כף החיים/יורה דעה/סח

כף החיים ‏ יורה דעה סח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הטומן הראש לצלותו וכו' בטור כתוב הטומן הראש ברמץ למולגו ואין חילוק ביניהם לדינא כי מליגה וצלייה שוין בזה. ט"ז סק"א. והגם דלקמן בש"ע סעי' ג' הביא פלוגתא במליגה נראה דדעת הט"ז להחמיר כדעת האוסרים וע"כ כתב לדינא שוים בזה. וכ"פ חכ"א כלל ל"ג או' ג' ועיין לקמן או' ט'.

ב

ב) שם. צריך שיכוין שיהיה בית השחיטה למטה כדי שיזוב הדם דרך שם וכו' ואם תלאו ובית שחיטתו למטה מותר שהדם יוצא ושותת. הרמב"ם פ"ו מה' מ"א ה' י"ד. והיינו לאפוקי שלא תהיה ביה"ש למטה ונוגע בארץ דאם נוגע בארץ אז הארץ מעכבת את הדם מלצאת והו"ל כמולח בכלי שא"מ אלא צריך שיתלהו באויר ולא יהא נוגע בארץ כדי שיזוב הדם. ומיהו ה"ד אם צולהו ע"ג קרקע קשה אבל ברמץ שהוא כעפר תחוח אין להקפיד בזה ואפי' אם נוגע ביה"ש למטה ברמץ מותר דלא מקרי מולח בכלי שא"מ. כנה"ג בהגה"ט או' ה' זבחי צדק או' א'.

ג

ג) שם. ואם הניחו על הצדדים המוח והקרום אסורים ושאר הראש מותר כמ"ש לקמן בהגה סעי' ד' ואפי' קליפה א"צ ש"ך סק"א. פר"ח או' א' כריתי או' א' והא דאמרינן שהמוח והקרום אסורים מיירי אף כשנמלח הראש שכיון שאין כח באש להפליט דם הראש בלא חתך כ"ש שלא יפלטנו המלח. פר"ח שם. כריתי שם. וכ"כ בש"ע לקמן סי' ע"א סעי' ג' דגם במליחה צריך לנקוב העצם והקרום יעו"ש זבחי צדק או' ב'.

ד

ד) שם. אלא א"כ נקב המוח וכו' ואפי' לא ניקב הקרום דכיון שהוא צולהו כל שניקב העצם שוב אין הדם מתכנס בתוכו ונירא משאב שאיב ב"י סי' ע"א בשם הרשב"א ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' כריתי או' ב' שו"ג או' ג' שפ"ד או' ב' חכ"א כלל ל"ג או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' ל"ב. זבחי צדק או' ג'.

ה

ה) פעם א' הביאו לפני ראש טלה צלי ולא היה חתוך עצם המוח אלא היה מסמר תקוע בעצם המוח ואמרתי להם אעפ"י שכתב מרן שאם ניקב עצם המוח שהדם זב דרך שם ה"מ היכא דנשאר הנקב פתוח אבל הכא שהמסמר וראשו סותמים את הנקב באיזה הדרך יזוב דמו ואע"ג דכתב מרן בסמוך דהיכא דהניחו על נחיריו אם נעץ בו קנה או דבר אחר מותר שאני נחיריו שאין שם עצם באותו קו המישור אלא בשר קשה מפסיק בינו לבין המוח הילכך כל שניקב בו אעפ"י שהניח שם הקנה זב דמו דרך שם אבל עצם המוח קשה הוא וראש המסמר סותמו ולא נשאר דרך לזוב דמו שו"ג או' ד' זבחי צדק או' ד'.

ו

ו) שם הגה ולכתחילה נהגו להחמיר שלא לצלות שום ראש שלם וכו' אלא רגילים להסיר המוח ולמלחו תחלה קודם צלייה. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' א' בל"י או' א' ביא"ב בשפ"ז או' ג' זבחי צדק או' ה' אבל קרומו זורקו לחוץ. ביא"ב שם.

ז

ז) [סעיף ב'] הניחו על נחיריו אם נעץ בו קנה וכו' בנקב החוטם מידי שלא יסתם. רש"י חולין צ"ג ע"ב. ש"ך סק"ד. ועיין באו' שאח"ז.

