למעלה בין פניו למטה וכמ"ש בפרק ב' מהלכות ק"ש ואסור לקרות קרית שמע וכו' וכתב שם הרב כ"מ ומפרש רבינו פרקדן בין שהוא מוטל ופניו טוחות בקרקע בין שהוא מושלך על גבו ופניו למעלה מ"מ שפיר מייתי ראיה מהתם דההוא אפרקיד דמתי מדבר ע"כ פניו למעלה דאם לא כן לא היה יכול טייעא לרכוב תותי ברכייהו וכמו שהכריחו התוס' שם:

ה

ואין מניחין כלי מתכות וכלי מיקר וכו'. בפרק שואל (דף קנ"א:) אמרו גבי מת מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין על כריסו כדי שלא יתפח:

ו

כדי לשרות אכילה שבמעיו וכו'. בכתובות (דף ח') אמרו בברייתא החזירו הדבר ליושנו ופירש"י ז"ל לעשרה כוסות והטור כתב בסימן שע"ח בשם הרמב"ן ז"ל ליושנו שלא ישתו אלא בתוך הסעודה דיין שלאחר הסעודה משכר ע"כ ובפרק י"ג כתב רבינו עשרה כוסות ומשם נראה שהוא כפירוש רש"י ז"ל וכ"כ שם הרב כ"מ אבל קשה דכאן נראה דהוא כפירוש הרמב"ן ז"ל כדי לשרות אכילה שבמעיו והיינו בתוך הסעודה ואולי רבינו ספוקי מספקא ליה בפירוש הברייתא ולכך כתב דלכתחלה יעשה כפירוש רש"י ז"ל דלא ישתו אלא לרוות אבל בדיעבד אם שתה עשרה כוסות לית לן בה דאולי פירוש הברייתא כהרמב"ן ז"ל דיושנה הוי עשרה כוסות אבל יותר מעשרה לכולי עלמא לא ולכך כתב כאן בלשון מותר לכתחלה ושם כתב בלשון שלילה דהיינו אין שותין בבית אבל יתר על עשרה כלומר דבדיעבד מהני. ועדיין צ"ע:

ח

וכל המלין את מתו עובר בלא תעשה וכו'. בפרק נגמר הדין (דף מ"ו) אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מנין למלין את מתו שעובר עליו בלא תעשה ת"ל כי קבור תקברנו וברש"י ז"ל מריבויא דריש כל המתים. וקשה כיון דכל המתים הוו בלא תעשה מריבויא דתקברנו א"כ הוי גם כן בעשה דקבור תקברנו וכיון שכן נמצא דהמלין את מתו עובר בעשה ולא תעשה וכי תימא דהקבורה בכל עת שעושה אותה אפילו אחר הלינה הרי קיים העשה אפילו שאינו בו ביום זה אינו דביום ההוא כתיב וכ"כ רבינו בפרק ט"ו מהל' סנהדרין ומ"ע לקבור את כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה שנאמר כי קבור תקברנו ביום ההוא וא"כ היה לו לומר כאן שעובר בעשה ולא תעשה כדכתב שם ואולי רבינו נמשך אחר לשון המשנה שאמרה ולא זו בלבד אמרו אלא כל המלין מתו עובר בלא תעשה דלא הזכירה אלא לא תעשה לחוד:

ט

וחייב לישב על מטה כפויה וכו'. בפרק ואלו מגלחין (דף כ"א.) אמרו מנין לקריעה מעומד וכו' אלא מהכא ויקם דוד ויקרע את בגדיו ודילמא מילתא יתירתא עביד דאי לא ת"ה וישכב ארצה הכי נמי והתניא ישב על גבי מטה וכו' ואמר רבי יוחנן וכו' אמר ליה כעין ארצה ופירש"י ז"ל שכפה מטתו וישב עליה ע"כ. וכפי הנראה שם מדברי התוספות דהוקשה שם דהסוגיא משונה דתחלה אמר מילתא יתירתא עבד דאי לא תימא הכי וכו' והדר מקשה דלא יצא ידי חובתו כלומר הראיה שהיה צריך להביא היא מפסוק אחר שהוא מילתא יתירתא כי האי אבל לאו מדבר אחר שהפסוק ככתבו הוא קשה להבין דאין זו ראיה למה שרוצה להביא ולכך פירשו שם דהכי קאמר ודאי דקרא דשכיבת ארצה הוי מילתא יתירתא דבודאי דוד כבר כפה מטתו וכיון שכפה המטה לא היה צריך לשכב ארצה אלא על מטה הכפויה דאי אמרת דלא כפה היכי היה יצא ידי חובתו בשכיבת ארצה בלא כפיית מטה הא"ר יוחנן דלא יצא ידי חובתו אלא בכפיית המטה אפילו שישן על גבי קרקע ותירצו דלא עשה מילתא יתירא אלא מאי ארצה ששכב על מטה כפויה כעין ארצה ופירוש זה יתכן לפי פירושם שסוברים כהרא"ש דכיון דכפה המטה סגי ובין שישן על מטה כפויה בין שישן על גבי קרקע יצא ידי חובתו ור' יוחנן לא איירי אלא היכא דלא כפה המטה אבל רבינו שסובר דאפי' דכפה המטה לא סגי ליה אלא שישן על גבי המטה הכפויה וברייתא איירי אפילו דכפה מטתו וכן א"ר יוחנן ודאי דהפירכא לא הוי אלא הכי דילמא קרא לאו דוקא ומילתא יתירתא עבד תדע לך דהאי קרא לאו דוקא דאל"כ היכי קאמר קרא וישכב ארצה הא ודאי לא יצא ידי חובתו דאפילו תימא דכפה מטתו מ"מ לא יצא ידי חובתו במה ששכב לארץ דהיה צריך לישן על המטה הכפויה אלא מאי אית לך למימר דארצה לאו דוקא אלא על מטה הכפויה הכי נמי ויקם דוד לאו דוקא דהני קראי לאו בדוקא איירי ותירצו דבדוקא הם ומאי ארצה כעין ארצה והיינו מטה כפויה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף