כף החיים/אורח חיים/תקיז

כף החיים ‏ אורח חיים תקיז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לומר לחנוני לתת לו ביצים וכו'. עיין לעיל סי' תצ"ה או' ל"ג מ"ש בזה:

ב

ב) שם הגה. כמ"ש לעיל סי' שכ"ג סעי' ד' ובדברינו לשם כל הדינים השייכים לזה יעו"ש:

ג

ג) שם. דבר שבמינו במחובר וכו' ואפי' ברוב עכו"ם שעושה כל המלאכות בשביל העכו"ם אפ"ה אסור כאן משום מוקצה. עו"ש או' א' ער"ה או' א' דדבר שאסור משום מוקצה אין חילוק אם נעשה בשביל ישראל או בשביל עכו"ם ורק החילוק הוא אם נעשה בשביל עכו"ם א"צ לערב בכדי שיעשו וכמ"ש לעיל בסי' תקט"ו סעי' ב' יעו"ש. ואפי' אם הוא ספק אם נלקטו או ניצודו היום אסור כמ"ש שם סעי' ג' יעו"ש:

ד

ד) שם. אלא א"כ ניכר בהם שלא בלקטו וכו' כגון שהם כמושים או יבשים:

ה

ה) שם. וכן לא יקח ממנו ביצים וכו' ואע"ג דרובן נולדו אתמול לא אזלינן בתר רובא הדבר שיש לו מתירין. הר"ן. ער"ה או ב' ועיין לעיל סי' תקי"ג סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד:

ו

ו) שם. אפי' הובא היום מחוץ לתחום. והיינו דוקא בעיר שרובה עכו"ם דמסתבר כל המביא לצורך הרוב מביא וכמ"ש לעיל סי' תקט"ו סעי' ו' יעו"ש. וכ"כ בש"ע בסמוך לענין קמח. וכ"כ העו"ש או' א' מ"א סק"א. חמ"מ או' ג':

ז

ז) שם. וכן קמח שנטחן היום וכו' ומשום מוקצה ליכא דחיטין נמי חזו לכוס ביה"ש ולעשות מהן קליות ודייסא. טור. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ב ואפי' שיפון ושעורין אינן מקצין. מ"א שם. א"ר או' ד' מ"ב או' ד':

ח

ח) שם. בעיר ברובה עכו"ם וכו' והך רוב עכו"ם היינו שרוב הלוקחים פת וקמח הם עכו"ם אבל אם רוב לוקחים פת וקמח הם ישראל ודאי אסור ליקח קמח אלא א"כ ידוע שנטחן מאתמול. ט"ז שם. א"ר או' ב' מש"ז או' ב' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ד' מק"ק סי' כ"ז או' ב' מ"ב או' ג':

ט

ט) ואם ידוע שהקמח נטחן מעיו"ט כגון שהביאו קמח להפלטר מעיו"ט וחתמו ישראל בחותמו מעיו"ט כדי שלא יחליפנו הגוי בקמח שנטחן ביו"ט ולמחר בא הישראל וראה שלא נתקלקל חותמו מותר ליקח מקמח זה אפי' אם רוב לוקחי קמח שבעיר הם ישראל. וכן מותר ליקח הפת שאפה הגוי מקמח זה אפי' אם רוב לוקחי הפת שבעיר הם ישראל. ר"ז שם. אבל אם ראה חותמו ביו"ט שהוא מקולקל אסור וכמ"ש מ"א סק"ג בשם דרשות מהרי"ל יעו"ש:

י

י) וכתב שם המ"א ונ"ל דאם ישראל קנה קמח או דגים בעיו"ט והניח אצל העכו"ם בלא חותם וביו"ט רואה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שרי דלא חיישינן שהעכו"ם החליף אם אינו נהנה בחליפין כמ"ש ביו"ד סי' קי"ח. וכ"כ א"ר שם. מש"ז שם. ר"ז סי' תקט"ו או' כ"ד. מק"ק סי' מ"ו או' י"ט. מיהו החמ"מ או' ג' כתב דהכא שהקמח של העכו"ם והוא חנווני יש לחוש שמא נזדמנו לו הרבה קונים והוצרך למכור קמח זה של אתמול וקמח זה של היום הוא וכל היכא דנהנה בחליפיו חיישינן יעו"ש. והב"ד המחה"ש. אמנם מדברי הפו' הנז' משמע שלא הבינו כדברי מ"א שהניח אצל חנווני אלא אצל איניש דעלמא דהא קתני קמח או דגים וע"כ הביאו דברי מ"א להלכה ומ"מ לענין דינא גם הוא מודי דאם הפקיד אצל עכו"ם שאינו אופה ולא מוכר קמח והוא דבר שאינו נהנה בחליפין דשרי וכמ"ש ביו"ד סי' קי"ח ססעי' יו"ד יעו"ש. ועי"ש בהגה לסעי' ב' דבדבר שאינו נהנה בחליפין אפי' אם ראה שהחותם מקולקל מותר וכתב שם בס' זבחי צדק או' כ"ה שזה מוסכם מכמה פו' יעו"ש:

יא

יא) שם. בעיר שרובה עכו"ם וכו' ומיירי שרקידו הקמח ג"כ העכו"ם בשביל העכו"ם דתחלת הרקדה אסור לעשות הישראל וגם העכו"ם אסור לעשות לישראל אם לא ע"י שינוי ושעת הדחק כמ"ש לעיל סי' תק"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

יב

יב) שם. וה"ה ליקח ממנו פת וכו' עיין לעיל סי' שכ"ה סעי' ד' שכתב שם בש"ע יש אוסרים ויש מתירים ובשעת הדחק וכו' יש לסמוך על המתירין יעו"ש. והא דסתם הכא להתיר כתב המ"א סק"ב דדוקא התם שקונה מן העכו"ם שאופה לעצמו חיישינן שמא יאמר לו לעשות בשבילו משא"כ הכא שקונה מן החנוני שאין דרכו לאפות אלא קונה מן הנחתום לא גזרינן יעו"ש. אבל בס' בית מאיר כתב דלא יש חילוק בין פלטר לחנוני ומה שסתם הכא להתיר משום דביו"ט אין לחוש שמא ואמר לאפות שהרי הוא בעצמו שרי ליה לאפות יעו"ש. והחמ"מ או ב' כתב דלא ס"ל להש"ע טעם האיסור משום שמא ואמר אלא משום מוקצה וביו"ט לא חש לדעת האוסרים וע"כ סתם הכא להקל כמו דעת הטור שסתם ג"כ הכא להקל יעו"ש. ועיין לעיל סי' תק"ו או' י"ב מ"ש עוד פלוגתא בזה וכתבנו שם דהיכא דאפשר באחר יש להחמיר שלא ליקח פת מעכו"ם ביו"ט יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לסי' שכ"ה סעי' ד' עוד דינים השייכים לזה יעו"ש. וכתבנו שם דבשעת הדחק אף אם הוא פת של בעה"ב דבחול אסור בשבת מותר כדי שלא יתענה יעו"ש. דא"כ ה"ה ביו"ט דאסור להתענות כמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' ה' י"ל דשרי והיינו אם א"א בהשלכת קיסם דהשלכת קיסם מהני גם לפת בעה"ב כמ"ש בס' זבחי צדק על יו"ד רסי' קי"ב בשם כמה פו' יעו"ש. אבל ביו"ט של ר"ה אסור כיון די"א דמצוה להתענות בר"ה כמ"ש סי' תקס"ז. וכ"כ הער"ה או' ה':

יג

יג) שם. וה"ה ליקח ממנו פת וכו' והיינו במקום שנוהגין היתר בפת של פלטר גוי שאפאו כדי למכרו כמ"ש ביו"ד סי' קי"ב. ר"ז או' ד' ובמקום שמצויים תולעים במים או קמח אסור ליקח פת מן העכו"ם אפי' בשאר הימים כמ"ש לעיל סי' קס"ח או' כ"ו יעו"ש:

יד

יד) שם. וה"ה ליקח ממנו פת וכו' כלומר אע"ג דאיכא כאן עוד מלתא אחריתא מאי דליתא בקמח דבפת איכא למיחש שאפה בעצים שהיו מחוברים ונתלשו ביו"ט ומוקצים הם אפ"ה מותר. והטעם כתבו התו' בפ' בתרא דע"ז (והב"ד ב"י) דלא אמרינן יש שבח עצים בפת אלא באיסורי הנאה כגון ע"ז וכלאי הכרם. עו"ש או' א' מאמ"ר או' ה':

טו

טו) שם. וה"ה ליקח ממנו פת וכו' מיהו אסור לקרות העכו"ם לביתו וליתן בעדו המעות דהוי עובדא דחול. ב"י בשם רי"ו ולבוש. ואפי' ע"י עכו"ם אסור לקנות כמ"ש סעי' ב' יש"ש פ"ג דביצה סי' כ"ט ונראה דבמקום ששומת הלחם ידוע וא"צ פיסוק דמים מותר ללקחו בלא נתינת מעות כמ"ש סי' שכ"ג. מ"א סק"ד. חמ"מ או ג' ח"א כלל ק' או' י"ד. וכ"כ הר"ז או' ו' כל לקיחות אלו שביארנו בסי' זה ובסי' תקט"ו ובסי' תקי"ג הן פירות הן דגים הן קמח הן פת וכן כל שאר לקיחות שבעולם אין היתר אלא כששומת הקמח ידוע וא"צ לקצוץ דמים עם העכו"ם ואעפ"י ששומתו ידוע אסור לשלם לו המעות ביו"ט עצמו אפי' אם מראה לפני העכו"ם המעות כדי שיטול בעצמו אסור ואפי' ע"י עכו"ם אחר אסור לשלם לו דכל שהמעות מגיעים ליד המוכר ביו"ט ניכר הדבר שהוא מקח וממכר שאיסורו מפורש בכתוב בנחמיה ולא התירו אלא כשאינו נותן לו מעות דאז אינו ניכר כמקח וממכר אלא כשאלה וע"ד שנת' בסי' שכ"ג יעו"ש עכ"ל. ומיהו אם אין מאמינו העכו"ם בלא נתינת מעות מותר להניח לו משכון ע"ז כמ"ש לעיל סי' ש"ז סעי' י"א בהגה יעו"ש. וכ"כ ח"א שם. מ"ב בסי' זה או' ה' ועוד עיין מזה לעיל סי' שכ"ג וסי' שכ"ה סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

טז

טז) וכתב שם החמ"מ ופשוט שאסור ליתן מעות לעכו"ם מעיו"ט שיתן לו פת ביו"ט עכ"ל וכ"מ ממ"ש לעיל סי' שכ"ה סעי' ד' בהגה דהא גם הכא חיישינן שמא יעשה טחינה והרקדה בשביל ישראל שנתן לו המעות אך אם הוא חנווני שלוקח פת מן הנחתום ומוכר או שהוא רק אופה ולוקח קמח מזומן שנטחן ונרקד בשביל בני העיר שרוב הלוקחים הם עכו"ם שרי דבאפייה לא חיישינן אם ועשה בשביל ישראל דהא גם הישראל מותר לאפות:

יז

טוב) שם הגה. וכן אם נאפה בשבת שלפניו. פי' כיון דיש מתירין בשבת עצמו אף דלא ק"ל בסי' שכ"ה אם לא לצורך מ"מ ביו"ט שאחריו יש להקל אפי' שלא לצורך א"ר או' ה' מאמ"ר או' ו' ער"ה או' ו' ומ"ש העו"ש או' א' לתמוה על דברי מור"ם הנז' כתב עליו הא"ר שם דלא דק יעו"ש וכ"כ המאמ"ר שם על דברי העו"ש הנז' דאין דבריו מחוורין יעו"ש. וכ"פ החמ"מ או' ג' כדברי מור"ם הנז' ר"ז או' ה' מק"ק ס' כ"ז או' ב' מ"ב או' ז' והיינו אם אפאו בשבת לצורך עכו"ם. ר"ז שם. מק"ק שם. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' י"ב דאפי' פת שאפה עכו"ם ביו"ט בעיר שרוב הלוקחים פת הם עכו"ם היכא דאפשר בפת אחר יש להחמיר ואין ליקח מן העכו"ם יעו"ש:

יח

חי) ולענין אם אפה כותי בשביל ישראל נ"ל דינו ממש כמו בכותי שהביא דבר מחובר רסי' תקט"ו וכן הדין בעבד ישראל שאפה בשבת ודלא כעו"ש סי' שכ"ה סק"ט. א"ר שם. ועיין לעיל סי' שכ"ה או' ל':

יט

יט) [סעיף ב'] תקנה לו יונים למחר. ר"ל לצורך יו"ט. ב"י בשם תשו' הרא"ש. לבוש:

כ

ך) שם. תקנה לי יונים למחר וכו' פי' בין שנתן לו מעות לקנות לו למחר ובין שאמר לו קנה ממעות שלך ואני אחזור לך בכל ענין אסור ואפי' אם הגוי קונה בלא מעות אפ"ה אסור כיון שהגוי פוסק סכום המעות והטעם דכל מה שאסור לעשות ע"י ישראל בעצמו אסור לומר לגוי לעשותו ביו"ט אפי' אם מצוה לו בעיו"ט לעשות כן ביו"ט אסור. עו"ש או' ב' ביאורי הגר"א. מ"ב או' ט':

כא

כא) שם. מותר לאכול וכו' ואם יש לחוש שכובא מח"ל והוא עיר שרובה ישראל אסור. מ"א סק"ה. א"ר או' ו' חמ"מ או' ד' מ"ב או' יו"ד. ועיין לעיל סי' תקט"ו סעי' ו':

כב

כב) שם. והוא שלא יהו מפריחין. פי' דאז ליכא בהם משום צידה דכיון דאינם מפריחין הו"ל כנצודים ועומדים. וגם משום מוקצה ליכא דשל גוי א"צ הכן אבל אם הם מפריחין אז איכא למיחש שמא ניצודו היום ואעפ"י שניצודו בשביל גוים מ"מ אסורים לישראל משום מוקצה וכמ"ש לעיל ברסי' תקט"ו יעו"ש. עו"ש שם מ"ב או' יו"ד. ועיין לעיל סי' תצ"ז. או' צ"א:

כג

כג) שם. והוא שלא יהו מפריחין. בתשו' הרא"ש כלל כ"ג כתוב דאם היו גדולים שיכולין לפרוח חוץ לתחום אסורים משום מוקצה ואם לאו מותרים בדיעבד וכו' והב"ד ב"י. וכ"כ העט"ז. אמנם החמ"מ או' ד' הקשה על תשו' הרא"ש הנז' וכתב אפשר דיש חסרון בדבריו וצ"ל כל שיכולין לפרוח אפי' אינם מח"ל אסורים משום מוקצה וכתב שכ"ה האמת לדינא דכל שמחוסרין צידה אפי' הם תוך התחום אסורים משום מוקצה אפי' ניצוד מאליו כמבואר בסי' תצ"ז והטור לא העתיק כלל תיבת חוץ לתחום ונכון הוא עכ"ד. וכ"נ מסתמיות הש"ע ולבוש שלא העתיקו תיבות ח"ל משמע דכל שמפריחין וצריך מצודה אסורים ואפי' בתוך התחום. וכ"מ לעיל סי' תצ"ז סעי' ט"ו יעו"ש. וכ"נ דעת האחרונים:

כד

כד) שם. אבל אם רגיל כך וכו' ובתרי זמני מקרי רגיל בכך כדאמר בירוש והביאו הר"ן בנדרים דף מ"ו ע"א יעו"ש. יעיר אוזן מע' הד' או' ל"ב:

כה

כה) שם. אסור לאכול מהם. אפי' קנה כבר. טור. לבוש. ואם קנתה שפחה א"י לחולה שאין בו סכנה תרנגילת משוק של עכו"ם שהובאו שמה למכור אין כאן חשש איסור אפי' לבריא ואפי' צוה ביו"ט מותר בדיעבד. עולת שמואל סי' ע"א. פ"ת. פת"ע או' ו':

כו

כו) שם. אסור לאכול מהם. היינו עד לערב ובכדי שיעשה כדי שלא יהנה ממה שקנו לו ביו"ט:

כז

כז) [סעיף ד'] לא ימוד אדם שעורים וכו'. שנראה כמודד. למכור. רש"י ביצה כ"ט ע"א ומיהו אם ממלא המדה שלא כדרך הממלאים מותר. וכ"פ היש"ש פ"ג דביצה סי' כ"ו. עו"ש או ג' ועיין עוד מזה בדברינו לעיל סי' שכ"ד סעי' ב' יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---