לבושי שרד/אורח חיים/תרמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים תרמו

ש"ע ס"א שנקטם קצת תימא שכפל המחבר דין זה ב"פ וכאן הכשיר בסתם ובס"י הביא מחלוקת וצ"ע:

מ"א תחלת הסי' פסול דעבות ר"ל שאינו עבות דהיינו תלתא בקינ' כמבואר ס"ג והטעם שפסול כל ז' פשוט משום שמבואר בסי' תרמ"ט דכל שפסול משום שאינו הדר או שאינו מין זה האמור בתורה פסול כל ז' וזה שאינו עבות אע"ג דשפיר הוא הדר כמבואר בט"ז סק"י שהוא מדברי הרא"ש מ"מ אין זה מין עבות האמור בתורה:

(ס"ב) עבר ע' שמחת י"ט דכ"ט:

ט"ז סק"ב כמ"ש בש"ע ס"ה וכו'. שם מיירי אם הבד של הדס יש בו מקצת שאינו עבות (והיינו ג' בחד קינא) אם הוא מיעוט כשר דלא גרע מכולו עבות ונשרו מקצת עליו דכשר אבל אם הוא מחצה פסול דרוב בעינן שיהיה עבות כמו בנשרו ס"ל דגם בנשרו בעינן שישאר רוב ומסיק ט"ז דמ"ש המחבר כאן ג' עלין בקן הכוונה בכל קן וקן ברוב שיעור אורך ההדס:

ססק"ד אפי' בתלוש תימא לאיזה ענין כ' זאת ורש"י שם הוצרך לכתוב זאת לענין אחר אבל כאן לא נ"מ כלל ואולי למ"ש ט"ז סק"ז דאפי' אשחור ביו"ט דהוי נראה ונדחה מ"מ כשר אם מיעטן קמ"ל הט"ז דאפי' לא גדלו הענבים כלל עד יו"ט דהו"ל טפי נראה ונדחה נמי שרי וודוחק:

סק"ה לאכילה ולא להכשירו וכו'. ור"ש הוא דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

שם ומשני דאית ליה הושענא אחריתי וכו' ולא הוי תיקון כלי כיון דא"צ להאי להכשיר' וכיון דלא מכוין שרי ולא מיקרי פסיק רישא. אבל אי לא הוי אחריתא משוי ליה מנא דהא צרך הוא להכשרה ומש"ה אע"ג דלא מכוין הוי פסיק רישא:

שם להתיר לכתחלה וכו' מדכ' עבר וליקטן או שלקטן לאכילה משמע דלאכילה לקט בהיתר:

שם הושענא אחריתא והמגיד. וכן הקשה הב"י ועוד הקשה למה כ' אחד אחד הא לאכילה שרי אפי' כמה ביחד ולכן גרס או שליקטן אחר ר"ל אדם אחר שיש לו הושענא אחריתא:

סק"ב דלא כהערוך וכו'. העריך ס"ל דלא מודה ר"ש בפסיק רישא אלא היכא דמטי' ליה מיניה איזה הנאה אז אסור אע"ג דלא מכוון ולדידיה באחר דאי שרי דלא מטיה ליה הנאה משא"כ להחולקים יש לאסור גם באחר:

מג"א סק"ג דבידו לתקן וכו'. המ"א כ"כ ליישב קו' בד"ה שהביא בס"ק שאח"ז דהא אינו הדר ולמה כשר כל ז' ע"ז תי' דס"ל לרמ"א וב"י בשם הא"ח דדוקא ביום א' פסול משום דאין בידו לתקן דאין ממעטין ביו"ט אבל בחוה"מ דבידו לתקן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ואע"ג דביו"ט מיקרי נמי בידו כמ"ש הב"י הובא בט"ז סק"ו היינו לענין דחוזר ונראה אבל מ"מ אינו כ"כ בידו עד שיהיה בכלל ראוי לבילה (דומה לסברא זו כתבו התוס' שם בענין זה) כך תי' המ"א לדעת רמ"א אבל לדינא פליג המ"א ע"ש בס"ק שאח"ז וס"ל דלא מכשירין הכא מטעם ראוי לבילה כ"ז שלא תקנו:

בש"ע ס"י בנקטם ראשו וכו'. אבל בעלתה בו תמרה מודה דכשרה ואם עלתה התמרה בי"ט נחלקו בו הפוסקים מטעם דחוי ואין המקום כאן להאריך:

מג"א סק"ז משום שענפים חופין ראשו וכו'. ואין קטימתו נראית.

ט"ז סק"ו היו מרובים ה"ל דיחוי מעיקרא וכו'. ר"ל בשלמא אי אשחיר ביו"ט לפי ש"ס הזו דנראה ונדחה אסור א"כ לא יועיל במה שמעטן ומיקרי אין לו תקנה ולכן שרינן ליה אפי' בלא מיעוט אבל כיון דמוקי באשחור מעי"ט וחוזר ונראה אם כן יש לו תקנה וכן אפי' באשחיר ביו"ט למאי דמסיק הט"ז אח"כ דחוזר ונראה א"כ תמיד יש לו תקנה:

שם שיוכל לתקן. קו' זו וקושיא השניה נראה ליישב דה"ק הב"י דבידו ליתנו לאיש אחר שיש לו הושענ' והוא מותר לתקנו וכמ"ש הט"ז סק"א מש"ה מיקרי בידו אע"ג דהוא ל"ל הושענ' אחריתא ובתשו' אחת הארכתי בזה וק"ל:

סק"ח מכל שיעורו אפי' עלה א'. היינו לדעת היש מי שאומר שצריך שיהיה כל אורך ההדס עבות ולדינא שפסק המחבר בס"ה לעיכובא ברובא צריך עכ"פ שרוב אורך ההדס יהיה תלתא בקינא ולא יחסר אפי' עלה א'. והרא"ה ס"ל דמ"ד שכל אורך ההדס צריך עבות וכן מ"ד לעיכובה היינו שיהיה ממין שגדל ג' בחד קינא ומין הזה נק' עבות אף אם לא נשארו רק ב' עלין בכל קינ' ואמנם הפוסקים חולקים על הרא"ה וס"ל דאם מקצת באורך ההדס שאינו עבות דמי לנשרו וכמ"ש בדברי הט"ז סק"ב:

שם דמה דקתני בברייתא וכו'. היינו הת"ר שהביא בריש הס"ק דמכשיר נשרו רוב היינו היתרים על העבות דהא עבות היינו ג' ואסא מצרי הוא ז' ונפרצו עליו דתני במתני' פסול פירושו ג"כ שנשרו ואפ"ה פסול משום דמיירי בסתם הדס שאין בו אלא ג' עלין בקינא:

שם וזה כפי דברי הגאונים וכו'. הוא דעת היש מי שאומר שהביא הר"ן שאם נשר מכל שיעורו אפי' עלה א' פסול ולמה כ' הב"י שנשרו רוב הקנים דוקא ותו קשה הא הרא"ש לא ס"ל כהגאונים כמבואר בפ"ה מדברי הרא"ש דלעיכובא ברובא לק"מ דמ"ש הב"י דזה כדברי הגאונים היינו לאפוקי דעת הרא"ם דליכא קפידא רק במין עבות אבל נשרו אין מזיק והרא"ש ס"ל דגם נשרו מזיק וכפי דעתו דהיינו ברוב הקנים וכן מבואר להמעיין בב"י:

שם שנים ע"ג שנים. אלו ארבעה עלים כיון שאינם תלתא בחד קינא אין נחשבים הד' אלא כג' שבעבות גמור ולכן להר"ן בשיטת הגאונים שכל האורך ההדס שהיא ג"ט צריך עבות מיפסל בנשר אפי' עלה א' ואע"פ שנשאר ג' דהא אלו ד' אין נחשבים הד' רק כג' ולהרא"ש דלעיכובא ברובא וגם ס"ל דלא מיפסל אלא בנשרו שנים ונשאר א' ולא מכשיר אלא בנשאר שנים ממילא בהדסים אלו שארבעתן נחשבין רק כג' אם נשרו שנים פסול וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.