פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/עב

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה עב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויש. עט"ז בשם הד"מ הטעה דשמא יבשלנו בלי קריעה שישכח ומיהו אחר צליה אף במקום שנהגו איסור לבשל ע"י מליחה ע"י צליה שרי וכ"כ הת"ח כלל כ"ז ד"א והש"ך אות ב' דכולי האי שישכח לקרוע אחר צליה לא חיישינן ומיהו המנהג הפשוט בינינו לבשלו אחר מליחה ולא גזרינן שמא לא יקרענו ויבשלנו:

ודע דבכריתות כ"ב א' יש חילוף גירסאות הביאם הכה"ג בהגהות הטור אות א' לרש"י ורשב"א בארוך ע"ו ב' אין ללב אלא ב' מיני דמים א' המובלע בבשרו והוה כשאר דם האיברים וא' המתכנס ללב בשעת שחיטה ועליו חייב כרת וגי' הרי"ף ורא"ש (בפכ"ה) איפכא הוא דם הבא מעלמא הוה דם האיברים ובל"ת ודם שעומד תמיד כנוס בחללו דם הנפש וחייב כרת. ולפ"ז ג' מיני דמים יש ללב. א' המובלע בבשרו וא' דם הכנוס בתוך לבו והוא בכרת ודם הנמשך אליו בשעת שחיטה מעלמא בל"ת וכתב הכה"ג דניכר הוא שדם הלב הוא צלול ומעלמא קרוש יע"ש. וא"כ על הטור והמחבר קשיא דשבקי לגי' הרא"ש אביו ולגי' הר"מ בפ"ו ממ"א ה"ה דם מעלמא בל"ת ודם הכנוס תמיד בתוך חללו בכרת וא"כ למה כתבו הלב מתקבץ בשעת שחיטה הדם שגי' רש"י הוא והרשב"א ולהרי"ף והר"מ ורא"ש יש דם כנוס בתוך חללו וראיתי להמ"י כלל כ"ז אות א' דם שליל א"צ לקרוע הלב אלא שהר"מ כתב בפ"ו ממ"א דבשליל נמי מתכנס ללב כו'. הנה מ"ש ראיה מר"מ אינו דלהר"מ יש דם ש"ע כנוס בתוך לבו וה"ה שליל משא"כ לרש"י דמושך אליו בשעת שחיטה וזה ל"ש בשליל. ומ"ש הר"מ כתב המתכנס ליתא אלא כתב בשליל דם הכנוס ומ"מ לדינא אף בשליל צריך לקרוע  :

ב

קורעו. עט"ז אף דם בעין לא שייך ככ"פ כיון דמתייבש ע"י צליה ומליחה והוה כדם פליטה ואף שאר בשר שנמלח עמו שרי מטעם זה ומשמע שזה הטעם עיקר ועמ"ש הש"ך אות ג':

ג

אבל. דדם בעין אין יוצא ע"י מליחה ונתבשל בדמו דלב שיע לא קאי במסקנא דלא כהר"מ ז"ל עט"ז ועש"ך אות ג':

ד

כנגד. עט"ז הסכים להלכה דאף דנמלח הלב תחלה אפ"ה בעינן בבישול ס' נגד כל הלב דבחללו נמי א"א לשער כמה היה והא דלא קאמר משום דהלב נ"נ לדידן ז"א דשיע מהני דלא נ"נ והא דאסור הלב עש"ך אות ו' בשם הגהת ש"ד דמתייבש הדם ונדבק בתוכו. ועמ"ש בש"ך אות ה' ובאות ו' ומ"ש בשם רש"ל באווז שהופשט עורה דאין ס' נגד דם הלב ולא ערער עליו ובאות ט' היקל באווז שהופשט עורה ובכה"ג בהגהות ב"י אות ל"ד כתב בפי' שהט"ז באות ט' חולק על יש"ש וסבור הייתי לומר באות ט' מיירי שיש בקדירה שאר דברים רק מטעם איסור דבוק מצריכין בחתיכה גופא ס' לכן היקל בהופשט העור אכן דבריו שם לא משמע כן ושם אבאר:

ה

הלב. עט"ז הטעם דמתייבש לא משום נ"נ דלענין זה מהני שיע דאין ממהר לבלוע יותר משאר בשר כמ"ש הש"ך אות ז'. ויראה לפרש דאף שפולט הדם דרך בשר הלב וע"כ הלב בולע תחלה י"ל דלב שיע ובפעם ראשון שפולט לא נתעכב בלב אלא אח"כ ע"י בישול הרבה נכנס ג"כ בלב ומש"ה לא שייך איסור דבוק אלא מטעם דנתייבש ולא יצא ומש"ה הלב אסור ולא מהני קריעה אח"כ ואם נתבשל הלב בלי מליחה אף שקרעו תחלה יראה לאסור הלב אף דאיכא ס' כמ"ש בסימן ס"ט באין ה"מ ולא אמרינן לב שיע לא חיישינן שפירש ממקום למקום אלא נפלט לחוץ כנ"ל  :

