כף החיים/אורח חיים/תרמד

כף החיים ‏ אורח חיים תרמד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שחרית וכו'. בטור כתוב שחרית משכימין לבהכ"נ והטעם כתב הב"ח משום זריזין מקדימין למצות לולב והכי תנן ס"פ לולב הגזול למחרת משכימין ובאין כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו יעו"ש. ומ"ש בשכנה"ג על דברי הב"ח הנז' עיין מה שתמהו עליו א"ר אות א' והברכ"י והמאמ"ר יעויין שם:

ב

ב) שם. שחרית וכו'. ואין אומרים אל נא ביום א' דסוכות כי אומר במקומו אז היתה חניית סוכו שהוא ג"כ שיר ושבח כמו אל נא. לבוש. במקום שמהפכין הסדר כשחל בשבת יום א' אז ראוי לומר אל נא ביום א' ולא ביום שני והעולם לא נהגו כן לפי שלא ידעו טעמו של דבר. הרי"ש. מ"ב אות ב' ועיין א"א סוף הסי':

ג

ג) שם. אחר חזרת התפלה נוטלין הלולב וכו'. וכ"כ בשער הכוו' דף ק"ה ע"ד דהלולב ניטל אחר תפלת שחרית קודם תפלת מוסף ויעו"ש טעם בסוד. אלא שבדף ק"ג ע"ד כתב וז"ל והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום קודם שתתפלל תטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו ואח"כ הד' נענועים של הלל יהיו בבהכ"נ ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכה כדי שתתפלל ותטול הלולב בברכתו בשעה הראויה אליו שהוא אחר תפלת שחרית קודם ההלל עכ"ל ומבואר דכוונתו דיותר עוב לברך בסוכה אפי' קודם תפלה מלברך אחר החזרה בלא סוכה וע"כ יש נוהגין לעשות סוכה סמוך לבהכ"נ כדי שתיכף אחר חזרת תפלת שחרית נכנסין שם לברך על הלולב ולעשות נענועי הלל ונמצא מקיימים שניהם ברכה בזמנה ובתוך הסוכה:

ד

ד) שם. נוטלים הלולב ומברכין על נטילת לולב וכו'. ונטילה לשון חכמים הוא במקום לקיחה כדאמרינן נוטל אדם את לולבו. ועוד על שם שהוא מעלה ומוריד וכתיב וינטלם וינשאם וכו' הרד"א. ובספר אמרכל מצאתי וז"ל מה שאנו מברכין על נטילת ולא על לקיחת כדכתיב בקרא י"ל כדי שלא לערב האותיות כמו גבי המוציא עכ"ל פי' דעל לקיחת יש שני למדי"ן סמוכין וכה"ג איתא בעל לבבך בק"ש סי' ס"א. א"ר או' ד' והלבוש סי' תרנ"א סיף סעי' ז' כתב הטעם משום דלשין לקיחה יש במשמעו לשון קנין כלומר אעפ"י שאינו אוחזו בידו אלא שקונה ע"י אחד מן הקנינים שבידו ברשותו סגי לפיכך תקנו לומר לשון נטילה שזהו פירושו שאוחזו בידו יעו"ש. ועוד י"ל הטעם כי נטיל"ת גי' חמש מאות ע"ה והלולב הוא רמז אל בחי' היסוד כנודע והיסוד הוא כולל ה' חסדים שכל אחד כלול מעשר ועשר מעשר הם ה' מאות לכך מברכין על נטילת לולב לרמוז אל בחי' הנזכר ומה שמברכין על נטילת לילב ולא על שאר המינים כבר אמרו בגמ' (סוכה ל"ז ע"ב) הואיל ובמינו גבוה מכולן יעו"ש וי"ל לפי שהוא רמז אל בחי' היסוד שכולל ה' חסדים כנז' וזהו שרמזו רז"ל במאמרם הואיל ובמינו גבוה מכולן ר"ל שכולל כולם ודוק. ויתבאר עוד מזה לקמן סי' תרנ"א סעי' ה' יעויין שם:

ה

ה) שם. ומברכין על נטילת לולב ושהחיינו. קודם שיטול האתרוג כמ"ש לקמן סימן תרנ"א סעי' ה' יעו"ש. ובמנהגים שלנו (ר"ל של אשכנז) כתב שינענע תחלה ואח"כ יברך שהחיינו וכן המנהג בפוזנא ואיני יודע מ"ש ברכת שהחיינו זה משאר ברכת שהחיינו שסומכין אותו לעולם לברכת המצוה קודם עשייתה וה"נ יש לנו לברך שהחיינו מיד אחר ברכת על נטילת לולב קודם הנענוע וכן מביא בא"ח וכן נראה לי. לבוש. מ"א. וכ"פ ח"א כלל קמ"ח אות יו"ד. מ"ב או' ג':

ו

ו) שם. ושהחיינו. ואע"ג דזמן דקידוש פוטר גם מצות הסוכה וא"כ למה לא יפטור גם מצות הלולב היינו משום דשאני סוכה שיושב בה בשעה שמברך אבל אין ה"נ אם אינו יושב בה בלילה בשעת קידוש צריך לחזור ולברך עליה זמן למחר כשישב בה וה"נ גבי לולב שלא היה בידו בשעת זמן הקידוש צריך לברך זמן בשעת נטילה ואין זמן דקידוש היום פוטרו. לבוש. ועיין לעיל סי' תרמ"א אות ט':

ז

ז) שם. ושהחיינו. ואם שכח לברך שהחיינו ביום א' יברך בימים האחרים באיזה יום שיזכור ובלבד שיברך בשעת הנטילה. לבוש. מ"א. א"א. ח"א שם. מ"ב שם. ועיין לקמן סי' תרס"ב או' ג':

ח

ח) ואם בירך ביום א' שוב אין מברך יום ב' שהחיינו דאעפ"י שיום ראשון היה חול הו"ל כמו שבירך בשעת עשייה דיצא משא"כ בשופר. הר"ן והגמ"י. מ"א. ומ"ש משא"כ בשופר ר"ל דמברכין שהחיינו גם ביום שני והוא לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל לעיל בהגה סוף סימן ת"ר יעו"ש ובדברינו לשם ועוד עיין לקמן סי' תרס"ב סעיף ב':

ט

ט) שם. וכן כל שמונת ימי החג. ולא הוי כחו"ה דפסח דמדלגין לפי שימי חג הסוכות חלוקין בקרבנותיהן ובפסח אין חולקין כמ"ש לעיל סי' ת"צ או' טו"ב ועי"ש עוד טעמים אחרים יעו"ש:

י

י) שם. ומברכין לגמור וכו'. ומנהג בני אשכנז מברכין לקרות כמ"ש לעיל סימן תפ"ח סעיף א' בהגה ובדברינו לשם או' ה' יעו"ש ועוד עיין בדברינו לשם אות יו"ד ואות י"א. ואם בירך לגמור אפילו בימים שאומרים הלל בדילוג א"צ לחזור כמ"ש לעיל סימן תכ"ב סעיף ב' בהגה ובדברינו לשם או' ל"ג יעו"ש:

יא

יא) שם. ומברכין לגמור וכו'. ואעפ"י שקריאתו אינו אלא מד"ס פשוט שמברכין עליה כדרך שמברכין על כל מצות דרבנן. ב"י:

יב

יב) שם. בין צבור בין יחיד. ר"ל ולא הוי כמו ר"ח וחו"ה דפסח דלכמה פו' אין מברכין אפילו לצבור כמ"ש לעיל סי' תכ"ב סעי' ב' דשאני התם דאינו אלא מנהג אבל הכא דהוא מדינא לכ"ע מברכין בין צבור בין יחיד:

יג

יג) שם. ואין מפסיקין בו וכו'. ואם לא הביאו לו הלולב ובאמצע הלל הביאו לו מותר לברך בין הפרקים דהייני בין מזמור למזמור. ח"א כלל קמ"ח או' י"ב. פ"ת. מ"ב או' ז' ועיין לקמן סי' תרנ"א או' ס"א:

יד

יד) שם. אלא כדרך שאמרו בק"ש וכו'. מבואר לעיל סי' תפ"ח סעיף א' ובדברינו לשם בס"ד:

טו

טו) שם. אפי' כדי לגמור את כולו וכו'. עיין לעיל סימן תכ"ב אות מ"ט:

טז

טז) [סעיף ב'] בהלל אפי' עשרה וכו'. גם זה מבואר בדברינו לעיל סימן תפ"ח סעי' ב' קחנו משם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---