ח

ח) שם. אם נעץ בו קנה וכו' פרש"י דץ ביה בנקב החוטם מידי שלא יסתם אבל הרי"פ והרא"ש כתבו דץ ביה מידי ופתחיה כי היכי דליפוק דמא. ונראה שיש ביניהם חילוק לענין דינא דלרש"י אותו הדבר דדץ ביה צריך שיהיה בנחירים שעת הצלייה כדי שיהיה הנקב פתוח ולא יסתם אבל הרי"ף והרא"ש סוברים שא"צ שיהיה בו בשעת צלייה כל שדץ ביה מידי ופתח הנקב אעפ"י שחזר והוציאו קודם צלייה שרי שהדם זב דרך הנקב ומנהג קושטא להניח שם מסמר ולהניחו בשעת צלייה. כנה"ג בהגב"י או' ב' ור"ל שבקושטא נוהגין להחמיר כדברי רש"י כדי שיהיה הנקב פתוח כל זמן הצלייה ולא יסתם ומיהו צריך שיהיה אותו דבר מונח בענין שיש אויר בנקב החוטם שיזוב הדם ולא יסתם כל הנקב.

ט

ט) [סעיף ג'] יש מי שכתב דלהסיר את השער בלבד אפי' אם הניחו על הצדדין מותר וכו' דלא משהי ליה כולי האי ובשעור מועט כזה אין הדם הולך ממקום למקום ואפי' דאיב פירתא ע"י מליחה נפיק. ב"י בשם הר"ן. והיש מי שאוסר הוא דעת הרשב"א והטור שכתבנו לעיל או' א' ודעמיה כמ"ש ב"י דס"ל דגם הטמנה ברמץ להסיר השיער דינה כמו צלייה ואסור להניח על הצדדין וכתב הפר"ח או' ה' דכן עיקר לדינא וכ"כ לעיל או' א' ומ"ש בהגה והסברא היא הראשונה היא עיקר וכו' ית' באו' שאח"ז.

י

י) שם הגה. והסברא הראשונה היא עיקר וכו' הלשון מגומגם דהא משמע דלס' הראשונה אפי' הטמנה שמונח במקום א' שרי כיון דאינו רוצה לצלותו אלא להסיר שערו בלבד ואח"כ מסיים ואינו אסור אלא הטמנה. ונראה דהרב בהגה אזיל לטעמיה שכתב בד"מ וז"ל ולי נראה דדברי הר"ן הם כדברי רי"ו שכתב בנט"ו דוקא הטומן אבל לשומו ע"ג גחלים לחום ולשנות מקומו תמיד מותר בכל ענין ע"כ. ובזה לא מצינו דפליג הטור וכ"פ באו"ה כלל ט"ז דמותר לחרוך הראש ולהסיר השיער על האש אפי' אותביה אצדדין הואיל ואינו מטמינו ברמץ שמונח במקום א' תמיד וכן ברגלים עכ"ל. ומעתה כך הם ביאור דבריו כאן בהגה והסברא הרשונה היא עיקר דגם הסברא השנייה לא נחלק עליו אלא בהטמנא אבל בהחרכה מותר וכן נוהגים לחרוך וכו' ואינו אסור אלא הטמנה. וכו' ש"ך סק"ה וכתב עליו הפר"ח שם אעפ"י שאין נראה כן מפשט דברי הר"ן מ"מ בעיקר הדין יפה כיון וכמ"ש בהגה כאן לה"פ או' ב' בל"י או' ב' זבחי צדק או' ז' וכתב וכן נוהגים בעיר בגדד יע"א בתרנגולים להבהב אותם ע"י האור ולחרוך שיורי הנוצות מעליהם ואינם מניחים אותם במקום א' אלא מעבירים אותם הנה והנה ולא חיישינן שיבלע הדם

יא

יא) [סעיף ד'] אם בשל הראש שלם הכל אסור אלא א"כ יש ס' וכו' ומיירי כשנמלח תחלה. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגב"י או' י"ח. שו"ג או' יו"ד. ביא"ב בשפ"ז או' ו' זבחי צדק או' ח' ומיהו אנן ק"ל דלעולם צריך ס' נגד כל הראש ש"ך שם. ביא"ב שם. ור"ל הא דכתב הש"ע אלא א"כ יש ס' כנגד המוח וקרומו היינו לפי פסק הש"ע בסי' צ"ב סעי' ד' דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר וחלב אבל לפי פסק מור"ם שם בהגה דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ צריך ס' כנגד כל הראש והראש עצמו אסור יעו"ש וכ"כ השפ"ד או' ו' וה"ה אם נצלה כך ולא אותביה אנחיריה ובשלו אח"כ הדין כן. שפ"ד שם. ביא"ב שם. ועיין לקמן או' ט"ז

יב

יב) שם. אלא א"כ יש ס' כנגד המוח וקרומו. שני קרומות יש למוח א' דבוק לעצם הגולגולת וא' דבוק במוח עצמו ואין במוח ס' כנגד ב' הקרומות ואם נתבשל המוח עם ב' קרומים הכל אסור אבל כנגד הקרום הדבוק בו יש ס' במוח כנגדו ואם נתבשל עם קרום זה הכל מותר. או"ה כלל י"ט או' ד' ואו' ו' דמש"א דף רכ"ט ע"א כנה"ג בבגב"י או' י"ז. בל"י או' ג' שו"ג או' י"ב זבחי צדק או' יו"ד.

יג

יג) שם הגה. ואם צלאו כך שלם וכו' אשמעינן הכא דאפי' צלאו בלא הטמנה הקרום והמוח אסורים וזה לא נת' בדברי המחב"ר סעי' א' ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' לה"פ או' ד' חכ"א כלל ל"ג או' ה' ביא"ב בשפ"ז או' ז' זבחי צדק או' ט'.

יד

יד) שם בהגה. הקרום והמוח אסור והשאר מותר. עיין לעיל או' ג'.

טו

טו) שם בהגה. ובדיעבר אם חתכו שתי וערב סגי וכו' כלומר אם מלחו בדיעבד אפי' לא בשלו עדיין ולא הסיר הקרום קודם המליחה סגי בחתכו שתי וערב וא"צ להסיר המוח אבל אם בשלו שרי בלא חתיכת שתי וערב אם ניקב העצם כנגד הקרום קודם מליחה והניח הנקב למטה כדלקמן סי' ע"א סעי' ג' יעו"ש. ש"ך סק"ח לה"פ או' ו'.

טז

טז) שם בהגה. אם הראש נאסר אי אמרינן חנ"נ וכו' ר"ל דכמו דק"ל לקמן סי' ע"ב וסי' צ"ב גבי לב הדבוק בעוף דאי ליכא בעוף גופיה ס' נגד הלב צריך ס' בקדרה נגד כל העוף ואפ"ה העוף אסור ה"נ אי ליכא בחתיכה גופיה ס' נגד המוח והקרום צריך בקדרה ס' נגד כל החתיכה ואפ"ה החתיכה אסורה והילכך היכא דנתבשל הראש לבד דודאי אין בראש ס' נגד המוח והקרום צריך בקדרה ס' נגד כל הראש ואפ"ה הראש אסור. וכ"כ האו"ה כלל י"ז דין ז' ואם הראש מחובר בעוף כל העוף מצטרף לס' נגד המוח והקרום. וכ"כ התו"ח כלל כ"ז סוף דין ו' וכלל צ"א דין ן' יעו"ש. ש"ך סק"ט. לה"פ או' ז' בל"י או' ג' כריתי או' ד' וכבר כתבנו לעיל או' י"א דכ"ז הוא לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל בהגה סי' צ"ב סעי' ד' דבכל האסורים אמרינן חנ"נ וכן הוא מנהג בני אשכנז אבל לפי פסק הש"ע שם דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב וכ"ה מנהג בני ספרד לא בעינן ס' רק נגד הקרום והמוח ואפי' הראש מצטרף לס' אך לענין הראש עצמו אי שרי אם לא היה בו ס' נגד הקרום והמוח לפי פסק הש"ע ית' לקמן סי' ע"ב בענין לב דבוק וה"ה לכאן.

יז

טוב) [סעיף ה'] הבא למלוג הראש. ברמץ. לבוש. זבחי צדק או' י"א

יח

יח) שם. צריך לחתוך חוטין שבלחי וכו' ואע"ג דבסי' ס"ה סעי' א' הביא דברי המתירין לצלי בלא חתיכה יש לחלק בין צלי למליגה. ש"ך סק"י. פר"ח או' ח' כריתי או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' יו"ד.

יט

יט) שם. צריך לחתוך חוטין שבלחי וכו' ואם לא חתכן הם עצמם אסורים. ב"י בשם התו' והרא"ש לבוש. פרישה או' ד' ודרישה או' א' וכ"כ מהריק"ש דהם עצמם לבד אסורים. בדיעבד והראש מותר דבשיעור מועט כזה ליכא למיחש שמא יצלה ואפי' נצלה לית לן בה. שו"ג או' ט"ז.

כ

ך) שם. וכן צריך להדיח ביה"ש וכו' כדי שלא יכנס הדם בתוך הבשר ואעפ"י שדרך האש לשאוב הדם ה"מ דם הבלוע בתוך הבשר אבל דם ביה"ש קרוש הוא על הבשר ודם קרוש שעל הבשר אין האש שואבו אלא אדרבא מבליעו בתוכו ובמעט חום הוא נבלע. לבוש. ועיין לקמן או' ל"ג.

כא

כא) שם הגה. ואפי' אם חורך רק להסיר השיער וכו' וכתב בתו"ח כלל צ"א דין ד' וכמדומה לי שאף לכתחלה לא נהגו ליזהר ונ"ל הטעם משום דנהגו להבהב ע"ג קש ותבן ובזה אין לחוש שמא יבליע דם יעו"ש ומשמע מדבריו שם דבחורך ע"ג עצים צריך להדיח ביה"ש ובדיעבר אם לא הדיחו שרי. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' ט' לה"פ או' ח' ואו' ט' בל"י או' ד' כריתי או' ז' שפ"ד או' י"א. חכ"א כלל ל"ג או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' י"א, זבחי צדק או' י"ב.

כב

כב) [סעיף ו'] כשמולגים ראש או רגלים וכו' האי מליגה לא הוי במים חמין כסעי' יו"ד אלא טומן ברמץ דהוי חמימות מעט. בית דוד חי"ד סי' י"ב. וכ"כ בית מאיר בסעי' זה, זבחי צדק או' י"ג.

כג

כג) שם בהגה. וא"צ לחזור ולמלחם אחר המליגה וכו' ומהרש"ל כתב באו"ש ובספרו יש"ש פ' ג"ה סי' י"ב דהעיקר למלוח אחר המליגה או החריכה וזהו מצוה מן המובחר אעפ"י שאין המנהג כן. ש"ך ס"ק י"ב פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ד. בל"י או' ה' שפ"ד או' י"ב וכתב ואנו אין נוהגין בהטמנה כלל אלא מולחין ע"ג השיער וחותכין הטלפים ואחר מליחה והדחה מולגין ברמץ או ברותחין עכ"ל וכ"כ השו"ג סוף או' י"ז. ביא"ב בשפ"ז או' י"ב. זבחי צדק או' י"ד ועיין לקמן או' ל"ד.

כד

כד) [סעיף ז'] המשימים רגלי הבהמה על האש להסיר הטלפים. פי' המנעול של רגלי הבהמה דהיינו שהוא על עצם הרגל כמנעול ט"ז סק"ד. לה"פ או' י"א. ביא"ב בשפ"ז או' י"ג.

כה

כה) שם. ויש מחמירין וחותכין ראשי הטלפים מעט וכו' נקיבת הטלפים צריך שיהא נקב ממש ולא מהני שחותכין מקצת הצפורן ואין נקב דהוי כמולח בכלי שא"מ. מש"ז או' ד' וכ"כ הבל"י או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' י"ד ומנהגינו שנוקבים הטלפים עד שיראה הבשר. זבחי צדק או' ט"ו.

כו

כו) [סעיף ח'] פרסות הרגל שנמלחו בקלפתן וכו' לא נאסרו. הגה. ויש אוסרין מה שבתוך הקליפה וכו' ומיהו אם עדיין לא נתבשלו יש להם תיקון להסיר הקליפה ולהדיחה ולחזור למלחה כמ"ש בב"י וכן מבואר לקמן בסי' ס"ט סעי' ד' בהגה לענין חתיכה שלא נמלחה אלא מצד א' יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ט.

כז

כז) שם בהגה. אבל השאר מותר. ואין חילוק בין אם מונחים לארכן או שעומדים על טלפיהם. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"א. בל"י או' ז' כריתי או' ח' שו"ג או' כ"ב שפ"ד או' י"ג. חכ"א כלל ל"ג או' יו"ד ביא"ב בשפ"ז או' ט"ו. זבחי צדק או' ט"ז,

כח

כח) שם בהגה. אבל השאר מותר. ואין לדמותו ממש למולח בכלי שא"מ (דלקמן סי' ס"ט סעי' י"ח) לאסור אף מה שלמעלה מן הטלפים משום דבדבר מועט שבטלפים אינו מעכב כל הרגל מלפלוט. או"ה כלל י"ז או' א' לבוש. ש"ך שם. ביאור הגר"א או' י"א. ועיין לקמן סי' ס"ט או' יו"ד.

כט

כט) שם בהגה. אבל השאר מותר. ואם בשלו הרגל לאחר שנמלח עם הטלפים ולא חתך מה שבטלפים וגם לא מלחם שנית אחר שהסירו הטלפים כמ"ש לעיל או' כ"ו בדיעבר יש להכשיר כמו !שסיים ב"י לענין הלכה יעו"ש. וכ"מ מדברי הש"ך סוף ס"ק י"ג שכתב רוב הפו' מתירין אף מה שבתוך הטלפים עכ"ל וממ"ש רוב הפו' מתירין משמע בדיעבד שרי וכ"נ דעת כנה"ג בהגב"י או' ט"ל וכ"כ השו"ג מחו' או' ב' כי כ"ה דעת הש"ע ודלא כתורת חסד סי' יו"ד יע"ש. וזהו לדעת הש"ע אבל לדעת הרמ"א צריך ס' כנגד מה שהיה בתוך הטלפים ומיהו כתב המנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' ל"ד דא"צ ס' ברגל כנגד מה שהיה בתוך הטלפים אלא כל התבשיל מצטרף לס' יעו"ש.

ל

ל) שם בהגה. אבל בחרוך שער בעלמא וכו' הכל מותר ומ"מ לכתחלה טוב להחמיר אפי' בהבהוב להסיר ראשי הטלפים. ד"מ סוף או' ג' ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ח' כריתי או' ט' שפ"ד או' ט"ו. חכ"א שם. ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז. זבחי צדק או' י"ז. ויראה דהיינו ע"ג אש אבל על הקש אפשר שאין קפידא להסיר הטלפים קודם. שפ"ד שם. ביא"ב שם. זבחי צדק שם.

לא

לא) [סעיף ט'] מותר למלוג תרנגולת ברמץ וכו' אע"ג דבראש לא שרי אלא היכא דאותביה אנחירים או אבית השחיטה היינו משום דיש בראש עצמות הרבה ודברים המעכבים את הדם מלצאת אבל בתרנגולת האש משאב שאיב דמא. ש"ך ס"ק ט"ז. וכ"כ הט"ז סק"ה. והיינו גוף התרנגולת בלא ראש דאין שם דם שיתקבץ ועם הראש ית' לקמן בהגה דגרע בעוף מבהמה וכולו אסור. שפ"ד או' ט"ז. ועיין לקמן או' ל"ה.

לב

לב) שם. מותר למלוג תרנגולת ברמץ וכו' מעשה ששחטו אווז והסירו הנוצה כראוי והניחה על הספסל שלפני התנור בית החורף שהיה ניסק ונגע האווז בחרסי התנור עד דאסמיק עד שכמעט נצלה מקום זה שבאווז לא נכשר האווז לקדירה ע"י מליחה דע"י חום נתעורר הדם ופירש ממקום למקום ואינו יוצא במליחה אבל לצלי יש להתיר בזה ואחר הצלייה כראוי מותר לבשלו. שו"ת הר הכרמל חי"ד סי' י"ג. פ"ת או' א'.

