לבושי שרד/אורח חיים/שיח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


לבושי שרדTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שיח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


ש"ע סעיף א' ואם אמר לעכו"ם לעשות כו'. ע' לקמן ש"ז סעיף יט כצ"ל:

שם במ"א. וע' ביו"ד ססי' ק"ב דאם נתערב אותו דבר כצ"ל ר"ל מה שבישל בשבת ונתערב לא הוי דשיל"מ דלא מיקרי דשיל"מ אא"כ הותר למי שנאסר אבל זה שנשאר לדידי' אסור לעולם אף ע"פ דלמוצאי שבת מותר לאחרים לא מיקרי לדידיה דשיל"מ וראייתו מתרומ' טהור' שנתערב דאמרי' בפרק הערל דלא הוי דשיל"מ משום דלכהן גם עתה שרי ולישראל לעולם אסור:

שם אחר השבת דלאחרים גם עכשיו מותר ולדידיה לעולם אסור:

שם וכנ"ל עיקר ר"ל דנתערב בשבת הוי דשיל"מ ואפי' נתערב אצל המבשל לא אמרי' דבת' דידי' אזלי':

שם כשנתער' לכהן היינו בבכורים:

שם בי"ד סי' צט. לענין עבר וביטל איסור אסור לו ולמי שנתבטל בשבילו:

שם חיישי' שיאמר לנכרי לבטלו כו' כשבישלו נכרי לישראל כצ"ל:(הגה ס"ב) בישל ע"י נכרי בשבת אסור כצ"ל כו' היה חולה. לשון הב"י הקוצר פרי שלא נגמר בישולו לחולה בשבת אסור לברי' משום מוקצה ואפי' חלה מבע"י שאין הכנה במחובר בכיוצא בזה שהוא גדל והולך עכ"ל ור"ל דזה אפי' לר"ש אסור שאינו מוכן כלל עיין בב"י ריש סי' שיד ובט"ז שם:

ט"ז סק"ב ואח"כ כתב כן בשם הרמב"ם כצ"ל:

שם לא אמרינן מיגו. ר"ל דבכל דוכתא אמרינן מיגו דאיתקצאי לבה"ש שוב אין השינוי מועיל משא"כ כאן דליכא שינוי ול"ש לומר מגו דאתקצאי בה"ש שלא ידע שיחלה מש"ה הקצה מדעתו לכולו שבת בהא קיי"ל דאע"ג דהקצה מדעתו שרי כיון דלא דחאה בידים:

מג"א סק"ד יעלה ויתלוש. אבל שמא ישחוט ל"ח דדבר טורח הוא ומידכר ועוד דלא גזרי' אלא בפירות דבעוד' בכפיו יבלענה ומתאוה להם כ"כ התוס' שם:

סק"ה ובלא מליחה. דאסור למלוח בשבת והדח' בעי משום דם בעין משא"כ דם הבלוע בו ליכא איסור כ"ז שלא פירש:

סק"ז וטעמו דכיון דהנכרי בישל כצ"ל:

סק"ח שנדחקו שם. דאיסור מוקצה אינו אלא לר"י ולא לר"ש והל"ל משום שגדל והולך דבזה ר"ש מודה כמו שכתבתי תחלה:

שם ש"ך ס"ב. דאע"ג דהוי דשיל"מ בטל בכה"ג:

ש"ע ס"ג בתולדות חמה. פלוגתא דר' יוסי ורבנן והלכה כרבנן דגזרי תולדות חמה אטו תולדות אור:

בש"ע שם להטמינה בחול. אמרינן בש"ס דר"י מודה בהא והטעם אמר רבה שמא יטמין ברמץ ויכסה בגחלים ורב יוסף אמר שמא יזיז עפר ממקומו ומטלטל לעפר המוקצה וס"ל טילטול מן הצד שמיה טלטול או משום חופר גומא ע"ש:

שם בחמה עצמה. ולא גזרינן חמה אטו אור דחמה באור לא מיחלף:

מג"א סק"י אפי' מבע"י זה כתב ברא"ש אליביה דרבה דהאיסור משום הטמנה מש"ה אסור אפי' מבעו"י כמבואר בר"ס רנז משא"כ לרב יוסף:

שם לגלגלו ע"ג. זה כתב הרא"ש לרב יוסף משום דגזירה שמא יזיז שייך גם בהא משא"כ לרבה לא אסור אלא בהטמנה:

שם השמיטו הטור. אם כוונתו דהשמיט דין גלגול ע"ג חול לא א"ש דאדרבה כיון דהלכה כרבה לכן השמיטו ואולי כוונתו שהשמיט דין דאסור להטמין מבע"י אבל המ"א הבין דקושית הב"ח על דין גלגול ותמה בזה בספר תו"ש ע"ש באורך:

שם אליביה דר"י. ר"ל דהא הוצרך הרא"ש לאסור גלגול מחמת שמא יזיז לרב יוסף דגם ר' יוסי מודה ביה מה"ט דשמא יזיז אבל אנן דקי"ל כרבנן ודאי דבלא"ה אסור משום גזירה דתולדות אור:

שם בתוכו אסור. משום הטמנה בדבר המוסיף הבל:

שם כלי חרס חייב משום מבשל: ט"ז סק"ג מבשלה ושורה ונתיבשה ואח"כ היה תמיד שורה ממנה מעט אבל בתבשיל שיש בו מרק שייך במרק בישול אע"פ שכבר נתבשל:

שם ומרתיחו ומשמע דבבישול. ע"ז כתב הט"ז ע"פ דברי הב"י דהכי משמע מדבריו ע"ש גבי מ"ש וכיון דאפי' בהגיע למב"ד כו' ע"ש ודוק:

שם לטור כרש"י וכ"פ. ונדחק שם בב"י למה פליג הטור אהרא"ש ואח"כ רצה הב"י לומר דגם הרא"ש ס"ל כך כהטור וכדברי הט"ז אח"כ שכ' ונ"ל דגם הרא"ש ס"ל כן כו' וסתר פי' זה מכח ב' קושית חדא דאין לחלק בין איסור לחיוב דכל שאין חיוב אין איסור שנית דמנא ליה להטור לפרש כך בדברי הרא"ש וזהו מה שהביא הט"ז ועוד הקשה דהא הרא"ש כו'. ור"ל אפי' את"ל שיש איזה סברא לחלק בין איסור לחיוב מ"מ לפרש כך בהרא"ש לחלק ביניהם ומסתמא יש לנו לפרש בדעת הרא"ש דכי היכא דהתם גבי שמא ירתיח אין איסור אלא כשנצטנן כפירש"י ה"ה כמב"ד דהא הרא"ש מביא מהתם ראיה למב"ד זהו כוונת הב"י למעיין ובזה תראה דתירוץ הט"ז על קושיא השניה אין לו ביאור כלל במ"ש דהאמת כך הוא דבנצטנן אין חילוק כו' הרי קושית הב"י אינו על נצטנן אלא על עודו רותח וק"ל וצ"ע:

שם ובהדיא כתב ה' המגיד הביא זאת לתרץ קושית ב"י הראשונה ואע"ג דהה"מ באור ממש מיירי ומשום דדמי למבשל ממש כמ"ש בב"י בשם הר"ן ואלו הכא לא מיירי אלא סמוך למדורה כמ"ש הט"ז סס"ק זה מ"מ מייתי ראיה דיש חילוק בין חיוב לאיסור וכן מבואר בב"י בשם בסוף ד"ה מותר ליתן קיתון של מים כו' דכי היכא דמחלקו הפוסקים באור בין איסור לחיוב ה"נ יש סברא לחלק בסמוך למדורה בין איסור לחיוב ע"ש ובחנם נתקשה כאן בפרי מגדים:

שם ואחר שהגיע למב"ד אם נצטנן והרתיחו חייב כצ"ל:

שם לכתחלה והיינו סמוך למדורה. זה ענין בפני עצמו לומר דכל המותר בסעיף זה הותר להרתיחו היינו דוקא סמוך למדורה ע"ד שנזכר בסעיף טו אבל על האש דמי למבשל וגזרינן ביה וע"ש רמ"א בסעיף טו:

מ"א ס"ק יד וכמ"ש סעיף טו. דהא מתיר שם להעמיד סמוך למדורה במקום שהיס"ב וא"כ נעשה כלי ראשון:

שם אסור לשרותו אע"ג דאין כאן תוספת בישול מ"מ כל זמן שלא נתבשל ממש אלא היה בכ"ר ניתוסף בו קצת בישול כשמניחו פעם ב' בכ"ר וכן לעולם:

ס"ק טו שמערין עליו כ"כ התוספות לפיר"ת דס"ל דעירוי ככלי ראשון דמי א"כ הא דתני במתני' מדיחין ע"כ דהיינו מכ"ש ומוכח דשריי' אפי' בכלי שני לא:

ט"ז סק"ד מותר אפי' סמוך למדורה. תימא דודאי כך הוא האמת דמותר להניחה אפילו סמוך למדורה במקום שהיס"ב ואולי כוונתו לפי דאפי' כי שרינן במקום שהיס"ב מ"מ צריך להרחיק קצת מהמדורה כמ"ש במג"א ס"ק לח אבל אצל האור ממש אסור אך קשה דלמה הקשה כך ארמ"א הא גם על המחבר תלונתו דכתב בנתבשל כל צורכו יש בו משום בישול אם נצטנן משמע דבעודו רותח מותר לבשלו וה"ל לבאר דצריך להרחיק קצת וצ"ע:

מ"א ס"ק טז מלוח. תימא דהיינו דינא דמלוח הישן שכתב המחבר ויש ליישב ועיין באחרונים:

ס"ק יט בשם תוס' היינו בס"ק טו דמיחזי כמבשל אלא דשם בתוס' יש עוד תירוץ ולאותו תירוץ מותר לשרותו בכלי שני עיין שם:

סק"כ יבש משא"כ בלח דאפילו אחר בישול יש בישול בנצטנן בסעיף ד':

ט"ז סק"ט לא נתבשל. דאי נתבשל כ"צ גם נגד המדורה שרי בעודו רותח כמבואר בסעיף ד' דאין בישול אחר בישול ומותר אפי' במקום שיבא לידי' בישול גמור:

מ"א ס"ק כד דאית בשבת ביה חשש חיתוי אבל אם נטלו משחשיכ' שרי דהוי חזרה דמותר ברנ"ג סעיף ב' בהגה ע"ש:

ש"ע ס"ח כנגד המדורה במקום דכל מה שנתבאר בסעי' ד' דאין בו משום בישול כגון ביבש אפי' נצטנן ומותר לשרותו בכלי ראשון ה"ה דמותר להניחו כנגד המדורה כמבואר בסעיף טו דלא חיישינן לחיתוי ע"ש במג"א:

שם מיחם שעל גבי האש. ואע"ג דאפי' בכירה גרופה לא שרי בסי' רנג אלא חזרה אבל להניח לכתחלה אסור כמבואר בסי' רנג סעי' ה' בהגה וא"כ הכא אף ע"פ שהמיחם מפסיק מאי הוי וצ"ל דהפסקת המיחם אפי' באינו גרופה עדיף מכירה גרופה ושרי אף להניח לכתחלה וכן משמע במחבר רנג סעיף ה' בדין בפאנ"דיש דמטעם הפסקת הקדירה שרי להניח באינה גרופה משום דהפסקה עדיף מגרופה ומ"ש המג"א כאן ס"ק כו דהתם הקדירה עומדת ע"ג האש ממש עכ"ל לאו דוקא על גבי האש ממש אלא ר"ל ע"ג מקום האש ודרך בישולו בכך מש"ה אסור אפי' בגרופה שאין בה אש אבל בהפסקת הקדירה דאין דרך בישול בכך ל"ח לחיתוי אף באינה גרופה וכן מבואר מהמג"א ברנ"ג ס"ק לג ע"ש ודוק:

שם רוטב. ר"ל דבה"ג אית ביה בישול בסעיף ד':

מ"א ס"ק כו בסי' רנג ס"ה. וי"ל דוקא צלי כצ"ל ר"ל יבש דאין בו בישול אף כשהיא קר ולית ביה רק גזירה דחיתוי הכריע הב"י להקל ולומר דהפסק הקדירה עדיף מגרופה אבל בסעיף ז' דאיכא חשש חיתוי וגם חשש שמא יתן כשהוא קר דאז אסור משום בישול וכיון דאיכא תרתי גזירות לא הכריע להקל ולכן אין מותר שם אלא חזרה כמ"ש המג"א ס"ק כד מדברי רי"ו וזהו שסיים כאן וכן צ"ל לדברי רי"ו:

שם כירה גרופה כוונתו בהפסקת קדירה דעדיף מכירה גרופה:תבשיל חם. ר"ל דמשמע במ"מ דאפי' לענין תבשיל שיש בו רוטב עדיף הפסקת קדירה מגרופה:

ש"ע ס"ט אבל מלח. עיין מנחת יעקב כלל א' סק"ח:

ט"ז ס"ג יג ומשמע מזה מהא דקאמר צריכה מלחא בישולא כבשרא דתורא:

שם הרא"ש דנקט. משא"כ המחבר דנקט מלוח היינו לענין שבת בעינן דוקא מלוח ופליג רמ"א על המחבר וע"ז סיים הט"ז ונ"ל דגם הש"ע כו':

מ"א ס"ק ל ומיירי ר"ל. הרא"ש מיירי וע"ז כתב דעת הרב"י משמע דלא כרמ"א וכמו שכתבנו באות נ':

שם ולמסקנא. ר"ל אע"ג דכתב הרא"ש תחלה דהמלח גורם שימהר להתבשל מ"מ כשכתב אח"כ אפי' נמלח מחדש כו' ובה"ג לא נתרכך הבשר חזר מדבריו הראשונים לאסור מחמת לחלוחית לבד ומיירי בנמלח והודח וכרמ"א וסיים וכ"מ בטור היינו מדלא הזכיר אלא לחלוחית ולא מלח כמ"ש ס"ק יג:

ט"ז ס"ק טו ונראה שאין להתיר. עיין פמ"ג ליו"ד בשער תערובות חלק ב' פרק א':

ט"ז ס"ק יז להכשיר דבר שצריך הגעלה כצ"ל:

ס"ק יז בטור כ' אבל ספל של מים חמין. לרחיצה אפי' הוא כלי שני אסור ליתן בהם צוננים דכיון שהם לרחיצה סתמא חמין הם הרבה ומתבשלים הצוננים שמערבין בהם אבל לערות מהם לתוך צונן מותר דתתאה גבר וכן הדין בכ"ר והוא לשתיה שמותר לערות ממנו לתוך צוננים ואסור לערות צוננים לתוכו עכ"ל:

שם דאמבטי אמרינן שם. אע"פ שהוא כלי שני מ"מ כיון שהיא לרחיצה דרך לחממו הרבה והרואה סבור שהוא כ"ר:

שם הרי"ף ושאר פוסקים פסקו בפי' כרבא כצ"ל:

מ"א ס"ק לג באמבטי. הוא בגמ' דף ופירש"י שם דאות' אמבטי של חמי טברי' הוא כ"ר ואסרו ליתן בתוכו קיתון כמבואר בסעיף יג מכ"ש ליתן המים בלי קיתון:

ס"ק לד הצוננים. הטור לא משום גזירה אסר כדברי התוס' שהבאתי כבר אלא ס"ל שלרבותן מתבשלים בכ"ש:

ט"ז ס"ק יח וא"כ אין חילוק בין רב אדא לאביי כצ"ל:

שם ומ"ש הרמב"ם כו' צונן לחמים אבל חמים לצונן מותר אפי' בכ"ר כצ"ל:

מ"א ס"ק לו ולא פסיק רישא דאפשר שלא יגיע לצירוף ודברי המ"מ שהעתיק מג"א דאפי' לר"י שרי סותר להש"ס הובא בט"ז ס"ק יח דאסור לר"י מיהו המ"מ לא על דין המיחם כ"כ אלא על גחלת של מתכת והחילוק בין גחלת למיחם ע' חמד משה והמג"א העתיק לשון המ"מ נלמד לדין גחלת:

ש"ע סט"ו כנגד המדורה כלל סעיף זה דכל מה דנתבאר בסעיף ד' דאין בו משום בישול אע"ג דאסור להניחו ע"ג כירה משום חשש חיתוי מ"מ סמוך למדורה שרי דדמי סמיכה לכירה מטעם שכ' המ"א שם סעיף ח' ועיין מה שכתבתי שם:

ט"ז סק"ב הציון על המחבר סעיף י"ו במקום שהיס"ב כו' היש מחמירין דכאן אח"כ כ' ורבינו יחיאל כצ"ל:

שם וז"ל נראה מדבריו דלבעה"ת כצ"ל לא אסור אלא במקום שהיס"ב ס"ל להב"י דמה שסיים המרדכי ומ"מ טוב ליזהר כו' היינו שטוב לעשות כבעה"ת ולא כר' יחיאל א"כ מוכח דלבעה"ת אין אסור אלא במקום שיס"ב ולרב יחיאל אפי' במקום שיס"ב שרי:

שם אלא משום נולד שמוליד המשקה ודמי למלאכה שבורר המשקין שזבין ממנה:

שם לחמם שמן זית הב"י ס"ל דמ"ש המרדכי וטוב ליזהר שלא ליתן במקום שיס"ב קאי נמי אשמן שהזכיר ר' יחיאל ממילא משמע דלר' יחיאל גם בשמן שרי אף במקום שיס"ב:

שם והך מקום שהיס"ב כוונתו דלא תיקשי דכיון דאית ביה משום בישול איך מותר ע"י שינוי לכן תירץ דמיירי שאינו בישול גמור ומש"ה לשון סעיף זה מותר ליתן כו' במקום שהיס"ב ר"ל שהמקום לבד יס"ב אבל אין במקום ההוא כח כ"כ לעשות את האינפאנד"א יס"ב וא"כ אינו בישול גמור לכן מותר ע"י שינוי לכן אפי' המחמירין לא אסרו רק משום נולד משא"כ בסעיף י"ד דמיירי לענין בישול לא זכר שיהיה המקום יס"ב אלא זכר שהמקום יהיה חם כ"כ עד שיעשה את המשקה יס"ב דאז הו"ל בישול א"כ חזינן דאם המקום לבדו יס"ב לא הוי בישול מש"ה זכר כאן בסעיף זה שהמקום יס"ב וק"ל:

מג"א סק"מ הרב"י גבי שמן. ר"ל שהשיג על מה דמשמע מהמרדכי דר' יחיאל מתיר אפילו ביס"ב הובא בט"ז והשגת הב"י ה"ה בשומן דאסור ביס"ב וע"ז תירץ המג"א דשומן אינו כשמן לפי שהוא עתה יבש אין בו מקום בישול אע"פ שנימח אח"כ בעת הבישול ומביא ראיה מרנ"ג סעיף ה' ע"ש במג"א ס"ק נ"ג וסתם אינפד"ה יש בה שומן ואפ"ה אמרינן שם דהוי דבר יבש ואין בו בישול: שם דקאי אשמן והקשה עיין מה שכתבתי באות ס"ז ותבין כאן שמתרץ קושית הב"י דרך טוב ליזהר אפשטי"ד קאי ובהא ודאי שרי להמתירין אפי' יס"ב משום דהוי יבש:

שם לדברי רב ולכן. הוא בעה"ת שאוסר משום נולד:

שם שהיס"ב כדי. כוונתו לתרץ קושיא ראשונה של הב"י הובא בט"ז דלטעם נולד מאי חילוק בין יס"ב או לא ע"ז תי' המג"א דכשיס"ב זב לחוץ מהפשטיד"א וניכר המשקה וה"ל נולד אבל במקום שאין יס"ב אין זב לחוץ אלא נימח השומן אל תוך הפשטיד"א ואין המשקה בעין ולא הוי נולד:

שם דצלי ופשטי"ד שוין. ר"ל דפשטי"דא מיקרי יבש כמו צלי אע"פ שנימוח אחר כך השומן:

ט"ז ס"ק כא סי' ש"ך ס"ט כצ"ל וכו' דלפ"ז אף בחמה ט"ס הוא דהא ודאי להסמ"ג המתיר נגד המדורה כש"כ נגד החמה מקום דברים אלו הם אחר שהביא דעת התרומה והר"ן דאוסרים משום נולד ע"ז כתב דלפ"ז אף בחמה אסור להניח ולאו דוקא במדורה כיון שאין הטעם משום בישול אלא משום נולד וזה שייך גם בחמה:

שם דשומן כיון דלעולם ר"ל דאף כשנימוח מיקרי אוכל א"כ ליכא נולד כלל דהא מה"ט פירות שאין עומדין למשקין מותר לסוחטן בשבת בר"ס ש"ר משום דגם היוצא מהם אוכל הוא וה"נ בהא והיש מחמירין ס"ל כיון דדרך שומן להיות צלול מש"ה אף כשקרש כפירות העומדין למשקין דמי וה"ל נולד ואסור אע"ג דנמחה ממילא דהא משקין שזבו מעצמן ה"ל נולד (וזה ג"כ כוונת המג"א שכ' והוי נולד דדמי למשקין שזבו) והא דהיתר בשלג לתוך הכוס אין הטעם משום דממילא אלא משום שנתערב משא"כ כאן בקדירה ג"כ ניכר השומן כמ"ש מג"א ובמ"ש תבין דברי המג"א:

מג"א סקמ"א מטעם. הוקשה לו לדבריו בס"ק הקודם דהיתרא דאינפד"א אפי' ביס"ב משום דהוי יבש כיון שהשומן קרוש א"כ קשה כאן ברוטב שהוא צלול האיש בו בישול לדיעה ראשונה שבסעיף טו לכן תירץ דמ"ש רמ"א וכ"ש קדירה כו' היינו לענין איסור נולד דשרי ומיירי במקום שאין יס"ב אבל ביס"ב באמת אסור משום בישול ולא מיירי רמ"א הכא אלא לענין איסור נולד דהיינו באין יס"ב:

ס"ק מב ויש לעשות ע"י נכרי כ' הרמב"ם ברייתא הוא בביצה דף לד ע"ש:

ש"ע יז הרבה דחיישינן שמא ישכח ויניחנו שם עד שיתבשל:

שם מיחם כדין מניח כנגד המדורה כצ"ל:

שם ואם אינו חם. ולא חיישינן לחיתוי כמו נגד המדורה בסעיף טו:

שם בט"ז הפשטיד"א. אף שעדיין נפשר וזב מבשר שומן שבתוכו דבר מועט הוא ושרי:

מג"א סקמ"ה כמ"ש סי"ו במ"א סק"מ דהוי יבש:

ש"ע סי"ט כנגד המדורה אפי' נצלה כצ"ל:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.