כף החיים/אורח חיים/תרמו

כף החיים ‏ אורח חיים תרמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הדס שנקטם ראשו כשר. ולקמן סעי' יו"ד מביא מחלוקת לפי ששני סעיפים הראשונים אלו הם לשון הרמב"ם ומסעי' ג' ואילך הוא לשון הטור ונמשך כאן אחר לשון הרמב"ם אגב שאר הדינים. ביאורי הגר"א. מ"ב או' ב' ועיין במחה"ש:

ב

ב) שם. הדס שנקטם ראשו וכו'. היינו העץ אבל בעלה לחוד לא שייך כלל נקטם ראשו וכדלקמן סעיף יו"ד בהגה יעו"ש. וית' שם כל דיני נקטם.

ג

ג) שם. נשרו רוב עליו אם נשתיירו ג' וכו'. גם זה לשון הרמב"ם כנ"ל ופי' המ"מ שר"ל שנשתיירו ג' בכל קן וקן וכמ"ש בסעי' ד' שלא כדעת הטור בדברי הרמב"ם שכתב דדעת הרמב"ם אפי' בקן א' סגי ותמה עליו הב"י יעו"ש. ביאורי הגר"א. וכ"כ בס' בגדי ישע דמ"ש בש"ע נשרו רוב עליו כוונתו למ"ש בסעי ד' כמ"ש הט"ז סק"ב. וכ"כ מ"ב או' ג':

ד

ד) פיסולי דעבות לא שנא ביום טוב א' לא שנא בשאר הימים. ת"ד סימן רכ"ו בשם הראב"ד. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש אות א' מ"א ריש הסי' ועיין בשו"ת פ"י סי' ג' בנשרו רוב עליו בענין דפסול אפי' בשאר ימים פסול למאן דס"ל הדר כל ז' בעינן ואפי' בלולב וערבה פסול שאר ימים כמו ביום ראשון וכן כל הפסולים חוץ מחסר ושאלה ואין צ"ל נשרו עלי הדס דכתיב ביה עבות וכו' יעו"ש. שע"ת. ועיין לעיל סי' תרמ"ה או' כ"ו:

ה

ה) שם. אם נשתיירו ג' עלין וכו'. והדסים שלנו שהם שנים ע"ג שנים היינו לפי מ"ש לקמן סעיף ג' בהגה יעו"ש) פשיטא שאפי' לא נקטם רק עלה א' מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס פסול מאחר שלא היה שם מתחלה כ"א שנים בקן ולא נשאר רוב הקן. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י אות ב' עו"ש אות א' א"ר אות ב' ר"ז אות ז' ומשמע הא אם נקטם רק מן המיעוט עלה אחד מכל קן ונשאר הרוב שלם כשר וכתב ח"א כלל ק"ן אות ג' דאפי' אם נשר עלה א' מקן א' מרוב שיעור אורך ההדס פסול יעו"ש וית' עוד לקמן אות ט"ל יעו"ש:

ו

ו) דרך ענפי ההדס שיוצאין מצדיהן בדים והם מפסיקין בקני ההדס דלא הוי תלתא בחד קנא וצריך לקטום אותם. הר"ן. והיינו כשהם מפסיקין בין עלה לחבירו ואפי' אותם בדים היוצאים הם עצמם יש בהם ג' עלין בחד קנא מ"מ מפסיקין בין העלין שבגוף ועיקרי הבדין. ולצאת בהבדים היוצאים מן הצד א"א שאין בהם שיעיר אורך הדס אבל אם אותם בדים יוצאים בין קן לקן א"צ לקוטמן אולם אם אין באותן הבדין היוצאין מן הצדדין תלתא בחד קנא נסתפקתי אם צריך לקוטמן. מחה"ש סק"א. מיהו העולם נוהגין לקטום אותו בכל ענין. ויש ליזהר לקיטמם מעיו"ט:

ז

ז) [סעיף ב'] היו ענביו מרובות וכו'. דרך עץ ההדס לגדל פרי הדומה לענבים ואם יש באורך שיעיר ההדס שהוא ג"ט כ"כ ענבים הללו יותר ממנין העלין הגדלים באורך זה ה"ז פסול אפי' מיום ב' ואילך לפי שענבים הללו דרך מראיהן להיות שחור או אדום וההדס מראהו ירוק והר"ז כמנומר ואין זה הידור לפיכך אם היה מראה הענבים הללו ירוק כמראה ההדס כשר אפי' ביום א' אעפ"י שהן מרובין מעלין. ר"ז או' י"ב. ומיהו מ"ש אפי' מיום ב' ואילך וכו' ית' לקמן או' כ"א יעו"ש:

ח

ח) שם. אם ירוקות כשר. דמיני דהדס הוא. סוכה ל"ג ע"ב. ופירש"י שמראיהן שוה לו ואיני נראה מנומר:

ט

ט) שם. ואם אדומות או שחורות פסול. דאדומית כשחורות דמיין דא"ר חנינא האי דם שחור אדום הוא אלא שלקה. גמ' שם:

י

י) שם. ואם אדומות או שחורות פסול. לא שנה היו כן מתחלה או נשתחררו אח"כ פסול שאין זה הדר. לבוש סעי' יו"ד. א"א או' א':

יא

יא) שם. ואם אדומות וכו'. ואם היו שאר גוונים כגון גע"ל או בלא"ה בכפות תמרים מצדד להחמיר ובמש"ז או' ג' מסתפק בזה. מ"ב או' ו'

יב

יב) שם. ואם מעטן כשר ואין ממעטין אותם ביו"ט וכו'. נראה ברור דה"ק דאם מיעטן מעיו"ט כשר אבל אם עבר או שכח ללקטן מעיו"ט אין ממעטין אותם ביו"ט ופסול ואין יוצאין בו אלא שאם עבר וליקטן ביו"ט הר"ז כשר. מאמ"ר או' ב' ועי"ש מ"ש על דברי הט"ז סק"ד שאין להם הכרח וגם על מ"ש הט"ז שם דהפרי הזה גדל בתלוש כתב עליו דליכא שום הוכחה יעו"ש ועוד עיין מ"ש המש"ז או' ד' והלב"ש והיא"ף ליישב דברי הט"ז הנז' ומ"מ סיימו שהוא בדוחק וצ"ע יעו"ש:

יג

יג) שם. ואם מעטן כשר. היינו מעיו"ט ומותר למעטן לכתחלהכדי שיהיו עליו מרובות מענביו ואפי' למעטן בתר דאגד הלולב. כ"מ בגמ' סוכה ל"ג ע"ב. וכ"כ מ"ב או' ז':

יד

יד) שם. ואין ממעטין אותם ביו"ט וכו'. רש"י (בגמ' שם) דף ל"ג ע"א פי' דאסור משום שבות דדומה למתקן כלי ומכשירו יעו"ש. אבל המרכי בר"פ לולב הגזול כתב בשם הר' אביגדור דאיסור דאו' הוא מה שמתקנו למצוה יעו"ש וק"ל מדתנן בשלהי עירובין חותכין יבלת במקדש וכו' והא ביד נמי מתקן הוא ומכשירו למצוה אלמא ליכא אלא שבות דרבנן כפירש"י עי"ש ועיין בביצה דף ל"ג. ער"ה או' ב':

טו

טו) שם. ואין ממעטין אותם ביו"ט וכו'. ואעפ"י שמותר לתלוש פירות בשבת מענף התלוש מהאילן מע"ש כמ"ש בסי' של"ו מ"מ כיון שע"י תלישה זו מתכשר ההדס ונעשה כלי ע"י תלישה זו הר"ז כעין פסוק רישיה ולא ימות שנת' בסי' ש"ך יעו"ש. ר"ז או' י"ג:

טז

טז) בד"א כשהוא צריך להדס הזה שאין לו הדס אחר אבל אם יש לו הדס אחר וא"צ כלל להדס הזה מותר לו לתלוש הענבים כדי לאכלן ביו"ט ואעפ"י שעי"ז מתכשר ההדס ונעשה כלי מ"מ כיון שהוא בעצמו א"צ להדס הזה כלל הרי לא תיקן כלום. ר"ז אות י"ד. והוא מן הגמרא שם ופירש"י:

יז

טוב) שם. עבר וליקטן. כתב בס' בית מועד מכאן יש להוכיח שלולב שנעשית בו עבירה כגון שהביאוהו מחוץ לתחום וכיוצא כשר. ויש מי שאומר אף לאותו שעבר עבירה מותר שלא אמרו מצוה הבאה בעבירה אלא בגזול שעובד ה' בגזל אבל זה אם עשה עבירה אין אומרים לו שלא יעשה מצוה. מהר"א אזולאי בהגהו' כ"י. ברכ"י או' ב' ועיין לעיל סי' תנ"ד או' ל"ה ולקמן סימן תרנ"ה ובדברינו לשם בס"ד:

יח

חי) שם. עבר וליקטן וכו'. משמע דבין דאשחור מעי"ט דהוי דחוי מעיקרו ובין דאשחור ביו"ט דהוי נראה ונדחה אם עבר וליקטן כשר. והגם דבגמ' (סוכה ל"ג ע"ב) אבעיא להו וקאמר דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי תפשוט אבל נראה ונדחה חוזר ונראה לא תפשוט יעו"ש כתב ב"י דראיתי להרמב"ם והרא"ש שכתבו סתם שאם עבר וליקטם כשר ולא חילקו בין אשחור מעיו"ט לאשחור ביו"ט ואפשר שטעמם משום דאע"ג דנראה ונדחה הוא כל שבידו לתקן (היינו אם מוצא הדס אחר וכמ"ש לעיל אות ט"ז) לא הוי דחוי יעו"ש ועל כן סתם הכא להכשיר בכל גוונא כדברי הרמב"ם והרא"ש. והב"ח כתב מאחר דהא דיש דיחוי אצל מצות מדרבנן הוא דאי מדאו' אין דיחוי אלא בקדשים אזלינן בספיקו לקולא ומשו"ה כתבו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בסתם יעו"ש. וכ"ה דעת א"ר או' ח' יעו"ש. והט"ז סק"ו כתב משום דר"פ פשיטא ליה דאין דיחוי אצל מצות ורבי ירמיה הוא דמספקא ליה לא שבקינן פשיטותיה דר"פ וניזל בתר ספיקא דר' ירמיה יעו"ש. ומיהו עיין מ"ב בב"ה שכתב דבין כך ובין כך כיון דהם לא הקילו בפירוש ומצינו לכמה ראשונים שהחמירו והיינו הרי"ץ גיאת ובעל המאור והעיטור והאו"ז והר"ן דאין להקל אלא כ"א בדאשחור מעיו"ט דהו"ל רק דיחוי מעיקרא ולא שמיה דיחוי ולא באשחור ביו"ט יעו"ש. אבל בס' גט מקושר דף קכ"ג ע"א כתב דאפי' בדאשחור ביו"ט נקטינן לענין דינא שאם עבר וליקטן כשר כמו שמוכח מדברי כל הפו' והש"ע שכתב בסתם יעו"ש והב"ד בית השואבה אות ג'. וכ"נ מדברי הר"ז אות י"ג וח"א כלל ק"ן אות ד' שכתבו סתם כדברי הש"ע. וכבר כתבנו שג"כ הוא דעת הב"ח והט"ז והא"ר. וכ"ה דעת הגר"א. וע"כ אם אפשר באחר יש לחוש לדעת המחמירין ואם לא אפשר יש לסמוך אמתירין:

יט

יט) שם. או שליקטן א' א' לאכילה וכו'. גירסא זו אינו נכונה בהרמב"ם דבגמ' משני דאית ליה הושענא אחריתי והו"ל להזכיר דאית ליה הושענא אחריתא והמגיד גורס או שליקט אחר לאכילה ור"ל אחר לתקן זה דמסתמא יש לו אחר שלו והיינו כמו שמשני בגמ'. ט"ז סק"ה. וכ"כ מ"א סק"ב בשם מהר"ם דאחר שא"צ לזה ההדס מותר ללקטן לכתחלה לאכילה אבל מי שצריך להדס אעפ"י שמלקטן לאכילה הוי פסיק רישיה ואסור יעו"ש. וכ"פ הלבוש. וכ"כ בביאורי הגר"א. ח"א שם. מ"ב או' ח':

כ

ך) שם. הרי זה כשר. ומותר לברך עליו לכתחלה. ר"ז או' י"ג:

כא

כא) שם הגה. ומיום ראשון ואילך כשר וכו'. כ"כ ב"י בשם או"ח. אלא שכתב עליו בבד"ה ולא משמע לי הכי אלא כל שלא מיעט ענביו לעולם פסול עכ"ל. וכ"פ מ"א סק"ד. א"ר או' יו"ד. וכ"פ בס' תפארת שמואל והב"ד י"א בהגב"י סוף הסי'. וכ"פ בביאורי הגר"א. ר"ז אות י"ב. ח"א כלל ק"ן או' ד' בית השואבה או' ה' מ"ב אות ט':

כב

כב) [סעיף ג'] ענף עץ עבות וכו'. והיכי דמי עבות דקיימא תלתא בחד קינא פי' שיוצאין ג' עלין סמוכין זה לזה בעיגול אחד שאין אחד נמוך מחבירו. טור וב"י. לבוש:

כג

כג) שם. שעליו חופין את עצו וכו'. הדס שאין עלין שלו ראשו של זה מגיע לעוקצו של זה פסול מק"ו דלולב אעפ"י שאין לו מקרא מן התורה ופסול כה"ג כ"ש בזה דבהדיא ילפינן מקרא דבעינן עליו חופין את עצו. מו"ק. מחב"ר או' ד' שע"ת:

כד

כד) ההדסים שבאמשטרדם והמבורג כשרות ואין לחוש שהן מורכבות ודלא כהרב שבות יעקב (ח"א סי' ל"ו) כ"כ הגאון ח"צ בתשו' סי' קס"א. והשבו"י ח"ב סי' כ"ח עשה סניגרון לדבריו ובעיני נראין דברי הר' ח"צ. ברכ"י או' ג' ועיין שע"ת או' ח' שהאריך בזה יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' ל"ג:

כה

כה) הדס אפי' ודאי מורכב אינו פסול אם אין בו שינוי מהדס גמור. מו"ק בסי' זה ובסי' תרמ"ח. וכ"מ בתשו' הרמ"א סי' קי"ז. אבל בתשו' ח"צ הנז' משמע דאם ודאי הוא מורכב יש לאסור וכ"ה דעת השבו"י ח"א סי' ל"ו יעו"ש. וכ"כ המחב"ר או' ה' דאם הוא ודאי מורכב יש לפסול. והב"ד השע"ת שם:

כו

כו) שם. והעלה השלישי למעלה מהם וכו'. או למטה מהם. לבוש. וכ"כ בחי' הריטבא. ר"ז או' ב' ח"א שם או' א' מ"ב או' י"א:

כז

כז) שם. אבל נקרא הדס שוטה. וקראוהו שוטה מפני שאין עליו הולכין כסדר אלא משובשין כשוטה לבוש. מ"ב או' י"ב:

כח

כח) שם הגה. ופסול אפי' בשעת הדחק. ואפי' בשאר הימים. ב"י בסוף הסי' בשם או"ח. ר"ז או' ב' מ"ב או' י"ג:

כט

כט) שם הגה. ופסול אפי' בשעת הדחק. וכן אלו הגדילין בב' ב' עלין פסולין אפי' בשעת הדחק. ח"א כלל ק"ן או' א' מ"ב שם:

ל

ל) שם בהגה. ואיכא מאן דאמר בגמ' דכשר. סוכה ל"ב ע"ב והביאו הט"ז סק"ז יעו"ש ובאו' שאח"ז:

לא

לא) שם בהגה. וע"כ נוהגין באלו המדינות וכו'. ר"ל דסומכין על אותו דמאן דאמר דמכשיר בתרי וחד וה"ה דנוהגין להקל בתרי ע"ג תרי. מיהו בס' בכורי יעקב מתפלא ע"ז בתרי ע"ג תרי דאין לזה שום מקור להקל אף לאותו מ"ד: יעו"ש:

לב

לב) שם בהגה. ולכן נהגו להקל וכו'. עיין בביאור הגר"א ובשאר האחרונים שכולם פקפקו מאד על המנהג ההוא שאין להם יסוד לא בתרי וחד ולא בתרי ע"ג תרי והרמ"א דחק רק לקיים המנהג ולכן הירא לדבר ה' יטרח למצוא עבות כדין דהיינו ג' עלין בשוה בכל קן. מ"ב או' ט"ו:

לג

לג) ובתוך אלו היבשים שמביאים עם האתרוגים בדוחק נמצא א' למאה ולכן אין להם חזקת כשרות עד שישרם בחמין וירכך אותם ואם לא מצא יטול בלא ברכה והרבה מן הפו' ראשונים ס"ל דאסור להוסיף מה שאינו עבות ועובר על בל תוסיף וכיון שאינו מין הדס פסול כל ז' ונ"ל דאם יש חשש בהדס שמא הוא מורכב וכיוצא בו מהני תנאי שיאמר אם הוא הדס אצא בו ואם לאו יהיה כאבן ואז אין בל תוסיף כמו בב' זוג תפילין. ח"א שם. מ"ב שם. ומ"ש בענין היבשים הוא ע"פ היש מקילין שכתוב לקמן בססי' תרמ"ט בהגה יעו"ש. ועיין לקמן סי' תרנ"א סעי' ט"ו:

לד

לד) [סעיף ד'] יצאו הרבה בקן אחד ונשרו מהם וכו'. היינו אפי' היה בכל אורך ההדס כן. מ"ב או' ט"ז:

לה

לה) שם. אפי' נשרו רובם וכו'. דעדיין עבות הוא וכשר. לבוש. אבל אם נשארו רק שנים פסול דאף דבהדס שיש בו ג' בקן א' ונשר אחד מכל קן ונשאר רק שנים יש מכשירין כמ"ש לקמן או' ט"ל. שאני התם שנשתייר עכ"פ רוב הקן ורובו ככולו משא"כ הכא שנשרו רובם בעינן עכ"פ שישתייר שיעור עבות. כ"מ בגמ' דקאמר ובלבד שתהא עבותו קיימת. וכ"כ הב"ח. מ"ב או' י"ז:

לו

לו) [סעיף ה'] למצוה בעינן כל שיעור אורך ההדס וכו'. הא דכתב למצוה בעינן וכו' לפי שכתבו הגאונים שצריך שיהא בכל שיעור אורך ההדס עבות ואם לאו פסול. ובעל העיטור כתב אפי' אין בו אלא רק פעם א' ג' בחד קינא כשר. והראב"ד כתב דבעינן כוליה שיעורים דהדס שיהא עבות למצוה או רוביה לעיכובא והכריע הרא"ש כדברי הראב"ד כמבואר בטור וב"י יעו"ש. וע"כ פסק הש"ע כהכרעת הרא"ש. וכ"פ הלבוש. ר"ז אות ג' ח"א כלל ק"ן אות ב' מ"ב או' י"ח:

לז

לז) שם. ולעיכובא ברובו. פי' דאם אין הרוב של שיעור הדם מכוסה בעבות פסול ול"ד ליבש דסגי בג' עלין לחין דשם איתנהו לכולהו אעפ"י שאינו כ"כ הדר אבל בנשרו העבות בצר להו שיעורא אם לא נשאר הרוב. ט"ז סק"ט. ועיין לקמן סעיף ח':

לח

לח) שם. ולעיכובא ברובו. נראה דכל שיש משהו נוסף על חציו כשר כמו שפסק מרן ביו"ד סי' כ"א והוכיח כן בראיות ברורות הפר"ת שם וה"ה הכא דכשר. ברכ"י או' ה'. מיהו הער"ה אות ו' כתב דבעינן רוב הנראה לעינים ודלא כדברי הברכ"י הנז' יעו"ש. ועיין לעיל סי' תרמ"ה או' ל"א. והמ"ב שם כתב דהיינו ההדס ששיעורו הוא לא יותר מי"ב גודלין כדלקמן בסי' תר"ן א"צ עבות בכולו רק ז' גודלין יהא עבות דהיינו ג' עלין בכל קן וה' גודלין אפי' נחסר לגמרי שנשרו עליו או שלא היו עבות דהיינו שהיו עליו שנים ע"ג שנים או תרי וחד דכיון שרובו היה עבות כשר עכ"ל. וכיון שרובו עבות מותר לברך עליו לכתחלה. ר"ז שם:

לט

לט) שם. ולעיכובא ברובו. ואם נשרו מעלי ההדס שאין בו אלא ג' עלין בכל קן כתב הר"ן דיש מי שאומר שצריך שיהא כולו עבות ואם נשר מכל שיעורו אפי' עלה א' פסול והרא"ה כתב כל שהוא מין עבות אלא שנשרו מקצת עליו כל שנשאר רוב בכל קן וקן דהיינו שני עלים כשר. וכ"ה דעת רי"ו וריטב"א בחי' וכן הסכים הב"ח והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ב' א"ר או' ב' וכ"פ הר"ז או' ד' אלא שהר"ן כתב על דברי הרא"ה הנזכר דאין להקל בכך שאין ראייתו ברורה יעו"ש והב"ד ב"י. וכ"ה דעת המאמ"ר או' ה' וכתב ח"א שם או' ג' דבשעת הדחק אם נשאר ברוב השיעור בכל קן ב' עלין כשר ואם נשר ברוב השיעור אפי' מקן א' ב' עלין פסול לכ"ע חוץ מבעל העיטור יעו"ש. וכן הסכים מ"ב או' י"ח יעו"ש. ובמקים שנוהגין לצאת בהדסים של שנים ע"ג שנים כמ"ש לעיל סעי' ג' בהגה אפי' לא נשר אלא עלה א' מקן א' ברוב השיעור פסול כמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש:

מ

מ) שם הגה. ואפי' אינו בראשו. וי"א ובלבד שתהא עבות בראשו כדאמרינן גבי יבשו עליו דבעינן שיהא בראש כל אחד ואחד. ול"נ דלא בעינן שיהא עבות בראשו דהתם משום הדר הוא ואם אין הלח בראשו לא הוי הדר אבל הכא עבות הוא דבעינן ואע"ג שאינו בראשו קיים מצות עבות. הרא"ש בשם הראב"ד. והב"ד ב"י. וכ"כ הטור דאפי' אין העבות בראשו. וכ"פ הלבוש:

מא

מא) שם הגה. ואפי' אינו בראשו. כגון שמלמטה עד רובו יוצא בכל קן וקן ג' עלין ולמעלה נשרו עליו או אינו עבות:

מב

מב) [סעיף ו'] יבשו עליו פסול. לפי שאין זה הדור. ר"ז אות ח:

מג

מג) שם. כמשו כשר. וכבוש ושלוק לרפואה בהדס וערבה פסול. פת"ע או' י"ג:

מד

מד) [סעיף ז'] שיעור היבשות וכו'. לר"י עד שיהא נפרך בצפורן והראב"ד פי' אפי' אם נפרך בצפורן אם עדיין ירוקין הם כשר שאם ישרו אותם במים יום או יומים יחזרו לכמו שהיו כמישושן וכמראיתן ואינם נקראים יבשין אלא כשילבינו פניהן שאז אפילו אם ישרו אותם במים לא יחזרו לכמו שהיו. טור. וכתב ב"י ודעת הר"ן כדעת הראב"ד וכן דעת המ"מ ולכן פסק כן בש"ע:

מה

מה) שם. אם עדיין ירוקין הם כבר. ול"ד ללולב (ר"ל דמשמע שמלבין פנים קודם שנפרך בצפורן כמ"ש לעיל סי' תרמ"ה סעי' ה') שהתם הלבנה קודם דלבן הוא בעצמו. מ"א סק"ה:

מו

מו) שם. אלא כשילבינו פניהם. אחר שיפרכו בצפורן. מ"ב סימן י"ז. מ"א סק"ו. ואף דעל פי הרוב כשילבין פניו ודאי נפרך בצפורן כמ"ש מ"א בס"ק שלפני זה מ"מ אם יזדמן שיהיה להיפך שילבינו תחלה כשר עד שיפרך בצפורן. מחה"ש ומי שאינו בקי בזה השיעור יכול לשער ע"י שישרה אותם במים יום או יומים דאם יחזרו לכמו שהיו במשמושן ובמראיהן עדיין לחים הם ואם לאו הם יבשים כמ"ש לעיל או' מ"ד יעו"ש. ועיין לעיל או' ל"ג:

מז

מז) ואם יבש העץ של הדס אפשר שאף העלין ירוקים פסול. א"א אות ח' מיהו בבכורי יעקב משיג ע"ז ודעתו דביבשות העץ לא שייך פסול כלל יעו"ש והב"ד מ"ב אות ך':

מח

מח) [סעיף ח'] יבשו רוב עליו ונשתייר בראש וכו'. ול"ד לסעי' ה' בעבות דלא בעינן שיהא בראשו דכאן הוא משום הדר ואם אין הלח בראשו לא הוי הדר אבל התם עבות הוא דבעינן ואע"ג דאינם בראשו קיים מצות עבות. ט"ז סק"י. א"ר או' ה':

מט

מט) שם. ונשתייר בראש כל בד מהג' בדין קן א' וכו'. ולפי מ"ש לקמן סי' תרנ"א סעיף א' בהגה דבשעת הדחק סגי בבד א' ה"ה דדי כשיהיה בראשו קן א' של ג' עלין לחין. ב"י בשם הר"ן. מ"ב או' כ"ב:

נ

נ) שם. ויש מפרשים וכו'. הוא דעת הרא"ש דס"ל דלא בעינן שיהו הג' עלין לחין בראשו דוקא אלא דצריך שישתייר ג' קינין בהדס אחד ובכל קן וקן עלה א' לח בראשו כמבואר בב"י יעו"ש ומה שלא ביאר זה בש"ע שצריך שישתייר ג' קינין ובכל א' עלה א' לח בראשו כבר תמהו עליו הגר"א והגרע"א יעו"ש:

נא

נא) שם. והוא שיהיה העלה שהוא מורכב וכו'. ר"ל דמה דמכשרינן בעלה אחד לח דוקא באופן זה שהוא מורכב על שניהם לפי שבו תלוי ההדר כי הוא נראה יותר מאחרים כמ"ש ב"י בשם הרא"ש:

נב

בנ) שם. שהוא מורכב על שניהם. והיינו עלה האמצעי כמ"ש ב"י בשם הרא"ש וקרי ליה מורכב על שניהם לפי שכיון שהוא אמצעי נראה כמורכב על שניהם אבל לא גבוה מהם דא"כ הו"ל הדס שוטה כמ"ש לעיל סעי' ג' יעו"ש:

נג

גנ) שם. שהוא מורכב וכו'. והלכה כדיעה ראשונה דכ"ה ג"כ דעת הרמב"ם בפ"ז הלכה ח' ורש"י ור' ישעיה מטרני המובא בהרא"ש ושה"ל בשם ר' אביגדוד כהן צדק יעו"ש. מ"ב או' כ"ו. וכ"נ דעת הר"ז או' ט' שלא העתיק רק דיעה ראשונה. וכ"נ דעת הש"ע שסתם כדיעה ראשונה כמ"ש לעיל סי' י"ג או' ז' יעו"ש:

נד

דנ) [סעיף ט'] הם כמושים יש פוסלין וכו'. זהו דעת הראב"ד דס"ל שאין מציל מידי יבש אלא הלח ההדור. ויש מכשירין הוא דעת הרא"ש דס"ל דכיון דכמוש כשר (כמ"ש לעיל סעיף ו') ה"ה נמי אפי' יבש כולו ונשארו ג' בדין כמושין כשר. והב"ד הטור והט"ז ס"ק י"א:

נה

הנ) שם. יש פוסלין ויש מכשירין. עיין לעיל סי' י' ג או' ז' שכתבנו דכל היכא שכותב הש"ע יש ויש דדעתו לפסוק כלישנא בתרא וכשהוא לישנא קמא לחומרא חושש לו לכתחלה יעו"ש וכ"כ הר"ן שראוי לחוש לדברי הראב"ד והב"ד ב"י. והמש"ז או' י"א כתב דביום ראשון שהוא דאו' ראוי להחמיר דהוא ספק תורה ובשאר הימים שהוא דרבנן ספק דרבנן להקל יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' יו"ד. מ"ב או' כ"ז:

נו

ונ) [סעיף יוד'] נקטם ראשו כשר וכו'. והא דמכשרינן בהדס קטום טפי מלולב וערבה פי' ה"ר ישעיה משום דענפיו חופין את עציו ואין קטימתו נראית כ"כ. הרא"ש. והב"ד ב"י. מ"א סק"ז. ולפ"ז אם נקטם ראש העץ ונשאר ממנו ערום בלא עלין צריך לחתכו כדי שלא תראה קטימתו ואם לא חתכו פסול. ב"ד סי' ת"ן. ער"ה או' א':