לג

לג) שם. והוא שידיח ביה"ש תחלה וכו' כדי שלא ישאר הדם בעין ומתבשל שם. ומטעם זה ג"כ אם הוציא בני מעיים תחלה צריך שידיחנו מבפנים יפה יפה ודם שיהבהבנו לפי שהגוף מלא דם ואין כח באש להפליטו לחוץ שאין האש מוציא אלא דם הבלוע אבל דם שהוא בעין אין האש מפליטו אדרבה מיצמת צמית לוה ואסור. הר"ן. ש"ך ס"ק י"ח. ועיין לעיל או' ך'.

לד

לד) שם הגה. ולא נהגו עכשיו למלוג כלל ברמץ אפי' תרנגולת. דאיכא למיחש שמא לא יפתחנה להוציא בני מעיה מפני שיחוש שרמץ ואפר יכנסו לתוכה וילכלכו אותה ואם יטמין אותה שלימה ודאי אסור מחמת הכבד שהיא בתוכה דק"ל (לקמן סי' ע"ג סעי' ה') כבדא עלוי בשרא לכתחילה אסור אפי' בצלי כ"ש בכה"ג. תה"ד סי' קס"ח. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' ט"ו. כריתי או' י"ב ולפ"ז אפי' להטמין בלא ראש אסור. ש"ך שם. משום כבדא עילוי בשרא לכתחלה אסור. ומיהו אם דץ בנחיריה דיעבד שרי אף ראש העוף. שפ"ד או' י"ט. ועיין לעיל או' כ"ג

לה

לה) שם בהגה. מיהו אם עבר ועשאו בעוף הראש כולו אסור משום דאין להבחין אז בקרום המוח שלו. או"ה כלל י"ז או' ח' ד"מ או' ו' אבל מהרא"י בהגהת שע"ד כתב שאין איסור בשאר הראש של תרנגולת אלא משליכין אותו משום דלא חשיב. וכ"כ רש"ל פ' ג"ה סי' י"ב. וכתב באו"ה שם אבל במליחה גרידה ודאי ניכר עדיין הקרום. וכ"כ הרב בהגה סי' ע"א סעי' ג' דבמליחה שאר הראש מותר יעו"ש. ש"ך סק"ך.

לו

לו) שם בהגה. ואם לא הדיח ביה"ש או שאר דם בעין שעליו צריך ליטול או לקלוף וכו' נטילה היא כעובי אצבע כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ד' וקליפה הוא כל שהוא.

לז

לז) שם בהגה. צריך ליטול או לקלוף. כלומר מי שאינו רוצה להחמיר כ"כ שיראה באומד הדעת שלא נכנס בו הדם בעומק די בקליפה. ש"ך ס"ק כ"ב. והפר"ח או' י"ז כתב דלאשכנזים דמשערים בצלייה בס' הכא בהטמנה דקילא טפי סגי ליה בנטילה ולספרדים דלצלי בעלמא מצרכינן נטילה הכא נחתינן דרגא וסגי בקליפה. וכ"כ הכריתי או' י"ג. ביא"ב בשפ"ז או' כ"א. ונראה דגם לסברא זו דברי הש"ך נכונים לענין דינא דהיינו דגם דלאשכנזים דצריך נטילה אם נראה באומד הדעת שלא נכנס בו הדם בעומק די בקליפה. ועיין לקמן סי' ע"ד סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד

לח

לח) [סעיף יוד'] אין מולגין גדיים וטלאים ועופות בכ"ר ואם מלג אפי' בדיעבר אסור כדין בשר שנתבשל בלא מליחה לקמן סי' ס"ט סעי' יו"ד. ש"ך ס"ק כ"ג. כנה"ג בהג"ט או' י"ב. לה"פ או' י"ד. כריתי או' י"ד. חכ"א כלל נ"ט או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' כ"ב. זבחי צדק או' י"ט. ואף לצלותו אח"כ אסור. שפ"ד או' כ"ג ביא"ב שם.