ו

דהוה. עט"ז ור"ל לי"מ אין סוברים תי' מהרא"י באות ב' דמתייבש הוה דם פליטה דא"כ שאר בשר נמי מותר ולי"א צ"ל דלב שיע מהני דליהוי גביה דם פליטה ולא לשאר בשר ועש"ך אות ג':

ז

והמנהג. עט"ז דמ"ש הר"ב הכל מותר קאי אעוף והשאר שבקדירה כוונתו למ"ש הר"ב ס"ג דעוף שלם הכל מותר היינו גם בעוף לא הלב דמתייבש הדם בתוכו ומלת "הכל" אסיפא קאי דאין שלם החתיכה נשארה באיסורה אמנם מ"ש דלא כב"ח שהקשה דברי רמ"א אהדדי לא ידענא מהו ועיינתי בב"ח ולא הקשה אלא אמ"ש ואין חילוק בין בשר הנמלח עמו ללב [דהבין דמ"ש הר"ב לעיל ואפילו בדאיכא ס' הלב אסור היינו אפילו במליחה] ע"ז תמה הב"ח דאיך כתב כאן ואין חילוק בין בשר שנמלח ללב דהא יש חילוק דלב אסור ובשר מותר במליחה אף באין ס' וכמ"ש הש"ך באות י"ב ומ"ש הר"ב כאן הכל מותר גם על הלב קאי ר"ל במליחה לא נאסר ולא עמדתי על כוונתו כאן ועמ"ש בש"ך:

ח

בין. עט"ז דלא כאו"ה דכתב אם הלב סגור למעלה אסור אף במליחה וצליה הרי חומרא ואי פתוח למעלה יוצא הדם שבתוכו ע"י מליחה הרי קולא ואנן לא קי"ל כן אלא כל שאין קרוע ממש אין דם בעין יוצא ע"י מליחה ואסור אם נתבשל ואי לא נתבשל קורע לאחר מליחה וצליה אף שכולו סגור ומ"ש דתנן קורעו לאחר מליחתו הוא לשון הפוסקים והא דל"ק ליה ממשנה קורעו לאחר בישולו היינו צליה במאי איירי עמ"י כלל ט"ו אות ט' מה שמיישב שם:

ט

אפילו. עט"ז בשם מהר"י מינץ דאפילו ניטלו הכנפים ובדרישה אות יו"ד כתב אפילו ניטל הגרגרת (היינו המפרקת) ושאר דברים ולא נשאר כ"א הגוף שלם יש להקל בשיש עוד צד דהיינו אם מלאוהו בבשר דזה גופא חומרא שאין המלוי מצטרף יע"ש הרי משמע לכאורה דווקא במילוי ומ"מ נראה דאין לחלק אף שאר דברים שבקדירה מקילין דאיסור דבוק חומרא הוא והבו דלא לוסיף עליה ומ"מ יראה דאם נטלו העצם הקוליות ובשר עליהם ולא נשאר כ"א הגוף לבדו דאין להקל כולי האי ועמ"י כלל כ"ז אות ט"ו בשם אביו דמהר"י מינץ היקל מטעם דסובר כמרדכי דא"צ לשער אלא נגד דם הלב לחוד [היינו בנמלח] ואנן קי"ל דאף בנמלח בעינן נגד כל לבו א"כ אין להקל כשנטלו הכנפים וגרגרת ולדינא העלה דיש להקל כמהר"י מינץ. ודע אף שאין בני מעיים בתוך התרנגולת יש ס' והלבוש שכתב דבהמה אין דרך לצלות עם הקרביים הוא לאו דווקא וכ"כ במ"י שם אות ט"ו והוא פשוט:

כתב המ"י כלל כ"ז אות י"ז בשם ח"ז הגאון מהר"ש שפירא ז"ל אווזות שצולין באגנים שקורין ברא"ט בעקי"ן ונמצא שם הלב דיש להחמיר מטעם דמקצת העוף תוך הרוטב ומקצתו חוץ לרוטב ויש לחוש לדעת רש"י המבואר בסימן צ"ב ס"ד בהג"ה דאין השאר מצטרף ה"ה כאן אין מה שחוץ לרוטב מצטרף ושוב אמר שאין להחמיר דהלכה כר"י דכל הקדירה מצטרף כמ"ש הש"ך שם ואף רש"י מודה דמפעפע בכל החתיכה כשמקצתה תוך הרוטב ומש"ה אוסר שם בטיפת חלב כל החתיכה ה"ה דמצטרף לבטל ובקו"א בסולת למנחה כתב ואף שיש לחלק בין להקל ובין להחמיר (ר"ל דמשערין הכל בס' היינו להחמיר אף בכחוש משא"כ מקצתה תוך הרוטב אפשר דמה שחוץ לרוטב אין מצטרף) עכ"ז יש הרבה צדדין לקולא יע"ש. ובאמת לא ידענא מה הם הצדדים רק דעת ר"י ורש"י ולפי מה שפסק הט"ז בצ"ב כרש"י יש לאסור האווז. בשו"ת שער אפרים סימן נ"ט הניח דין זה בצ"ע ולפ"ז יש להחמיר גם בחלק שחוץ לרוטב שאסור ולא הוה ממ"נ. ומיהו אם הניחו בכלי ויודעין בודאי שהלב היה חוץ לרוטב ממ"נ הכל מותר ואי ספק אסור כי דרך להתהפך כמו דגים על העופות המבואר סימן ע' והנה להט"ז סי' צ"ב שפסק כרש"י אם מונח הלב בתוך הכלי חוץ לאווז ויש שאר בשר שם ואם לא נצרף חלק האווז שחוץ לרוטב אין ס' יראה דאווז ממ"נ מותר דמה שנחלק לאווז מתפשט בכל החתיכה אף לרש"י כמ"ש המ"י ושאר בשר יש לאסור אלא כיון דשאר בשר אסור נ"נ ואוסר האווז ג"כ. ואם מונח הלב תוך האווז ויש שאר בשר יראה להתיר אף שאר בשר לרש"י ג"כ  :

עוד כתב הט"ז דאווז שהופשט עורה יש בה ס'. כתב בעה"ג דמיירי שיש עוד צד להקל ע"ש בסי' פ"ט. והדבר למד מענינו שכתב בשם הפרישה דהיכא דיש עוד צד להקל כו' ה"ה כאן ולא סותר למ"ש באות ב' בשם רש"ל. ודע דיש צד להקל היינו איסור דבוק אבל חנ"נ עד"מ שהסירו הכנפים וגרגרת ונאסר העוף ואח"כ הוסיפו עוד בקדירה אין מקילין לומר דחנ"נ הוה חומרא כי רוב הפוסקים ס"ל חנ"נ בשאר איסורין ופשוט הוא:

י

י"א. עט"ז הנה הטור כתב י"א שאם הלב דבוק בעוף דנ"נ וצריך ס' נגד כולו ול"נ וי"א דאסור שמא נשארה לבדה ברוטב ולמה נחוש לזה ופי' הט"ז דה"ק י"א הראשון דחנ"נ דממהר לבלוע יותר א"כ צריך ס' נגד כל החתיכה והטור לטעמי' בסי' צ"ב דסובר דאין חנ"נ בשאר איסורים וכ"ת מ"מ תיקשי אותה חתיכה ליתסר דממהר לבלוע יותר וכ"ת דהטור אין סובר זה א"כ איך כתב דאין סובר חנ"נ מה בכך. ולזה י"ל דהטור לשיטתיה בסימן ק"ו שכתב שאינו מבין דברי הרשב"א ומתיר אף אותה חתיכה יע"ש. אלא שי"א שמא נשארה לבדה ברוטב ע"ז השיג הטור דלמה ניחוש בדם שבשלו דהוה ספק דרבנן משא"כ בדגים סימן ק"ז דהוה דאורייתא. ויש לראות הא בסימן ק"ו כתב חתיכה שיש בה חלב לא יוציאנה כו' אלא אסור לה מספק וי"ל. ודע לדידן דאנו סוברים איסור דבוק יש בו ב' טעמים. א' דחתיכה זו ממהרת לבלוע יותר. הב' שמא היתה פ"א חוץ לרוטב ונאסרה עת"ח כלל כ"ה ד"א באיסור דבוק יש ב' טעמים. א' ממהר לבלוע ואף באיסור דרבנן יש לאסור מה"ט ולטעם השני שמא היה פ"א חוץ לרוטב א"כ באיסור דרבנן יש להתיר מטעם ספק דרבנן להקל אלא שבת"ח בדין כבד דדמו דרבנן וכ"ש בשלו אפ"ה כתב הטעם שמא היה פ"א חוץ לרוטב ובסימן צ"ב בט"ז אות י"ב אבאר בעז"ה. ועמ"ש באות ט"ו:

ומה שכתב בדין מלוי בתרנגולת העלה כרמ"א בס"ס ע"ג דלא כיש"ש. ומפרש כך דמלוי ביצים הוה כבישול ואם הלב דבוק בעוף אין המלוי מצטרף ואם אין דבוק מצטרף המלוי ובין הכל ס' שרי ומי שרוצה להחמיר יאסור המלוי ולא העוף ובמלוי בשר הוה כצלי אצל האש ואף דבוק ואין ס' כלל שרי ככ"פ בצלי ועמ"ש לקמן בש"ך שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.