ביאור הגר"א/אורח חיים/תרמו

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תרמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א הדס שנקטם כו'. כמו שפסק שם שמואל כר"ט ולקמן ס"י מביא מחלוקת לפי שב' סעיפים הראשונים אלו הם ל' הרמב"ם ומס"ג הוא ל' הטור נמשך כאן אחר ל' הרמב"ם אגב שאר הדינים:

נשרו רוב כו'. ג"כ ל' הרמב"ם כנ"ל. ופי' המ"מ שר"ל בכל קן וקן וכמ"ש בס"ד שלא כדעת הטור בדברי הרמב"ם שכ' דדעת הרמב"ם אפי' בקן א' סגי ותמה עליו הב"י ע"ש:

ב

ס"ב לפי שהוא כו'. גמ' שם:

או שליקטן כו'. אבל גי' המ"מ ברמב"ם שליקטן אחר לאכילה ר"ל מי שא"צ לצאת בו שיש לו אחרת וכמ"ש בגמ' שם ועט"ז ומ"א. והשמיטו הסוגיא דשם דאשחור אימת כו' משום דאמרי' שם ותיפשוט ליה מהא כו' דר"פ גופא כו'. מ' אי אמרי' לחומרא אפי' דחוי מעיקרא הוי דחוי כמו בעי' דר' ירמיה כיון דלחומרא שוה לקדשים ובקדשים אפי' דחוי מעיקרא הוי דחוי כמ"ס בפ"ט דפסחים ובפ"א דקדושין ופ"א דזבחים ופ' בתרא דכריתות ושאר מקומות וכיון דבמסקנא איפשיט דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי א"כ ע"כ אפי' לקולא אין דחוי אצל מצות וא"כ ה"ה לנראה ונראה דהא דר"פ נראה ונדחה הוא ועתוס' שם שדחקו בזה:

ומיום ראשון כו'. דטעמא דפסול משום הדר שלכן בירוקות כשר ולכן אמרו בב' וג' מקומות מנמר הוא וכמ"ש גבי חזזית ס"ל כמ"ש תוס' בשם ירושלמי דחזזית אינו פסול אלא בי"ט ראשון אבל אנן לא קי"ל כן וכמש"ל סימן תרמ"ט:

ג

ס"ג ופסול אפילו כו'. כמש"ש י"ב א' הדס שוטה לסוכה וגם בקרא כ' בין עץ שמן לתמרים ועוד מדכ' הדס ועבות אלמא אינו עבות ואמרינן שאינו עבות פסול. מהרי"ק:

ואיכא כו'. ואין זה כלום:

ויש מי כו'. עיין מהרי"ק שמ"א שדקדק מדברי רש"י שכ' תרי וחד שני עלין בעוקץ א' ועלה א' דמלמטה כו' משמע דוקא בכה"ג הא אם הוא למעלה מן השנים אפשר שהוא כשר לרש"י ועיקר ההיתר שלמד שי"ל כדעת בעל ההשלמה דס"ל דמותר לברך אם חסר לו אחד מן המינים וכתב כ"ז להשואל שכ' להודיעו אל אותן המקומות אם יש ללמד שום היתר עליהן על שמברכין וכ' אפשר שסומכין על בעל השלמה הנ"ל בשעת הדחק או גם כן על דקדוק דברי רש"י הנ"ל עם בעל ההשלמה יחד. ובצירוף שני הטעמים אלו יש לסמוך בשעת הדחק וכמ"ש בפ"ב דחולין באו ונסמוך על דברי ר"ח כו' אלמא דמצרפינן שני סברות אף על פי שאינן שוות וכ"ש בשעת הדחק. אבל כתב ומ"מ כל זה רחוק בעיני וסתר דבריו ממ"ש בפ"ג דמנחות ד' מינים שבלולב כו' ל"ש אלא כו'. וכ' בעל המחבר עצמו לא סמך על דבריו וכתב שם בתחלת דבריו שמאד נבהל על זה ע"ש. ובכתבי מהרא"י ג"כ כתב דקדקתי בכל הספרים ולא מצאתי שום צד היתר אפילו בדיעבד ורוצה לדקדק מדברי הר' אפרים במרדכי פ"ח דברכות והביאו הטור בסימן רצ"ז ומהרי"ק שם סתר דברי האומרים כן וכתב אדרבה מדבריו יש ללמוד להיפך ועב"י בסימן רצ"ז שהביאו בקיצור ואין שום סמך בדבריהם:

ה

ס"ה למצוה כו'. ממ"ש השתא עבות בת שלשה כו'. ובלא עבות כולו משכח טובא:

ולעיכובא כו'. כמו בנשרו מקצתן דכשר כמו בערבה וכמ"ש בתוספתא בלולב וכמש"ל בסימן תרמ"ה ס"ג:

ואפי' אינו כו'. ר"ל אע"ג דביבש דוקא בראשו בעינן כמ"ש בס"ח שם הטעם משום הדר אבל כאן משום עבות דהא סתמא אמרינן נשרו מקצת עליה כשירה ואפילו בראשו:

ז

ס"ז שיעור כו'. כמש"ל בסימן תרמ"ה ס"ה וכאן לא כתב בהג"ה כלום משום דשם לא כתב רק לקיים המנהג שסמכו בשעת הדחק משא"כ כאן ששיעורו של הראב"ד הוא לקולא:

ח

ס"ח יבשו כו'. כפירש"י שם דעל שלשה הדסים קאי:

וי"מ כו'. כפי' הרא"ש שעל הדס א' קאי וצ"ע שלפי פי' צריך שישתייר שלשה קינין ובכ"א עלה א' לח ובראשן. וע' רש"י בב"מ כ"ד א' ד"ה עלה כו' אבל דבריו תמוהין:

ט

ס"ט יש פוסלין. מדאמר לחין. ויש מכשירין כיון שדינו כלח ול"ק לחין אלא למעוטי יבשין:

י

ס"י נקטם כו'. דמ"ש שם ועלתה כו' דוקא לת"ק אבל אנן קי"ל כר"ט כנ"ל:

ויש פוסלין כו'. שמפ' מ"ש ר"ט קטומין אינו פי' שנקטם ראשו אלא כמ"ש בת"כ פ' אמור ר' ישמעאל אומר פרי עץ הדר כו' ואפילו שתי דליות וא' שאינו קטום ר"ט אומר כו' וכן בירושלמי שם ול"ג במילתיה דר"י ואפילו אלא ושתי דליות כו' ר' אבא בר ממל בעא קמי ר' אמי כמה דר' ישמעאל מרבה בהדס ירבה בשאר כל המינין א"ל מיסבר את סבור על דר"י הדר והא תנינן רט"א אפילו שלכתן קטומין לית ב"נ אמר אפילו אלא דהוא מודה על קדמייתא ר' חגי בעא קמי ר' יוסא מה בא ר"ט להוסיף על דברי ר"י א"ל ר"י לא סבר קטום הדר ור"ט סבר קטום הדר. והענין שר' אבא ור' חגי היו סבורים שקטום הוא לשבח והן הענפים העליונים והרכים של ההדס והן שבח ההדס והן דליות שאר"י וקראן ר"ט קטומים כי כ"ד שנשבר כשהוא רך נקרא קטוף ור"ל הענפים הרכים שנקטו כמ"ש רך אקטוף ואחד שאינה קטומה אלא שנשברת מן הגזע וכ"ד שנשברת בקשה הוא נופל בו שבירה וע"ז השיב לו ר' אמי וכי את סבור למעליותא אם כן מאי אפילו דקאמר ר"ט הא לפ"ז לר"ט דוקא שלשתן קטומין ואינו מודה לר"י וזאת הקושיא הקשה גם כן ר' חגי והשיב ר' ייסא דלגרוע קא' דליות והן שאין הגזע שלם אלא שיקטום פארה מכאן ומכאן ויחשבו כשני הדסין וא' שאינה קטום כל הגזע שלם עם פארותיו וז"ש בגמ' חד ולא קטום לא שכיח שאין שכיח בכה"ג שיהא כולו עבות אבל לדברי המפרשים שכיחי טובא וכ"כ הרז"ה והרמב"ן במלחמות הקשה עליהם דאם כן למה בהדס יותר משאר כל המינין אלא כפירש"י והרי"ף ולפיכך מכשיר ר"ט בהדס שהדרו בעביתו ועוד דקא' בירושלמי משום הדר ואין לגזע הדר מן הבדים ופי' דליות שדרך הכורמים לקוץ ראשן של ענפים גדולים כדי שיוסיפו וכן ת"י ועוברתיה ר"ל שהעבירו ממנה ראשו וכולה סוגיא דשקלי וטריא בנקטם הוא לכתחילה וע"ש ובר"ן ודעת הרא"ם שנקטם דהדס במתני' הוא לכתחילה כמ"של סימן תרמ"ה ס"ו וכמ"ש בפ"ו דפסחים בענין נטמאו שיריה דמסקנא דפסולה לכתחילה:

לא מיקרי כו'. ממ"ש ועלתה בו תמרה ותמרה אינה עולה אלא בעץ עצמו ואע"ג דבלולב נקטם ראשו קאי על העלין שם העלין עולין למעלה נקראין ראשו משא"כ בהדס וערבה שלפעמים ראש הבד הוא חלק ראש העץ נקרא ראשו וערא"ש:

יא

סי"א אם כו'. עמ"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.