לט

טל) ובב"ר אפי' לאחר שהעבירוהו מן האש כל זמן שהיס"ב אסור למלוג בו ואפי' בדיעבר אסור. פר"ח סוף או' י"ח. לה"פ או' ט"ו. מש"ז סוף דין ב' זבחי צדק או' ך'.

מ

מ) והא דאסור בכ"ר היינו כשהיס"ב אבל כשאין היס"ב אינו מבשל כדלקמן סי' ק"ה סעי' ב' ולכן אם שמו רגלים או ראש בכ"ר למלוג בלא מליחה כ"ז שאין היד סולדת מותר. בית דוד חי"ד סי' י"ב. שו"ג או' כ"ח. זבחי צדק או' כ"א. ועיין לקמן או' מ"ט.

מא

מא) שם וכן לא יערה עליהם מכ"ר ואם עירה די בקליפת העור בין שרגלי העוף למעלה או שהיה מונח על הצדדים צריך קליפה. לבוש ש"ך ס"ק כ"ה. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ו. לה"פ או' י"ז. כריתי או' ט"ז. חכ"א שם. זבחי צדק או' כ"ב.

מב

מב) שם. ואם עירה די בקליפת העור. ובכל מקום שהבשר צריך קליפה אם לא קלפוה ובשלו כך מותר בדיעבר כמ"ש לקמן סי' צ"א סעי' ד' בהגה. שו"ג או' ל"א ועיין בדברינו לשם או' כ"ט.

מג

מג) שם. ואם ראש העוף למעלה כשמערה עליו א"צ קליפה לפי שהנוצה מגונה עליו. טור וב"י. לבוש. ואם עירה על התרנגולת בעוד הנוצות עליה צריך ליזהר שלא יערה פעם שנית אם נשרו מן הנוצות ואם עירה צריך קליפה. תו"ח כלל ל"ג דין ד' ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' ך' לה"פ או' י"ח. כריתי או' י"ז. חכ"א שם. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ה. זבחי צדק או' כ"ג.

מד

מד) והא דעירוי אינו מבשל אלא כדי קליפה אין חילוק בין עירה פעם א' לפעמים הרבה אלא אפי' עירה כמה פעמים ג"כ אינו אוסר אלא כד"ק דלא כהט"ז סי' צ"ה ס"ק י"ב. שפ"ד או' כ"ז. זבחי צדק או' כ"ה.

מה

מה) שם. ואם ראש העוף למעלה וכו' א"צ קליפה. אבל כשנוטל העוף ברגלים או מן הצד הרותחים הולכים בין הנוצות ונוגעים בעור ואוסרים בקליפה. שו"ג או' ל"ב.

מו

מו) [סעיף יא'] אפי' בכלי שני י"א שלא ימלוג וכו' היינו אם היד סולדת בו וכמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ב' יעו"ש. ועיין לקמן או' מ"ט.

מז

מז) שם. ואם מלג מותר. והא דבדיעבד מותר היינו התרנגולת אבל הכלים כיון דאפשר בהגעלה כלכתחלה הוי וצריך להגעילם ומשתמש בהם מיהו בכלי חרס שאין לו תקנה בהגעלה כדיעבד דמי ומותר להשתמש בו. מנ"י על התו"ח כלל ל"ג או' ג' ער"ה סוף או' ו' לדעת הש"ע אבל לדעתו יש להחמיר גם בכלי חרס יעו"ש. וע"כ יש להחמיר דאין להשתמש בהם עד לאחר כ"ד שעות.

מח

מח) שם הגה. דק"ל כלי שני אינו מבשל וכו' כלומר וכן אינו מבליע ומפליט. ש"ך ס"ק כ"ח. כריתי או' י"ט. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ז. ועיין סי' ק"ה סעי' ב'.

מט

מט) שם בהגה. אבל לכתחלה אסור. אם היד סולדת בו. תו"ח שם דין א' בשם מהרא"י ש"ך ס"ק כ"ט. אבל אם אין היס"ב אף בכלי ראשון שרי. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"א. ביאור הגר"א או' ל"ג. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ח. ועיין לעיל או' מ'.

