לבושי שרד/אורח חיים/שה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים שה

ש"ע ס"א נאקה היא גמל נקבה:

שם סביב צוארה. רש"י ור"ן פירשו אע"ג שכורך בחוזק סביב צוארה שאין אדם יכול להכניס ידיו בין אפסר לצואר שתהא נוח למשוך כשירצה אפ"ה שרי משום דהוא נוי ואע"ג דכל נוי אסור היינו דוקא בנוי דלאו אורחיה בחול אבל התוס' ס"ל דנוי אסיר בכל ענין והכא מיירי ברפויין ומיקרי לשימור דהא יכול לאחוז בחבל כשתרצה לברוח ובזה תבין דברי המג"א סק"א:

שם ומותר לטלטל. דמוכן לבהמה ואינו מוקצה:

שם שלא ישען עליו. ר"ל כשנותן בראש הבהמה יזהר שלא ישען בראשה דהוי משתמש בבע"ח:

ט"ז סק"ב לובדקים וגמל היינו חמרא לובא וקמ"ל דמשתמרת גם באפס' ואפ"ה יוצאת גם בפרומביא ולא אמרי' דכיון דמשתמרת באפסר הוי נטירת' יתירתא משום דאורחא נמי בהכי ולא חשוב משאוי כ"כ התוס' שם דף נ"א:

ש"ע ס"ז שתהא קשורה. בתוספות ורא"ש דף נ"ג כתבו כמה טעמים ע"ז דאי משום משתמש בבע"ח שמבוא' בסעיף שאח"ז היה ראוי להתיר אם עבר וקשרו:

שם באוכף. דאוכף אין מועיל לה והוי משאוי דדוקא מרדעת מועיל כי מונח על גופה ומתחמם אבל אוכף אינו מחמם אלא למקום שמונח עליה מש"ה לא הוי מלבוש אלא משאוי ומ"ש בפנים כגון אוכף קטן כמדומה שצ"ל אוכף גדול ור"ל שמונח על כל הגוף:

ס"ה מותר ליתן. כלומר דלא חיישינן לטרחא דשבת כיון דאיכא צערא דצנה לחמור ודוקא מרדעת שרי אבל אוכף אסור בסוף סעיף זה כיון דאינו מחמם רק מעט הוי טרחא שלא לצורך

ט"ז סק"ו ואוכף כדי לחממו. ר"ל דסוס עדיף מחמור דאפילו תוכף שרי ליתן עליו כיון דלא קרירא לסוס כמו לחמור מש"ה חמום דאוכף נמי סגי ליהווי טרחא לצורך וה"ה דגם מרדעת מותר ליתן על סוס והטור דכת' אוכף רבותא קמ"ל דאע"ג דבחמור אסור בסוס שרי:

שם כשהוא קושר. הירושלמי יהיב טעמא לאיסור קשירה והבעיא בלא קשיר' ובעי דאפשר גם בלא קשורה הוי שימוש:

שם וא"כ כ"ש שלא יניח הוא דברי הש"ס השתא ליטול אחרת לא הניח הבעיא:

שם מותר להניח אוכף. כיון שהוא קטן מש"ה בלא קשירה אין בו שום שימוש ב"ח ומותר גם בסוס אבל מרדעת שאפילו בלא קשירה אית ביה קצת שימוש ב"ח לא התירו אלא בחמור ומש"ה לא התיר הטור רק אוכף ולא כהב"ח לדעת הטור דשרי גם מרדעת וק"ל:

ש"ע ס"ו בצוארו דכל מידי שאינו אלא לתענוג לבהמה הוי טרחא שלא לצורך:

ט"ז סק"ח חשש שיבא לסמוך. לפי דבגמ' מדמה טרסקל למרדעת לכן לדברי הט"ז ס"ק ו' כדעת הטור דמרדעת הוא משום שימוש הוצרך לפרש גם בטרסקל כך:

שם לאבוס קשרו לפרה. אבל הקשור לאבוס קושרין אותו לפרה כצ"ל:

ש"ע סעיף י"א בזנב שועל. בכל אלו הטעם לפי שאין בהם צורך כל כך והוי משאוי ובסנדל הטעם דילמא נפיל ואתי לאתויי:

מ"א ססק"ה וא"כ אפשר דמשתמע כצ"ל:

סק"ו שמוליכה בשוק למכור. וכתבו התוספות שם דף ל"ד אבל משאוי אינה שבטל אגב אפסר ודילמא נפיל נמי ל"ח דמיירי כאן בארוג בכסותה עכ"ד:

שם וחתולים. אף בהני ליכא חינגא מ"מ משאוי הוי:

שם ואע"ג דכל נוי. הוא ענין בפ"ע וקאי אקשר באפסר והם דברי התוספות שהבאתי ולשטתייהו אזלי דס"ל דכל נוי הוי משאוי אע"ג דרגיל בחול כמובא במג"א סק"א וכמו שכתבתי אות ג':

שם וכ"מ ד' נ"ג בתוספות וכו' וכ"מ שם דף נ"ג בד"ה וכו' כצ"ל:

שם בבהמתו מותר ר"ל דכל שהוא באדם שבות מותר בבהמה וא"כ אין שביתת בהמה בכרמלית אבל אם אינו ארוג דחיישינן דאתי האדם לאתויי הוי שבות דאדם וכן היכא דשייך חינגא הוי נמי שבות דאדם שיחשדוהו שרוצה למכרה:

ש"ע סי"ב בחותם משמע לי' מדברי רש"י דף נ"ח דטעמא משום דמיחזי כאזיל לחינגא כמו הזוג:

שם בכסותה כסות עושים לסוסים מעולים שלא יטנפו כ"כ רש"י ז"ל:

סי"ג אפי' היה קשורה דשמא נפיל ואתי לאתויי אבל כשקשורה בשניהם מיהדק שפיר ולא נפל וכן בשלייתה כיון דכאיב לה לא מנתחא:

סי"ד ולא רגיל. אפשר דטעמא משום דהוי משאוי ויותר נראה דהוי נטירתא ואינו משאוי אלא הטעם דילמא נפיל החבל ואתו לאתויי:

ש"ע סט"ו נמשכים על ידו. דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא:

סט"ז סביב צוארה דין זה ביארתי אות ג':

סי"ז שאינה קשורה לו דין זה נתבאר בסעיף ז':

שם ולא בזוג אעפ"י וכו'. הטעם משום חנגא נתבאר בסעיף י"א:

שם ולא בסולם שבצוארו והן לוחות שקושרין סביב כצ"ל. טעמא דכל הני משום דחייס עלייהו ואי נפיל אתי לאתויי:

שם בין אם הוא לשמור. דהוי נטירתא יתירתא:

שם בהגה מומחה לאדם דמומחה לאדם לא הוי מומחה לבהמה דאדם אית ליה מזליה:

ט"ז סק"י אסור לירד דין זה נתבאר בסי' שצ"ו:

מג"א סק"ח פי' בצדי. פי' שמשתמש בצד אותו דבר המונח בצדה אבל להשתמש על גב אותו דבר אסור כמ"ש בהגה דאסור לישב על העגלה דהוי צדדי הבהמה:

סק"ט כמ"ש סימן שי"א ס"ז. דכת' שם ובלבד שלא יזיז בו שום אבר ע"ש:

שם דטלטול בגופו שרי. כל שאינו נוגע בידיו וא"כ לא הוי צריך הר"ן לטעם צער בע"ח אלא משום דלשיטתיה אזיל:

סק"י דה"ל צדי צדדין דהא העגלה קשורה בצדדי הבהמה א"כ הוי עגלה צדי צדדין וה"ל ממש כמ"ש המחבר אם דבר אחר מונח על צדה והוא משתמש בו הוי צדי צדדין ושרי. ע"ז תירץ דהתם שאני וכו'. אבל הכא כיון שהבהמה מוליכתו הוי צדדין ותימ' דסותר המ"א לדברי עצמו בס"ק ח' דגם התם לא שרי אלא בצדי אותו דבר אבל ע"ג הדבר אסור אע"ג שהבהמה אין מוליכתו וכן הקשה הפמ"ג. ונראה דדברי המג"א שם הם עצמם דבריו שבכאן וכוונתו דכשמשתמש ע"ג הדבר כגון שנותן שם חפצו ה"ל צדדים מטעם שהבהמה נושאת חפצים אלו והוי כמו כאן שהבהמה מוליכתו משא"כ כשמשתמש בצדי אותו דבר כגון לשפשף תינוק וכדומה הוא דשרי כיון דלא נתוסף משאוי לבהמה עי"ז וכן משמע במקור הדין של צדי צדדים שהוא בשבת דף קנ"ד מיירי שם בכה"ג שאין נתוסף משאוי לבהמה ע"ש אבל י"ל דבאמת אם תולה איזה חפץ בצדדי הדבר ההוא ג"כ אסור כיון דהבהמה נושאת החפץ אלא שמג"א דיבר במידי דאורחא הוא הכי שבצדדי הדבר כשמשתמש לא נתוסף משאוי לבהמה וכמקור הדין ההוא כנ"ל וכשמשתמש ע"ג הדבר היינו ע"י הנחת חפצו ונתוסף משאוי כן נלע"ד ודו"ק:

שם וא"כ אפילו. הוקשה לו להמג"א מ"ש רמ"א טעם זמורה לטעם בפ"ע הא עיקר איסורא דאין רוכבין הוא מה"ט גופא כמ"ש המג"א סק"ז:

שם שיחתוך זמורה דלא פלוג:

שם אבל בתוס' דעירובין דף מ"ג:

שם וכ"כ רש"י בשבת דף קנ"ד כצ"ל:

שם ומשמע בתוס' ורא"ש דכתבו שם דהרשב"ם התיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום דאיהו לאו מידי עביד כמו בסמיכה שהולכת בשבת חוץ לתחום דשרי כיון דספינה ממילא אזלא ואיהו לאו מידי עביד. וסתרו דבריו משום שימוש ב"ח משמע דמשום איסור תחומין ליכא. ונ"מ אם הנכרי עצמו מושך הקרון ורלב"ח סתר דין זה:

שם שהדף היוצא. דברים אלו נמשכים לשל מעלה בתוך התחום שהטל אורות מחדש שאם יוצא דף מהעגלה לחוץ הוי דף ההוא צדי צדדים וסתר דבריו דכיון שהכל כלי א' ונמשך ע"י הבהמה הוי הכל צדדים:

סק י"א וכ"מ סימן ש"א סמ"ה וסי' ש"ב ס"א כצ"ל:

שם. דאע"ג דאיכא צער ב"ח אסור. ר"ל אע"ג דטלטול גופי' אינו ג"כ רק מדרבנן:

סס"ק י"ב ועיין סי' ש"כ. ע"ש ס"ז ושם נתבארו דינים אלו ובסי' תקמ"ה:

ס"ק י"ג כמ"ש סי' רמ"ד סס"ה כצ"ל:

ס"ק י"ז אפילו מתנה היינו כמבואר בסי' רמ"ו סעיף ג' דאסור להשכיר ולהשאיל לנכרי אפי' מתנה שתנוח והטעם דלא מירתת הנכרי לעשות מלאכה בשבת דכיון שהשכירה ישראל חושב הנכרי שיוסיף לו שכירות בעד שבת וכן כשהשאילו מסתמא משאילו מפני שיש לו טובות חושב הנכרי דגם נגד שבת יעשה לו טובה משא"כ כאן מירתת נכרי לעשות בה מלאכה אף אם ישלם לו כיון שאינה עומדת לכך:

ס"ק י"ח דס"ל כרש"י דגם י"ב מיל כצ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.