מחצית השקל/אורח חיים/תמד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תמד

(א) (ס"ק א') ומשיירים כו' יפסיק כו'. וכתב מגן אברהם לעיל סי' רצ"א ס"ק וי"ו וז"ל ויקום וילך מעט וימתין מעט בנתים ואותן שנשארים במקומן לא יצאו ידי חובתן דהוי כסעודה א' עכ"ל:

(ב) (ס"ק ב) או בבשר כו' פי' אם י"ל כו' כוונתו לבל תטעה בלשון הש"ע דפירות ובשר ודגים שוין לצאת אדרבה הא רמ"א הקדים פירות לבשר ודגים קמ"ל דהל' לאו דוקא דאם אפשר בבשר או דגים עדיף מפירות. ובח"י כתב דלשון רמ"א דוקא דבער"פ עדיף לעשות בפירות דאין משביעין כ"כ כמו בשר ודגים ואינו מוכרח בפרט דאינו אוכל כ"א דבר מועט. במצה מבושלת דמותר לאכלה בערב פסח כיון דאין יוצאים בה בלילה וכמ"ש סי' תס"א סעיף ד'. וכתב הפר"ח הא דכתב דצ"ל קודם שעה יו"ד היינו באוכל מצה עשירה משום דאסור לאכול פת משעה יו"ד ואילך כדלקמן סי' תע"א אבל פירות ובשר ודגים מותר אפי' לאחר שעה יו"ד. מ"מ בין אוכל מצה עשירה או פירות ובשר ודגים לא יאכל יותר מכזית כיון דסגי בזה לצאת ידי סעודה ג'. וע"ל ר"ס רצ"א בש"ע ומ"א דמשמע לכתחלה בעי' יותר מכביצה:

(ג) (ס"ק ג) וביום כו' ונ"ל דביום וי"ו כו' אין צריך אבל בליל י"ג בשעת בדיקה וודאי צריך לבטל וכ"כ הט"ז ס"ק ז':

וכ"מ מל' רמ"א והיינו מדלא כתב וגם ביום השבת יבטלנו ומ"ש מ"א דאל"כ קשה כו' היא ראייה אחרת. ומה חידש א"ו לדיוקא אתי דוקא ביום השבת אבל לא ביום ו' בשעת הביעור:

(ד) (ס"ק ד) אין כו' בב"ח ובפר"ח הוסיף וז"ל אני נוהג בביתי לבשל בקדירו' חדשות ומוכנות לפסח ובכף חדשה מוציאים התבשיל מן הקדירה ומניחים בקערה של חמץ כו' עכ"ל והטעם נלע"ד דהא דאין מבשלים דייסא הוא מפני שנדבק בקדירה. וניהו דקדירה בלוע מותר להשהות בפסח כמ"ש רסי' תנ"א אבל מה שהוא דבוק והוא בעין צריך קינוח וביעור. וכדי שלא יצטרך לקנח בשבת אין מבשלים דייסא אלא בשר וכדומה שאינו נדבק:

אלא שמהרי"ו חשש שלפעמים גם מבשר וכדומה נשאר מעט דבוק ובשלמא אי נתבשל בקדירה חדשה מה בכך הא אין בדיבוק חימוץ גמור משא"כ אי היו מבשלים בכלי חמץ א"כ הבשר שמתבשל בו מקבל מהחמץ הבלוע בקדירה ונעשה גם הבשר חמץ. ואם היה נשאר דבוק מהבשר היה צריך שוב קינוח לכן מבשלים בכלי חדש. ולכן הוסיף הפר"ח כיון שדרך לאכול הבשר בקערה חמוצה דהא אוכלים עמו לחם חמץ. א"כ אם יערה מקדירה חדשה המוכנות לפסח בעוד התבשיל חם לקערת חמץ ניהו דבדיעבד ל"ל בה אבל לכתחלה אין לעשות כן כמבואר בי"ד סי' ק"ה סעיף ג' בהגה משום דהבל העולה מחברן. ועולה הבל חמץ לקדירה של פסח (וע"ש בפליתי) לכן מוציאים בכף חדשה וכ"ש שא"א להוציא בכף חמץ:

(ה) ס"ק ה להדיחו כו' אע"ג דאסור כו' לכן אם אפשר על ידי קינוח עדיף טפי. ומכל מקום נלע"ד אם אפשר להדיח על ידי גוי עדיף אם אי אפשר בקינוח ועכ"פ יזהרו שע"י ההדחה לא יבואו לידי מלאכה דאוריית' דהיינו ע"י סדין וכדומה:

(ו) ס"ק ו ינער כו' עמ"ש סי' תל"ד דפרורים ממילא בטלי:

וסי' תמ"ב סעיף ח' בשני חצאי זתים דאם א"א לבטלו צריך ביעור היינו משום דע"י כיבוד נדבקים יחד ויהיה כזית והיינו דוקא בפרורי בצק. ולא בפרורי לחם דאין מתדבקי' כמ"ש מ"א סי' ת"ס ס"ק ב':

(ז) ס"ק ז ע"מ כו' פי' שנתנן לו סתמא כו' כן מבואר ר"ס שכ"ה דאם אינו מצווה לגוי להוציא מותר:

דל"ל ר"ה ולא הוי רק כרמלית דליכא רק שבות דרבנן מותר ע"י גוי דהוי שבות דשבות במקום צורך מצוה לבער החמץ. וכתב מ"א לעיל סי' שכ"ה ס"ק וי"ו דמכל מקום אסור לישראל ליתן לגוי בידו כיון דאפשר בלא"ה שיאמר לגוי שיקחהו מה לו לישראל לעשות חצי מלאכת שבות דהיינו העקיר' של ההוצא':

עמ"ש סי' רנ"ב דבמוקף חומה דוקא במכירה אסור ע"ש כ' בח"י אם שכח למכור החמץ ליתן לגוי החדר עם החמץ במתנה ביום שבת ואם אינו מאמין לגוי ואולי יחזיק בו ולא יחזיר לו אחר הפסח אפשר דאפי' מכירה שרי כיון דאין כוונתו רק לסלק איסור חמץ:

וע' סי' תמ"ו ר"ל אם אפשר לבער בשבת בענין אחר:

(ח) (ס"ק ח) ודבר מועט פי' בכל פעם כו' וכ' פר"ח דשיעור סעודה אחת הוי דבר מועט:

(ט) (ס"ק ט) סעודת כו' דהא מוכח ר"פ ע"פ כו' דתנן ע"פ סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. ופריך מאי ארי' ערבי פסחים אפי' ע"ש ועי"ט נמי דתני' לא יאכל אדם בע"ש ובעי"ט מן המנחה ולמעלה כו' דברי ר' יהודה ור"י מתיר ומשני ל"צ אלא לר' יוסי דבער"פ מודה משום מצה. רפ"א אפ"ת ר"י התם מן המנחה אסור והכא בער"פ אפי' סמוך למנחה אסור עכ"ל הגמ' הרי דלכ"ע ער"פ חמיר לענין אכילה ביום מערב שבת. מפני כבוד השבת. שיאכל סעודת שבת לתיאבון וה"ה דסעודת אירוסין אסור ובגמרא דידן ל"ח לזה כדאיתא ריש כתובות דף ה' ע"א ונתן טעם אחר ולדידן קי"ל דמותר כמ"ש בש"ע אה"ע סי' ס"ד וה"ה סעודת אירוסין שרי לדידן:

לכן נ"ל דה"פ כו' דמשכחת לה דגם הירושלמי מודה אם אירס בע"ש מותר לעשות גם סעודה בע"ש וכה"ג מיירי מתני' דלא כמו שנראה מדברי רמ"א סי' רמ"ח דבכל גווני אסור סעודת אירוסין בע"ש:

קבוע בע"ש מותר כצ"ל:

וסעודת סבלונות כו' דהש"ס פריך על מתני' הנ"ל והא תניא ההולך לאכול סעודת אירוסין בב"ח חוזר מיד ואר"י הא ר' יהודה דס"ל בברייתא שם. דהוי רשות ומתני' ר"י דס"ל דהוי מצוה. והשתא דאר"ח מחלוקת בסעוד' ב' אבל סעודה א' ד"ה מצוה אפ"ת הא והא ר' יוד' ול"ק הא בסעודה א' הא בסעודה ב'. ובתר הכי תני' סעודת סבלונות ר' יודא אומר רשות ורי"א מצוה. וכ' הטור וז"ל ההולך כו' לאכול סעודה ראשונה של אירוסין או של סבלונות כו' אם יכול לחזור כו' והבין הרב"י דסעוד' אירוסין ושל סבלונות הם תרי עניני. ובסעודת אירוסין גופא יש סעודה א' ושני. ולפ"ז מ"ש הטור לאכול סעודה א' של אירוסין בא למעט סעודה שנייה והיינו כר"י אע"ג דקי"ל ר"י ור"י הלכה כר' יוסי. לזה כ' הרב"י כיון דלר"י א"ש בין משנה ובין ברייתא (כצ"ל דבריו) לכן פסק כוותי' וסעודת סבלונות פסק דהוי מצוה כרבי יוסי וכהכלל דהלכת' כוותיה נגד ר' יודא אבל הב"ח חולק. דסעודת אירוסין וסבלונות חדא היא וסעודה שניה של אירוסין היא נקראת סעודת סבלונות ופלוגת' דברייתא שנייה בסעודת סבלונות היא עצמה הפלוגתא שבברייתא ראשונה בסעודה שניה כדאמר ר"ח א"כ א"ש פסק הטור דפסק כר' יוסי. ולכן כ' לאכול סעודה א' של אירוסין או של סבלונות והיא נקראת סעודה שניה של אירוסין שניהם הוי מצוה:

צ"ע אי מקרי סעודת מצוה. ר"ל הסעודת קנין אבל בלילה שקודם החופה במדינתינו שאין שולחים באותו לילה סבלונות ודאי לא הוי סעודת מצוה וכ"כ מ"א ר"ס תקנ"ח:

(י) (ס"ק י) בבית כו' דעדיפא מת"ת דאהא דתנן התם ההולך לשבות שביתת הרשות יחזיר מיד והוא מ"ש בש"ע סוף סעיף זה מפרש בירושלמי שהולך להניח עירובי תחומין לילך אצל רבו או למי שגדול ממנו בחכמה וסיים כאן שנה רבי המעשה גדול מן התלמוד. דקרי לי' רשות גבי מל בנו וסעודת אירוסין ולגבייהו אם יחזור ויבער יתבטל מן המצוה לא יחזיר ודי לו לבטל החמץ ולילך אצל רבו לא הותר לו אלא צריך לחזור מיד:

וכדאמרינן פ"ק דמ"ק (דף ט' ע"א) דרמי קראי אהדדי כתיב פלס מעגל רגליך. וכתיב אורח חיים פן תפלס. ומשני כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן כו':

אבל אדם אחר כו' דהא אפי' הולך אצל רבו כו' ר"ל דבאדם אחר הוי מצוה שאפשר להתקיים ע"י אחרים כה"ג ת"ת עדיף והא אפי' הולך אצל רבו דהוי ת"ת צריך לחזור כ"ש אדם אחר ההולך לסעודת אירוסין משמע דלא ס"ל לחלק כו' דהא לא כ' בבית חמיו והראי' מן הירושלמי. אפשר דלא ס"ל כהירושלמי וס"ל הטעם כמ"ש מ"א בס"ק י"ג בשם ש"ג. או ס"ל כפירש"י דשביתת הרשו' לא לילך אצל רבו אלא לצורך עצמו וע"ל ס"ק י"ג:

(יא) (ס"ק יא) יבטלנו כו' מצוין בטעות וקאי ארישא ההולך לדבר מצוה משא"כ במילה ואינך לא הבנתי הא גם מילה אפי' שלא בזמנה כל שעתא עובר וכמ"ש מ"א לעיל סי' רמ"ט ס"ק ה' דמה"ט מותר לעשות סעודת מילה שלא בזמנה בע"ש דהוי זמנה קבועה וכ"כ לקמן סי' תקס"ח ס"ק יו"ד מדברי התו' ע"ש. ולכאורה עלה ברוחי ניהו דגם אם עבר יום ח' החיוב על האב למוהלו מ"מ אין בו חיוב דאורייתא. דהא בקידושין דף כ"ט ילפינן דהאב חייב למול בנו מדכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלקים והא אברהם מל יצחק ביום ח'. ניהו דהבן עובר כל היום כשיגדיל מקרא דוכל ערל זכר אשר לא ימיל בשר ערלתו ונכרתה. אבל על האב אין חיוב מן התורה. אבל מלשון רמ"א בי"ד סי' רס"א בהג"ה ובד"מ שם בשם הכל בו משמע דהוי עשה דאוריי על אב וב"ד. וכן משמע מתוס' דקידושין שכתבו דמה"ט הוי מ"ע שלא הזמן גרמא דמן יוס ח' ואילך אין לה זמן קבוע הרי דקראו מה שהחיוב על אב למול מ"ע שאין הזמן גרמא. דהא דחי אפי' פסח שי"ב כרת כדאיתא בברכות דף י"ט ע"ב דדרשי' מולאחותו דמטמא למת מצוה אפי' הולך לשחוט פסחו. ואע"ג דגם עשה דתשביתו דוחה פסח אם הוא מתחלת שש. ה"ט דתשביתו כל שעתא עובר והא מעלה זו יש גם למת מצוה ולכן ס"ל למ"א מסבר' ידעדיף מעשה מתשביתו. שעובר בלאו. דבער"פ ליכא לאו רק עשה דתשביתו אע"ג דבלא"ה כ' מ"א סי' תמ"ו בשם התו' דמשהה חמץ כדי לבערו אינו עובר היינו דוקא אם אינו יכול לבער עכשיו וע"ש סי' תמ"ו סס"ק ב':

דשב וא"ת עדיף דשם בברכות אמרי' המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק ופריך דנילף ממת מצוה דדוחה פסח והיינו משום כבוד הבריות דקבורת מ"מ הוי כבוד הבריות. וה"ה דלא יהיה צריך לפשוט כלאים בשוק משום כבוד הבריות ומשני שאני פסח דהוי שב וא"ת לכך דוחה משא"כ כלאים אע"ג שכבר לבש הוי קום ועשה ע"ש ברש"י וה"ה הכא:

(יב) (ס"ק יב) אפי' כו' ונ"ל דוקא כשברי כו' אבל הכ"מ כ' דנ"ל אפי' ברי לו מ"מ לא יחזור דלמא יטרוד בביעור חמץ ויתבטל מהצלות נפשות וכ' דאפשר גם רש"י והמ"מ מודים ע"ש:

(יג) (ס"ק יג) לצורך כו' פ"ק דע"ז דף י"ג ע"א:

אם לא היה מבטלו. ור"ל דעיקרו דבר תורה וגם כשבא הנידון לידו הוי דאורייתא אלא שהוא עושה שיהיה איסור דרבנן:

וא"כ דברי הש"ג אין עולים כו' היינו לפי תי' השני דהא הש"ג נתן טעם שיכול ללמוד בביתו. ומ"א הוכיח דע"כ הטעם משום שאין הביטול תורה כי אם לפי שעה ואפי' אין יכול ללמוד בביתו:

כגון שמערב ברגליו. דכ' מ"א שם בשם הרשב"א דדוקא במערב בפת אין מערבים כ"א לדבר מצוה משא"כ כשמערב ברגליו וע"ש הטעם:

ולזה נתכוין הטור שכ' וז"ל ההולך לעשות עירוב כדי לילך לצורך דברי רשות חוזר מיד ואפי' הולך לערב כדי לילך ללמוד כו' עכ"ל. ויקשה איך כ' לעשות עירוב לצורך דברי רשות הא קי"ל אין מערבים אלא לצורך מצוה אע"כ מיירי במערב ברגליו דמותר אפי' לדבר הרשות:

וכ"ה בהדי' בפירש"י ונ"ל דהרא"ש ה"ל גרס' אחרת כו' דרש"י כ' ההולך לשבות שביתת הרשות. שהיה הולך להחשיך על התחום לקנות שביתה שם כו' לדבר הרשות עכ"ל הרי דמיירי דמערב ברגליו. והרא"ש שהק' על רש"י וכ' וז"ל רש"י פי' דס"ל מערבים לדבר הרשות ולא נהירא דא"כ הוי סתם משנה דלא כהלכתא כו' ובירושלמי מפרש כו' ההולך אצל רבו כו' עכ"ל וע"כ צ"ל דה"ל גרס' אחרת ברש"י דלגרסתינו לק"מ דמערב ברגליו מותר לדבר הרשות. והיינו לפי מאי דס"ל למ"א דעל הרשב"א דבמערב ברגליו מותר לדבר הרשות אין חולק. אולם התוס' שם דף מ"ט ד"ה לשבות כו' העתיקו לשון רש"י כפי שהוא גרסתינו שהיה. הולך להחשיך על התחום כו' ואפ"ה הקשה דתיקשי למ"ד אין מערבין אלא לד"מ וע"כ צ"ל דפליגי מל הרשב"א בזה.

(יד) (ס"ק יד) פחות כו' כ"מ בתוס' דף מ"ט על מאי דס"ל לרבנן שם ביצא חוץ לירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש ולא עבר צופי' צריך לחזור ולשרפו בפני הבירה וס"ל לרבנן דבחמץ השיעור הוא לחזור כביצה דוקא אבל בשר קודש אף בכזית צריך לחזור. וכ' התוס' הטעם דבחמץ א"ל תקנת' לבטל לא החמירו עד כביצה. אבל בשר קודש דל"ל תקנת' בביטול לכן החמירו בכזית הרי דאפי' בשר קודש דל"ל תקלה בביטול אפ"ה על פחות מכזית אינו חוזר ה"ה בחמץ לאחר זמן איסורו אע"ג דאינו יכול לבטל הדין כן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.