כף החיים/יורה דעה/עא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
א) [סעיף א'] הראש חותכו לשנים ומולחו יפה לצד פנים וכו' כלומר מי שרוצה לעשות מצוה מן המובחר למלוח הראש והמוח חותך הראש לשנים ומולחו יפה לצד פנים משום המוח וכו' ש"ך סק"א. וכ"כ הט"ז סק"א דאינו אלא למצוה מן המבוחר. לה"פ או' א' בל"י או' א' הל"פ בסעי' זה. שפ"ד או' א' חו"ד או' א' ובאמת גם ניקב העצם לחוד מהני וכמ"ש אח"כ בסעי' ג' ט"ז שם. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. וכ"כ המחב"ר או' א' דאם לא נחתך לשנים בדיעבד שרי דלא כתשו' בית יעקב סי' ל' דאוסר וכ"כ פ"ת או' א' להשיג על דברי בית יעקב הנז' יעו"ש ועיין לעיל סי' ס"ט או' ע"ג.
ב[עריכה]
ב) ומ"ש הש"ע מולחו יפה מצד פנים ואח"כ על השער משמע עיקר המליחה על המוח בפנים וא"צ להוציא המוח אלא מולח כך בעצם הגלגולת. שפ"ד או' א' זבחי צדק או' ב'.
ג[עריכה]
ג) שם. וחוזר ומולח על השיער וכו' היינו משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין וכדלעיל סי' ס"ט סעי' ד' יעו"ש. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' חו"ד או' ב'.
ד[עריכה]
ד) שם. וחוזר ומולח על השיער וכו' ואם לא מלח על השיער אסור אף דיעבד בהפסד מועט ואין להתיר אלא דוקא בהפ"מ או לכבוד שבת או לצורך אורחים כמ"ש לעיל סי' ס"ט או' ע"ו גבי חתיכה שלא נמלחה אלא מצד א' והיינו אף לבני הספרדים ההולכים כפסק הש"ע הכא יש להחמיר משום דכ"ה הסכמת האחרונים ורבני הספרדים האחרונים כמ"ש באו' הנז' וכ"פ זבחי צדק בסי' זה או' ג' וכבר כתבנו באו"ח סי' תס"ח או' נ"ח דבכמה דברים נוהגים הספרדים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל אף דהש"ע מיקל יעו"ש.
ה[עריכה]
ה) שם. וחוזר ומולח על השיער וכו' ורגלי הכבשים שהם מלאים מצמר ארוך ב' או ג' אצבעות לא מהני מליחה על הצמר. הלק"ט ח"ב סי' רל"ג. לה"פ או' ד' בל"י או' ב' שו"ג או' א' מחב"ר סוף או' א' זכ"ל על סעי' ב' גם בראש הכבשים לפעמים יש צמר מסובך בצואר סמוך לראש סמוך לגזיזה שגוזזין אותם משנה לשנה ואז צריך להזהיר היודעים ולשאינם יודעים שיגזזו הצמר קודם מליחה. שו"ג שם. זבחי צדק או' ד'.
ו[עריכה]
ו) שם. שאין השיער מעכב וכו' כמו שמועיל מליחת העצם למוח שבתוכו. הרשב"א בתה"ב. טור. ביאור הגר"א או' ג' ועיין לקמן סעי' ג' בהגה.
ז[עריכה]
ז) [סעיף ב'] הטלפים מחתך אותם מעט למטה ומולחו וכו' משום דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב לפי שהטלפים מעכבים הדם מלצאת ואף שנמלחו אין הדם יוצא דרך הטלפים משא"כ בשאר עצמות שמליחתן מועיל למוח שבתוכן וכמ"ש הרב בהגה סעי' ג' לפי שהדם נפלט דרך העצמות ע"י מליחם. ש"ך סק"ג. לה"פ או' ד'.
ח[עריכה]
ח) ונוהגין להסיר ג"כ ראשי הצפרנים באווזים ותרנגולים ואם לא הסירן אין אוסרין בדיעבד דדוקא בטלפי הבהמה החמירו. וכ"כ ביה"ל סי' ס"ח או' ב' וכן משמעות הפו' סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ט"ו דין ט"ו. ומנהג בגדאד יע"א להסיר כל רגל התחתונה על צוה"ג בעופות. זבחי צדק או' ו'. בן א"ח פ' אחרי או' ו' ונראה שלא מפני חומרא נהגו כך אלא מפני שהתרנגולים שם בזול ואין זם חשוב אצלם כלום. ועיין לקמן סוף או' כ"ב.
ט[עריכה]
ט) שם הגה. ועיין לעיל סי' ס"א סעי' ז' וסעי' ח' ובדברינו לשם שנת' דברי הש"ע ודברי רמ"א יעו"ש.
י[עריכה]
י) [סעיף ג'] הקרום שעל המוח יש בו חוטין וכו' ואם ואם רצה למלוח הראש והמוח בתוכו ינקוב העצם וכו' כלומר ולא מהני אלא בכה"ג אבל לא כשמניחו על בית השחיטה או אנחיריו ודץ ביה מידי כדמהני בצלי לעיל רסי' ס"ח. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. פר"ח או' ד' לה"פ או' ו' כריתי או' ג' שפ"ד או' ה' חו"ד ביאור הגר"א או' ט' או' ה' חכ"א כלל ל"ג או' א' זבחי צדק או' ז'.
יא[עריכה]
יא) ואם תוחב עץ או ברזל בנחירים לנקוב הקרום א"צ עוד לנקוב בעצם הגלגולת דבנחירים עצם פתוח רק קרום מפסיק והא ניקב הקרום. פליתי או' ב' כריתי שם. שפ"ד שם. חו"ד שם. זבחי צדק או' ח' והיינו דאותביה אנחיריה כדי שיזוב הדם. שפ"ד שם.
יב[עריכה]
יב) שם. ויניח הנקב למטה ומותר אפי' לקדרה. אבל אם לא הניח הנקב למטה נאסר המוח. ב"י. כנה"ג בהגב"י או' ט' זבחי צדק או' ט'.
יג[עריכה]
יג) שם. ויניח הנקב למטה וכו' וה"ה אם מניחו על הצדדין באופן שיוכל הדם לזוב חוצה שרי. כנה"ג שם ואו' י"ב. שו"ג או' ו' זבחי צדק או' יו"ד.
יד[עריכה]
יד) שם הגה. ועיין לעיל סי' ס"ח כיצד נוהגין לכתחלה. כלומר דשם בסעי' ד' בהגה נת' דלכתחלה נוהגין ליטול המוח קודם מליחה מתוך הגלגולת ולחתוך הגלגולת שתי וערב שאז מתחתך הקרום היטב יעו"ש. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ה' לה"פ או' ז' חו"ד או' ה' ומיהו מדינא מותר כמ"ש כאן בנקיבת הקרום ואף הקרום שרי. שפ"ד או' ו' זבחי צדק או' י"א.
טו[עריכה]
טו) שם בהגה. ואם נמלח הראש שלם בלא נקיבת העצם הקרום והמוח אסורים וכו' דהוי כנמלחו בכלי שאינו מנוקב. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' לה"פ או' ח' חו"ד או' ו' חכ"א כלל ל"ג או' ב' ולא מהני מליחה שנית. מק"מ או' ט'.
טז[עריכה]
טז) שם בהגה. הקרום והמוח אסורים וכו' כמו בצלייה לעיל סי' ס"ח סעי' ב' ביאור הגר"א או' י"ב.
יז[עריכה]
טוב) שם בהגה. הקרום והמוח אסורים וכו' ואף בעוף הדין כן. תו"ח כלל ט"ו דין י"ח. ד"מ או' ג' ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י או' ג' הל"פ בסעי' א' כריתי או' ד' שו"ג או' ט' שפ"ד או' ז' חו"ד שם. חכ"א שם. זבחי צדק או' י"ב. ובעיר בגדאד יע"א יש להם מנהג קדמון שמביאים עם הכלה כשתלך מבית אביה לבית בעלה בליל א' של החופה תרנגול ותרנגולת שחוטים ומבושלים ומקפידים לבשלם עם הראש שלהם כי עיקר סי' טוב שלהם הוא בזה וע"כ צריך להזהירם שיהיו נוקבים קודם מליחה את עצם הגלגולת ושרי. בן א"ח פ' אחרי או' ג'.
יח[עריכה]
חי) שם בהגה. ושאר הראש מותר וכ"ש שאר בשר שעמו. ואין שייך לומר כאן דאסור בדיעבד מאחר שלא נמלח בפנים וכההיא דסי' ס"ט סעי' ד' בלא נמלח רק מצד אחד דכאן דהראש שלם הוי כמו חתיכה עבה אלא דאם קרעו לשנים אז דינו כדלעיל לענין נמלח מצד א' ט"ז סק"ג. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ד' חו"ד או' ז'.
יט[עריכה]
יט) שם בהגה. ושאר הראש מותר וכו' לפי שעצם הגלגולת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ולפ"ז אפי שאר בשר שעמו נמלח ופלט כבר כל דמו וצירו בענין דלא שייך ביה כבולעו כך פולטו וכדלעיל ססי' ע' אפ"ה מותר. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ז' לה"פ או' ט' בל"י שם. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' ל"ח. הל"פ שם. כריתי או' ה' שפ"ד או' ח' חכ"א שם. ומיהו דעת החו"ד בביאור או' א' לאסור שאר בשר שפלט דמו וצירו הנמלח עמו משום שבולע מדם המוח והקרום המתמצה דרך עצם הגלגולת ואינו יוצא במליחה שנית. וכ"ה דעת כנפי יונה. וכ"כ מק"מ בגדולי הקדש או' א דדברי הכנפ"י והחו"ד מסתברים יעו"ש. וע"כ יש להחמיר בהפסד מועט אבל בהפ"מ יש לסמוך אדברי הש"ך ודעמיה. וכ"ז לדברי מור"ם שם ססי' ע' דבשר שפלט דמו וצירו ובלע דם אינו יוצא בהדחה ומליחה שנית אבל לפסק הש"ע שם אפי' אם פלט כל צירו ודמו ובלע דם בדיעבד מותר ע"י הדחה ומליחה שנית כמבואר שם ובדברינו לשם יעו"ש וא"כ ההולכים ע"פ פסק הש"ע גם בהפסד מועט יש להכשיר כאן ע"י הדחה ומליחה שנית.
כ[עריכה]
ך) אשה א' עשתה פשטיד"א מליאה מוח והניחתו במרחשת עם אחרים ונתנתו בתנור ושוב נזכרה שמוח שבפשטיד"א הוציאה ממנו הקרום אבל לא מלחה את המוח נראה דלא די שנאסור את הפשטיד"א שיש בה המוח אלא גם הפשטידות האחרים שבמחבת ג"כ אסורים משום שנתטגנו עם פשטיד"א שיש בה המוח ואין ס' כנגד המוח. כנה"ג לעיל סי' ס"ח בהגב"י או' ט"ו ובתשו' בע"ח חי"ד סי' ק"ז. מחב"ר בסי' זה או' ט' וכתב עו"ש כנה"ג בתשו' הנז' והפשטיד"א עם שאר הפשטידים אסורים אם אין בהם ס' נגד כל המוח וכלי חרס אשר בשלו בו ישבר אך את הזהב ואת הכסף ואת הבדיל ואת העופרת יעבירו באש במים רותחים וטהר. והב"ד זבחי צדק בסי' זה או' י"ד.
