ביאור הגר"א/יורה דעה/סח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) (ליקוט) הטומן כו'. כלישנא קמא דבשל תורה הלך אחר המחמיר. ת"ה ע"ה ב' וכן כתב בהרבה מקומות וכ"כ הרי"ף וש"פ והרא"ה השיג עליו שם דהא קי"ל דהלכתא כלישנא בתרא בין לקולא בין לחומרא ובמ"ב השיב דלא אמרו הגאונים כן אלא בדיני ממונות דל"ל בהן קולא וחומרא אבל לא באיסורין של תורה וליתא שהרי"ף והרמב"ם פסקו הרבה כן אפילו באיסורין של תורה. ועוד הקשה הרא"ה שם הא דם שבשלו מדרבנן הוא (ע"כ):
(ב) המוה והקרום. תוס' שם ד"ה רישא אבל הראש מותר וכמ"ש בגמרא שם במזירקי דמשאב שאיב אלא דכאן דעצם הגלגלת הוי כמו קדירה למוח ומתבשל הדם משא"כ בראש דודאי משאב שאיב:
(ג) אא"כ כו'. דאז מידב דייב כמו אבה"ש ואפילו לא ניקב הקרום מידב דייב כמו במזירקי וע"ל סי' ס"ה ס"א:
(ד) יש כו'. כפי' דמיירי שם לצלותו וכמ"ש בס"א:
(ה) ויש כו'. כפי' רש"י שם ד"ה רישא כו':
(ו) והסברא כו'. עש"ך:
(ז) אם כו'. דכאן ל"ל מידב דאיב כמ"ש במזירקי דלקודירה בעינן חתיכה ומליחה וז"ש בהג"ה ובדיעבד אם כו' וכמ"ש שם א' חמשה קרמי הוו כו' ושם למנ"מ הני דמשום דמא כו':
(ח) אא"כ כו'. כמ"ש צ"ז ב פשיטא דבדידיה כו':
(ט) ואם צלאו כו'. כנ"ל סעי' א' ב' ולא חזר כאן אלא משום שר"ל ולכתחלה כו' ובדיעבד כו':
(י) אם הראש כו'. ע"ל סי' ע"ב ס"ג וסי' צ"ב ס"ד:
(יא) הבא כו'. תוס' שם ד"ה רישא וכס' שם א' ד"ה חתכיה שאף לצלי צריך חתיכה ועש"ך:
(יב) וכן כו'. דדם שעל פניו ודאי א"א מידב דייב אלא מצמת צמית. ת"ה:
(יג) כשמולגין כו'. דדם שמפליט ע"י מלח מפליט ג"כ ע"י צלי כנ"ל בגמ':
(יד) המשימין כו'. דאף דרך הטפלים משאב שאיב דהא בראש אף שהעצם קשה לא אסור אלא משום קרום המוח:
(טו) ויש כו'. כמו רישא בכיבשא דס"ל דטלפים קשה וא"י לצאת:
(טז) פרסות כו'. דס"ל דיוצא כנ"ל בסע' שקדם:
(יז) ויש כו'. כדין המולח בכלי שאינו מנוקב דס"ל דאינו יוצא וה"ה ע"י האש כמש"ו:
(יח) אבל כו'. ר"ל אף דבמולח בכלי שא"מ הכל אסור משום דדבר מועט שבטלפים אין מעכב כל הרגל מלפלוט. או"ח ועש"ך:
(יט) מותר כו'. תוס' שם ד"ה רישא כו':
(כ) והוא כו'. כנ"ל ס"ח:
(כא) ואם הוא כו'. משא"כ לצלי דאמרינן כבכ"פ כמ"ש בר"פ כיצד צולין משא"כ במליחה דאינו פולט מה שנבלע ע"י אור דאור קשה ממליחה ולא שייך כבכ"פ:
(כב) ולא נהגו כו'. דחיישינן שמא לא יפתח אותח מחמת ליכלוך האפר ואמרינן קי"א א' כבדא עלוי בשרא אסור לכתחלה אף בצלי כ"ש בכה"ג:
(כג) הראש כולו כו'. דאין להבחין בעוף בקרום שלו. או"ה:
(כד) ובבהמה כו'. כנ"ל ס' א"ב:
(כה) ואם לא כו'. דבצלי אין אוסר אלא כדי קליפה או נטילה אע"ג דאנן מחמרינן בס' כמש"ל בסי' ק"ה בכה"ג אין להחמיר:
(כו) אין כו'. דכ"ר מבשל כמ"ש בפ"ג דשבת מ"ב כ"ש שמבליע [ובפ"ח דחולין (ק"ד ב') ס"ס כלי שני הוא כו' אלא גזירה שמא יעלה כו']:
(כז) וכן כו'. עתוס' שם ד"ה אבל כו' ותוס' דזבחים צ"ה ב' ד"ה עירה כו' ע"ש ותוס' דפסחים מ' ב' ד"ה האלפס כו':
(ליקוט) וכן לא יערה כו'. עמש"ש ושם בירושלמי מהו לערות עם הקילוח אר"ח בריה דר' הלל מחלוקת ר' יונה ור' יוסי ר' יצחק בר נופחא בעא קומי ר' מנא עשה כן בשבת חייב משום מבשל עשה כן בבשר בחלב חייב משום מבשל א"ל כי דאר"ז איזהו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו ובא איזהו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו (ענ"ל סי' ק"ה ס"ק י"ג) וכתב הרשב"א דמשמע דמסקנא דעירוי אינו ככלי ראשון וכר' יוסי אבל מ"מ צריך ליזהר כדברי ר"ת. ול"נ דודאי המסקנא כדברי ר' יוסי דאינו מבשל וכ"ה בגמ' שלנו בהדיא בזבחים צ"ה ב' בלוע בלא בישול כו' ועתוס' שם (שנדחקו בזה) ובזה נסתר ראייתו של ר' יונה ור"י בר בון בירושלמי שם ומ"מ כאן לכ"ע אסור דבולע כמ"ש בגמ' שם וכן ל"פ בזה בירושלמי כלל דבולע וכן ר"י בר נופחא לא מיבעי ליה אלא בשבת ובבשר בחלב אם חייב משום מבשל אבל לא קמיבעיא ליה בשאר איסורין אם מותר באכילה (ע"כ):
(כח) ואם כו'. שם בתוס' מהא דפ' כיצד צולין חם לתוך צונן קולף:
(כט) ואם ראש כו'. דהנוצה עדיף מקליפה. הרא"ש שם:
(ל) ולא כו'. תוס' בזבחים צ"ו א' ד"ה עירה:
(לא) אפילו בכ"ש כו'. דאף שאינו מבשל מ"מ מבליע ומפליט וכמש"ל סי' ק"ה ס"ב וראייתו ממ"ש בפ"א (ח' ב') השוחט בסכין של נכרים קולף דבה"ש רותח ואינו רותח יותר מכלי שני ושם לא ליסחוף כו' ובסוף ע"ז הלוקח כלי תשמיש כו' דברים שנשתמש בהן בחמין כו' משמע אף בכ"ש ועבא"ח סימן תנ"א ס"א בהג"ה ויש כו' וכ"כ הרמב"ם שם (עמ"א שם ס"ק ג' ובדברי רבינו שם) ואמרינן בחולין קי"א ב' קערח שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח אע"ג דלענין שבת המולח אמרינן אין עיבוד באוכלין ואלו משום מבשל פטור (וע"ל סי' ק"ה ס"ק י"ג בליקוט):
(ליקוט) אפי' בכ"ש כו'. והירושלמי הנ"ל דפ"ג דשבת ופ"ק דמעשרות פי' הרמב"ן והרשב"א בת"ה צ"ב ב' דלא דנו שם מבשל מבולע אלא מפני שעשה הכתוב עירוי ככ"ר ובעי הגעלה ומריקה ושטיפה דאלו כ"ש בהגעלה דכ"ש סגי וא"צ מריקה ושטיפה אבל בולע כ"ש אפילו כלי נחשת ע"ש (ע"כ):
(לב) ואם מלג כו' דקי"ל כו'. מדאמרינן בזבחים צ"ה ב' בלוע בלא בישול ודוקא עירה מכ"ר ובירושלמי פ"א דמעשר הלכה ו' ופ"ג דשבת הלכה ג' מהו ליתן תבלין כו' והביאו תוס' בזבחים שם ומדקאמר תמן כ"ח בולע כו' אית לך כו' משמע דכ"ש אינו בולע ועמ"ש בסי' תמ"ז ס"ג בא"ח:
(ליקוט) ואם מלג כו'. כמש"ו בהג"ה וכ"מ בחולין קל"ד ב' לגי' הרי"ף לא ימלוג כו' וע"כ בכלי שני וכ"כ בת"ה ע"ו א' ואף שכתב די"ל שניקר מהחוטין ומלחו ל"נ ממש"ש קל"ג א' חוטין כו' וכל כהן כו' אלמא דקודם נטילה יהיב להו (ע"כ):
(לג) אפילו היד כו'. דאם אין היד סולדת אפילו כ"ר אינו מבשל כמ"ש בפ"ג דשבת (מ' ב') ובירושלמי פ"ג דשבת סוף הלכה ג' איתמר בהדיא דכ"ש אינו מבשל אפילו יד סולדת ע"ש [ובפ"ח דחולין (ק"ד ב') באלפס רותח ס"ס כ"ש הוא כו']:
(לד) אבל כו' וטוב כו'. לחוש לדעת האוסרים הנ"ל:
(לה) ואין חילוק כו'. ר"ל אע"ג דבירושלמי הנ"ל מחלק בין כלי חרס לכלי נחשת דמשמע דכ"ח בולע אף בכ"ש היינו לס"ד אבל למסקנא דעירוי ככ"ר א"צ לזה:
(לו) ואם מלג כו'. כמ"ש בשחיטה וביי"נ דאף יוצא ונכנס מהני:
(לז) תרנגולות כו'. כמ"ש בסי"א ובהג"ה:
(לח) מים כו'. לחוש לדעת האוסרים לכתחלה כמ"ש בסי"א בש"ע והג"ה
(לט) אם נמלגה כו'. כנ"ל:
(מ) יש כו'. כמ"ש בס"י והוא דעת ר"ת בשבת וזבחים ויש כו'. הוא דעת רשב"ם שם ושם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |