כף החיים/אורח חיים/שפו

כף החיים ‏ אורח חיים שפו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסרו חכמים וכו'. דמה"ת מותר לטלטל מן החצרות למבוי אלא שחכמים אסרו מפני שהמבוי חשוב רשות משותפת כנגד החצירות וגזרו אטו מרה"ר לרה"י, טור:

ב

ב) שם. מן החצירות למבוי. וה"ד כלים ששבתו בבית כמ"ש לקמן סי' שפ"ח יעו"ש. הא כלים ששבתו ביה"ש בחצר רשות א' עם המבוי כדאיתא רס"י שע"ב. א"ח או' א':

ג

ג) שם. והתירוהו ע"י שתוף. שכשם שעירובי חצירות מערב כל בתי החצר כך שיתופי מבואות משתף כל חצרי המבו'. טור:

ד

ד) שם שגובין פת או דבר אחר וכו'. וטעם שיש חילוק בין עירובי חצירות לשיתופי מבואות שזה דוקא בפת ובכל מיני פת וזה בפת ואפי' בשאר מיני מאכל ומשקין הוא משום דעירובי חצירות הוא משום דירה לערב דירתם לעשותם אחד ודירתו של אדם אינו נמשך אחר יין ושאר משקין אלא אחר פת אבל שיתוף דמבוי אינו אלא לשתף רשות החצירות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בית דירה הוא לפיכך מערבין בכל להיכרא ומטעם זה יכולין ליתנו באויר החצר או בבית שאין בו ד' על ד' לבוש עו"ש או' א' תו"ש או' ב' ר"ז או' א' ועיין לעיל סי' שס"ו או' ז':

ה

ה) שם. או בבית שאין בו ד' על ד' דאפי' נימא כיון דלא חשיב בית היקפו וקירויו כמו שאינו מ"מ לא גרע מאויר שבחצר, סוכה נ' ע"ב ופירש"י שם:

ו

ו) שם. באויר המבוי, משום דלא מינטר. ודעת התו' (עירובין ע"א ע"ב) דשיתוף מבואות מצוה לכתחלה טפי להניחו בחצר יותר מבבית וגם לערב בשאר דברים ולא בפת להיכרא שידעו שהוא שיתוף אבל דעת רש"י אינו כן אלא דבית ופת עדיף טפי וכ"כ הרא"ש. תו"ש או' ד' וכ"כ המ"מ פ"א דנהגו לשתף לכתחלה בפת. ד"מ או' א':

ז

ז) [סעיף ב'] בג' מקומות חלוקים. ר"ל בג' מבואות חלוקים וכמ"ש בסוף הסעי':

ח

ח) שם. בג' מקומות חלוקים, ורחוקים זה מזה שמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול מפני שאינו מתוקן בלחי או בקורה או צוה"ף מפני שדרים שם גוים ולא שכרו מהם רשותם. ר"ז או' ב':

ט

ט) שם. אינו מועיל להם להשתתף, אלא צריך לערב בכל מקום ומקום. א"ר או' ב' ר"ז שם:

י

י) שם. בחצר שבמבוי. ר"ל באותו מבוי שנשתתפו בו כדי שכל אחד וא' יוכל להביא העירוב אצלו וכאן הרי אסור לטלטל העירוב ולהביאו אצלן כיון שמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול ולכן אין שיתופן כאחד. ולפ"ז מ"ש בש"ע דלתות נעולות ונבדלים הוא ל"ד אלא העיקר משום שאסורים לטלטל מזה לזה. א"א או' א' וכ"כ בהגר"א:

יא

יא) שם. ואין מבואיהן כאחד דהא אסורין לטלטל מזה לזה. מ"א סק"א. תו"ש או' ה' ר"ז שם:

יב

יב) שם הגה. ואם עירבו במקום א' ר"ל נשתתפו וקאי על דברי הש"ע שדרים בג' מקומות חלוקים ועירבו רק במקום א' אך לא מיירי ממש בגוונא שכתב הש"ע שהיו שם דלתות נעולים דא"כ ודאי עי"ז נחלק רשותם ואינם אוסרים עליהם אפי' היה להם דריסת רגל כמ"ש לקמן סי' שצ"ב סעי' ו' אלא שהיו מתוקנים ע"י לחי או קורה:

יג

יג) שם בהגה. הואיל ואין להם דריסת הרגל וכו'. פי' אעפ"י שיש להם רשות לעבור דרך שם מ"מ הואיל שיש להם דרך אחר לצאת כופין אותו לעבור דרך שם כמ"ש סי' שצ"ב סעי' ו' וסי' שס"ד סעי' ג' מ"א סק"ב. תו"ש או' ד:

יד

יד) שם בהגה. כמבוי א' דאלו כמבוי א' צריך ב' פסין כמ"ש סי' שס"ג סעי' ל"א. מ"א סק"ג. תו"ש או' ז' ומה שהק' שם המ"א עיין מ"ש עליו התו"ש שם:

טו

טו) [סעיף ג'] ככל משפטי עירובי חצירות, המבואר בסי' שס"ו ושיעורו המבואר בסי' שס"ח סעי' ג' ושאשתו מערבת בשבילו בסי' שס"ז ושמערבין שלא לדעתו ג"כ שם. ושקטן יכול לגבותו בסי' שס"ו סעי' ג' ושאחד יכול לזכות לכולם שם סעי' ט' ושאם היו שותפין א"צ לערב שם סעי' י"א בהגה יעו"ש:

טו) אין משתתפין בפרוסה כמו בע"ח. עה"ק א"ר או' י"ד. א"א או' יו"ד. ואין ספק לע"ד דכי היכי דק"ל לענין ע"ת שאף נתעפש הפת של העירוב עד שאינו ראוי לאכילה דהו"ל כאלו כלה לגמרי כמ"ש לעיל סי' שס"ח סעי' ה' ה"ה נמי לענין שיתוף וא"כ לא יפה עושין המשתפין לעיר מוקפת בשמן לזמן מאה שנה וכיוצא דפשיטא דאינו מתקיים כ"כ זמן ותו לא חזי לאכילה ואף לכ"ה שנה אינו מתקיים כאשר ראיתי מעשה. כס"א או' א' ועי"ש באורך:

טז

טז) שם הגה. ואפי' היה משותף עם שכיניו בסחורה לזה ביין ולזה בשמן וכו'. ר"ל אעפ"י שלא הונחו לשם שיתוף וגם שהם שני מיני משקה אפ"ה מהני אם היו מונחים בכלי א':

יז

טוב) שם בהגה. והוא שיהיה בכלי א' ר"ל הסחורה של של ג' שותפין. כ"כ האחרונים:

יח

חי) שם בהגה. והוא שיהיה בכלי א' כמו שע"ח צ"ל בכלי א' ר"ז או' ג' ואע"ג דבע"ח אם נתמלא הכלי מותר ליתן בכלי שני כמ"ש סי' שס"ו סעי' ד' התם שאני דמעיקרא גבו לשם עירוב אבל הכא דלאו לשם שיתוף הוה בכלי א' אין בשני כלים לא. ב"י ס"י שס"ו בשם רש"י

יט

יט) שם בהגה. והוא שהיה בכלי א' וה"ה לזה ביין בעינן שיהיה בכלי א' ב"י שם, ודע דדברי מור"ם אלו היו לוקחים מדברי הטור סי' שס"ו אבל הרמב"ם רפ"ה כתב דאם היה אחד מהם שותף לזה ביין ולזה בשמן צריכין שיתוף אחר יעו"ש. וכ"ה דעת הרשב"א בעה"ק דף כ"ב והריטב"א וכן הסכים או"ז לדעת הרמב"ם. וכ"נ דעת הלבוש שלא העתיק דברי מור"ם הנ"ז וכמ"ש א"ר או' ד' אמנם דעת הב"י שם נראה כדעת הטור וכ"ה דעת הר"ז או' ג' וכ"נ דעת האחרונים בסי' זה כדע הטור ומור"ם ז"ל משלא הביאו דעת החולקים בזה ומ"מ לכתחלה יש לחוש לדעת האוסרים:

כ

ך) [סעיף ד'] מצטרפין למזון ב' סעודות. שהוא שיעור הראוי אפי' לאלף בני אדם כמ"ש סי' שס"ח שס"ח סעי' ג' יעו"ש:

כא

כא) [סעיף ה'] חוץ מגדגדניות שהוקשו לזרע, ר"ל שהוקשה הקלחים כעץ שכבר צמח בהן הזרע וקשין לאכילה לכל אדם. רש"י עירובין כ"ח ע"א:

כב

כב) שם. ותבלין דלאו בני אכילה נינהו. עירובין כ"ט ע"א

כג

כג) שם. ופולין יבשים, שאין נאכלין כמות שהן חיין אלא לאחר בישולן וגבי עירוב צריך שיהו ראויין לאכילה בשעה שהעירוב חל תו' עירובין כ"ז ע"א ד"ה מאן:

כד

כד) שם. ולא בעלי בצלין. דקשים לאכילה אבל באמהות של בצלים מערבין אם יש בהם כדי ללפת שתי סעודות. עירובין כ"ט ע"א:

כה

כה) שם. שלא גדלו אורך זרת. שיש בהם ארס. רש"י שם ע"ב. אבל אם יש בהם אורך זרת מערבין בהם. ג"מ שם. ודע דזרת הוא חצי אמה של ששה טפחים והיינו ג' טפחים. מחה"ש ס"ק י"ג:

כו

כו) שם. ולא בכמהין ופטריות, משום דלא חזו לאכילה אלא ע"י תיקון וגבי עירוב צריך שיהו ראויין לאכילה בשעה שהעירוב חל. תו' עירובין כ"ז ע"א ד"ה מאן. משמע דאם היו מבושלין מערבין בהם וכן הסכים הגר"א:

כז

כז) שם. ולא בכמהין וכו'. ולא בקור אף שאפשר לטגנו לפי שאין משתתפין אלא בסעודה הראויה בשבת זו עה"ק. א"ר או' ו':

כח

כח) שם. ולא בכפניות. תמרים רעות שלא בישלו כל צרכן, רש"י. ואם מיתקן ע"י האור מערבין בהם יא"פ:

כט

כט) שם. ולא בעדשים. הב"ח מחק תיבת עדשים משום דלא נזכר בש"ס אבל המ"א סק"ד כתב טעם האיסור משום דאין נאכלין חיים ולא עדיפי מחטים ושעורין, וכ"כ א"ר או' ז' תו"ש או' יו"ד. ר"ז או' ד':

ל

ל) שם. ולא בחטים ושעורים. חיין. שאין דרכן של בריות לאוכלן חיין אלא או בפת או בדייסא או בקליות. עה"ק א"ר או' ח'

לא

לא) שם. ולא בחטים וכו'. וה"ה בכל דבר שאינו נאכל כשהוא חי כמו אורז ודוחן וקטניות אין מערבין בהם כשהן חיים. אחרונים.

לב

לב) שם. ולא בירק שהוא בשיל ולא בשיל. שאין אדם אוכל ירק בשיל ולא בשיל, המ"מ פ"א דין י"א אבל ירק חי לגמרי או בשיל לגמרי מערבין בו כמ"ש לקמן סעי' ז':

לג

לג) שם. שהוא בשיל ולא בשיל. ולפתות דידן מערבין בהן חיין דלא גרע מבשר חי. מ"א סק"ה. א"ר או' י"ד תו"ש או' י"א. מהח"ש. ר"ז או' ד':

לד

לד) שם. ולא במים לבדם ולא במלח לבדו. לפי שאין זנין הגוף כלל אבל אם עירב מים ומלח ביחד מזון הוא לטבול בו פתו ומשתתפין בהן. ר"ז או' ה' וא"כ שיעורו כדי ללפת בו שתי סעודות כמ"ש בסעי' שאח"ז:

לה

לה) שם. וי"א דדוקא כשנתן לתוכן שמן. ומיירי דבשמן לבדו ליכא שיעור עירוב כ"א בתערובת המים והמלח דא"כ תיפוק ליה משום שמן. תו' והפו' שלא הזכירו נתן לתוכו שמן נראה שהם סוברים שלא הוצרכו להעמיד בנתן לתוכו שמן אלא דוקא גבי מעשר משום דבעינן מידי דהוי פירא אבל לגבי עירוב בראוי ללפת בו הפת סגי. ב"י:

לו

לו) שם. וי"א דדוקא כשנתן לתוכו שמן. וסברה ראשונה עיקר כי כן פסקו עה"ק ורי"ו. א"ר או' ט' וכ"נ דעת הר"ז שלא הביא דעת הי"א. וכן הסכימו אחרונים:

לז

לז) שם. וי"א שמערבין בתבלין. כ"ה דעת הרמב"ם פ"א דין י"א שכתב דמערבין בעוכלא תבלין, וכ"ה דעת הרי"ף ורי"ו וסמ"ק כמ"ש התו"ש או' י"ג ועי"ש בתו"ש שתמה על הש"ע שכתב זה בשם י"א כיון שדרכו לפסוק כהרוב של ג' עמודי הוראה שהם הרי"ף והרא"ש והרמב"ם יעו"ש. ומ"מ כתבו האחרונים דבשעת הדחק יש לסמוך על דעת י"א הנז' שמערבין בתבלין. ושיעור עוכלא הוא חצי רביעית כמ"ש הרמב"ם שם דין י"ב. ועיין לקמן או' נ"ב:

לח

לח) שם. וי"א שמערבין בתבלין. אבל לא בפלפלין כ"כ ח"א כלל ע"ב או' ח' אכן בתשו' חת"ס חא"ח סי' צ"ג כתב דפלפלין הוא בכלל שאר תבלין יעו"ש. וכ"כ בשו"ת שו"מ מה"ק ח"א סי' רנ"א דיכולין לערב בפלפלין יעו"ש:

לט

טל) שם. מערבין באפונין חיין ואעפ"י שמסריחין את הפה ירושלמי פ' בכל מערבין ומסתברא דבלחין קאמר דומיא דפולין לחין, חידושי הריטב"א. פת"ע או' י"ט:

מ

מ) [סעיף ו'] הנאכל לשתי סעודות. ושיעור שתי סעודות עיין לעיל סי' שס"ח סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

מא

מא) שם. ובשר חי לא הוי ליפתן וכו'. ובסי' מבה"ק להרשב"א דק"ה כתב דדוקא כשהוא מלוח אבל חי בלתי מלוח אין רוב בני אדם אוכלין אותו ואין סומכין עליו יעו"ש וכ"כ הריטב"א וכתב עוד שם הריטב"א דאין כוונת הש"ס על חי ממש כ"א על בשר שהוא מבושל קצת ואינו מבושל כ"צ יעו"ש מיהו מפשט דברי הירושלמי פ' בכל מערבין שכתב וז"ל בשר חי מערבין בו דתנינן הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה עכ"ל משמע דחי לגמרי קאמר דשם איירי על יוה"כ שחל להיות בע"ש דא"א לבשל כלל וזהו כדברי הש"ע וכן הא"ר או' יו"ד הקשה על דברי הרשב"א הנז' מדברי ירושלמי הנז' יעו"ש וכ"פ ח"א כלל ע"ב או' ח' כדברי הש"ע אבל הר"ז או' ו' פסק כדברי הרשב"א והתו"ש או' י"ד כתב לפי מ"ש המ"א סי' ש"ח סעי' ל"א לענין מוקצה דמין דרכיך חזי לאומצא אפשר דה"ה לכאן אבל דג חי אפי' הוא רכיך לא חזי כלל אלא א"כ הוא מלוח כמ"ש שם סעי' ל"ב יעו"ש וכ"כ המחה"ש סק"ז ועיין בדברינו לשם או' ר"ו:

מב

מב) שם. אבל צלי הוי ליפתן וכו'. ואפי' יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטלה דעתן אצל כל אדם. גמ' מ"א סק"ו תו"ש או' ט"ו, ר"ז או' ו' ואפי' באותו מקום שאוכלין אותו כך די ללפת בו פת שיעור ב"ס ולא בעינן ביה שיעור ב"ס. א"א או' ו':

מג

מג) שם, אבל צלי הוי ליפתן וכו'. וה"ה מבושל. ח"א שם:

מד

מד) שם. חומץ הוי ליפתן ושיעורו כדי לטבל בו ירק ב' סעודות הנאכל בלא פת והוא שיעור רביעית ב"י. תו"ש או' ט"ז והיינו כשמבעבע על הארץ דבלא"ה הוי ספק יין כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ג סעי' ו' תו"ש שם. אבל הא"א או' ז' כתב כל שדרך אותו מקום לטבל בו יהיה חזק או לאו שיעורו כדי לטבל. וכ"כ המחה"ש סק"ז.

מה

מה) שם. וכן יין מבושל. וכתב המ"מ פ"א בשם הרשב"א שיין מבושל בקינוח סעודה הוא בא ולא לטבל בו ולפיכך שיעורו כדי לקינוח ב"ס ב"י, מ"א סק"ח, תו"ש או' י"ז. ר"ז או' ו' מיהו המאמ"ר או' ה' כתב דלשון הברייתא לא משמע הכי אלא כדי לאכול בו הפת שיעור ב"ס וכתב שכן מבואר בפירש"י ור' יהונתן וכ"נ מדברי הרמב"ם פ"א שלא כדברי הרשב"א וכ"ה משמעות הטור וש"פ ותמה על מרן ב"י ושאר האחרונים שלא העירו במחלוקת זה וסיים ונראה שהרשב"א יחיד בדבר זה וק"ל כרש"י והרמב"ם ור"י וש"פ יעו"ש, והא"א או' ח' כתב דהכל לפי מה שהוא ראוי אם לאכול בעיין בעי ב"ס ואם לטבל כדי לטבל בו ב"ס ואם לקינוח בעי שיהא לקינוח ב"ס עכ"ל ושיעור לטבל בו הוא כדי רביעית כמ"ש לעיל גבי חומץ ואם עשוי לשתיה שיעורו ב' רביעיות כמו יין חי ושאר משקין:

מו

מו) שם. אבל יין חי. פי' שאינו מבושל. פרישה או' י"ג:

מז

מז) שם. ושיעורו ב' רביעיות. לשתות רביעית בכל סעודה ר"ז או' ו':

מח

מח) שם. וכן שיעור שאר משקין. וכן בשכר תמרים ולא כר"ש ז"ל שכתב דאין מערבין אלא בקב שהוא ד' לוגין. א"ז פת"ע או' כ"ה וה"ה ביין שרף בעי' ב' רביעיות משום דלא בלוג וכמ"ש לעיל סי' ק"ץ או' י"ב לגבי כרבה יעו"ש:

מט

מט) [סעיף ז'] אפי' חיים, דזימנין סועדין בהן ע"י הדחק ריטב"א:

נ

נ) שם, בשני רמונים וכו'. בעשרה אגוזים באתרוג א' גמ' ר"ז או' ז':

נא

נא) שם. בה' אפרסקים, אפרסקים בלע"ז פירש אג"ס וכשהם קטנים דומין לשקדים רע"מ פ"א דכלאים משנה ד':

נב

בנ) שם. בליטרא ירק. ליטרא האמורה בכל מקום מלא שתי רביעיות ועוכלא חצי רביעית. ומנה האמורה בכ"מ מאה דינר, והדינר שש מעין, והמעה משקל ט"ז שעורות, והסלע ד' דינרין, והרביעית מחזקת מן המים או מן היין משקל י"ז דינרים וחצי דינר בקירוב, נמצא כליטרא משקל ה' ושלשים דינר והעוכלא משקל ט' דינרים פחות רביע, וסאה האמורה בכ"מ ששה קבין, והקב ד' לוגין, והלוג ד' רביעיות. הרמב"ם פ"א מה' עירובין דין י"ב וי"ג מיהו רש"י עירובין כ"ט ע"א פירש עוכלא שמינית שבליטרא וליטרא הוא לוג עכ"ל. נמצא לפירש"י הלטרא ד' רביעיות, וע"כ לכתחילה יש להחמיר. ועיין עוד בדברינו לעיל סי' ק"ן או ט"ז מ"ש בשיעור רביעית יעו"ש:

נג

גנ) שם, בפולין לחים, שדרכן לאכול חיין אבל לא ביבשים כמ"ש לעיל סעי' ה' ובדברינו לשם או' כ"ג:

נד

דנ) שם. מלא היד, שזה שיעור ללכת בו ב"ס, הריטב"א:

נה

הנ) שם, בתפוחי יער מלא הקב. והב"ח כתב דגם בתפוחי פרדס שיעורו מלא הקב, וכ"כ א"ר או' י"ד תו"ש או' י"ט, ר"ז או' ז':

נו

ונ) שם מלא הקב. וכן קב תמרים קב גרוגרות. מנה דבילה, כשות כמלא היד, חזיז ליטרא, ותרדין הרי הם בכלל ירק ומערבין בהן. הרמב"ם שם דין י"א, א"ר או' י"ג והוא מגמ' עירובין כ"ח, וחזיז פירש"י שחת של תבואה כשהוא ירק וגוזזין ואוכלין אותו, ועיין ב"י שכתב דלדעת הטור דכיון דהשתא לא אכלי ליה אין מערבין בו יעו"ש:

נז

נז) [סעיף ח'] משתתפין באוכל אפי' שאינו ראוי וכו'. דכיון דמזונא הוא גבי אחריני שרו ליה רבנן ב"ח:

נח

חנ) שם, ולישראל בתרומה, ודוקא בזמן שהיתה טהרה בישראל אבל בזה"ז לא ימצא כהן טהור ואין תרומה טהורה ראויה לשום אדם. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' בכל מערבין כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ט, א"ר או' ט"ו תו"ש או' כ"א, ר"ז או' ח' ואם מותר לערב בחלה עיין לקמן ססי' תנ"ז בהגה ובדברינו לשם בס"ד בענין אם מותר להאכילה לכהן וה"ה לענין עירוב יעו"ש:

נט

נט) טבל אפי' טבל מדבריהם אין מערבין הרמב"ם פ"א דין ט"ו א"ר שם. ואם רשאי לערב בשכר של תבואה תדשה עיין בשו"ת זכרון יצחק סי' ל"ג שכתב להתיר מכח ס"ס דמשקין מתבואה חדשה אינו אסור אלא מדרבנן ודעת הרשב"א והר"ן מותר להאכיל לקטנים איסור דרבנן בידים והגם דאינן לא ק"ל הכי כמ"ש בסי' שמ"ג יש עוד ספק שמא הלכה כדעת הפו' דחדש אינו נוהג בחו"ל יעו"ש והב"ד א"א או' ג' ועיין ביו"ד סי' רצ"ג סעי' ג' בהגה שכתב ג"כ להתיר חדש מכח ס"ס יעו"ש ועיין במ"א ססי' תפ"ט ובדברינו לשם בס"ד:

ס

ס) שם. וכן הנודר מאוכל וכו'. כ"כ הרמב"ם פ"א דין י"ד. והטעם כתב שם בהרמב"ם שאם אין ראוי לזה הרי הוא ראוי לאחר.

סא

סא) שם. וי"א דהיינו דוקא וכו'. זהו דעת התו' והרא"ש והטעם דאין משתתפין אעפ"י שראוי לאחרים מ"מ הרי הוא נשבע שלא יהנה ממנו והרי הוא נהנה כשיערב עו"ש אות ג' משמע דלדיעה ראשונה שהוא סתם הש"ע אפי' אם נדר או נשבע שלא יהנה ממנו משתתפין לו בה. וכ"כ הנה"ש והר"ז או' ח' אבל הדרישה אות ג' הקשה על הש"ע שהבין כן דעת הרמב"ם וכתב דגם דלדעת הרמב"ם שהיא דיעה ראשונה שמביא הש"ע אם נשבע או נדר שלא יהנה ממנה אין משתתפין לו בה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט"ז והגר"א. וע"כ נראה כיון דלדעת י"א אם נדר או נשבע שלא יהנה אין משתתפין לו בה ובדיעה א' יש פלוגתא יש להחמיר.

סב

סב) שם אין משתתפין וכו'. ואעפ"י שמערבין לו בה עירובי תחומין היינו טעמא משום שאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לא ליהנות ניתנו משא"כ שיתופי מבואות. טור. ועיין לקמן רס"י תט"ו:

סג

סג) שם הגה. ואם אמר קונם וכו'. שהרי אפי' עירובי תחומין אין מערבין בו. טור.

סד

סד) שם בהגה, לכ"ע אין משתתף בה. גזירה אטו אם אמר ככר זה הקדש דסתם קונם דומה להקדש דשניהם אכילתו נאסר על כל אדם לכך אין מערבין בה באלו אינו מאכל הואיל ונאסר על כל אדם. לבוש.

סה

סה) שם בהגה. לכ"ע אין משתתף בה: הנה בדברי מור"ם ז"ל הנז' שכתב תיבת לכ"ע כבר נתקשו בו האחרונים ומ"מ לענין דינא כבר כתבנו לעיל או' ס"א דאפי' אם נדר או נשבע שלא יהנה ממנו יש להחמיר.

סו

סו) [סעיף ט'] אמר על ככר היום חול וכו'. ר"ל היום בע"ש חול ולמחר בשבת קודש מערבין לו בה באותה שבת דהא בשעת קניית העירוב ספק הוא אם חל עליו הקדושה או לא ומספיקא לא מפקינן ממילתא קמייתא וה"ה איפכא לא נפיק מקדושתא מספיקא כל ביה"ש ע"ש. רש"י דף ל"ו ע"א. פרישה או' ט"ז, עו"ש או' ד'.

סז

סז) שם. שביה"ש לא נתקדשה ודאי וכו'. ומספק לא חל עליה קדושה לענין עירוב ושיתוף ואעפ"י שא"א לאוכלה ביה"ש שהוא שעת קניית העירוב והשיתוף מ"מ כיון שראויה לאכילה מבע"י וגם ביה"ש לא חל עליה קדושה ודאית עדיין מערבין לו בה. ר"ז או' ח':

סח

סח) שם. ולמחר חול, שתהא מחוללת על מעות שיש לי בבית רש"י שם. ור"ל דאי לא"ה לא נפקא קדושתו בכדי מיהו הרשב"א והריטב"א כתבו דאין צורך בזה דקדושת דמים פקעא בכדי והביאו ראי' לזה מסוגייא דנדרים יעו"ש. אבל הלבוש כתב כדברי רש"י, וכ"כ הב"ח. פרישה או' י"ז. עו"ש או' ד' תו"ש או' כ"ה. מחה"ש ס"ק י"ג ר"ז שם.

סט

סט) שם. שאינה ראויה עד שתחשך. ר"ל לילה ודאי דמספיקא צא פקעה קדושתה כמ"ש לעיל או' ס"ו וא"כ כל ביה"ש עדיין היא בקדושתה ואין מערבין בהקדשות.

ע

ע) שם. ואסור לטלטל כלים וכו'. שהרי המבואות לא שיתפו יחד. ר"ז או' ט' ואם נתנו שתי המבואות שיתופן בחצר זה בכלי א' הו"ל כולם כאחד ומותר לטלטל ממבוי זה למבוי זה דרך החצר כמ"ש רס"י שע"ח יעו"ש. ב"י. מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' י"ז. תו"ש או' כ"ז, ר"ז שם.

עא

עא) שם. כלים ששבתו במבוי זה וכו'. כלומר בבתים שבמבוי דאלו ששבתו במבוי עצמה שרי כמ"ש רס"י שע"ב. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' כ"ח. א"א או' ט"ו. מאמ"ר או' ז' ר"ז ש"ם.

עב

עב) שם. אם הוא רגיל וכו'. ובתרי זמני מקרי רגיל. תו"ש או' כ"ט. ועיין לעיל סי' שס"ז או' ח':

עג

עג) שם. אוסר על שניהם, כדק"ל ברס"י ש"פ אחד מבני חצר שלא עירב אוסר עליהם וה"ה לשיתופי מבואות.

עד

עד) שם. הותר הרגיל לעצמו וכו'. דכיון דשיתף עם אינו רגיל נסתלק מזה שהיה רגיל:

עה

עה) שם. ויסתלק מאותו שרגיל. ר"ל שלא ילך משם בשבת:

עו

עו) שם. כופין אותו וכו'. ר"ל שלא ילך בשבת באות שרגיל ויאסור עליהם אלא שילך באותו שאינו רגיל דהא הרגיל מותר.

עז

עז) שם. כופין אותו וכו'. ואצ"ל אם רגילה גם בו שאין לה לעבור בשבת על השני שנשתתף ולאסור עליו. ולא אמרו שהעברה ברגל לבד בלי תשמיש אינה אוסרת אלא בשני חצירות זו לפנים מזו (עיין לעיל סי' שע"ח סוף סעי' ב') שאין הפנימית אוסרת על החיצונה בהעברת רגליה לבד הואיל ועיקר חצר חיצונה הוא לתשמיש בני החיצונה אבל המבוי הואיל ותשמישו שוה לכל החצירות הרגילות בו הרי הן אוסרות זע"ז אפי' בהעברה ברגל בלבד בשבת אעפ"י שמסלקת א"ע מלהשתמש בו מחמת איסור שלא עירבו יחד אבל חצר שסילקה עצמה מלהשתמש במבוי ועשתה מעשה המוכיח על סילוקה שבנתה איצטבא גבוה ד"ט על פתחה שוב אינה אוסרת על בני המבוי אעפ"י שעוברת דרך עליהם בשבת ואפי' אין לה פתח למבוי אחר לעבור דרך עליו לרה"ר. ר"ז או' ט' ועיין לעיל סי' שמ"ה סעי' ג' ולקמן סי' שצ"ב סעי' ד' ודוק.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---