כף החיים/אורח חיים/תקיח

כף החיים ‏ אורח חיים תקיח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מתוך שהותרה הוצאה לצורך וכו'. וכן הבערה מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך כמ"ש לעיל רסי' תקי"א יעו"ש. וכן שאר המלאכות שהן באכילה כגון שחיטה ואפייה ובישול אלא שאם עשאן שלא לצורך כלל או לצורך חול י"א שאפ"ה אינו לוקה וי"א שלא הותרו אלו שלא לצורך אלא א"כ יש בו צורך היום קצת כקטן ולולב או צורך מצוה אבל כשאין בו צורך מצוה ולא צורך הדיוט ביומו כלל כהוצאת אבנים לוקה עליה כמ"ש המ"מ פ"א דין א' יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' י"ב ורסי' תקכ"ז:

ב

ב) שם. מתוך שהותרה הוצאה לצורך וכו' היינו אפי' דרך רה"ר כמבואר במשנה ביצה י"ב ע"א. וכ"ה בהרא"ש שם ויש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ד ובשאר דברי האחרונים:

ג

ג) שם. כגון קטן וכו' פי' ר"ח כגון קטן למולו. לולב לצאת בו. ס"ת לקרות בו. וכתבו שם התו' דלאו דוקא קטן למולו דה"ה שלא למולו דשרי גם בשביל טיול. וכתב שם הרא"ש דהיינו אם צריך לילך לבהכ"נ או לטייל בשמחת יו"ט וא"א לו להניח את הקטן יחיד בבית יכול הוא להוציאו עמו וכ"כ הטור ולבוש אבל הר"ן כתב כגון למולו או לטיילו בחוץ דאיכא משום עונג יו"ט. וכ"כ היש"ש שם וקטן שאמרו מותר להוציא אפי' לטייל. וכ"כ מ"א סק"א. חמ"מ או' א' ר"ז או א' ח"א כלל צו או' ג' מק"ק סי' י"ב או' א' מ"ב או' ג:

ד

ד) שם. כגון קטן ולולב וכו' משמע דלצורך שאר מצוה שאינה לצורך היום אסור. ב"ח שכנה"ג בהגה"ט או' א' א"ר או' א' מש"ז או' א':

ה

ה) שם. וס"ת. וה"ה להוליך ספרים עמהם לבהכ"נ ואף להחזירם דהתירו סופם משום תחלתן. הרא"ש שם. והב"ד ב"י. עו"ש או' א' א"ר או' ב' חמ"מ שם. ר"ז שם. מק"ק שם. והיינו אם מתיירא שלא יגנבו מותר להחזירם אבל אי ליכא חשש גניבה אסור. ואפי' אם יש חשש גניבה אם מונחים שם מימים רבים אסור להחזירם. יש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ד. עו"ש שם. מ"א סק"ב. ר"ז שם ח"א כלל צ"ו או' א' מק"ק שם. והיינו בשאינו רוצה ללמוד בהם עוד היום. עו"ש שם. אבל אם רוצה לומר במחזורים דברי שירות ותשבחות ביו"ט לעולם מותר להביאם. ח"א שם. מק"ק שם. וה"ה שאר ספרים אם רוצה ללמוד בהם מותר להוציאם בכל ענין כ"מ מדברי הפו' וכ"כ המש"ז או' א' דספרים ללמוד בהם שיעור הוי צורך היום:

ה) וכל הוצאה גבי צורך יו"ט שמותרת משום אכילה דכוותם מותרת גבי תכשיט משום כבוד יו"ט. הרא"ש פ"ק דביצה בשם תשו' הגאונים. טור. לבוש. ט"ז סק"א. עו"ש שם. ח"א שם. מ"ב או' ה' ועיין לעיל סי' תקט"ז או' כ"א וסי' ש"ג או קי"ב:

ו

ו) שם. וכלים. הגה, הצריכים לו קצת. משמע אבל לדעת הש"ע אעפ"י שא"צ לו כלל שרי והגם שבב"י משמע דמספקא ליה או בעינן צריכין לו קצת הכא סתם להתיר כמשמעות דברי הרי"ף והרמב"ם שהביא בב"י יעו"ש. וכ"כ בביאורי הגר"א דדעת הרי"ף והרמב"ם והש"ע דאף שלא לצורך כלל מותר כפשטא דגמ' מתוך שהותרה הוצאה לצורך וכו' יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' א' אלא שאח"כ כתב דהש"ע ספוקי מספקא ליה כמ"ש בב"י וע"כ לא החליט הדבר בש"ע לא לאיסור ולא להיתר וסתם דבריו יעו"ש. והשו"ג או' ב' כתב על דברי הגה הנז' דפרושי קא מפרש דברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ י"א בהגב"י. נמצא בדברי הש"ע איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ומור"ם ז"ל בהג"ה החליט לאסור אם לא לצורך קצת וכו' וכן פסק הלבוש. יש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ד. ט"ז סק"א. חמ"מ או' א' ר"ז או' א' ח"א כלל צ"ו או' א' מק"ק סי' י"ב או' א' בן א"ח פ' במדבר או' ט' מ"ב או' ה':

ז

ז) שם. וכלים. ומותר להוליך כלים ביו"ט מעיר לכפר לתוך התחום לצורך סעודת מצוה שלא הכין לו כלים כל צרכו. תשו' חת"ס סי' קמ"ז. פ"ת:

ח

ח) שם הגה. הצריכים לו קצת. ולענין הוצאת סכינים כתב שם היש"ש בימי חרפי ראיתי שנזהרים כשהולכים לטייל חוץ לעיר ביו"ט שלא היו נושאים הסכינים עמהם מטעם שהסכינים אחר אכילה אין בהם צורך היום אבל בתוך העיר חוץ לעירוב היו נושאין יעו"ש. אבל הט"ז סק"ב חלק עליו דכתב דודאי סכינים כל היום מקרי צורך אוכל נפש דאי מזדמן ליה איזה פרי יאכל בהם יעו"ש. וכן הסכים א"ר או' ה' וכ"פ הר"ז או' א' מיהו המ"א סק"ב הביא דברי היש"ש הנ"ז ולא חלק עליו ומשמע שמסכים לדבריו. וכ"כ ח"א כלל צ"ו או' ב' ומ"מ גם לדברי הט"ז אם ידוע לו בודאי שלא יצטרך לסכין בהליכה זו כגון שהולך לבהכ"נ וכה"ג אסור להוליכו עמו. וכ"כ הר"ז שם. מ"ב או' יו"ד:

ט

ט) אבל כלי המורה שעות מותר לשאת אותו לכ"ע שזה יש בו צורך בכל עת. ודברים אלו שייכים גם בנשים כמו באנשים. בן א"ח פ' במדבר או' ט':

י

י) שם בהגה. או שמתיירא שלא יגנבו וכו' כגון שפתח תיבה שאין בה אלא מעות כיון שלבו דואג משום פסידא חשיב צורך קצת. ב"י בשם סמ"ק מ"א סק"ב אבל היש"ש שם אוסר אלא א"כ הוא לצורך אכילה או לצורך קישוט. מ"א שם. וכ"כ הט"ז סק"א. וכתב ואע"ג דכבר הורה זקן רמ"א ז"ל להקל בזה כל בעל נפש יחמיר לעצמו במקום שאין שם עירוב שלא להוליך עמו רק מה שצריך קצת לאוכל נפש בו ביום אבל משום חשש גניבה לא ובפרט במקום שיוכל לתת המפתח למי שהוא נאמן לו בביתו דאז אסור לד"ה עכ"ל. והב"ד י"א בהגב"י. וכ"כ הר"ז או' א' מק"ק סי' י"ב או' ב' מ"ב או' ו' ומיהו מ"ש הט"ז להחמיר אפי' במקום שאין שם עירוב כתב עליו המאמ"ר או' ג' דאין דבריו מחוורין דהא לדעת הרבה פו' א"צ עירובי חצרות ושיתופי מבואות ביו"ט כל עיקר אפי' לדברים שאין בהם צורך היום כלל יעו"ש ועיין עוד לקמן או' י"ד:

יא

יא) שם. אבל אבניה וכיוצא בהם אסור. ר"ל סתם אבנים שאינם מיוחדים להשתמש בהם דאם מיוחדים הו"ל כמו כלים. מ"ב או' ז' ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' כ"ב וסי' רנ"ט סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד באיזה אופן הוו מיוחדים יעו"ש:

יב

יב) שם. וכיוצא בהם אסור. ולוקה עליהם. מ"א סק"ג. וכ"כ התו' בכתובות דף ז' ע"א ד"ה מתוך יעו"ש וכ"כ היש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ד. מיהו הנה"ש או' ב' כתב על דברי המ"א הנז' דלאו הלכתא פסיקתא היא דרש"י ס"ל בגמ' דף י"ב ע"א דאינו אלא דרבנן אבל מדאו' שרי לגמרי הוצאה בתורת מתוך וכתב שכ"ה שיטת הרי"ף והרמב"ם וכמו שהוכיח ברסי' תצ"ה יעו"ש. ועיין לעיל או' א':

יג

יג) שם הגה. ומותר לשחוק בכדור אפי' ברה"ר וכו' ר"ל אעפ"י שעי"ז רגילים להעביר אותה ד"א ברה"ר ממקום למקום אפ"ה מותר משום דהוי בכלל טיול ושמחת יו"ט אבל היש"ש שם כתב דדבר תימה הוא להתיר שא"צ ביו"ט כלל אלא שחוק של ילדים שלא הגיעו לכלל חיוב אבל לגדולים נראה בעיני מנהג רע הוא ואף שכ"כ בשם ר"ת לא ניחא לי כי אפשר שלא בא אלא ליישב מה שנהגו כן ואי איישר חילי אבטליניה כי הרא"ש לא העתיק זה יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ב ומ"א סק"ד. וכתב שם המ"א ובשאר מיני שחוק דינן כמו בשבת עיין סי' של"ח עכ"ל. וכ"כ א"ר או' ו' ועיין לעיל סי' של"ח סעי' ה' ושי' ש"ח סעי' מ"ה ובדברינו לשם:

יד

יד) שם הגה. ואם הניח עירוב מותר לטלטל וכו' משמע דבלא עירוב אסור לטלטל כלים שאין בהם צורך היום אפי' מחצר לחצר. עו"ש או' ב' מ"א סק"ה. וכ"ה בהדיא בעה"ק לרשב"א שער ג' או' ז' שממנו נובע דין זה שכתב וז"ל אין מוציאין מחצר לחצר כלים שאין בהם צורך ליו"ט אלא א"כ עירבו שעירוב והוצאה ליו"ט כמו לשבת עכ"ל והב"ד הר"ן פ"ק דביצה וכתב שיש בגמ' הוכחא לסברת הרשב"א יעו"ש וכ"כ בפ"ב. וע"כ הב"ד מור"ם ז"ל כאן בהגה להחמיר. אבל לדעת הש"ע שפסק לעיל סי' תט"ז סעי' ה' ולקמן סי' תקכ"ח דיו"ט א"צ עירובי חצירות כל שהעיר מוקפת חומה או מתוקנת בצורת פתח בענין שאין בה לא דין רה"ר ולא כרמלית מותר לטלטל בה ביו"ט כל דבר שיש תורת כלי עליו אפי' אין בו צורך היום כלל. וכ"כ בביאורי הגר"א על דברי מור"ם הנז' שזהו לדעת הרשב"א אבל הרי"פ והרמב"ם והרא"ש כתבו שאין עירוב כלל ליו"ט יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר בסי' זה או' ד' ורס' תקכ"ח יעו"ש. וכ"כ היש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ד אלא שכתב ומ"מ לפי מה שנהגו רוב העולם להניח עירוב חצירות בע"פ על כל ימות השנה א"כ יכלול בו ג"כ יו"ט ויאמר לכל שבתות ויו"ט של שנה זו ומי שיכול להניח בכל ע"ש יאמר בשבת הזה ויו"ט הבע"ל להוציא נפשו מפלוגתא במידי דלית ביה חסרון כיס יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ב. וכ"כ הר"ז או' ד' דאפי' דרך רחוב העיר ומבואותיה מותר לטלטל אם הם מתוקנים בלחי או קורה וכו' אעפ"י שלא עשו שיתוף מבואות אלא שכתב דנכון הדבר לכלול בשיתוף מבואות של שבת גם של יו"ט יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' יו"ד דלדעת הש"ע שסתם לעיל סי' תט"ז ולקמן סי' תקכ"ח דיו"ט א"צ עירוב חצירות מותר להוציא מחצר לחצר או מבית לחצר אפי' דבר שאין בו צורך היום כלל רק הרמ"א סתם כדעת המחמירין יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז להחמיר. כמ"ש לעיל או' יו"ד. וכ"ה דעת ח"א כלל צ"ו או' ב' ועיין לעיל סי' שס"ו או' קל"ד ועוד לקמן רסי' תקכ"ח:

טו

טו) שם הגה. ואם הניח עירוב מותר לטלטל וכו' בד"א להוציא ולהכניס דרך רחוב העיר או דרך מבואותיה אבל להוציא מחצר לחצר דרך פתחים וחלונות שביניהם א"צ עירוב כלל ומותר להוציא כל דבר אפי' שאין בו צורך יו"ט כלל אעפ"י שלא עירבו יחד ואצ"ל שמותר לטלטל בחצר שיש בה בתים הרבה שלא עירבו יחד אפי' דבר שאין בו צורך יו"ט כלל רק שיהא מותר לטלטלו ביו"ט שאין עליו תורת מוקצה. ר"ז או' ג':

טז

טז) שם בהגה. כל שיש לו תורת כלי. אבל אבנים וכה"ג אסור משום מוקצה. ועיין לעיל או' י"א:

יז

יז) שם בהגה. אעפ"י שאינו צורך היום כלל. ואצ"ל שמותר להוציא ולהכניס לצורך בהמה או לצורך עכו"ם. ר"ז או' ב' ועיין לעיל סי' תקי"ב סעי' ג' בהגה. ובדברינו לשם או' ל"ה ובסעי' שאח"ז:

יח

חי) [סעיף ב'] אסור לישראל להוציא וכו' לצורך עכו"ם. דהוי כמו אפייה ובישול דאסור לעשות בשביל עכו"ם כמ"ש לעיל רסי' תקי"ב. ב"י בשם המרדכי. לבוש. עו"ש או' ג':

יט

יט) שם הגה. אבל מותר לשלוח לו ע"י עכו"ם וכו' ואע"ג דאמירה לעכו"ם שבות בכה"ג התירו וכמ"ש לעיל סי' שכ"ה סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד יעו"ש. ומ"ש העו"ש או' ג' דאין היתר להוציא כ"א דרך מלבוש אבל משכון דלא אפשר ללובשו אסור כמ"ש לעיל סי' שכ"ה סעי' ג' וכ"פ רש"ל פ"ג דביצה סי' ל"ו כבר השיגו עליו א"ר או ט' ומאמ"ר או' ז' דלא דמי להתם דהתם לא מיירי באלם וגם שם מיירי להחליף משכון דנראה כמקח וממכר יעו"ש:

כ

ך) שם בהגה. מותר לשלוח לו ע"י עכו"ם וכו' וה"ה דמותר לתת לו כמ"ש לעיל סי' שכ"ה סעי' ב' ומ"ש הלבוש כבר השיגו א"ר או' יו"ד. יעו"ש:

כא

כא) שם בהגה כגון שצריך להחזיר משכון וכו' אחד מעבדו המלך שבא לקנות יין מישראל ביו"ט ולקח ממנו משכון ולעזה עליו מדינה יחדו ירננו שחלל המועד. כתב הרדב"ז בתשו' סי' תל"ה דפטיר ועטיר אל תבא רננ"ה בו והביא ראיה מדין זה והאריך בצדדי ההיתר ואם הוא ע"ה צריך לאיים עליו כדי שלא יבוא להערים ולעשות כן לכתחלה אפי' למי שאינו אלם ונמצאו נושאין ונותנין במועד. מחב"ר או' ד':

כב

כב) שם בהגה. וכדומה לזה. כגון מפני דרכי שלום כמ"ש לעיל סי' שכ"ה סעי' ב':

כג

כג) [סעיף ג'] לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וכו'. והיינו בעץ יבש שראוי להסקה וגם הוא ראוי לצלות עליו כך בלא תיקון אבל לתקנו ביו"ט שיהא ראוי לצלות בו אסור כמ"ש לעיל סי' תק"ב או' ל"ו יעו"ש:

כד

כד) שם. שאינו מיוחד לשפוד וכו' דאילו מיוחד לשפוד תורת כלי עליו ומותר לטלטלו בכל ענין שירצה ב"י. וכ"מ מדברי הלבוש. וכ"נ דעת הב"ח. וכ"כ היש"ש פ"ג דביצה סי' כ"ד. וכתב שכ"ה סברת רי"ו ולא כמ"ש ב"י יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ט' וכ"מ מדברי האחרונים שסתמו כדברי הש"ע שאינו מיוחד לשפוד משמע הא אם מיוחד לשפוד תורת כלי עליו ומותר לטלטלו בכל ענין. וע"כ מי שיודע שיצטרך לצלות בשר בעץ ביו"ט יש להכין העץ מעיו"ט ולעשות ראשו חד כדי שיכנס בו הבשר בלא טורח:

כה

כה) שם. אסור לטלטלו אח"כ וכו' לפי שנמאס ומוקצה וכבר נעשה צורך יו"ט. רש"י ביצה כ"ח ע"ב והר"ן:

כו

כו) שם. אסור לטלטלו אח"כ וכו' ואף להמתירין מוקצה ביו"ט כמ"ש לעיל סי' תצ"ה הכא אסור לפי שנמאס ואין תורת כלי עליו. כ"כ התו' שם. וכ"כ הר"ן והיש"ש שם. א"ר או' י"ב. ר"ז או' ה':

כז

כז) שם. אסור לטלטלו אח"כ וכו' ואם רוצה לצלות בו עוד היום מותר לטלטל. יש"ש שם. א"ר שם. וכ"כ הט"ז סק"ג. חמ"מ או' ד' ר"ז שם. מק"ק סי' י"ז או' ז' והיינו אם רוצה לצלות בו בשר שנית שרי אבל קודם לכן אסור. מש"ז או' ג' וה"ה אם רוצה להסיקו בתנורו מותר לטלטלו וכמ"ש לעיל סי' תק"ב או' ל"ו מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלתו יעו"ש, וכ"כ מ"ב או' ח"ו:

כח

כח) שם. שאינו כלי, ר"ל שאין עליו תורת כלי כיון שלא ייחדו לכך מבע"י וכמ"ש לעיל או' כ"ד יעו"ש:

כט

כט) שם. אלא שומטו וכו' מהר בגרירא וטלטול מן הצד עד שיעבירנו מלפניו לקרן זוית אבל לא טלטול גמור, רש"י ביצה כ"ח ע"ב והר"ן:

ל

ל) שם. כדי שלא יזוקו בו. וכההיא דלעיל סי' ש"ח סעי' ח"י לענין קוץ ברה"ר. ומיהו התם לא הצריכו טלטול מן הצד משום שהוא הזיקא דרבים. חמ"מ או' ב' מ"ב או' כ"א:

לא

לא) שם. אפי' אין עליו בשר כלל. וכ"ז אם מונח במקום שעוברים שם בני הבית וכמ"ש הש"ע כדי שלא יזוקו בו אבל אם מונח מן הצד אסור להזיז אותו. וכ"כ ע"ב או' כ"ב:

לב

לב) שם הגה. ולצורך אוכל נפש מותר לטלטל וכו' פי' כשצריך למקום השפוד להעמיד שם קדירה מותר לסלקו. מ"א סק"ו. ר"ז או' ה' ח"א כלל ק"א או' יו"ד, מק"ק סי' י"ז או' ז' מ"ב או' כ"ג. וכן אם צריך להעמיד במקומו שאר אוכל נפש מותר לסלקו. ר"ז שם. וכ"ז בשביל צורך אוכל נפש אבל לצורך גופו ומקומו בעלמא אסור לטלטל. וכ"כ הר"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם:

לג

לג) שם. בהגה. מותר לטלטל הכל אפי' מוקצה. ואם היה מונח מפתח של אוכלים בתיבה המיוחדת למעות ומונח בו מעות דהוי מוקצה מותר להוציא התיבה כדי ליקח ממנו המפתח דהא מותר לטלטל מוקצה לצורך או"נ וכיון דמותר להוציאו לצורך מותר ג"כ להחזירו דהתירו סופן משום תחלתן. ח"א כלל ק"א או' ה' מק"ק שם או' י"ב. פ"ת. ועיין עוד לעיל ססי' תק"ט בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

לד

לד) [סעיף ד'] מותר לטלטל סולם של שובך וכו'. דהיינו שהוא מיוחד לעלות בו לשובך מותר להוליכו משובך זה לשובך אחר אפי' דרך רה"ר ואין חוששין למראית העין לפי שצורתו מוכחת עליו והוא ניכר שהוא מיוחד לשובך ויודעים הכל שהוא מוציאו כדי להוליכו לשובך ולא יחשדו אותו שרוצה לעשות מלאכה ביו"ט. ר"ז או' ט' מ"ב או' כ"ז:

לה

לה) שם מותר לטלטל סולם של שובך וכו' כדי ליטול גוזלות לצורך יו"ט. ואפי' היה אפשר לעשותו מעיו"ט. בית מאיר. מ"ב או' כ"ה. ומיירי שהכין היונים מבע"י וביונים דמהני בכו הכנה ע"פ האופנים המבוארים לעיל סי' תצ"ז סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד:

לו

לו) שם. משובך לשובך וכו' וה"ה אם היה עומד במקום אחר שמותר להעמידו לשובך. מאירי. מ"ב או' כ"ו ומיהו להחזירו לביתו לכ"ע אסור, יש"ש פ"ק דביצה סי' כ"ו ורק אם מתירא שלא יגנב י"ל דשרי משום שהתירו סופם משום תחילתם וכמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש:

לז

לז) שם. אבל סולם של עליה אסור בטלטול. משום דהרואה אומר להטיח גגו הוא צריך. רש"י ביצה ט' ע"ב והר"ן:

לח

לח) שם. אבל סולם של עלייה אסור בטלטול. ואפי' בבית אסור לטלטל. טור. ובשה"ג כתב דלא אסרו אלא ברה"ר אבל ברה"י מותר יעו"ש. אבל הלבוש והעו"ש כתבו כדברי הטור והטעם כתבו שם הלבוש והעו"ש משום שכל מה שאסרו חכמים משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור. וכתב שם הר"ן ומוכח בגמ' דאפי' ההטוי מחלון לחלון אסור. וכ"כ הרשב"א בעה"ק שער ה' או' ג' וכ"כ המ"מ פ"ה דין ד' והב"ד ב"י. וכ"פ הר"ז או' ו' מק"ק סי' י"ז או' ח' מ"ב או' כ"ח. אבל מותר לעלות ולירד עליו ואין חוששין שמא יזיזנו מעט דאף אם יזיזנו הוא דבר שאין מתכוין ומותר, ר"ז או' ז' מ"ב או' כ"ט:

לט

טל) שם. אבל סולם של עלייה אסור בטלטול. וסולם של בית שדרך לטלטל מזוית לזוית ולא דמי לסולם של עלייה שאינו גדול ולא חזי להטיח בו גגו. י"א דדינו כסולם של שובך ושרי בטלטול וי"א דדינו כסולם של עלייה ואסור כמבואר בב"י יעו"ש. וכ"כ היש"ש פ"ק דביצה סי' כ"ו דאפי' לטלטלו בבית אסור אלא שכתב דהמיקל לא הפסיד. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד. מ"א סק"ז. והר"ז או' ט' כתב דבתוך הבית מותר לטלטלו מזוית לזוית אבל לר"ה אסור להוציא אפי' בעיר המעורבת שאין בה משום איסור הוצאה יעו"ש. וכ"כ המק"ק שם. והמ"ב שם כתב ברה"י יש לסמוך להקל לטלטל סולם שבבית וברה"ר נכון להחמיר לכתחלה יעו"ש. ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' י"ט ובדברינו לשם בס"ד:

מ

מ) [סעיף ה'] הגה. ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' ל"ה. וכן מה שמבואר שם בסעי' ל"ד ובסעי' ל"ו שייך לענין יו"ט ג"כ, כ"כ האחרונים. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

מא

מא) [סעיף ו'] אם היתה מסוכנת מעיו"ט וכו'. דכיון דמסוכנת מעיו"ט דעתיה עילוה מעיו"ט להאכילה לכלבים ולפיכך שרי לטלטלה. ב"י בשם הרי"ף. לבוש:

מב

מב) שם. ואם היתה מסוכנת מעיו"ט ה"ז מחתכה לכלבים כ"כ ב"י לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דאם היתה מסוכנת מעיו"ט ומתה ביו"ט נד"ה ר"ל אפי' לר"י דאית ליה מוקצה מותר לחתכה ולהאכילה לכלבים. מיהו לגירסת רש"י והרז"ה זהו דוקא לר"ש אבל לר"י דאית ליה מוקצה אסור. וכתב הב"ח דיש להחמיר בין במסוכנת ובין בחולה קצת וכר"י וכ"ש בריאה דאפי' ר"ש מודה בה עכ"ל והב"ד א"ר או' ט"ו. אמנם הלבוש סתם כדברי הש"ע. וכ"ה דעת הער"ה או' ח' וכ"פ החמ"מ או' ו' ר"ז או י"א. מק"ק סי' י"ז או' יו"ד. מ"ב בב"ה, ומ"ש הב"ח וכ"ש בריאה דאפי' ר"ש מודה ית' באו' שאח"ז:

מג

מג) שם. ואם היתה מסוכנת מעיו"ט וכו' ואם היתה בריאה ומתה אפי' לר"ש אסורה. טור. וכ"כ ב"י בשם הר"ן. וכ"כ הב"ח כנז' באו' הקודם. מיהו המ"א סק"ח כתב דלמאן דשרי מוקצה אפי' בריאה שמתה שרי. והוא מפני שבב"י סי' שכ"ד הביא פלוגתא בזה ופסק כמ"ד לר"ש אפי' היתה בריאה ומתה שריא יעו"ש. וכ"פ שם בש"ע סעי' ז' משום דבשבת פסק כר"ש להתיר מוקצה חוץ מגרוגרות וצימוקים כמבואר לעיל סי' ש"י ובדברינו לשם בס"ד ורק ביו"ט פסק להחמיר במוקצה כר"י כמ"ש לעיל סי' תצ"ה וע"כ פסק כאן דאם לא היתה מסוכנת וכו' לא יזיזנה ממקומה משום דהיא מוקצה לר"י כמבואר בטור וב"י יעו"ש. ובענין השוחט את הבריאה ביו"ט ונמצאת עריפה עיין לעיל ססי' תצ"ז ובדברינו לשם בס"ד:

מד

מד) שם. הרי זה מחתכה לכלבים. דוקא כשהיא קשה כמ"ש לעיל סי' שכ"ד סעי' ז' מ"א סק"ט. חמ"מ שם. ר"ז שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ח' מ"ב או' ל"ב:

מה

מה) שם. הרי זה מוקצה וכו' והר"ז שם כתב דאסורה משום נולד דאתמול לא היתה מוכנת לכלבים והיום שמתה הוכנה לכלבים ור"ל דאף להמתירים מוקצה בכאן יש לאסור משום נולד וכמ"ש בסי' תצ"ה יעו"ש:

מו

מו) [סעיף ז'] מתחילין בערימות התבן וכו'. ועצים אעפ"י שאין עומדים אלא להסקה אם אין דעתו ליטול מהם עד זמן מרובה הו"ל מוקצה ואסור ליטול מהם לר"י דאית ליה מוקצה. ב"י. וכ"כ הר"ז או' י"ב דעצים שהכניסן לאוצר להצניען לימות החורף אם לא הכין אותם מבע"י אסור להסיקן ביו"ט לדברי האוסרים מוקצה ביו"ט וכן ערימת התבן שלא היה בדעתו להסתפק ממנה למאכל בהמה עד לאחר זמן מרובה אסור להסיק ממנה ביו"ט (וה"ה שאסור להאכיל מהם לבהמתו. לחם משנה פ"ב דין י"א) אלא א"כ הכין אותם מבע"י להאוסרים מוקצה ביו"ט עכ"ל. וכ"כ מק"ק סי' ל"ג או' י"ב. מ"ב או' ל"ד. ואפי' בטלטול אסור לדיעה זו אם לא הכינם מבע"י כיון שהם מוקצים. וכ"כ מ"ב בשער הציון או' נ"ג:

מז

מז) ותבן שעומד למאכל בהמה או לשאר תשמיש ואין מונח באוצר שרי להסיקו דהא מסיקין בכלים ואוכלים כמ"ש סי' תק"א. מ"א סק"י. חמ"מ או' ז' מק"ק שם או' י"ג. מ"ב או' ל"ה:

מח

מח) שם. אם הוא תיבנא סריא וכו' דשוב אינו ראוי למאכל בהמה ואית ביה קוצים דאינו ראוי לגבל בהן טיט ואז אפי' מונח באוצר שרי אפי' לר"י דלא אקציה אלא ממאכל בהמה אבל מהסקה לא אקציה. מ"א שם. ר"ז או' י"ב. מק"ק שם או' י"ב. מ"ב או' ל"ד:

מט

מט) ותיבנא סריא כתבו התו' במס' בב"ב די"ט ע"ב דוקא כשהוא מוסרח מאד דאפי' ע"י פריכה אינה ראויה לבהמה כדמוכח במס' שבת דקנ"ה ע"ב. מחה"ש סק"י. וכ"כ החמ"מ או' ו' מ"ב או' ל"ו:

נ

נ) שם אם הוא תיבנא סריא וכו' ותיבנא סריא שהוא לח אע"ג דחזי להיסק גדול אסור לטלטלו דלא שכיח היסק גדול כדאי' בב"ב די"ט ע"ב. ולא דמי לעצים לחים (ססי' תק"ב סעי' ג') שמיוחדים להסקה משא"כ בתבן. מ"א שם. מיהו החמ"מ שם כתב על דברי המ"א הנז' דאין זה מוכרח דכיון דאינו עומד אלא להסקה אינו מוקצה יעו"ש. אבל הא"ר או' י"ז כתב כדברי מ"א. וכ"כ הר"ז או' י"ד מק"ק שם או' י"ד:

נא

נא) שם. אם הוא תיבנא סריא וכו' ואפ"ה אסור לקשור אותם ביו"ט לעשות אותם חבילות חבילות כדרך שעושין להסקה אלא א"כ היו קשורים מעיו"ט. ט"ז סק"ה. חמ"מ או' ז' ר"ז סי' תק"ז או' ח' מק"ק סי' ל"ג או' י"א. מ"ב או' ל"ו:

נב

בנ) ואותם קנים הגדלים במים וצריך לשבור אותם ולעשות מהם חבילות קטנות אסור ע"י ישראל וע"י עכו"ם יש להתיר לצורך יו"ט. מש"ז או' ה' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"א:

נג

גנ) שם. ואית ביה קוצים וכו' בד"א כשנרקב ונתערבו בו הקוצים קודם יו"ט ואעפ"י שלא היה יודע מזה עד כניסת יו"ט אין בכך כלום כמ"ש בסי' ש"י אבל אם נרקב או נתערבו בו הקוצים ביו"ט אין לך מוקצה גדול מזה. ר"ז או' י"ג מ"ב בשער הציון או' נ"ה:

נד

דנ) ודע דכל זה הוא לדעת הש"ע ודעמיה דאוסרים מוקצה ביו"ט כר"י כמ"ש לעיל סי' תצ"ה סעי' ד' אבל לדעת המתירים מוקצה כמ"ש שם בהגה אפי' תיבנא דלא סריא ולית בים קוצים שרי וה"ה עצים המונחים באוצר לימות החורף מתחילין בהם ביו"ט. יש"ש פ"ד דביצה סי' א' א"ר או' ח"י, ר"ז או' ט"ו, ועיין לעיל סי' תצ"ה או' ל"ד מ"ש בזה יעו"ש:

נה

הנ) [סעיף ח'] נוטלין עצים הסמוכים לדפני הסוכה וכו'. ומיירי בסוכה שאינה של מצוה כגון בפסח או בעצרת ויושב בסוכה בגנה או בפרדס. רש"י ביצה ל' ע"ב. וכ"כ הטור והלבוש דמיירי בסוכה שאינה של מצוה ומה שלא ביאר כאן בש"ע כתב השו"ג או' י"א דסמך על מ"ש בסי' תרל"ח יעו"ש. ומיהו עיין בב"י שמסתפק בזה אם ה"ה לסוכת מצוה כמ"ש לקמן או' ס"ג ונראה שמפני זה לא גילה דעתו בש"ע יעו"ש:

נו

ונ) שם. הסמוכים לדפני הסוכה וכו' ודוקא שסמכן אחר שנגמר הדופן עם סככה אעפ"י שסמכן לעבותה אבל אם סמכן בתחלת עשייתה כדי לעבותה או לחזקה אסור ליטלן. מ"א ס"ק י"א. אבל הט"ז סק"ו פסק כל שמתכוין לעבותה אפי' סמכן אחר שגמר הדופן אסור ליטלן משם יעו"ש. והב"ד א"ר או' י"ט. חמ"מ או' ח' ח"א כלל צ"ג או' ב' וכ"פ הר"ז או' ט"ז. מק"ק סי' ל"ג או' ט"ז:

נז

זנ) אבל אם נא נתכוון בהם להוסיף בעובי הדופן אלא כדי לחזקו ולסמכו בלבד אעפ"י שהעמידן שם קודם גמר אריגת הדופן כיון שלא ארגן עם הדופן אינם בטילין לגבי הדופן ואינם נחשבין כמותו והנוטל מהם אינו כסותר בנין אלא הרי הם כשאר עצים ומותר ליטול מקנים אלו בין שהם אגודים ביחד ועשויין כחבילה בין שהם נפרדים דכיון שלא נתכוין בהם כדי להוסיף בעובי הדופן וגם לא חיברן עמו בודאי אין דעתו שיהיו עומדין כאן לעולם אלא כשיצטרך להם יטלם מכאן ויסמוך את הדופן בדבר אחר לפיכך אינם בטלים לגבי הדופן. ר"ז או' י"ז. מק"ק שם:

נח

חנ) שם הגה. וה"ה אם זרק חבילות וכו' אבל עצים המונחים על הסכך בטילות לגבי הסכך ואסור ליטלן דהוי כסותר. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' י"ט, ר"ז או' ח"י ח"א שם. מק"ק שם או' י"ז. ט"ב או' מ"א:

נט

טנ) שם בהגה. דאינן בטילות וכו' דמדלא התיר אגדן לא בטלינהו לגבי סכך אלא להצניעם שם. רש"י ביצה ל' ע"ב, ר"ז או' י"ט. ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב שם. ומשמע מדברי הפו' הנז' דאפי' בקנים אגודים אם נתכוין לעבות בהם הסכך בטילים הם לגבי הסכך אעפ"י שלא התיר אגודתן ואסור ליקח מהם משום סותר. וכ"כ המאירי. וכ"כ מ"ב שם:

ס

ס) שם בהגה. אם דעתו להסיקן מותר וכו' פי' שרוצה להסיקן עתה אבל לא בעינן שיהא דעתו עליהם מאתמול דלאו מוקצה הן. מ"א ס"ק י"ג. מ"ב או' מ"ב:

סא

סא) כל עצים שאסור ליטלן מן הסוכה בין עצי הסכך והדפנות עצמן בין עצים שהוסיף עליהן בענין שאסור ליטלן מהסוכה ביו"ט וע"ד שנת' אפי' אם נפלה הסוכה ביו"ט אסור לטלטלן ואפי' לשרפן במקומן אסור ביו"ט ר"ז או' ך' מ"ב או' מ"ב. ועיין לעיל סי' תק"א או' ל"ד:

סב

סב) ואפי' אם היתה הסוכה רעועה מעיו"ט ונפלה ביו"ט אסור ואם התנה עליה מעיו"ט אפי' אם היתה בריאה ונפלה ביו"ט מהני תנאה ואפי' לר"י דאית ליה מוקצה ולדעת הרמב"ם דוקא לר"ש מהני תנאה בבריאה אבל לר"י אפי' התנה נמי לא דבמוקצה לא מהני תנאה כמבואר כ"ז בב"י יעו"ש. וכ"ה דעת המ"א ס"ק י"ג דלר"י לא מהני תנאי אפי' ברעועה וכתב דכ"ה דעת הש"ע יעו"ש. מיהו המט"י חלק על דברי המ"א הנז' וכתב דלדעת הש"ע שפסק בסי' רע"ט סעי' ד' להתיר בתנאי ה"ה לכאן ומה שלא פי' כאן סמך על שם יעו"ש. וכ"כ בס' בית מאיר ומשמע שם דאפי' בסוכה בריאה מהני תנאי לדעת הש"ע אבל בעה"ק להרשב"א שער ב' או' ז' משמע דלא מהני תנאי אלא דוקא בסוכה רעועה וכ"כ הער"ה או' ט' בשם כמה פו' דלא מהני תנאי אלא בסוכה רעועה יעו"ש. אמנם הר"ז או' ך' כתב דלא מהני תנאי אפי' בסוכה רעועה משום נולד שהרי אתמול היה עליה שם סוכה והיום נקראת שברי עצים ולפיכך אסור לטלטלה להאוסרים נולד ביו"ט יעו"ש. ובלא"ה לדעת מור"ם ז"ל שם בהגה לסי' רע"ט שכתב וי"א דלא מהני תנאי וכן נוהגין במדינות אלו לא נ"מ מידי דבכה"ג אסור אלא דנ"מ לנוהגין כדברי הש"ע דלעת הצורך ושמחת יו"ט אפשר דיש לסמוך על המתירין בהיתה רעועה מעיו"ט והתנה ונפלה ביו"ט אבל בבריאה יש להחמיר כדעת האוסרים וכ"ז בנפלה אבל בלא נפלה בכ"ג אסור משום סתר אהלה כמבואר בב"י יעו"ש. וכ"ז בסוכה העשויה לצל אבל בסוכת החג העשויה לשם מצוה בכל גוונא לא מהני תנאי כמבואר בטור וב"י. וכ"כ הלבוש. יש"ש פ"ד דביצה סי' ג' חמ"מ או' ח' מק"ק סי' ל"ג או' ח"י. ויתבאר עוד זה לקמן בסי' תרל"ח בס"ד:

סג

סג) שם בהגה. אם דעתו להסיקן מותר וכו' והיכא דסמך לדופן או שזרק על הסכך חבילות מקושרות כיון דשרי ליטול מהם לד"ה משום דלא בטלי לגבי דופן וסכך ה"ה דבסוכה של מצוה נמי שרי ליטול דכיון דלא בטלי לגבי דופן וסכך לא חל שם שמים עליהם ומיהו אפשר דמדרבנן מיהא אסירי משום מוקצה כמו שאסרו היותר על כדי הכשר סוכה מטעם זה כמ"ש בסי' תרל"ח. ב"י. נמצא דהב"י מסתפק בזה אם ה"ה לסוכת מצוה. מיהו דעת מור"ם ז"ל שם בהגה נראה להקל בסוכת מצוה כמו בסוכה של כאן שהיא לצל כיעו"ש. והט"ז סוף סק"ו כתב דיש לחלק דבסמוך לדופן שאין לנו הוכחה לומר שלא נתכוין שלא להוסיף יש לאסור בסוכת החג אבל בסכך בחבילה מקושרת שיש הוכחה שלא נתכוין להוסיף דא"כ היה לו להתירו זה יש להתיר אפי' בסוכה דמצוה עכ"ל. וכ"פ הר"ז בסי' תרל"ח. אבל דעת הלבוש לאסור בכולן. וכ"כ בס' בגדי ישע. וכ"נ דעת ח"א כלל קמ"ו או' מ"ה. וית' עוד זה לקמן בסי' תרל"ח בס"ד:

סד

סד) [סעיף ט'] בית שהוא מלא פירות וכו'. בטור כתוב בית שאינו טווח בטינו אלא לבנים מסודרים זה על זה וכיון שאין בפתיחתו אלא איסור דרבנן לא אסח דעתיה מינייהו אבל אם היה בנין גמור אפי' ר"ש מודה שאסור ליטול ממקום הפחת. אלא שכתב ב"י דהרמב"ם פ"ב כתב סתמא ומשמע דאפי' בבית בנוי בנין גמור מיירי וכתב וזה נראה שהוא דעת הרי"ף וטעם ההיתר כתב בשם הרמב"ן לפי שאין הפירות מוקצין מחמת עצמן ואינם בסיס לדבר האסור יעו"ש. ולכן סתם כאן בש"ע כדברי הרמב"ם דמשמע בכ"ג שרי אפי' בבבית בנוי בנין גמור וכמ"ש בב"י. וכ"כ מ"א ס"ק י"ד. א"ר או ך' שו"ג או' י"ב. מאמ"ר או' י"ד. וכ"פ היש"ש פ"ק דביצה סי' ח' וכן סתם הלבוש כדברי הש"ע. חמ"מ או' ט' ר"ז או' כ"א. מק"ק סי' י"ז או' י"א. מיהו המ"ב בב"ה כתב דלכתחלה אין להקל מאחר שיש הרבה מהראשונים מחמירין בבית שהוא בנין גמור דמלבד רש"י והרשב"א והרא"ש נמצא ג"כ בהרז"ה ובאו"ז ובמאירי שכולם אחזו כשיטת רש"י וכן רי"ו כתב ששיטה זו היא העיקר יעי"ש:

סה

סה) שם. בית שהוא מלא פירות וכו' וכגון שהיה סתום מכל צד או שאבד המפתח:

סו

סו) שם. פירות מוכנים וכו' לאפוקי אם הכניסם שם לאוצר לזמן רב או לסחורה דה"ל מוקצה כמ"ש לעיל סי' תצ"ה ובדברינו לשם או' מ':

סז

סז) שם. ונפחת. היינו אם נפחת מאליו ביו"ט או שפחתו עכו"ם לצרכו אבל אם פחתו עכו"ם לצורך ישראל הרי הפירות אסורים באכילה ובטלטול עד הערב וגם לערב צריך להמתין בכדי שיעשו כדין גוי שעשה מלאכה גמורה בשביל ישראל שנת' בסי' תקט"ו. ר"ז או' כ"א ואו' כ"ב מק"ק סי' י"ז או' י"א:

סח

סח) שם. ונפחת. וכן מי שיש לו לפתוח טמונים בבור ופתחן עכו"ם בשבת או ביו"ט דאין בהם משום מוקצה ומ"מ אם עשה העכו"ם לצורך ישראל אסור בכדי שיעשו דמלאכה דאו' היא כמ"ש סי' שצ"ד סעי' ב' ובימי הפסח צריך ליזהר בזה אם יודע בודאי שפתח הבור היום. מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' ך' חמ"מ אר ט' ר"ז שם. ח"א כלל ס"ג או כ"ג. מק"ק שם. מ"ב או' מ"ה אלא שכתב שאין להקל בכ"ז כ"א בשעת הדחק וכמ"ש לעיל סוף או' ס"ד יעו"ש.

סט

סט) שם. ונפחת. כתב הט"ז סק"ז ולפ"ז נ"ל דמי שיש לו פירות מחוץ לתחום והביאם עכו"ם בשבת או ביו"ט דמותר לישראל אחר וא"כ יש תימה על הרשב"א בתשו' הביאו ב"י בסי' תקט"ו ורמ"א פסקו שם להלכה בסוף הסי' ההוא בפירות של ישראל שהיו מחו"ל דאסורים לכל מטעם מוקצה וכו' יעו"ש. מיהו המאמ"ר או' י"ד והנה"ש או' ט' והחמ"מ או' ט' כתבו דעל הרשב"א לא יש קושיא וגם בדעת הרמ"א יש לחלק בין שם לכאן וע"כ כתב החמ"מ שם דאין לזוז מפסק רמ"א שבסוף סי' תקט"ו יעו"ש. ומיהו עיין בדברינו לשם או' קל"ח שכתבנו דדוקא בשעת הדחק יש להקל:

ע

ע) שם. נוטל ממקום הפחת. אבל לא יפחות מן הבית יותר כדי ליטול מהם יותר עבה"ק להרשב"א שער ב' או' ז' וכ"כ הרמב"ן במלחמות. ומובא שם בעה"ק דאפי' היה הבנין רק מלבנים סדורות בלא טיט אסור לפחות יותר:

עא

עא) סוכי תאנים ובהם תאנים מכבדות תמרה ובהם תמרה הכניסן לעצים אין אוכל מהם ביו"ט למאכל בהמה אוכל מהם ביו"ט. תוספתא דביצה פ"ד. ב"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---