נ

נ) שם בהגה. מיהו לכבוד אורחים וכו' מותר להניח בכלי שני וכו' אפי' היד סולדת בו. תו"ח שם. ש"ך סק"ל. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ב. חכ"א כלל ל' או' ה' ביא"ב בשפ"ז או' כ"ט. ואיזה נקראו אורחים עיין לקמן סי' ס"ט או' צ"ג ואו' צ"ד.

נא

נא) שם בהגה. חתיכה מלאה קרח וכו' עיין לקמן סי' ס"ט בסוף הגה לסעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

נב

בנ) שם בהגה. ואין חילוק בין כלי חרס או כלי נחשת וכו' וכ"כ הש"ך ס"ק ל"ג להוכיח מכמה פו' דלא כרי"ו שכתב דאין כלי נחושת נאסר ע"י עירוי כ"א האש מהלכת תחתיו. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ד. לה"פ או' כ"ד. בל"י סוף או' י"ג. ביא"ב בשפ"ז או' ל' זבחי צדק או' כ"ז.

נג

גנ) [סעיף יב'] ואם מלג עכו"ם וכו' ויש שם נער וכו' מותר. משום דמרתת. ב"י. !לבושצ ש"ך ס"ק ל"ד. אבל מסיח לפי תומו לא מהנו הכא כדמהני לקמן סי' ס"ט סעי' יו"ד דהתם לא מהני אלא משום דאיכא נמי טעמא דעכו"ם !אנקיותא קפדי וזה לא שייך הכא. ש"ך ס"ק ל"ד. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' י"ד. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

נד

דנ) ואם הזהירו ישראל שלא למלוג אלא בפניו ומלגו שלא בפניו לא תלינן שמלגו בכלי שני. כנה"ג בהגב"י או' ס"א. בל"י שם. שו"ג או' ל"ז וכתב ודברים של טעם הם וראוים לאומרם דהא כיון דעבר על צווי בעה"ב מוכחא מולתא דפושע הוא ומדהא עבר אהא נמי עבר. זבחי צדק או' כ"ט.

נה

הנ) שם הגה. ועיין לקמן סי' ס"ט מדין זה. דהיינו בסעי' יו"ד.

נו

ונ) [סעיף יג'] תרנגולות שנמלגו יחד בכלי שני וכו' לא נאסרו האחרות. כמ"ש בסעי' י"א ובהגה שם. ביאור הגר"א או' ל"ז.

נז

זנ) שם. לא נאסרו האחרות. והפר"ח או' כ"ו כתב דאם היס"ב צריך קליפה. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' ט"ו. ביא"ב בשפ"ז או' ל"ב. ובהפ"מ יש להתיר וביש ספק אם היס"ב יש להתיר אף באין הפ"מ מכח ס"ס. מש"ז בדין החמישי. זבחי צדק או' ל'.

נח

חנ) שם. לא נאסרו האחרות. ולענין הכלים עיין לעיל או' מ"ז.

נט

טנ) [סעיף יד'] מים שמלגו בהם יש ליזהר שלא להחזירם להרתיחם וכו' ואף שרחצו יפה צואר התרנגולת יש ליזהר שהרי המחבר לעיל סעי' י"א בלכתחילה חושש לסברת האומרים דכ"ש מפליט ומבליע ולפיכך סתם המחבר דבכל גוונא יש ליזהר. פר"ח או' כ"ז. זבחי צדק או' ל"א.

ס

ס) [סעיף טו'] אם נמלגה תרנגולת בכ"ש במחבת חולבת וכו' יש מי שאוסר ויש מי שמתיר. עיין ט"ז סק"ט וש"ך ס"ק ל"ה מה שפירשו בדברי הש"ע והכנה"ג בהגב"י או' ס"ג חלק עליהם יעו"ש. והעיקר הוא כמו שהכריע הש"ע לעיל סעי' יו"ד שאין העירוי אוסר יותר מכדי קליפה. פר"ח או' כ"ט. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' י"ז. ביא"ב באד"ז או' ל"ד. זבחי צדק או' ל"ב.

ס) וה' יאיר עינינו בתורתו תורת חיים.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---