כף החיים/אורח חיים/תקה

כף החיים ‏ אורח חיים תקה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בהמה שהיא עומדת לאכילה וכו'. אבל בהמה שהיא עומדת לחלבה או לגדל וולדות הרי היא מוקצה ואסור לחלוב אותה וחלבה אסור ביו"ט משום מוקצה לבוש. מ"א סק"א. ומיהו טיין בכלבו ס' נ"ח שכתב די"א אפי' עומדת לחלבה אין חלבה מוקצה אם אינו עומד לגבן וליבש הגבינות לסחורה דומיא דתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולגדל אפרוחים וכן דעת הרז"ה עכ"ל והב"ד ב"י. וכ"ה דעת הט"ז סק"א וקצת האחרונים. אמנם בכנה"ג בהגב"י או' ד' הביא כמה פו' דסברי כפסק הש"ע דאינו מותר רק בעז העומדת לאכילה וכתב דלא שבקינן כל הני רבוותא מקמי הרז"ה והרמב"ן והי"א שהביא הכלבו יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דפסק הש"ע הוא ברור ומוסכם מכל המפרשים זולתי ר"ח יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' א' דעת כמה ראשונים דאין להתיר אלא בבהמה העומדת לאכילה כפסק הש"ע וכתב ודלא כהט"ז שסמך על י"א שהביא הכלבו יעו"ש, וכ"פ דה"ח בדין טלטול מוקצה או' נ"א וכתב דאף שהט"ז מתיר נראה דלית הלכתא כוותיה בהא יעו"ש. וכ"פ הר"ז או ג' ח"א כלל פ"א או' ד' מק"ק סי' ט"ו או' א' מ"ב או' א':

ב

ב) וכתב שם המ"א ולמאן דשרי מוקצה (לעיל סי' תצ"ה סעי' ד' בהגה) הכל שרי דאי בעי שחיט לה ואוכל הכל עכ"ל ועפ"ז כתב ח"א שם דאם יש בזה מניעת שמחת יו"ט שאין לו מה יאכל כ"א מאכלי חלב כיון דיש מתירין מוקצה ביו"ט יש לסמוך עליהם ולהתיר לחלוב לתוך האוכלין יעו"ש אבל הא"ר או' א' כתב דאף לי"א בסי' תצ"ה דמוקצה מותר אסור בזה דנולד הוא ודלא כמ"א יעו"ש, וכ"כ הר"ז שם אבל בהמה שהקצוה לחלבה כיון שאין דעתו לשחטה אין עליה תורת אוכל כלל אפי' להמתירין מוקצה ביו"ט שהרי אין דעתו לאכלה ונמצא שהחלב המופרד ממנה יש לו תורת נולד יעו"ש ועי"ש בקו"א שכתב זה בשם כמה פו' ומן הגמ' יעי"ש. ומיהו עיין מ"ב או' ד' שנטה דעתו להקל כדברי ח"א והביא עוד סמוכות לזה יעו"ש אכן מסתימת דברי הש"ע ושאר אחרונים משמע דאין חילוק דבכל גוונא אסור לחלוב מבהמה של ישראל שאינה עומדת לאכילה. ועוד הא אפשר לחלוב מבהמת גוי ע"ג אוכלים רק במקום שא"א מבהמת גוי ויש צורך בדבר כגון לחולה או לקטן שאינו אוכל כ"א מאכלי חלב ואם יחלוב מאתמול יזיק לו אז יש להתיר אפי' בבהמת ישראל העומדת לחלבה. ועיין לעיל סי' שכ"ח סעי' י"ז ובדברינו לשם או' קי"ד:

ג

ג) מי שיש לו בהמה בביתו עומדת לחלבה אסור לחלבה ע"י גוי ביו"ט אפי' אם יחלוב לתוך המאכל אלא יחלוב הגוי ויקח הגוי את החלב לעצמו. בן א"ח פ' במדבר או' ל' ועיין לעיל סי' ש"ה סעי' ך' ובדברינו לשם בס"ד:

ד

ד) וכתב הטור בה' שבת סי' שכ"ח שהמצטער מחמת רעבון מותר לינק מן הבהמה ביו"ט וכן דעת הסמ"ג ור"ת בפ' חרש ובפ' אעפ"י אבל מדברי הרי"ף בפ' חבית וכן מדברי ר"י בעל התו' במקומות הנז' משמע דלא שרי לינק אלא גונח מכאב לב וכמ"ש לעיל סי' שכ"ח סעי' ל"ג ושבת ויו"ט שוין לענין זה דגונח שרי ומצטער מחמת רעב אסור וכ"נ עיקר להחמיר וכ"ד שאר הפו' שהשמיטו זה מהל' יו"ט, פר"ח. אבל דעת המ"א סק"ג נראה להתיר כדעת הטור. וכ"ה דעת הא"ר או' ג' ר"ז או' ח' מק"ק סי' ט"ו או' ו' ואם יש לו מאכל אסור לינק בפיו אלא יחלוב לתוך המאכל וכן אם יש נכרי יחלוב לו הנכרי. ר"ז שם מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' יו"ד. ועיין לעיל סי' שכ"ח סעי' ל"ג ובדברינו לשם בס"ד:

ה

ה) שם. בהמה שהיא עומדת לאכילה וכו' דהיינו שלא הקצה אותה לחלבה אלא דעתו לשחטה ואם היה רוצה היה שוחטה ואוכלה ביו"ט עם החלב שבתוכה ונמצא שאין על החלב תורת נולד כיון שאף כשהיה בגוף הבהמה היה יכול לאוכלו ביו"ט ואינו אלא כמפריד אוכל מאוכל המחובר לו שאין על שום אחד משניהם תורת נולד. ר"ז או' ג':

ו

ו) שם. לאכול החלב. ר"ל בו ביום דלצורך מחר בכל גוונא אסור כמ"ש לעיל רסי' תק"ג:

ז

ז) שם. אם לקדרה שאין בה אוכלין אסור. דהו"ל נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה אבל אם יש בה אוכלין הו"ל משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי. לבוש. מ"א סק"ב. ר"ז או' א':

ח

ח) שם. שאין בה אוכלין אסור. ואפי' יש בה איזה משקה אסור לחלוב דאסור לחלוב למשקה כל עיקר משום דהוה נולד דמעיקרא אוכל ועתה הוה משקה. חמ"מ או' א':

ט

ט) שם. ואם יש בה אוכלין מותר. ואפי' ישראל מותר לחלוב בהמתו לתוך אוכלין בבהמה העומדת לאכילה. מ"א סק"ג. ח"א כלל פ"א או' ב':

י

י) שם. לא הותר מפני פרוסה וכו' דוקא בכה"ג אבל כל שלא נשאר שם ריבוי חלב שלא נבלע בפירורין אלא רוב החלב נבלע בהם ומה שלא נבלע הוא המיעוט שרי אף מה שהוא בעין שלא נבלע והכי מתבאר מדברי הט"ז סק"ב. מאמ"ר או' ג' מש"ז או' ב' חמ"מ או' א' מ"ב או' ה' וכתב דאף שהח"א החמיר בזה שומעים לרבים:

יא

יא) שם. מפני פרוסה שנותן בכלי, ושלא כדין נוהגין הרבה מהמון עם שנותנין מעט לחם בכלי וחולבין עליו הרבה חלב אלא צריך שיהא הרבה חלב נבלע באוכל דאוכל דוקא האוכל ההוא בו ביום ואז מותר החלב הנשאר שם. ט"ז סק"ב. חמ"מ שם. ר"ז או' ב' מק"ק סי' ט"ו או' א' מ"ב או' ז':

יב

יב) שם הגה. ואינו יהודי החולב בהמה ביו"ט וכו' העומדת לאכילה או בהמת גוי דא"צ הכן כמ"ש לעיל סי' תצ"ח סעי' ג' מ"א סק"ג. ביאורי הגר"א מ"ב או' ח':

יג

יג) שם בהגה. וישראל רואהו. דאם אין הישראל רואהו אסור לאכול אותו חלב כמ"ש ביו"ד רס"י קט"ו יעו"ש.

יד

יד) שם בהגה. יש להקל. ר"ל אעפ"י שהעכ"ם חלבו לקדרה שאין בה אוכלין שרי דלא מיקרי נולד כיון שישראל עצמו היה מותר לחלוב אותה לקדרה שיש בה אוכלין. מ"א שם בשם הרשב"א. וכ"כ המאמ"ר או' ד' בשם הרשב"א. נה"ש או' ב' ר"ז או' ה' וכ"ה דעת רש"ל בתשו' סי' ע"ה אלא שאין כן דעת האחרונים כמ"ש לקמן או' ט"ז יעו"ש:

טו

טו) שם בהגה. אך נהגו בו איסור. משום דלדעת הג"א כל שנחלב לקדרה שאין בה אוכלין אסור משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה כמ"ש בב"י. וכ"כ מ"א שם שזהו טעם מור"ם ז"ל כאן בהגה וחזר בו ממ"ש בד"מ שגם הג"א מודה לטעם הרשב"א יעו"ש וכ"כ המאמ"ר שם. וכ"נ מדברי הר"ז שם ושאר האחרונים:

טז

טז) שם בהגה. ואין לשנות. מיהו דעת רש"ל בתשו' סי' ע"ה להתיר חלב שחלבו עכו"ם ביו"ט אפי' בו ביום יעו"ש. אבל הט"ז ומ"א סק"ג הסכימו לדברי מור"ם ז"ל דחלב שחלבו עכו"ם ביו"ט לקדרה ריקנית באותו יום אסור יעו"ש. וכן הסכים ח"י בסי' תצ"ד או' יו"ד וחק יוסף שם או' י"ג וכ"פ הפר"ח. מאמ"ר או' ה' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ה' ח"א כלל פ"א או' ה' וכ"כ בתשו' נחלת שבעה סי' ל"ו אלא שסיים ומ"מ אם הייתי במקום שנוהגין היתר לא הייתי מוחה בידם שיש להם על מי שיסמוכו בו יעו"ש. והב"ד ח"י וחק יוסף שם. ועיין לקמן או' כ"ד:

יז

טוב) שם בהגה. ואין לשנות. ובבהמת עכו"ם אפי' אינה עומדת לאכילה מותר לחלוב לאוכלין אבל לחלוב לקדרה ריקנית אסור בכל ענין. מ"א שם. וכן הסכים הפר"ח. מאמ"ר שם. חמ"מ או' ב' ר"ז או' ד' ח"א שם. מק"ק סי' ט"ו או' ג' מ"ב או' י"א. ואפי' ישראל מותר לחלוב בהמת עכו"ם לקדרה שיש בה אוכלין. פר"ח שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

יח

חי) האנשים השוכרים החלב מהשר אסור לחלוב אפי' לרוך האוכל דהטעם דמותר בבהמת נכרי דאין הנכרי מקצה כלום מדעתו וע"כ אפשר דממלך וירצה לשחטה והוי כעומדת לאכילה וא"כ בנ"ד דא"י העכו"ם לשחוט הבהמה תוך זמן השכירות ובע"כ מקצה מדעתו והוי כמו בהמת ישראל העומדת לחלוב. חי' רעק"א סי' שצ"ז. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ד':

יט

יט) שם בהגה. מיהו ביו"ט של גליות מותר ביו"ט שני. ר"ל שאם חלבו עכו"ם וישראל רואהו והביאו דורון לישראל ביו"ט ראשון בשני יו"ט של גליות מותר לערב כביצה. כ"ה בהג"א סוף פ"ק דביצה והב"ד ב"י. ור"ל כמו ביצה שנולדה ביו"ט א' של גליות דמותרת ביו"ט שני כמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעי' ה' יעו"ש וכ"ז בחולב בקדרה ריקנית כמ"ש לעיל או' ט"ז אבל לתוך אוכלין אפי' ביו"ט א' שרי כמ"ש לעיל או' טו"ב יעו"ש:

כ

ך) ואם נחלב בשבת אפי' לאוכלין ובהמה העומדת לאכילה אסור ביו"ט א' שאחריו אבל ביום ב' שרי. מ"א סק"ג. א"ר או' ג' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ז' ח"א כלל פ"א או' ו' מק"ק שם או' ה' מ"ב או' י"ב:

כא

כא) שם בהגה. מותר ביו"ט שני. אך בשני יו"ט של ר"ה אם נחלב ביו"ט א' אסור ביו"ט ב' וה"ה אם ר"ה ה' ו' ונחלב ביום ה' שאסורה אף בשבת שאחריו דשני ימים של ר"ה כיום א' דמו. א"ר שם. ח"א שם. מט"א סי' ת"ר או' י"ט. מ"ב שם. ודלא כשו"ת שו"מ ח"ב סי' א' שמתיר אף ביו"ט ב' של ר"ה החלב שנחלב ביום א' יעו"ש. וכ"נ מסתמיות שאר דברי האחרונים שלא התירו רק בשני של יו"ט שני של גליות:

כב

כב) ואם יו"ט ביום ה' ו' ונחלב ביום ה' מותר ביום ו' אבל מה שנחלב ביום ו' שהוא יו"ט שני אסור בשבת. ח"א שם. וכ"ה דעת הפר"ח. מיהו דעת הישי"ע בסוף הסי' להקל אלא שמסתפק לענין אם מותר לטלטלו ולבשלו לצורך שבת יעו"ש. אמנם דעת שאר האחרונים נראה כהפר"ח וח"א דחשביה ליה כמו ביצה שנולדה ביו"ט ביום ו' דאסורה בשבת כמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעי' ה' יעו"ש. וכ"כ בשו"ת אמרי אש סי' ל"ח יעו"ש.

כג

כג) שם בהגה. מותר ביו"ט שני. וא"צ בכדי שיעשו. ר"ז שם. מק"ק שם או' ד' ומיהו הי"א בהגב"י כתב דמנהגינו לאוסרו עד הערב בכדי שיעשו. ועיין לעיל סי' שכ"ה סעי' ה' וסעי' ו' ולקמן סי' תקט"ו סעי' א' וסעי' ב' דאם עשה הגוי לעצמו ואח"כ נתנו ישראל דא"צ בערב בכדי שיעשו יעו"ש וא"כ כ"ש בחלב דיש מתירין אפי' בו ביום כמ"ש לעיל או' י"ד וט"ז יעו"ש:

כד

כד) שם בהגה. מותר ביו"ט שני. ונ"ל שאסור לילך וליקח אותו מהעכו"ם בראשון לצורך שני דהוי הכנה אלא אם ירצה יכול לטייל שם לראות חליבת העכו"ם ולומר לו שיוליך לו מן החלב לביתו והוא אחריו ואף בזה לבי מגמגם מכמה טעמים והדבר ברור לע"ד דאותם שקונים חלב העכו"ם ביו"ט ומוכרים אותו לבעלי בתים עוברים על כמה דברים וראוי למחות בידם ולגעור במי שעושה כן. מאמ"ר או' ה' וכ"כ הנה"ש בסוף הסי' שאסר לישראל שהיה רגיל לילך לבית גוי בעת שחולב צאנו יום ב' של חג השבועות ולוקח כל החלב שהיה חולב וחוזר ומחלקו לבעלי בתים שבעיר דאע"ג דמהרש"ל ביש"ש מתיר אפי' בו ביום מ"מ הסכמת הרמ"א והט"ז והמ"א והפר"ח לאסור ומלבד זה איכא נמי משום מקח וממכר ומיהו ליקח לצורך ביתו יום א' לצורך ליל ב' או יומו נראה להתיר בלי גמגום עכ"ד. ועיין לעיל או ט"ז:

כח

כח) שם בהגה. מותר ביו"ט שני. ועכו"ם מסיח לפי תומו נאמן לענין זה אם אמר שנחלב בא' ושרי בשני כמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעי' ו' מ"א סק"ג. א"א או' ג' חמ"מ או' ב' מ"ב או' י"ב. והגם דחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו אסור כמ"ש ביו"ד סי' קט"ו י"ל דמיירי כגון דחולב בבית ישראל וישראל רואהו ומוצנע החלב אצלו אלא שישראל לא נתן דעתו איזו נחלב בא' ואיזו בשני או ששכח הישראל והעכו"ם מסיח לפי תומו שזהו שנחלב בא' מותר בשני:

כו) ופה עה"ק ירושת"ו נהגו לאסור חלב שחלבו גוי ביו"ט וישראל רואהו בכל ענין. שו"ג בסוף הסי' וכ"כ בס' ברכת המים דף מ' ע"א. והב"ד בס' התקנות ומנהגים של ירושת"ו בדיני יו"ט או' ע"ב. וכ"כ בן א"ח פ' במדבר או' ל' וכתב וטוב להזהר בכל מקום והנזהר תע"ב:

כז) כתב הרשב"א (בעה"ק בית מועד שער א' או' ד') השום והבוסר והשלקות הרי הן כתותים ורמונים ואין סוחטין אותם לכתחלה כ"ש הבוסר שרובו למשקין ולפיכך אפי' לשחקו בקערה אסור דשחיקתו זו היא סחיטתו אבל השום והשחלים והחרדל נידוכין כדרכן ואינו חושש אבל לא יסחוט עכ"ל ומיהו לסחוט בוסר לתוך אוכל ש"ד ודלא כסברת ר"ת שהביא המחבר לעיל סי' ש"ך דליתא. פר"ח. מיהו המ"א סק"ג כתב כדעת האוסרים דאסור לסוחטו ביו"ט אפי' לאוכלין דהו"ל בורר אוכל מתוך הפסולת יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ג' א"א או' ג' מ"ב או' י"ב. וכתב שם המ"ב דאפי' ע"מ לאכלו לאלתר אסור. וכ"כ אנן שם בסי' ש"ך או' ל"ג דהנכון להחמיר אפי' לאכלו לאלתר יעו"ש ואפשר דביו"ט יש להקל אם סוחטו לתוך אוכלין ולאכלו לאלתר כיון דגם בשבת יש מתירין כיעו"ש ועי"ש בסי' ש"ך כל דיני סחיטה ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---