נז

זנ) שם. נקטם ראשו כשר וכו'. היינו אפי' היו כל השלשה הדסים קטומים כשר דזהו אליבא דר' טרפון כמבואר בב"י ור' טרפון אמר אפי' שלשתן קטומים כשר:

נח

חנ) שם. אפי' לא עלתה בו תמרה. הוא כמין תמרה הנמצא בעלי ערבה פעמים בעלין דבוק כמין פרי ירוק. רש"י סוכה ל"ג ע"א. ומשמע שם בגמרא דאם עלתה בו תמרה זהו כשר לכ"ע וכ"כ מ"ב אות ל'. ודוקא שעלתה התמרה מעיו"ט ולא דמי לענביו מרובין דשם בידו לתקן. ב"י בשם הר"ן יעו"ש. ועיין לעיל אות ח"י:

נט

טנ) שם. ויש פוסלין בנקטם ראשו. הוא דעת הר"ן דדעתו לפסוק כסתם מתני' דנקטם ראשו פסול וכ"כ הראב"ד פ"ח מה' לולב דכבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשינו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול כסתם מתני' ודברי ר' טרפון שאמר אפי' שלשתן קטומים כשר ענין אחר הוא ולא שנקטם ראשו יעו"ש. והב"ד המ"מ שם וכתב ויש קצת אחרונים מחמירין כדברי הראב"ד וכן ראוי להורות יעו"ש והב"ד ב"י יעו"ש. וכתב הב"ח ולענין הלכה נקטינן להחמיר במקום שאפשר באחר אבל היכא דלא אפשר כדאי הם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הראשונים לסמוך עליהם בשעת הדחק ולברך עליו יעו"ש. וכ"כ המחב"ר או' א' ר"ז או' י"א. ח"א כלל ק"ן אות ז':

ס

ס) שם. ויש פוסלין בנקטם ראשו. ולדעה זו ה"ה ביבש ראשו כמ"ש ב"י. וכ"כ הלבוש. ר"ז שם. ודעת הב"ח להחמיר יותר ביבש ראשו מנקטם וע"כ כתב דאפילו בדיעבד שאין שם אחר אין לברך עליו יעו"ש והב"ד מ"א סק"ח. אבל בנ"ץ פסק להקל גם ביבש בראשו באין אחר יעו"ש באריכות. וכ"מ בס' תמ"ד לראב"ד ססי' רכ"ח. א"ר אות ז' וצ"ל שאין בו יותר מכשיעור דאל"כ יקטום היבש. ופשוט דלא מיקרי יבש ראשו רק בהלבינו פניו מה שאינו מצוי כלל בהדסים שגדלו בשנה זו אבל אם כמוש קצת בלבד ואפי' עד שנפרך בצפורן לא מיקרי יבש דהא אפילו בשאר עלין לא מיקרי יבש כה"ג וכדלעיל בסעי' ז' מ"ב או' ל"א:

סא

סא) שם ויש פוסלין בנקטם ראשו. ענף א' של הדס שיש בו סעיפים הרבה שהוא נחשב אחד ונקטם האמצעי וסעי' אחד נשאר שלם יש תקנה לדבר שיחתוך האמצעי וישאר כמו בית יד לסעיף העליון ולא יראה שהוא מחותך ונקטם ראשו. הלק"ט ח"ב סי' ר"ך. ולפ"ז אסור ג"כ לעשות כן ביו"ט ופשוט דעכ"פ צריך אורך ג"ט. ואעפ"י שצריך למדוד כפיפתו ושפועו שבאמצע הקנה לית לן בה כל שעליו חופין את עצי כדינו. שע"ת:

סב

סב) שם הגה. וטוב להחמיר וכו'. וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לעיל או' נ"ט:

סג

סג) [סעיף יא'] אם אין לו אלא הדס שענפיו מרובין וכו'. עיין לעיל סעי' ב':

סד

סד) שם. נוטלו ואינו מברך עליו. ק"ק דבכל הפסולים דינא הכי כמ"ש ססי' תרמ"ט. מ"א סק"ט. וי"ל דהכא שאני כיון דאפשר לתקן וקמ"ל דאפ"ה נוטלו ואינו מברך עליו. ובס' בגדי ישע כתב דקמ"ל דהוא מין הדס ואינו כמו הדס שוטה שגם בשעת הדחק לא יטול יעו"ש. ועיין לעיל סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---