כף החיים/אורח חיים/תפד

כף החיים ‏ אורח חיים תפד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מאן דבעי לברוכי וכו'. זהו לשון הרי"ף ס"פ ע"פ שהוא כלשון הגמ' והעתיקו הטור כמו שהוא וע"כ גם הש"ע העתיקו כמו שהוא כי כן דרכו ברוב הפעמים להביא לשון הטור או הרמב"ם כמו שהוא.

ב

ב) שם. מאן דבעי לברוכי וכו'. היינו אם אין בהם מי שיודע לקדש ולומר הגדה אבל אם יודעין אין נכון לכתחלה להוציאם כמ"ש לעיל סי' רע"ג סעי' ד' יעו"ש. ונשים אעפ"י שחייבות במצות ד"ת כל שיצאו אין מוציאין אחרים אם נאמר דלא שייך ערבות גבייהו. ואמירת הגדה אפשר דאף שלא יצאה עדיין אין מוציאה לאנשים ומיהו לנשים מוציאה כשלא יצאו הם עדיין. מש"ז או' א'.

ג

ג) שם. מברך ברישא בביתיה וכו'. היינו שמקדש ואומר הגדה הכל על הסדר ואוכל מצה ומרור ואפיקומן עד שמברך בהמ"ז.

ד

ד) שם. ומברך בהמ"ז והדר מברך לכל חד וכו'. פי' לאחר בהמ"ז לאלתר שהוא כוס ג' יכול לברך לכל אחד ואחד בביתו קודם כוס ד' וא"צ לומר אחר כוס ד' שיכול לברך לכל אחד ואחד. הר"ן על ס"פ. ע"פ. ב"ח.

ה

ה) שם. ומברך בהמ"ז וכו'. והכלבו כתב שאם רצה מקדש ועושה הסדר בביתו ואחר הכריכה קודם שיאכל סעודתו ילך ויעשה כן בכמה בתים ויחזור לביתו באחרונה ויגמור סעודתו יעו"ש והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש. וכ"כ הדרישה. וכ"ה דעת א"ר או' ג' וכ"כ הער"ה בסי' קע"ח או' ב' ובסי' זה או' א' אבל הרד"א כתב דאסור לעקור מסעודתו קודם בהמ"ז אפי' אח"כ חוזר לביתו וגומר סעודתו דלא התירו זה אלא משום מצוה עוברת וזה לא מוקרי מצוה עוברת דיכול לילך שם אחר בהמ"ז יעו"ש. והב"ד ב"י. מ"א סק"א. וכ"ה דעת הפר"ח. חק יוסף או' א' ר"ז או' ו' ומ"מ כתב שם הר"ז דיכול לעקור מסעודתו קודם אכילת אפיקומן וילך לבית אחר ויעשה להם כל הסדר ויאכל עמהם אפיקומן ויברך שם עמהם בהמ"ז אם היה דעתו לכך מתחלה כשבירך המוציא שיגמור סעודתו בבית אחר ויברך שם עכ"ל. ועיין לעיל סי' תע"ט אר י"ג וסי' קע"ח או' ה' ולקמן או' י"א.

ו

ו) שם. ומברך בהמ"ז וכו'. נראה מדברי ב"י דלאכול אפיקומן ולחזור ולאכול אח"כ פשיטא דאסור אבל הרדב"ז ח"א סי' ת"פ כתב דמי שאכל אפיקומן ובירך בהמ"ז ונזדמן לו סדר אחר לברך למי שאינו יודע מותר לאכול ולשתות עמהם ויברך להם בהמ"ז ובלבד שיאכל כזית מצה שמורה באחרונה וכתב שכ"כ בהדיא בשם בעל הדברות יעו"ש וכ"כ השה"ל ססי' ס"ח בשם הס' וכתב שדבריו נכוחים וישרים למבין יעו"ש. אמנם הכנה"ג בהגב"י כתב על דברי הרדב"ז הנז' שפשט דברי רב כהן צדק מוכיחין כדברי ב"י וכן פשט המנהג עכ"ל. והב"ד חק יוסף או' ב' וכתב וכן הסכימו האחרונים לדעת הש"ע וכן הברכ"י הביא דברי כנה"ג הנז' ונראה שמסכים לדבריו. ועיין לקמן או' י"א.

ז

ז) שם. והדר מברך לכל חד וכו'. ואע"ג דבברכת הנהנין ק"ל שאינו יכול לברך לאחרים אלא א"כ יהנה עמהם שאני ברכת המוציא של מצה וברכת בפה"ג של קידוש היום שהן חובה יכול לברך להוציא אחרים ואעפ"י שאינו נהנה. ר"ה כ"ט ע"ב. טור וב"י. לבוש. ועיין לעיל סי' קס"ז או' קכ"ז (ויש שם ט"ס דבמקום המצות כתוב המוציא) וסי' רע"ג סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.

ח

ח) ולענין ברכת בפה"א של טיבול ראשון כתב הטור בשם בעל העיטור מסתברא דלא מצי מברך בפה"א אשאר ירקי כיון שאינו טועם עמהם אלא מברך בפה"א ועל אכילת מרור על החזרת וכשיגיע למרור אוכל בלא ברכה כדין מי שאין לו ירקות בטיבול א' כמ"ש לעיל סי' תע"ב סעי' ב' אבל בשם הרא"ש כתב כיון דתקנת חכמים היא משום היכירא לתינוקות הוי כברכת מצוה ויכול להוציאם אעפ"י שאינו טועם יעו"ש. וכ"פ הלבוש כדברי הרא"ש. וכ"נ דעת הט"ז סק"א והפר"ח וי"א בהגב"י. וכ"כ המאמ"ר או' א' דמשמע מדברי הש"ע דמברך להם ברכת הירק דהיינו בפה"א וכדברי הרא"ש יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' א' דלענין הלכה נקטינן כפסק הש"ע יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ב' מ"ב או' ד' ומיהו כתב שם השו"ג דהדרך היותר נכון שיקרא להם כל הברכות מלה במלה וכשבא לזכור את השם שיניח להם שיאמרו אותו ובזה יוצא ידי כל הספקות דכיון שהוא אינו אומר הזכרת השם אין כאן ספק ברכות עכ"ל.

ט

ט) שם. והדר מברך לכל חד וחד וכו'. ר"ל שמקדש להם ומברך על הכרפס ואומר לפניהם ההגדה עד גאל ישראל וברכת המוציא ואכילת מצה ומרור. וגם צריך לפרש להם ההגדה בלשון שמבינים כמ"ש לעיל סי' תע"ג סעי' ו' בהגה יעו"ש.

י

י) שבן. ואכלי ירקי. היינו כרפס ומרור.

יא

יא) שם. ואיהו לא אכיל וכו'. דהא כבר אכל האפיקומן בביתו. וכתב הטור בשם רב כ"ץ דאפי' אם רוצה שלא לאכול אפיקומן עד שיאכל שנית בבית אחר ויחזור ויברך שם בהמ"ז אסור דאסור לאכול בלילה הזה ב"פ אבל בש"ג כתוב דמותר לעשות כן כיון שאינו אוכל אפיקומן אלא פעם אחת. מ"א סק"ב. וכ"כ הפר"ח דאם בסעודה הראשונה אינו אוכל אפיקומן נראה בפשיטות להתיר לאכול ב' סעודות יעו"ש. ועיין ט"ז סק"ג שכתב דאם מפסיק באכילתו והולך לבית אחר ויאכל שם אפיקומן ויברך שם בהמ"ז אין כאן איסור כלל אפי' לרב כ"ץ דבזה ודאי אכילה חדא היא יעו"ש אבל הנה"ש כתב דלא שנא אם מפסיק מאכילתו ראשונה ע"י בהמ"ז לא שנא אם לא הפסיק בבהמ"ז לרב כ"ץ אסור ואדרבא כל שלא הפסיק בבהמ"ז איכא נמי משום מברך שלא במקומו יעו"ש. ועיין לעיל או' ה' ודוק.

יב

יב) שם. ומברכי אינהו בהמ"ז. פי' ולא יצטרף עמהם לזימון דהא לא אכיל עמהם. ט"ז סק"ב.

יג

יג) שם. ומברכי אינהו בהמ"ז. אבל הוא אסור לברך בשבילם בהמ"ז אע"ג דחובה הוא לאכול מצה וא"כ בהמ"ז נמי חובה הוא ויכול להוציא אחרים שאני בהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל מברך. מ"א סק"ג בשם הרד"א. ר"ז או' ג' ועיין באו' שאח"ז.

יד

יד) שם. ואי לא ידעי יקרא מלה במלה. כ"כ הטור בשם הרא"ש ובשם הרי"ץ גיאת אלא שכתב ואפשר דאף בהמ"ז יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם של מצה מוציאם כיון שהוא חובה ה"נ בהמ"ז יעו"ש. וכ"ה דעת הפר"ח. אבל השו"ג סוף הסי' כתב דנקטינן כדברי הש"ע. וכ"פ הר"ז או' ד' ח"א כלל ק"ל או' י"ט.

טו

טו) שם. יקרא מלה במלה. כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן מוציא שם שמים לבטלה. טור בשם הרא"ש.

טז

טז) שם. וגמר הלילה וכו'. ואח"כ יחזור וילך לבתים אחרים והם יברכו על מזונם ואם לא ידעו יקרא להם מלה במלה וישתו ואח"כ יגמור להם ההלל ומברכו להם על כוס ד' וישתו הם. לבוש. ר"ז שם.

יז

טוב) שם. ולא אכיל ולא טעים. דאסור לטעום קודם קידוש כמ"ש לעיל סי' ער"א ואם יאכל שם יצטרף לברך בהמ"ז ג"כ. מ"א סק"ד.

יח

חי) שם. יגמור הכל בביתו. אפי' הלל. מ"א סק"ה.

יט

יט) שם. ולא יאכל וכו'. דהא כבר אכל אפיקומן בביתו וכמ"ש לעיל או' י"א.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---