כף החיים/אורח חיים/תמד

כף החיים ‏ אורח חיים תמד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בודקין ליל י"ג וכו'. שהרי בליל שבת אינם יכולין לטלטל הנר כדי לבדוק. ב"י. לבוש. וביום י"ג א"א לבדוק משום דאסיר לבדוק ביום לכתחלה כמ"ש לעיל סי' תל"ג או' ג' יעו"ש.

ב

ב) שם. בודקין ליל י"ג וכו'. ומברכין על ביעור חמץ ומבטלין כל חמץ שנשאר ברשותו שלא מצאו בבדיקה זו ונזהרין בחמץ הנמצא בבדיקה ובחמץ שמשיירין לאכילה להניחו במקום מוצנע שלא יגררו ממנו קטנים או שרצים כמ"ש בסי' תל"ד יעו"ש. חמ"מ או' א' ר"ז או' א' ח"א כלל קכ"ט או' ט' קיצור ש"ע סי' קט"ו או' א'.

ג

ג) שם, ומשיירין מזון וכו'. וצריך ליזהר להניחו במקום מוצנע כמ"ש לעיל סי' תל"ד סעי' א' ועיין בדברינו לשם או' ג'.

ד

ד) שם. ומשיירין מזון וכו'. ואין לומר יבער הכל מלפני השבת ולא ישייר כלום ובשבת יאכל מצה עשירה דכיון דאין סיפוק בידי כל אדם לעשות מצה עשירה לכל הג' סעודות לא אטרחו רבנן. ב"י.

ה

ה) שם. ומשיירין מזון וכו'. ואם שכח להפריש חלה בע"ש מלחם חמץ שאפה לשבת זה אסור לאכול ממנו ואין לו תקנה. מ"א סי' תק"ו סק"ח. ח"י סי' תנ"ז או' ט' א"ר בסי' זה או' א' מק"ח או' א' חמ"מ או' ב' ר"ז או' י"ב. ח"א כלל קכ"ט או' י"א. אמנם הרב נתיב חיים שם בסי' תק"ו השיג על דברי מ"א הנז' וכתב דכדאי אלו הפו' ר"ח והרא"ש ובעל התרומות והראב"ד ור"ן וראב"ץ שפסקו לקולא להפריש חלה וליתן לכהן קטן אי לגדול שטבל לקריו ואף לכהן טמא דיוכל לבטלה ברוב ויכול לאכול כדק"ל ביו"ד סי' שכ"ג ואי ליכא כהן אוכל והולך וישייר פחות מכזית ויכפה עליו כלי עד מוצאי יו"ט כמו שאר חמץ שנשאר שאין לו עכו"ם בסי' תמ"ד סעי' ה' יעו"ש. וכ"כ בשאלת יעבץ סי' קל"ג ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' צ"ו והב"ד שע"ת בסי' זה או' א' וכ"כ בס' בגדי ישע סי' תק"ו ובחי' רע"א. וע"כ נראה היכא דא"א למצוא פת אחר דיש לסמוך על המקילין כדי שלא תבטל סעודות שבת. ועיין לקמן ססי' תנ"ז בהגה ובדברינו לשם או' ט"ז.

ו

ו) שם. מזון ב' סעודות לצורך ליל שבת ובשחרית יום שבת עד שליש היום. חמ"מ או' ב' ועיין לעיל סי' תמ"ג או' ך' ואו' כ"א,

ז

ז) שם. לצורך השבת. ובשבת זו אל יאריכו בשבחות שמא יבא עת איסור חמץ. ס"ח סי' שי"ד. א"ר או' א' וטוב שלא להאריך בשבת זה בתפלת שחרית ומוסף ופשיטא שלא לזמר רק יקצר כפי האפשרי שלא יכשל ח"ו באיסור אכילת חמץ אחר זמן איסורו. חמ"מ או' ג' ועיין לעיל סי' תכ"ט או' מ"ב.

ח

ח) שם. זמנה אחר המנחה. ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים (והיינו יברך ברה"מ מש"ז או' ב') דהא י"א דיוצא בזה. שה"ג ומרדכי פ"ק דשבת וב"ח וכלבו. מ"א ס"ק א' ומיהו עיין לעיל בש"ע סי' רצ"א סעי' ב' דפסק דאפי' בדיעבד לא יצא אם עשאה קודם זמן מנחה יעו"ש ובדברינו לשם או' י"ב.

ט

ט) שם. לא במצה. דהא אסור לאכול מצה בע"פ כדלקמן סי' תע"א. ועיין בדברינו לשם או' כ"ד אי שרי לטלטל המצה בע"פ שחל בשבת יעו"ש.

י

י) שם. אלא במצה עשירה. דהיינו מצה שנלושה ביין או שמן או דבש או חלב או שאר משקין ומי פירות שכל אלו אינם נקראין לחם עוני ואין אדם יוצא בהם י"ח אכילת מצה בפסח ולפיכך מותר לאכלו בע"פ אבל כל מצה שאדם יוצא בה י"ח בפסח אסור לאכלה בע"פ כמ"ש בסי' תע"א. ר"ז או' ב' ועיין לקמן רסי' תס"ב.

יא

יא) שם. אלא במצה עשירה. ומברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה א' מעין ג' כבשאר ימות השנה. מאמ"ר או' ב' וכתב וכן המנהג פשוט ודלא כהברכ"י שמסיק שיטול ידיו ויברך ויאכל כביצה ויותר מעט ממצה עשירה ויברך בה"מ יעו"ש. ועיין לעיל סי' קס"ח או' מ"ח. מיהו אם אכל שיעור סעודה צריך לברך המוציא וברה"מ כמ"ש שם בסי' קס"ח סעי' ו' ובדברינו לשם או' מ"ה אבל בע"פ יש לחוש לאכול שיעור סעודה שמא לא יאכל בלילה מצה לתיאבון אלא לא יאכל רק שיעור שיש בו ברכה א' מעין ג' כמ"ש לקמן או' טו"ב, ועיין לעיל סי' רצ"א סי' רצ"א סעי' ה' ומ"מ הגם שעושה הסעודה במצה עשירה או במיני תרגימא או בפירות יש לעשות הסדר שכתבנו שם או' ל"ד דהיינו לכסות זכר למן וללמוד הזוה"ק ולומר כל מה שכתבנו שם יעו"ש.

יב

יב) שם. אלא במצה עשירה. ואם אפשר יש לאכול עמה איזה דבר מבושל שיעור כזית כי כן אמר לו המגיד למרן ז"ל דבסעודה ג' צריך לאכול כזית תבשיל והב"ד לעיל סי' רצ"א או' ל"ב יעו"ש.

יג

יג) שם. קודם שעה עשירית. דמשם ואילך אסור לאכול פח כמ"ש סי' תע"א. ב"י. ט"ז סק"ג.

יד

יד) שם הגה. ובמדינות אלו שאין נוהגין וכו' עיין נוב"י סי' כ"א מה שהקשה ע"ז שאין ראייה מפסח גופיה לע"פ. וכתב דעד חצות ודאי מותר לאכול מצה עשירה בע"פ והמורה להקל כל היום אפי' בלא צורך חולה וזקן לא הפסיד אם הוא עכ"פ צורך קצת אך בפסח עצמו מחמירין יעו"ש. והביאו שע"ת או' א'.

טו

טו) שם הגה. ובמדינות אלו וכו'. היינו בערי אשכנז אבל בספרד נוהגין לאכול מצה עשירה אפי' בפסח כדברי הש"ע ומיהו גם בספרד יש נוהגין להחמיר מהטעם שנכתוב לקמן סי' תס"ב יעו"ש.

טז

טז) שם בהגה. במיני פירות או בבשר ודגים. עיין ח"י או' ב' שכתב דמשום מצה לתיאבון יותר טוב לקיים במיני פירות שאינו משביע כולי האי יעו"ש אבל המ"א סק"ב כתב דאם יש לו בשר ודגים הוא עדיף ממיני פירות כמ"ש סי' רצ"א וכ"כ החמ"מ או' ו' וכתב על הח"י שאין דבריו מוכרחים. וכ"כ מחב"ר או' ג' ר"ז או' ד' וכ"כ לעיל או' י"ב בשם המגיד דצריך לאכול כזות תבשיל יעו"ש. ומיהו גם בפירות אם הם ממין ז' יש בהם עדיפות משום דמברכין אחריהם מעין ג' וע"כ הנכון אם אפשר יש לאכול כזית מין תבשיל וכזית פירות ממין ז' ואם לא אפשר יש לחזר אחר פירות מין ז' ואם גם זה לא אפשר אז יאכל מאיזה פירות שמצוי אצלו.

יז

טוב) שם בהגה במיני פירות וכו'. ובזה מותר לעשותה אף לאחר שעה עשירית כדלקמן רסי' תע"א ומ"מ בין שמקיים אותה במיני פירות בין במצה עשירה נכון ליזהר שלא יאכל אלא כזית כדי שיאכל בלילה לתיאבון. פר"ח.

יח

חי) ועיין בזוה"ק פ' אמור דף צ"ה ע"א ששם כתב שרשב"י ע"ה היה עוסק במעשה מרכבה במקום סעודה ג' בע"פ שחל בשבת יעו"ש. וכ"כ השל"ה והביאו מ"א סק"ב. ונראה דה"ד לרשב"י ע"ה דהוה נהירא ליה שבילי דשמייא כשבילי דארעא ויודע הלימוד שעושה תיקון במקום סעודה אבל אנחנו צריכין דוקא לעשות סעודה ומ"מ אם יהיו שניהם כאחד טובים.

יט

יט) שם בהגה במיני פירות וכו'. והיה ראוי לעשות מצה מפוררת מבושלת דהוי מעשה קדירה ונימוח וברכת מיני מזונות אבל לא ראיתי נוהגין כן. דרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול. מ"א סק"ב. מיהו הח"א כלל קכ"ט כ' או' י"ג כתב בסתם דמפוררת ומבושל מותר לאכול קודם שעה עשירית יעו"ש. והיינו משום דבמצה מבושלת אין יוצאין בה י"ח בליל פסח כמ"ש לקמן סי' תס"א סעי' ד' וכל שאין יוצאין בה י"ח מותר לאכול בע"פ קודם שעה עשירית כמ"ש לקמן סי תע"א יעו"ש. והא דמברכין מזונות על מצה מבושלת דוקא אם אין בכל פירור כזית אבל אם יש בו כזית מברכין המוציא וברה"מ כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' יו"ד יעו"ש.

כ

ך) [סעיף ב'] טוב לבער וכו'. כדין הביעור שיתבאר לקמן סי' תמ"ה סעי' א' ובהגה שם יעו"ש. ח"י או' ג' והיינו שישרוף כל חמץ הנותר שא"צ לו ליום ו' ולא ליום ז' שחרית וגם החמץ שמצא בשעת הבדיקה בלילה.

כא

כא) שם. טוב לבער בע"ש וכו'. ולענין מלאכה אם לאסור מחצות בע"ש ביום י"ג כמו ביום י"ד של שאר שנים כמ"ש לקמן סי' תס"ח הרב גור אריה נסתפק בזה ואולם הזר"א ח"א סי' ס"ד כתב דמותר במלאכה כל היום. וכ"כ בספר אפי זוטרי בסי' זה דמ"ו ע"ב ודמ"ט ע"א. וכ"כ הכנה"ג בספרו פסח מעובין או' צ"ג. וכ"כ הרב נחפה בכסף ח"א סי' ז'. והסכים לדבריו הברכ"י בסי" שס"ח או' א' יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר שם או' א'. וכ"כ הרד"ק בכ"י והב"ד בשיו"ב סי' זה יעו"ש. וכ"כ השע"ת בסי' זה. רו"ח או' ב'.

כב

כב) שם. קודם חצות. לאו דוקא אלא צריך לבער בתחלת שעה ששית דהיינו בסוף שעה חמישית כמו בשאר שנים. מאמ"ר או' ג'.

כג

כג) שם הגה, וביום השבת יבטלנו. והגם שכתבו הש"ע סעי' ו' כתבו האחרונים דאתא לאפוקי שא"צ לבטל בע"ש בשעת הביעור ג"כ אלא רק ביום שבת.

כד

כד) שם הגה. וביום השבת יבטלנו וכמ"ש לעיל סי' תל"ד סעי' ב' שאעפ"י שביטל בלילה אחר הבדיקה טוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד סוף שעה חמישית יעו"ש.

כה

כה) [סעיף ג'] אין מבשלין לשבת זו וכו'. נ"ל לבשל החמין ושאר אכילה לצירך שבת בכלים חדשים. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ד. ואני נוהג בביתי לבשל בקדירות חדשות ומוכנות לפסח ובכף חדשה מוציאין התבשיל מן הקדירה ומניחין בקערות של חמץ ואחר האכילה מקנחין אותה באצבע כדלקמן בסעי' ד' וכן נכון לעשות. פר"ח. ור"ל כדי שלא יצטרך להדיחן אחר אכילה וכמ"ש באו' שאח"ז. ולא יערה מכלי ראשון דפסח לקערה של חמץ אלא א"כ אין היד סולדת בו או יערה לתוך כלי של יו"ט ואח"כ לקערת חמץ א"ר או' ג' ובדיעבד אין לאסור. א"א או' ד'.

כו

כו) שם. דייסא וכיוצא בזה. דבר שדרכו לידבק בקדרה או בקערה כדי שלא יצטרך להדיחן בשבת אחר אכילה להסיר החמץ הדבוק בהן והדחה זו אינה לצורך שבת ואסור להדיח כלים שלא לצורך שבת כמ"ש לעיל סי' שכ"ג סעי' ו' ר"ז או' ח'.

כז

כז) שם. פת הצנומה בקערה. והוא תבשיל שעושין מפרורי פת ואינו רך כ"כ ונדבק אל הכלים.

כח

כח) שם בהגה. וא"א לקנחו וכו'. אבל אם אפשר לקנחן אסור להדיחם כיון שא"צ להם כמ"ש לעיל סי' שכ"ג סעי' ו' ח"י או' ה' א"ר או' ג' מק"ח או' ג' ר"ז שם.

כט

כט) שם בהגה. יש להדיחו מעט וכו'. פי' אע"ג דאסור להדיח כלים בשבת אם א"צ להם הכא מותר כדי להעביר החמץ. מ"א סק"ה. פר"ח. חק יוסף או' ה' ר"ז שם. ח"א כלל קכ"ט או' יו"ד. ומ"מ אם אפשר להדיח ע"י עכו"ם עדיף אם א"א בקינוח ועכ"פ יזהרו שע"י ההדחה לא יבואו לידי מלאכה דאו' דהיינו ע"י סדין וכדומה מחה"ש.

ל

ל) שם בהגה. יש להדיחו מעט וכו'. וטוב להדיחם אפי' אין בהם אלא מעט חמץ בענין שא"צ לבערו מעיקר הדין. ר"ז שם.

לא

לא) שם בהגה. יש להדיחו מעט וכו'. ואם נדבק החמץ וא"א כ"א ע"י גרידא שרי ע"י עכו"ם דהוה שבות דשבות במקום מצוה. א"א או' ה'.

לב

לב) [סעיף ד'] ינער המפה וכו'. שהפירורין נדרסים ברגלים וגם אין בהם שיעור ובטלים. הרא"ש, מ"א סק"ו. ומהרי"ו סי' קצ"ג כתב שאם אין לו עכו"ם שיכבד לו הבית יכבד הישראל ע"י שינוי בבגד וכ"ש במקום שיש נסרים דליכא למיחש לגומות. ח"י או' ו' א"ר או' ה' ח"א כלל קכ"ט או' יו"ד. ועיין לעיל סי' של"ז סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד. ואחר האכילה ירחץ פיו וינקה אח שיניו ובפרט אם יש בהם חורין או סדקים כי חמץ בפסח במשהו.

לג

לג) שם. יכול ליתנו לעכו"ם וכו'. במתנה גמורה ואעפ"י שאסור ליתן בשבת מתנה שאין בה צורך השבת כמ"ש בסי' ש"ו מ"מ כיון שהוא עושה כן כדי לבער החמץ מרשותו שלא יעבור עליו בפסח בב"י הרי יש בנתינה זו צורך מצוה ומותר ליתן מתנה לצורך מצוה כמ"ש שם. ר"ז או' ט' ודוקא בחמץ התירו לתת לעכו"ם אבל לא שאר חפצים דדי לנו לנער המפה ולקנח הקערות. פחד יצחק או' ע' והביאו עיקרי הד"ט סי' י"ז או' כ"ט יעו"ש.

לד

לד) שם. יכול ליתנו לעכו"ם וכו'. ומותר ג"כ להאכיל לבהמה או להשליך לבה"כ דבזה ג"כ מבער החמץ. ח"א שם. ודוקא לכלב שמזונותיו עליו ולא לחזיר שאין מזונותיו עליו. דרשות מהרי"ל. שכנה"ג בהגב"י או' ג' א"ר או' ה' א"א או' ח'.

לה

לה) שם. יכול ליתנו לעכו"ם וכו'. ובלבד שלא יתן לתוך ידו שלא יעשה עקירה. ח"א שם ובכלל ס"ב או' ט"ו. ועיין לעיל סי' שכ"ה או' ו'.

לו

לו) שם. על מנת שלא לצאת וכו'. משמע אבל בסתם אסור. ח"י או' ז' מק"ח או' ד' מט"י. אבל המט"מ סי' תקנ"ט כתב דה"ה בסתמא נמי מותר רק אין נותנים לו ע"מ לצאת יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג שם או' ד' מ"א סק"ז. א"ר או' ה' פר"ח. חק יוסף או' ז' ר"ז או' ט' ועיין לעיל ס' שכ"ה סעי' ב' בהגה.

לז

לז) שם. לרה"ר. ולדידן דאין לנו רה"ר שרי ליתן לו אפי' הרבה אלא דצריך שלא יוציאנו חוץ לתחום. ט"ז סק"ה וכ"כ המ"א שם דלדידן דלית לן רה"ר מותר לצוות לו להוציאם. וכ"כ א"ר שם. מק"ח שם. חק יוסף שם. ר"ז או' יו"ד. ועיין לעיל סי' שמ"ה סעי' ז' ובדברינו לשם או' ל"ז ואו' ל"ח יעו"ש. ובעיר המוקפת מחיצה ומעורבת לכ"ע שרי. מ"א שם. חק יוסף שם. מאמ"ר או' ד'.

לח

לח) ואם שכח למכור חמצו שיש לו בחדר מיוחד בע"ש צריך לתת בשבת במתנה לעכו"ם החדר עם מסירת המפתח ואפשר דאפי' מכירה ג"כ שרי (ולא יכתוב בשטר אלא ימכור בכסף לחוד ולא יקבל הכסף בידו רק יתן לתיבתו. דה"ח או' ה' ועיין א"א או' ח' מה שכתב להקל לכתוב שטר בכתיבה שלהם ובדברינו לסי' ש"ו או' פ"ה יעו"ש) ולא הוי כמקח וממכר דאסור בשבת כיון שאינו עושה רק לינצל מאיסור חמץ אך מ"מ היכי דאפשר במתנה עבדינן אם יודע שהעכו"ם יחזיר לו אחר הפסח כמ"ש לקמן סי' תמ"ח. ח"י או' ח' א"ר או' ה' מחה"ש סק"ז. מק"ח או' ה' ח"א כלל קכ"ט או' יו"ד. ומיהו עיין בתשו' שמלת בנימין דף י"ג שמפקפק בהיתר זה של ח"י למכור בשבת ומסיק דאין לסמוך עליו כ"א בהפ"מ או לצורך שבת יעו"ש. והר"ז סי' תמ"ח או' ט"ז אוסר דרך מכירה אפי' בהפ"מ אלא דוקא דרך מתנה יעו"ש.

לט

טל) שם. ודבר מועט. וכל שאינו יותר מסעודה א' דבר מועט מיקרי משום דאיכא למיתלי שיאכלנו בבית ולא יוציאנו החוצה. פר"ח. ואם הוציאו העכו"ם וחזר ובא לבית ישראל יכול לחזור וליתן לו מזון סעודה א' וכן אפי' מאה פעמים אבל אסור ליתן לו בפעם א' יותר ממזון סעודה א' דכיון שאינו יכול לאכול כולו עכשיו בבית ישראל הרי ניכר הדבר שנותן לו ע"מ להוציאו והוי כאלו א"ל בפי' להוציאו. ר"ז או' ט וכ"ז שהעכו"ם מוציאו דרך רה"ר כמ"ש בש"ע אבל אם אין מוציאו דרך רה"ר עיין לעיל או' ל"ז.

מ

מ) [סעיף ה'] אם נשאר חמץ וכו'. והיינו בענין שא"א ליתנו לעכו"ם או לבהמה. עו"ש או' ג' מ"א סי' תמ"ו סק"ג. וכתב שם המ"א דבשעה ה' מותר לטלטל וליתן החמץ לעכו"ם יעו"ש. וכ"כ ח"י שם או' ט' וכ"כ המש"ז בסי' זה או' ו' ובשעה ששית לומר לעכו"ם לזרוק לנהר י"ל שבות דשבות במקום מצוה שרי, מש"ז שם.

מא

מא) שם. מבטלו. דמדאו' בביטול בעלמא סגי והיכא דלא אפשר עושה מה שאפשר לעשות.

מב

מב) שם. וכופה עליו כלי וכו'. וה"ה דמותר לטלטלו אם הוא בשעה ה' ולהשליכו לבה"כ אם יש לו בה"כ בחצרו וכמ"ש לעיל או' ל"ד. או להוציאו מביתו למקום שמותר לטלטל וכן נכון לעשות לכתחילה. חמ"מ או' ה'

מג

מג) שם, וכופה עליו כלי וכו'. ודע שבעל המאור מתיר לפרר ולזרות לרוח או להטיל לים שהרי אין בזה אב מלאכה (דאין טוחן אחר טוחן כמ"ש לעיל סי' שכ"א סעי' י"ב בהגה ועיין בדברינו לשם או' ע"ד) ובלבד שלא יעבירנו ברה"ר והסכים עמו הב"ח. אבל הב"ח הביא בשם הגהות סמ"ק והרוקח סי' רס"ז שלא יזרה לרוח בשבת וכן מוכח מלשון המחבר והם דברי הרמב"ם בפ"ג וכן עיקר להחמיר. פר"ח.

מד

מד) [סעיף ו'] צריך לבטל וכו'. מהטעם שנתבאר לעיל ס' תל"ד סעי' ב' דלא סגי בביטול דלילה לפי שחוזר וזוכה בפת ששייר למאכלו ויש לחוש שמא ישאר ממנו בבית ויעבור עליו. ב"י. ועיין לעיל או' כ"ג ואו' כ"ד.

מה

מה) שם. כדרך שהוא מבטל בשאר שנים. ולענין שאיבת המים כשחל ע"פ בשבת עיין לקמן סי' תנ"ה סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

מה) ואין לסדר השלחן לצורך הלילה. מהרי"ו סי' קצ"ג. וה"ה דאין מסדרין השלחן ביום א' של פסח לצורך הלילה דאין יו"ט מכין לחבירו כנה"ג בהגה"ט,

מו

מו) [סעיף ז'] ההולך ביום י"ד וכו'. שחרית בין כשחל בחול בין כשחל בשבת. ר"ז או' ט"ו.

מז

מז) שם. כגון למול את בנו. וה"ה אם הולך למול בן חבירו אם האב אינו יודע למול בעצמו או שעשאו האב שליח להוליך את בנו למולו או ששלחו האב להביא לו מוהל ממקום אחר שכ"ז דבר מצוה הוא.

מח

מח) שם, או לאכול סעודת אירוסין וכו'. והא דאמרינן לעיל סי' רמ"ט סעי' ב' דאסור לעשות סעודת אירוסין בע"ש וכ"ש בע"פ תירץ מ"א סק"ט דאם אירס קודם לכן אסור לעשות הסעודה בע"ש אבל מותר לארס בע"ש שמא יקדמנו אחר ואז מותר ג"כ לעשות סעודה וכמ"ש מור"ם ז"ל שם בהגה דסעודה שזמנה קבוע מותר יעו"ש. והא"ר שם או' ד' תירץ דהתם מיירי באפשר לידחות ליום אחר והכא מיירי בא"א לידחות יעו"ש. וחק יוסף או' יו"ד כתב דלית כאן קושיא דזיל בתר טעמא דאסור לעשות סעודה בע"ש משום כבוד שבת היינו שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול וחשש זה ליתא בע"פ דהרי צריך להפסיק שתי שעות קודם חצות משום חמץ יעו"ש.

מט

מט) שם. לאכול סעודת אירוסין וכו'. וה"ה סעודת סבלונות. ט"ז סק"ח. מ"א סק"ט. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ו' חק יוסף שם. מק"ח או' ו' מט"י וכתב ודלא כפר"ח. וכ"כ ער"ה או' ג' וכן סעודת קנין שעושין עכשיו בשעת השידוכין ג"כ מקרי סעודת מצוה. ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף שם. מק"ח שם. ר"ז או' ט"ו.

נ

נ) שם לאכול סעודת אירוסין וכו'. וה"ה סעודת מילה ופדיון הבן. ר"ז שם.

נא

נא) ועיין ברמב"ם פ"ה מה' דעות שכתב דלא מקרי סעודת מצוה שת"ח רשאי להנות ממנה אלא בבת ת"ח לת"ח. והכ"מ שם כתב שזה רק מדרך מוסר ולא אמרו פ' אלו עוברים דלא מקרי סעודת מצוה אלא בבת ת"ח לע"ה ובת כהן לישראל משא"כ היכי דשניהם שוים אף שהם ע"ה מקרי סעודת מצוה יעו"ש. ח"י שם. ועיין בשו"ת חו"י סי' ע' שהאריך איזו סעודת מצוה וכללא דמלתא סעודה שנעשית על גמר מצוה הוי מצוה. סיום מסכתא וכדומה וסעודת בן שבעים שנה הוי מצוה. וסעודת חבורה בכל שנה ביום המוגבל לא הוי מצוה אם לא שדורש הרב שם. וסעודת ליל שלפני המילה ושלישי למילה לא הוי מצוה. וסעודה שעושה למי שנעשה לו נס או שנותן ס"ת וכלי הקודש הוי מצוה. וליל שבת של בן זכר פסק בתה"ד רס"ט דהוי מצוה וה"ה פדיון הבן. ואם נולד בן זכר ליל שבת אחר צ"ה והקהל התפללו ערבית בליל שבת שנייה הסמוך למילה לא הוי מצוה. וחנוכה אם אומרים שירות הוי מצוה. ופורים הוי מצוה, ובר מצוה ביום י"ג הוי מצוה. ואח"כ דוקא כשדורש הוי מצוה. חו"י שם. מש"ז או' ט' ומה שעושין סעודה אחר כתיבת התנאים שקורין קנס מאל ודאי לא מקרי סעודת מצוה כי אין זה סעודת אירוסין דבימי הש"ס שהיה אחר קידושין. חו"י שם. ונראה שזוהי סעודת קנין שעושין בשעת השידוכין שכתבנו לעיל או' מ"ט בשם האחרונים דהוי סעודת מצוה. ועיין מש"ז או' ח' מ"ש ליישב אבל הנראה כמו שכתבתי. וכ"כ מ"ב בשער הציון או' י"ט.

נב

בנ) שם. בבית חמיו. משמע דוקא החתן שאוכל בבית חמיו ולא אחר. וכ"כ הדרישה או' ד' וא"ר או' ט'. אבל מדברי הרמב"ם פ"ג משמע דלאו דוקא החתן עצמו אלא דה"ה לאחר שהולך לסעודת מצוה. וכ"כ הפר"ח. וכן מסיק המ"א סק"י. וכ"כ ח"י או' י"א. חק יוסף או' י"א. מק"ח או' ז'.

נג

גנ) שם. ונזכר שיש לו חמץ בביתו. ר"ל שנזכר קודם שהגיע זמן הביעור. ר"ז או' ט"ו.

נד

דנ) שם. ונזכר שיש לו חמץ וכו'. וה"ה אם מסתפק שמא יש לו חמץ. אי איכא שהות יחזור ויבערו. פר"ח.

נה

הנ) שם. יחזור ויבער. דמאחר שלא יתבטל המצוה ע"י הביעור יקיים שניהם.

נו

ונ) שם. ואם לאו וכו'. ר"ל שאם יחזור וישתדל אודות הביעור לא ישאר לו זמן לעשות המצוה.

נז

זנ) שם. יבטלנו בלבו. וטעמא משום דמדאו' בביטול בעלמא סגי ליה אלא שחכמים הצריכו ביעור כמ"ש סי' תל"א ובמקום ביטול מצוה אוקמוה אדאו' ב"י. מ"א ס"ק י"א.

נח

חנ) שם, יבטלנו בלבו. ומשמע דאם הוא מתחלת שעה ו' ולמעלה דאינו ברשותו לבטל יחזור מיד ויבער (ואפי' על ספק חוזר. פר"ח) ומ"מ אם הולך להתעסק במת מצוה אינו חוזר דמת מצוה. עדיף מהשבתת חמץ דגדול כבוד הבריות. מ"א שם. ח"י או' י"ב. חק יוסף או' י"ב. מק"ח או' ח' ר"ז או' ט"ז. מיהו דעת אבן העוזר בכל דבר מצוה שהולך אפי' לא מצי לבטל א"צ לחזור משום דכיון דדעתו לבערו אינו עובר בבל יראה יעו"ש. ועיין חקת הפסח או' ג' מ"ש להשיג על האהע"ז ובלא"ם לענין דינא ק"ל כדעת רוב הפו' ועיין לקמן סי' תרפ"ז סעי' ב איזה נקרא מת מצוה יעו"ש.

נט

טנ) שם. ואם היה הולך וכו'. וה"ה לכתחלה יכול לצאת שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. עו"ש או' ה' וה"ה למול את בנו ואין שהות והוא בביתו מבטלו והולך לכתחלה. א"א או' י"ב.

ס

ס) שם. אפי' יש שהות. והטעם דמדאו' בביטול בעלמא סגי. וא"כ משמע דבשעה ששית יחזור דלא מהני ביטול. ונראה דדוקא כשברי לו שיכול להציל אח"כ אבל מספיקא לא יחזור דספק נפשות דוחה אפי' שבת החמורה. מ"א ס"ק י"ב. מיהו ח"י או' י"ג כתב דאפי' לאחר זמן הביעור שאינו יכול לבטל ויש שהות עדיין להציל אפ"ה לא יחזור דחיישינן שמא יטריד בביעורו ומתבטל מהצלת נפשות וכתב שכ"כ הכ"מ פ"ג ודלא כמ"א עכ"ל. וכ"כ המק"ח או' ט' אבל הר"ז או' י"ז פסק כדברי מ"א.

סא

סא) שם. ואם יצא לצורך עצמו וכו'. ואפי' הולך לערב כדי לילך ללמוד לפני רבו חשוב דברי הרשות. טור. הוא מהירושלמי כמ"ש בב"י. והא דלא העתיקו בש"ע כתב א"ר או' ט' משום דמשמע בב"י דהרמב"ם חולק אירושלמי יעו"ש. ור"ל והש"ע פסק כהרמב"ם דזה מקרי דבר מצוה. וכ"כ המט"י. נה"ש או' ד' מאמ"ר או' ו' מיהו דעת המ"א ס"ק י"ג נראה כדעת הטור. וכן הסכים ח"י או' י"ד. מק"ח או' יו"ד. ר"ז או' ח"י.

סב

סב) שם. יחזור מיד. אפי' לא הגיע זמן הביעור שיכול עדיין לבטלו אעפ"י כן חייב הוא לחזור מיד ולבער כמצות חכמים שאין דוחין מצות חכמים מפני דבר הרשות. ר"ז שם.

סג

סג) שם. עד כביצה. ופשוט דבהולך שלא לצורך מצוה כלל הוי דינו שוה כמו הולך ללמוד דאין חוזר אלא עד כביצה. ט"ז סק"ט וכתב דלא כלבוש שכתב לחלק בזה. וכ"כ העו"ש או' ה' מט"י. ר"ז או' י"ט.

סד

סד) שם. פחות מכאן מבטלי וכו'. ואם הוא אחר זמן הביעור דאינו יכול לבטל עד כזית חוזר פחות מכזית אינו חוזר. כ"מ בתו' ס"פ אלו עוברין בשם הירושלמי. וכ"כ מ"א ס"ק י"ד, ח"י או' ט"ו, חק יוסף או' י"ד. מק"ח או' י"א. חמ"מ או' ט' ר"ז שם.

סה

סה) [סעיף ח'] מבטלה בלבו קודם שתחמיץ. סי' אפי' אחר זמן איסורו די בביטול כיון שבאותה שעה עדיין לא החמיץ והוי דינו כמו קודם זמן איסורו. ט"ז סק"י.

סו

סו) שם. אבל החמיצה וכו'. ואם שהתה בלא עסק שיעור מיל ודאי החמיצה כמ"ש לקמן סי' תנ"ט סעי' ב' יעו"ש.

סז

סז) שם. אין הביטול מועיל וכו'. מסתמיות דברי הטור והאחרונים משמע דאפי' היה אצל רבו ולומד יש לו לקום ולילך לביתו לבער כיון שאין בידו לבטל וצריכה ביעור. אמנם מדברי הרמב"ם משמע דא"צ להפסיק אלא כשחוזר לביתו יבער מיד יעו"ש. מאמ"ר או' ח'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---