כא[עריכה]
כא) שם בהגה. הקולית ושאר עצמות שיש בהם מוח צריכין מליחה. ואם נתבשל בלא מליחה המוח אסור משום דמחזקינן דם במוח ומה"ט אם נמלח בדיעבד עם שאר בשר שרי ומ"מ נראה דאם יש ס' בקדרה נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' ט"ז. פר"ח או' ח' לה"פ או' י"א. בל"י או' ה' הל"פ בסעי' ב' שפ"ד או' ט' חו"ד או' ח' זבחי צדק או' ט"ו. אבל נגד העצם לא בעינן ס' חו"ד שם. וגם העצם מצטרף להיתר. זבחי צדק שם. ועיין לקמן רסי' צ"ט ובדברינו לשם בס"ד.
כב[עריכה]
כב) שם בהגה. ומליחת העצם מועיל למוח שבקרבו וכו' ול"ד למוח שבראש דהתם שורייקי דדמא שבקרום המוח הוא כדם כנוס בתוכו אבל דם שבאיברים במעט מליחה נפלט ומתמצה. הרשב"א דף ע"ו ע"א. ש"ך סק"י. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ב. חו"ד או' ט' ומנהג בגדאד יע"א לשבר כל העצמות ואין מניחין עצם שלם. גם נוהגין לחתוך ראש הכנף בעוף קודם מליחה כדי שדרך שם יוצא הדם ע"י מליחה. בן א"ח פ' טהרות או' ד' ועיין לעיל או' ח'.
כג[עריכה]
כג) שם בהגה. ומיהו לכתחלה לא ימלחנו עם שאר בשר וכו' אבל בבשר שלהם נוהגין בכל יום למלוח אפי' לכתחלה. ושפיר דמי. וכ"כ התו"ח כלל ט"ו דין י"א. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ו' הל"פ בסעי' ב' חו"ד או' יו"ד.
כד[עריכה]
כד) שם בהגה. ובדיעבד שרי. וכמדומה לי שהמנהג בינינו שלא להקפיד בזה אפי' לכתחלה כנה"ג בהגב"י סוף או' י"ד. וכ"כ שם הפר"ח דאנו נוהגין לכתחלה למולחן עם שאר בשר משום דאנו מחזיקין בהם דם כשאר בשר ובלא"ה נמי שרי מידי דהוה אבני מעיים וכדלקמן בסי' ע"ה סעי' ב' יעו"ש. לה"פ שם. בל"י שם. מק"מ או' י"ג. זבחי צדק או' ט"ז.
כה[עריכה]
כה) עצם שיש בו מוח שנמלח שלם בלי שום שבירה ונקב והודח כראוי ואח"כ מלחו אותו עם בשר אחר ובשלום יחד בקדרה כיון שנתבשל עם הבשר יוצא הדם הבלוע בכדי קליפת העצם ונבלע במוח ובכל הבשר וצריך שיהיה ס' בכל התבשיל כנגד קליפה של העצם ולמ"ד דכ"מ שהצריכו כדי קליפה אם נתבשל ולא הוציאו כדי קליפה מותר הכל בדיעבד כמ"ש לקמן סי' צ"א סעי' ד בהגה ה"נ מותר אפי' לא יהא בו ס' בית דוד חי"ד סי' י"ט. שו"ג מחו' או' א' בסוף הסי' מחב"ר או' יו"ד. זכ"ל על סעי' זה. זבחי צדק או' י"ז וכתב דהגם דהער"ה או' ג' כתב לדחות עעם בית דוד מ"מ גם הוא סובר דהדין דין אמת יעו"ש. ואם היה נודע לו קודם הבישול ישליך העצם לבדו והמוח מותר כי העצם הוא יותר הרבה מכד"ק. ב"ד שם. או אם ירצה יחזור וימלח העצם מליחה שנית ומותר כמ"ש לעיל סי' ס"ט גבי בשר. זבחי צדק שם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |