אליה רבה/אורח חיים/תקיח

אליה רבה ‏ אורח חיים תקיח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] כגון קטן וכו'. משמע דלצורך שאר מצוה אסור כיון שאינו לצורך אותו היום (ב"ח), וכן משמע במרדכי פרק קמא דביצה ולא כעולת שבת:

ב

[ב] וספר תורה וכו'. הוא הדין שאר ספרים:

ג

[ג] [לבוש] שהתירו סופן וכו'. קשה דאי אין לבו דוה שיגנוב אם כן לא ימנע בתחילה ואם תמצא לומר שלבו דוה שיגנוב אם כן מאי איירי התירו סופו משום תחילתו אפילו אי היה מימים רבים נמי מותר כמו שכתב אחר כך או שאר כלים. שירא וכו', ובאמת בשולחן ערוך לא כתב כך דמותר לחזור והמרדכי שכתב כן לא סבירא ליה דשאר כלים, ונראה לי דסבירא ליה כמו שכתב הב"ח דדוקא בכלים חשובים שלבו דוה עליו אם יגנבו הוא דמותר אבל באינו חשובים ואין לבו דוה כשיגנבו אסור לכן כתב כאן טעם דהתירו סופן וכו' דלפי זה אף בדברים שאינן חשובים מותר ודו"ק, ויותר נראה ממה שכתב לבוש וכן מפתח או משאר כלים שירא וכו' מיירי בכלים שצריך ליום שאין צריך להוציאן דכשיבוא לבית איצטריך ליה מכל מקום כיון שיגנבו מותר אבל כלים שאין צריך ליום אסור אף שירא שיגנוב והכי מיירי שאין צריך ללימוד עוד ממנו לכן הוצרך לטעם התירו סופן וכו':

ד

[ד] [לבוש] ואינו יכול וכו'. לאו דוקא אלא אפילו אפשר להניחו אצליהם אפילו הכי הוא מותר להוציאם דרך טילטול. בים של שלמה פרק קמא דביצה סימן ל"ד, ונראה לי דצריך להיות דדרך טיול, השיירי כנסת הגדולה ועולת שבת לא דקדקו בזה, וכן משמע בסוף [תוס' ביצה] דף י"ב ד"ה דילמא וכו' ומרדכי ור"ן והגהות מיימוני פרק א' והגהות סמ"ק ומהרי"ל, ונראה לי דגם הרא"ש מודה בזה דילמא גרע מלשחוק כמו שכתבו התוס' מהא דכתב ואין יכול להניח וכו' היינו דאף שאין לו או לתינוק טיול מותר משום שאין יכול וכו' ודלא כעולת שבת שכתב צריך עיון לדינא דהרא"ש אוסר עד כאן, לא דק:

ה

[ה] [לבוש] שירא להניח וכו'. אינו יודע למה פסק רמ"א כן כיון שרוב ראשונים ואחרונים לא התירו אלא מפתח לצורך אוכל נפש או תכשיט (ט"ז), וכן פסק רש"ל וכן פירשתי לעיל דעת הלבוש והב"ח כתב יראה להקל באיסור דרבנן וכן נהגו, אלא שהמון לא ידעו לחלק ומקילין אף בהוצאת המפתח שלא צורך לגמרי וצריך לכופן לשמוע דברי חכמים והמחמיר בכל אלה תבוא עליו ברכה, עד כאן. ואף מפתח של אוכלין שצריך אין היתר להוציא אלא כשירא להניחם בבית וכדאמרן ואז מותר אף שאין חשובין והמחמיר תבוא עליו ברכה והחמיר הב"ח שלא יוציא מפתח קשור באיזורה ברצועה כדרך חול אלא באצבעו. סכינים מסיק הט"ז מותר להוציאן אחר אכילה אפילו חוץ לעיר שמא יזדמן לו פירי לאכול בו:

ו

[ו] [לבוש] כגון כדור וכו'. דוקא לקטנים ולגדולים מנהג רע דאין זה טיול אלא שחוק וקלות ראש, רש"ל, ונראה לי שאר מיני שחוק דינן כמו בשבת סימן של"ח (מגן אברהם):

ז

[ז] תורת כלי וכו'. וצריך לו:

ח

[ח] [לבוש] וכיוצא בו וכו'. פירוש כלים שאין צריך להם דמיין לאבנים לענין הוצאה, ומכל מקום אין איסור אלא מדרבנן אפילו באבנים וכן משמע בב"ח כן מסיק הבית יוסף מטעם דמתוך מותר אפילו באבנים וכן הסכים ריא"ז בשלטי גיבורים וכן משמע בשולחן ערוך ולבוש ודלא כמגן אברהם שכתב דלוקה עליהם:

ט

[ט] משכון וכו'. עיין שם שכ"ה לא התיר השולחן ערוך כי אם במלבוש אבל במשכון דלא אפשר ללובשו אסור וכן פסק רש"ל סימן ל"ו וביאר דהא קיימא לן דכל מה שאסור לישראל אסור לומר לכותים וכן עיקר (עולת שבת), ולא דק דהשולחן ערוך בסימן שכ"ה מיירי בכותים שאינו אלים וכיון שהוא דרך לבישה מותר אפילו ישראל מותר בהכי אבל באלים מותר אף באינו דרך מלבוש, גם מה שכתב שכן פסק רש"ל סימן ע"ו עיינתי שם ולא מצאתי, גם מה שכתב וביאור הטעם וכו' לא דק וזה קאי לשלוח לכותים על ידי כותים אחר דבר משלו אבל במשכון מודה דמותר:

י

[י] [לבוש] אבל לעצמו וכו'. תמיה לי מנא ליה הא וגם השולחן ערוך לא כתבו גם טעמו דנראה טפי במגן אברהם דחוק (ואפשר דלמד מסימן תקי"ז סעיף א'), שכתוב מיהו לקרות לכותים לביתו וכו' דמשמע דעל ידי כותים אחר מותר, מיהו גם שם נראה לי דרבינו ירוחם לאו דוקא קאמר דהוא הדין דעל ידי כותים אחר אסור דהכא קיל יותר שנותן משכון ושגם הוא אלים ולפי זה אף דנאמר דמותר לעיל על ידי אחר ולא על ידי עצמו מכל מקום נאמר דמותר הכא אף על ידי עצמו דקיל יותר, גם תימא דבסימן שכ"ה פסק כשולחן ערוך ולבוש דמותר לתת לו, ואין לומר דהתם בשבת דהא בבית יוסף מבואר דיום טוב ושבת שוין הן ואדרבה חמיר יותר בזה וכן מוכח בפסקי רקנט"י סימן צ"א דאף לכותים עצמו מותר. והנראה לעניות דעתי דהלבוש ראה שכתב בית יוסף דמותר לשלוח על ידי כותים והבין דלאפוקי כותים עצמו קאמר וליתא דלאפוקי על ידי ישראל קאמר דאסור הוצאה אף ביום טוב, והיצעתי לפני הרב מהר"ר משה נשיא ירושלים והודה לדברי להלכה למעשה:

יא

[יא] [לבוש] דלצורך וכו' הקדים וכל דבר וכו'. ואגב כתב דלצורך וכו' שהרי כבר כתבו בסוף סימן תק"ט ועל רמ"א שלא עשה כן צריך טעם על שחזר וכתבו הכא, גם מה שכתב הלבוש וכל דבר וכו' עיין סוף סימן תצ"ה דיום טוב חמור:

יב

[יב] אסור וכו'. אף למאן דמתיר מוקצה ונולד ואם דעתו לצלות עוד היום מותר לטלטל ים של שלמה פרק אין צדין:

יג

[יג] אלא שומטו וכו'. הקשה הט"ז הא רבינא מדמי לה לקוץ ובקוץ קיימא לן בסימן ש"ח סעיף י"ח דאפילו טילטול גמור מותר, ותירץ דכיון שמטלטלו טילטול גמור בשעה שרוצה לצלות בו ואתא למיטעי לטלטל גם אחר כך עשו היכר ודחוק. ולי קשה יותר הא בביצה דף כ"ח משמע שאוסר שמואל לשפוד לגמרי בטילטול ובשבת דף מ"ב מתיר בגחלת אלא צריך לומר דהכא אין חשש היזק כולי האי עכ"ל דשפוד ניכר ונראה מה שאין כן בקוץ ועיין מה שכתבתי סימן ש"ח. כתב עבודת הקודש דף מ"ב אסור בטילטול אלא שומטו וכו' במה דברים אמורים כשיש עליו פחות מכזית בשר היה עליו כזית בשר מטלטלו ומניחו במקום שירצה, אין עליו בשר ועודנו חם מסלקו כדי שלא יזוק כמו קוץ ברשות הרבים ואם אינו חושש שמא יזיק אינו מזיזו ממקומו, עד כאן, וצריך עיון לפרש הש"ס שם:

יד

[יד] של שובך וכו'. והוא הדין של בית כל זמן שאין גדולה כשל עלייה (בית יוסף ודרכי משה), וכן רש"ל פרק קמא דביצה מסיק להקל לא הפסידו ומיירי להדיא שם אפילו ברשות הרבים, ומגן אברהם הבין דמיירי בבית דוקא וליתא וכן משמע בפסקי תוס' שם ומה שהאריך ט"ז דחוק הוא ועיין סימן ש"ח סעיף י"ט ואפילו להטותו בשובך אחד מחלון לחלון אסור (עבודת הקודש):

טו

[טו] מסוכנת וכו'. ולמאן דשרי מוקצה אפילו בריאה שמתה שרי (מגן אברהם), ודעת הבית יוסף וב"ח דבריאה לכולי עלמא אסור, גם במסוכנת החמיר הב"ח ונראה טעמא דהוי כמוקצה מחמת איסור ועיין סוף סימן תצ"ה:

טז

[טז] מחתכה וכו'. דוקא כשהיא קשה כמו שכתב סימן שכ"ד סעיף ז' (מגן אברהם), וצריך עיון דהא אף שאינה קשה אינה איסור דאורייתא אלא משום טירחא וכו' ובסימן תקי"ב סעיף ב' דלא אסרו דרבנן אסורים בבהמה:

יז

[יז] תיבנא סריא וכו'. ואם הוא לח אף דחזי להיסק גדול אסור לטלטל ולא דמי לעצים לחין שמיוחדין להסקה (מגן אברהם):

יח

[יח] [לבוש] דרך לאוצרו וכו'. היינו כשמונח באוצר אבל כשאין מונח באוצר שרי להסיקו דהא מסיקין בכלים ואוכלין בסימן תק"א, מיהו בים של שלמה ריש פרק המביא מבואר דלדידן דקיימא לן כר' שמעון ותבן דלא סריא שרי והוא הדין עצים המונחים באוצר לימות החורף מתחילין בהן ביום טוב:

יט

[יט] [לבוש] מותר ליטלן וכו'. דוקא שסומכין אחר שנגמר הדופן עם סככה אף על פי שסומכין לעבודתה אבל אם סמכן בתחילת עשייתה כדי לעבותה או לחזקה אסור ליטלן (רש"ל ומגן אברהם), אבל הט"ז פסק דאף לאחר שנגמר הדופן אסור כיון שמכוין לעבות עיין שם ובסוכת מצוה כולי עלמא מודים דאסור דלא גרע מנוי סוכה אלא אם כן התנה: [לבוש] חבילות וכו'. אבל עצים בטלות:

כ

[כ] ונפחת וכו'. אפילו מחיצה גמורה שיש בסתירתה איסור דאורייתא לא הוי מוקצה כדסיים טעמא שאין מוקצים מחמת עצמן וכן משמע בבית יוסף ורש"ל ואחרונים. כתב מגן אברהם לפתות טמונים בבור ופתחן כותי לצורך ישראל אסור בכדי שיעשה דמלאכה דאורייתא הוא ובימי הפסח צריך ליזהר בזה אם יודע בודאי שפתח הבור היום:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.